מה דעת היראים על שד"ל?

[אוצר החכמה]

ד' גדולותו של הראב"ע מספיק גדולה, גם הוא סובר משהו שמישהו בן דורינו חושב זאת למינות - הנה למשל גם רבי יהודה החסיד (כן, רבי החסיד בעל ספר חסידים!), כותב כמה וכמה פעמים על פסוקים בתורה שנוספו על ידי נביאים מאוחרים, או אפילו על ידי עזרא הסופר ואכמ"ל.

בלי להכנס לויכוח על הנושא הזה שכנב"ב. שאלה לי אליך מאין אתה יודע שהאב"ע או ריה"ח היה אכן אדם גדול?

[בן מיכאל]

ד' גדולותו של הראב"ע מספיק גדולה, גם הוא סובר משהו שמישהו בן דורינו חושב זאת למינות - הנה למשל גם רבי יהודה החסיד (כן, רבי החסיד בעל ספר חסידים!), כותב כמה וכמה פעמים על פסוקים בתורה שנוספו על ידי נביאים מאוחרים, או אפילו על ידי עזרא הסופר ואכמ"ל.

בלי להכנס לויכוח על הנושא הזה שכנב"ב. שאלה לי אליך מאין אתה יודע שהאב"ע או ריה"ח היה אכן אדם גדול?

שלום הרב, מקווה שהשאלה היא לא התקפה.
יותר באתי לומר, כי ראוי להתייחס בסלחנות לחכמי ישראל המציגים דעה שונה מן המקובל - היו ראשונים שכתבו שהרמב"ם הסובר כי אין לה' צורה או הוא אפיקורס! והיו אלה מגדולי בעלי התוספות, אז מה מישהו חושב בגלל שאנו פוסקים כדברי הרמב"ם להכניסם בכלל אפיקורסים ח"ו???
- ה'קנאות' הזאת בת דורינו בה כל מי שמעיז להציע איזה פשרה מיד מפגינים מול ביתו ומכריזים על יינו כיין נסך... נוצרה כתגובת נגד להשכלה, ואיננה נכונה בפני עצמה.

[אוצר החכמה]

כוונתי היתה להבהיר את השאלה מה המסקנה מהעובדה שציינת.
אם מישהו אומר אע"פ שהאב"ע אמר כך (אם אמר) עדיין אנחנו מתייחסים אליו בגדלותו, וכן לריה"ח, הדבר פשוט ומקובל.
אבל מי שמנסה, ויש כאלה, להוציא מסקנה מזה שגם אנחנו רשאים לחשוב כך. לזה התייחסתי ואת זה ניסיתי לפסול שכן בסתירה בין שתי האמונות זו מי"ג עיקרים שהתורה הנמצאת בידינו היא המסורה מפי משה וכפי שקיבלנו לפרשה, ובין האמונה שהאב"ע היה גברא רבא ולא אפיקורס. האמונה הראשונה גוברת ללא ספק. כך שמי שמוכן לקבל את הסתירה בין שתי האמונות, בין אם חושב שזה סתירה ואין לו תשובה ובין אם מתרץ איזה תירוץ, אין לי שום בעייה עם זה. (ורוב העולם פחות או יותר כך חושבים). אבל מי שחושב שצריך לפתור את הסתירה בקבלת רק אחד מהם, ובוחר לקבל דווקא את האמונה במעלת האבן עזרא זה אינו תקין.

[בן מיכאל]

כוונתי היתה להבהיר את השאלה מה המסקנה מהעובדה שציינת.
אם מישהו אומר אע"פ שהאב"ע אמר כך (אם אמר) עדיין אנחנו מתייחסים אליו בגדלותו, וכן לריה"ח, הדבר פשוט ומקובל.
אבל מי שמנסה, ויש כאלה, להוציא מסקנה מזה שגם אנחנו רשאים לחשוב כך לזה התייחסתי ואת זה ניסיתי לפסול שכן בסתירה בין שתי האמונות זו מי"ג עיקרים שהתורה הנמצאת בידינו היא המסורה מפי משה וכפי שקיבלנו לפרשה, ובין האמונה שהאב"ע היה גברא רבא ולא אפיקורס. האמונה הראשונה גוברת ללא ספק. כך שמי שמוכן לקבל את הסתירה בין שתי האמונות, בין אם חושב שזה סתירה ואין לו תשובה ובין אם מתרץ איזה תירוץ, אין לי שום בעייה עם זה. (ורוב העולם פחות או יותר כך חושבים). אבל מי שחושב שצריך לפתור את הסתירה בקבלת רק אחד מהם, ובוחר לקבל דווקא את האמונה שמעלת האבן עזרא זה אינו תקין.

אכן לכך התכוונתי, ויותר מכך באתי לשלול את הנסיונות לעקם ולהוציא מפשוטם דברי גדולי ישראל שלא מוצאים חן בעינינו, הנאמנות לאמת היא בעיני מעל הכל.

[אוצר החכמה]

אם כוונתך לדוגמא לדברי הגרמ"פ אודות ריה"ח העניין כבר נידון כאן.

והערת אגב כללית ממש בלי ביקורת אישית.
גם המילים צריך להיות נאמן לאמת מתפרשות אחרת ע"י אנשים שונים.
כי יש כאלה שמפרשים את הכוונה לאמת למה שאני חושב שהוא אמת.
אבל אחד התנאים ליכולת להיות נאמן לאמת הוא היכולת לקחת דברים בפרופורציות ולהכיר את גבולות הידיעה של האדם. וגם קצת ענווה מול חכמים מהדורות הקודמים לא מזיקה.

[בן מיכאל]

אם כוונתך לדוגמא לדברי הגרמ"פ אודות ריה"ח העניין כבר נידון כאן.

אני מתכוון יותר באופן כללי, להלן כמה דוגמאות: הרמב"ם בסוף ימיו הודה לקבלה, הגר"א בסוף ימיו הודה לחסידות, להבדיל אא"ה אריסטו בסוף ימיו הודה לתורה וכן הלאה.
מבחינתי די לדברי ההבל הללו.

[אוצר החכמה]

לא צריך להתרגז זה סתם בדיחות. (יש אנשים שמאמינים לבדיחות)

[הגהמ]

...העולה מכל זה הוא שכפי הנראה לדעתו כל אחד הורשה לבא לקחת לו חבל בפירושי המקראות ע"פ 'פשט' ואין יתרון לבעלי הקבלה רק היכן שפשוטי המקראות חתומים בלעדיהם. וזה הבל ורעות רוח.

הרמב"ם במו"נ כותב במפורש כי מן התורה הדין הוא עין תחת עין כפשוטו.

לא מדוייק. בשום אופן ופנים לא ניתן לגייס הרמב"ם - וגם לא הראב"ע והרשב"ם ושאר רודפי הפשט - לצד שד"ל בענין זה.

וממקום שבאת, לא אמר הרמב"ם שהביאור הנכון בפסוק הוא פשוטו של מקרא ושכך הובן ממנו בזמן מן הזמנים עד שבאו חכמים והוציאוהו ממשעמותו ושינו ההלכה המקובלת. אדרבה הוראות 'עין תחת עין - ממון' נמנית ע"י הרמב"ם עצמו כהדגמה לביאורים מקובלים במקרא שנמסרו בקבלה מדור לדור עד דור מקבלי התורה. מה שכתב הרמב"ם במו"נ הוא שיש לו הסבר הנועד להתאים מה שמשתמע מפשט הכתובים עם הקבלה המסורה שאתה אין להתווכח. [הסבר זה לא הסכים הרמב"ם לגלותו כ"א מפה לאוזן (ואכן מעיד רבנו אברהם בנו שהוא קיבלו ממנו אבל נמנע לכותבו מכיון שאביו לא רצה לגלותו...) וכבר נשתברו קולמוסים רבים בזה].

אכן, ראשונים רבים דגלו בנתיבת הפשט וביארו הכתובים לפעמים אף כנגד ההלכה המקובלת, אבל כולם פה אחד עשו כן מתוך ההנחה שבודאי צדקו חז"ל בביאורם ושדבריהם דברי קבלה. אין מן הצורך לחזור כאן על דברי הרשב"ם - אבי רודפי הפשט אף בניגוד למקובל - שהצהיר מפורשות שהעיקר הוא מדרש הכתובים של חז"ל ו'הפשט' טפל לו לגמרי [דוק בדבריו הידועים על "הפשטים המתחדשים בכל יום"; הפשט מתחדש אבל מדרש הכתובים לא התחדש ולא תתחדש]. אלא מאי, השיטה הפשטנית של הראשונים אומרת שגם שכבת הפשט יש לה חשיבות בשל עצמו וניתן להבין אותה בנפרד מקבלת חז"ל למרות שהיא אינה כוונת נותן התורה מבחינת ההלכה הצרופה.

כמובן שאין זה ענין לעמדתם של בנים משחיתים למן הצדוקים ועד הקראים ועד הרפורמים למיניהם שהם כופרים בסמכותם של חז"ל לפרש הכתובים ע"פ הקבלה, והם סוברים שמדרש הכתובים של חז"ל נתווצר בזמן מן הזמנים כדי להתאימם להלכות המתחדשות בכל יום. מהדוגמאות שציינתי ניתן להבחין שגישת שד"ל נוטה מאד לגישה זו למרות שלא כתב כן מפורש, ואם כן הוא באמת זה הרבה יותר גרוע מ'הבל ורעות רוח'; זו מינות וכפירה, וקרוב לומר שהרמב"ם היה דן אותו כצדוק ובייתוס ויתר מכחישי מגידיה.

[אוצר החכמה]

...העולה מכל זה הוא שכפי הנראה לדעתו כל אחד הורשה לבא לקחת לו חבל בפירושי המקראות ע"פ 'פשט' ואין יתרון לבעלי הקבלה רק היכן שפשוטי המקראות חתומים בלעדיהם. וזה הבל ורעות רוח.

הרמב"ם במו"נ כותב במפורש כי מן התורה הדין הוא עין תחת עין כפשוטו.

לא מדוייק. בשום אופן ופנים לא ניתן לגייס הרמב"ם - וגם לא הראב"ע והרשב"ם ושאר רודפי הפשט - לצד שד"ל בענין זה.

וממקום שבאת, לא אמר הרמב"ם שהביאור הנכון בפסוק הוא פשוטו של מקרא ושכך הובן ממנו בזמן מן הזמנים עד שבאו חכמים והוציאוהו ממשעמותו ושינו ההלכה המקובלת. אדרבה הוראות 'עין תחת עין - ממון' נמנית ע"י הרמב"ם עצמו כהדגמה לביאורים מקובלים במקרא שנמסרו בקבלה מדור לדור עד דור מקבלי התורה. מה שכתב הרמב"ם במו"נ הוא שיש לו הסבר הנועד להתאים מה שמשתמע מפשט הכתובים עם הקבלה המסורה שאתה אין להתווכח. [הסבר זה לא הסכים הרמב"ם לגלותו כ"א מפה לאוזן (ואכן מעיד רבנו אברהם בנו שהוא קיבלו ממנו אבל נמנע לכותבו מכיון שאביו לא רצה לגלותו...) וכבר נשתברו קולמוסים רבים בזה].

אכן, ראשונים רבים דגלו בנתיבת הפשט וביארו הכתובים לפעמים אף כנגד ההלכה המקובלת, אבל כולם פה אחד עשו כן מתוך ההנחה שבודאי צדקו חז"ל בביאורם ושדבריהם דברי קבלה. אין מן הצורך לחזור כאן על דברי הרשב"ם - אבי רודפי הפשט אף בניגוד למקובל - שהצהיר מפורשות שהעיקר הוא מדרש הכתובים של חז"ל ו'הפשט' טפל לו לגמרי [דוק בדבריו הידועים על "הפשטים המתחדשים בכל יום"; הפשט מתחדש אבל מדרש הכתובים לא התחדש ולא תתחדש]. אלא מאי, השיטה הפשטנית של הראשונים אומרת שגם שכבת הפשט יש לה חשיבות בשל עצמו וניתן להבין אותה בנפרד מקבלת חז"ל למרות שהיא אינה כוונת נותן התורה מבחינת ההלכה הצרופה.

כמובן שאין זה ענין לעמדתם של בנים משחיתים למן הצדוקים ועד הקראים ועד הרפורמים למיניהם שהם כופרים בסמכותם של חז"ל לפרש הכתובים ע"פ הקבלה, והם סוברים שמדרש הכתובים של חז"ל נתווצר בזמן מן הזמנים כדי להתאימם להלכות המתחדשות בכל יום. מהדוגמאות שציינתי ניתן להבחין שגישת שד"ל נוטה מאד לגישה זו למרות שלא כתב כן מפורש, ואם כן הוא באמת זה הרבה יותר גרוע מ'הבל ורעות רוח'; זו מינות וכפירה, וקרוב לומר שהרמב"ם היה דן אותו כצדוק ובייתוס ויתר מכחישי מגידיה.

איני מכיר את שד"ל אבל ביחס למו"נ ולראשנים דברים ברורים ונכוחים.

[אשר ברא]

אני מתכוון יותר באופן כללי, להלן כמה דוגמאות: הרמב"ם בסוף ימיו הודה לקבלה, הגר"א בסוף ימיו הודה לחסידות, להבדיל אא"ה אריסטו בסוף ימיו הודה לתורה וכן הלאה.
מבחינתי די לדברי ההבל הללו.

לא צריך להתרגז זה סתם בדיחות. (יש אנשים שמאמינים לבדיחות)

בדחני דמלכא הלא הם הרב שם טוב גאון מסנאויא "... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו" (מגדל עוז יסודי התורה א, י).
והחכם הרב דון יצחק אברבנאל "ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע באחרית ימיו" (נחלת אבות ג, יז).
ומאנשים שהאמינו נמנים גם האברבנאל הנ"ל "וכבר סופר מאריסטו כמו שכתבתי על משנת שמעון הצדיק שאחרי שראה (- אריסטו) אותו (- את שמעון הצדיק) בירושלים ושמע דבריו בדרושים האלהיים חזר בו מדעותיו." (שם).
ור' יעקב כולי (ילקוט מעם לועז שמות ב, תקיב).

[בן מיכאל]

אני מתכוון יותר באופן כללי, להלן כמה דוגמאות: הרמב"ם בסוף ימיו הודה לקבלה, הגר"א בסוף ימיו הודה לחסידות, להבדיל אא"ה אריסטו בסוף ימיו הודה לתורה וכן הלאה.
מבחינתי די לדברי ההבל הללו.

לא צריך להתרגז זה סתם בדיחות. (יש אנשים שמאמינים לבדיחות)

בדחני דמלכא הלא הם הרב שם טוב גאון מסנאויא "... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו" (מגדל עוז יסודי התורה א, י).
והחכם הרב דון יצחק אברבנאל "ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע באחרית ימיו" (נחלת אבות ג, יז).
ומאנשים שהאמינו נמנים גם האברבנאל הנ"ל "וכבר סופר מאריסטו כמו שכתבתי על משנת שמעון הצדיק שאחרי שראה (- אריסטו) אותו (- את שמעון הצדיק) בירושלים ושמע דבריו בדרושים האלהיים חזר בו מדעותיו." (שם).
ור' יעקב כולי (ילקוט מעם לועז שמות ב, תקיב).

על המגדול עוז, כבר הכו רבים על קדקודו ואכמ"ל.
האברבנאל לכאורה עשה זאת כי רבים נטו אחר אריסטו ושינה במקום מצוה, וכמדומני שהוא כתב משהו בסגנון, וידוע כי הגר"א אמר על דבר זה (שאריסטו חזר בו) שזה לא יתכן.

[מעט דבש]

וידוע כי הגר"א אמר על דבר זה (שאריסטו חזר בו) שזה לא יתכן.

אלה דברי הגר"א (לקחתי מספר 'זכרון אליהו' עמ' פד):

הקדמת רמ''מ משקלוב לביאור הגר''א על אבות.GIF (17.52 KiB) נצפה 15692 פעמים

[בן מיכאל]

הציון להתייחסות בנוסח של "תלמיד טועה" לא הובאו אלא לשקף את היחס של הלומדים לספר, ולא לשפוט את הטענה באופן אובייקטיבי.
ולגבי ריה"ח, במחילה, לא נולדנו אתמול, הכל ידוע ומוכר, ואפשר לוותר על הסגנון הפדגוגי.

מעתק מדברי החיד"א בשם הגדולים ערך רבי אברהם אבן עזרא.
הרב בנימין איספינוזא ז"ל עשה ביאור לפי' הראב"ע לנביאים וכתובים ובהקדמתו מביא מ"ש הרב רפאל אשכנזי ורכני איטליא בכ"י שנתברר להם שתלמידיו של הראב"ע שלחו יד בפירושו והוסיפו מדעתם דברים אשר לא כן וכל לשון שימצא בחומש וכנביאים שהוא מנגד לדברי רבותינו ז"ל איננו מהראב"ע עצמו רק תלמידיו בלי ידיעתו אחרי מותו שלחו יד והראב"ע וכסאו נקי זהו תורף דבריהם. ואם כנים הדברים תנוח דעתנו אך מה נענה דזמנין רבינו הרמב"ן כותב עליו בתוקף כגון מ"ש פרשת שמות יוצק זהב וכו' והרמב"ן היה סמוך לזמן הראב"ע ונתאמת אצלו כי הוא פי' הראב"ע עצמו אמנם זיל לאידך גיסא ראם כל אותם הלשונות הזרים נגד הדין ורו"ל הם מראב"ע אמאי לא העיר הרמב"ן עליהם אלא מוכח דאיכא בינייהו שאינם מדברי הראב"ע ושלטו יד זרים לכתוב אשר לא עלה על לבו.

[זכרון בספר]

אחרי מות החכם שד"ל ע"ה נתפרסם בכתב עת 'הלבנון' מאמר הערכה עליו בהמשכים, מפרי עטו של החכם שניאור זק"ש ע"ה, ובגליון 22, מיום כ"ח חשון תרכ"ו, נתפרסם שם מאמר ביקורת מהגאון ר' יצחק דוב הלוי באמבערגער זצ"ל אב"ד ווירצבורג, בשם: "קנאת האמת", ונצטט ראשית דבריו:

"ירשינו אדוני להעיר על דבר אחד אשר לדעתי דבר גדול הוא!... והוא: בנומער 20 ... נמצא מספד על שד"ל, והקורא דברים ההם יראה ויבין כי הוא אחד מצדיקי וחסידי וגאוני הדור... לזאת אציג לדוגמא איזה דברים שהדפיס בסוף החומש שנדפס בוויען".

אחרי שמצטט הגאון מווירצבורג זצ"ל שבעה קטעים מספרו, מסיים: "הנה מאלה הדברים המעטים שהעתקתי מספריו, כל יודע ספר יבין... ע"כ חשבתי לחיוב להעיר על הדבר, שלא יאמרו מדשתקו רבנן כו', וה' ירצה כונתי הטובה בזה".

[הגהמ]

יפה מאד. ייש"כ.

הנה לינק לעמוד הראשון ממאמר הנזכר: http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... 17&page=13

אעיר שהדוגמא שציין הגרי"ד באות ג' מפרשנותו של שד"ל למצוות תפלין בפרשת בא (שמות יג:ט) לא רחוק מפירוש הרשב"ם לשם, אבל כבר נשמר הגרי"ד מזה כשכתב באות שלפני זה "והם לא פירשו הכתובים להכחיש תורה שבעל פה בנוגע לדינא כמו שפירש הוא". וה"ה הדברים שכתבתי בתגובתי למעלה ותיתי לי שכוונתי לדעתו הגדולה.

[תוכן]

שד"ל היה סבור שחלקים מתורה שבעל פה אינם אלא תקנות חז"ל בהתאם לשינוי תנאי החיים, ומן הסתם זהו הביקורת של הר' יד"ב המוזכר מקודם.

http://www.torahmusings.com/2016/01/sha ... dox-canon/

[מעט דבש]

בהקדמתו לכתב והקבלה דפו"ר הזכיר לשבח ספרי שד"ל ובהוצאות מאוחרות הושמטו הדברים.

הקדמתו לדפו"ר נדפסה בהוצאת מוסד הר"ק
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0025
וראה עוד בהקדמת המהדיר שם בערך 'שד"ל'
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?194423&pageid=P0021

[איש פלוני]

שד"ל היה סבור שחלקים מתורה שבעל פה אינם אלא תקנות חז"ל בהתאם לשינוי תנאי החיים, ומן הסתם זהו הביקורת של הר' יד"ב המוזכר מקודם.

http://www.torahmusings.com/2016/01/sha ... dox-canon/

לדוג' מתוך פי' לויקרא ז' י"א
ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי : אם המקריב יותיר מבשר הזבח עד היום השלישי ולא ישרפנו , אבל יאכל ממנו או יאכיל אחרים שיאכלו ממנו ביום השלישי , אז לא יהיה קרבנו נחשב לו , אך פיגול יהיה , וכל מי שיאכל מבשרו אפילו בתוך הזמן ( ביום הראשון והשני ) עונו ישא . זה הוא משמעות הכתוב , אבל זו באמת חומרא גדולה , שמי שאכל מבשר הזבח בתוך הזמן ישא אונו כאילו אכל פיגול , שמפני שאחר כן לא נשרף הנותר , יהיה כמי שאכל ממנו ביום השלישי ; ועל זה תמה ר ' אליעזר ( זבחים כ"ט ע " א ): אחר שהוא כשר יחזור ויפסל ? לפיכך הוצרכו חכמים להוציא הכתוב מפשוטו , ולפרש שאין הקרבן נפסל באכילת יום שלישי , אלא אם כן בשעת הקרבתו היתה כוונת הבעלים לאכלו בשלישי , ולכך דרשו המקריב אותו לא יחשב לו , אזהרה לבעלים שלא יחשבו בשעת הקרבה לאכול מבשרו ביום השלישי , והנפש האוכלת ממנו ( אם קודם אכילה ידעה מחשבת הבעלים ) עונה תשא . אחרי כמה שנים שהייתי מתמיה על רז " ל , למה ( כדברי רשב " ם ) עקרו הכתוב הזה מפשוטו , היום ( פורים , תר " ז ) זכיתי להבין מה ראו על ככה . וכן בכל מקום שנטו רז " ל מפשט הכתובים , כשאין הדבר דעת יחיד , אבל הוא דבר מוסכם בלי חולק , איננו טעות שטעו , אבל הוא תקנה שתיקנו לפי צורך הדורות , ומי כמוהם ריפומאטור ? אבל תקנותיהם היו בחכמה עמוקה וביראת ה ' ואהבת האדם , לא להנאת עצמם או לכבודם , ולא למצוא חן בעיני בשר ודם .
האם יש בדעה זו מינות?
אגב שמעתי כמה פעמים מפי מו"ר הגר"ש פישר ששד"ל היה ראש הקבוצה של פורמר'ס אפיקורסים

[הגהמ]

...וכן בכל מקום שנטו רז"ל מפשט הכתובים, כשאין הדבר דעת יחיד, אבל הוא דבר מוסכם בלי חולק, איננו טעות שטעו, אבל הוא תקנה שתיקנו לפי צורך הדורות, ומי כמוהם ריפומאטור?

האם יש בדעה זו מינות?

ברור. ז"ל הרמב"ם בפ"ג מהל' תשובה ה"ח:

שלשה הן הכופרים בתורה:
[א] האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה.
[ב] וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס.
[ג] והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה' כגון ההגרים.
כל אחד משלשה אלו כופר בתורה.

[איש פלוני]

זה במי שאינו מאמין כלל בתושבע"פ כגון צדוק וביתוס אך המאמין בתושבע"פ אך אינו מאמין שניתנה מסיני אלא היא פרשנות מתוספת של חכמים (וניתנה להם זכות לכך מן התורה ומחויבים לשמוע להם) מנין שהוא מין

[דניאל]

למי שיש לו יכולת לאחוז ראש בויכוחים שהיו בין הרב אוצה"ח לברזילי (הציונים משוערים. הנסיון לעקוב אחר הויכוח ותוצאותיו, על אחריות הקורא בלבד. המערכת אינה אחראית לשום כאב ראש או תופעות נלוות אחרות כתוצאה משימוש מופרז או שאינו מופרז.):
viewtopic.php?f=17&t=14689&hilit=C&start=40#p138586
viewtopic.php?f=17&t=12248&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99#p187211

[הגהמ]

זה במי שאינו מאמין כלל בתושבע"פ כגון צדוק וביתוס אך המאמין בתושבע"פ אך אינו מאמין שניתנה מסיני אלא היא פרשנות מתוספת של חכמים (וניתנה להם זכות לכך מן התורה ומחויבים לשמוע להם) מנין שהוא מין

מה זאת אומרת "המאמין בתושבע"פ אך אינו מאמין שניתנה מסיני"? מספיק לדעתך שהוא "מאמין" שהחכמים הוסיפוה מדעתם, או שהוא "מאמין" שיש להם הזכות לתקן תקנות כפי צורך הדור?

[איש פלוני]

השנייה מביניהם

[גביר]

בזכרוני שגם שד"ל נמצא בספר

עיקר הספר נגד יש"ר [שר"י בלשון המחבר רבי חביב טולידאנו] אך יש בו גם נגד שד"ל. כדאי לראות את המהדורה החדשה של הספר ואת המבוא לה, הוצאת בני ישכר, ירושלים תשס"ט.
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?198226&

[נעמן]

לגבי הספרים המזכירים את 'ביאור רמ"ד', ראיתי בעבר בפירוש 'עץ יוסף' על המדרש (כמדומני באיכ"ר, בפירוש שלושה הדוכסים שהחריבו את ביהמ"ק), שמציין את הביאור, ואמנם מדובר בידיעה גיאוגרפית, ולא פרשנות פסוקים וכדו'.
וכן יש גם הזכרה בתפא"י, דומני שצויין לעיל.

[עקביה]

דברים פרק טז
(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
(ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
...
(ז) וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:

מפסוקים אלה עולה שאלה גדולה. בפסוק ב' נראה שהפסח בא מן הבקר, ומפסוק ז' נראה שהפסח נאכל מבושל. יעוי' רש"י. פירושים ע"ד הפשט יש ברמב"ן (פסוק ב) ובחזקוני (פסוק ז).

וזה מה שכתב שד"ל:
[ ב ] וזבחת פסח ... צאן ובקר: לפי הפשט פסח מצרים לא היה אל מן הצאן ולא היה נאכל אלא צלי, הכול בעבור החיפזון; ופסח דורות היה צאן או בקר והיה מותר לבשלו במים, כי לא היה שם חיפזון, ואעפ"כ נהגו קדמונינו להוסיף זכר ליציאת מצרים ולהביא מן הצאן בלבד ולעשותו צלי, זכר לפסח מצרים.

[ארזי הלבנון]

התייחסות נוספת:
ר' הלל צייטלין הי"ד ('בפרדס הקבלה', מהדו' תשע"ט, עמ' 26) מבדילו מה'מתנגדים התורנים' לקדמות חכמת הקבלה, אך מאמינים בקדושת התורה, ושהתורה נתונה מהשמים, ומגדירו כ'חוקר חופשי', והרי הוא 'מאמין על פי דרכו'.

[חברא]

האם הנצי"ב מתייחס לדברי שד"ל?

יוסף אומר לאשת פוטיפר על פוטיפר 'איננו גדול בבית הזה ממני' (בראשית לט, ט).
ובתרגום אונקלוס הנוסח המצוי הוא 'ליתוהי רב בביתא הדין מני' והוא כפשטות המקרא.
אבל בנוסחאות אחרות הנוסח הוא 'לית דרב בביתא הדין מני' שפירושו: 'אין [מי] שגדול בבית הזה ממני'.

וכתב באוהב גר (עמוד 43):

אוהב גר עמוד 43.PNG (17.16 KiB) נצפה 13511 פעמים

אבל הנצי"ב כתב (המילים שבסוגריים הן על פי כתי"ק, 'העמק דבר' מהדורת ישיבת וואלאז'ין ירושלים תשנ"ט):

איננו גדול וגו'. עוד טעם, שהרי הטיב כ"כ עמדי שהגדיל אותי עד מעלתו [ופירוש 'איננו' - 'אין הוא', וכתרגום אונקלוס 'ליתוהי'], ואם כן הרי זה כפיית טובה:

אם לא שבא לאפוקי משד"ל, מה בא לומר? מה חידוש בא להשמיענו שפירוש 'איננו' - 'אין הוא'? וכי אין כך פירוש 'איננו' בכל מקום?

[חברא]

שוב מצאתי, שכבר קדם לשד"ל בחיבור הקדום 'פתשגן' על אונקלוס הנדפס בסוף חומש 'נתינה לגר' (ושד"ל גם הוא ראה חיבור זה, ומכנהו 'יאר' על שם שנת כתיבתו), ואולי אליו כיוון הנצי"ב.

איננו גדול בבית הזה - פתשגן.PNG (12.26 KiB) נצפה 13422 פעמים

איננו גדול בבית הזה - פתשגן וישלח לד, לא.PNG (11.73 KiB) נצפה 13422 פעמים

[חברא]

ולגופו של תרגום זה, הנה בנוסחאות מדוייקות הנוסח דוקא כמו שמעיד הפתשגן 'לית דרב', אבל אחרי כל דברי הפתשגן, עדיין צ"ע לפרשו, היכן מצאנו שהמילה 'איננו' מתפרשת כמו 'אין' (=אין גדול בבית הזה ממני).

[גביר]

כתב הרב מאיר מאזוז שליט"א בספר אילת אהבים (בני ברק תשס"ז) בחידושיו לקידושין (ל' ע"א, עמוד ל"ז מדפי הספר) על אגרות שד"ל בזה הלשון: ואף שאגרות הנ"ל מלאים בכמה מקומות דברים זרים ומרים כלענה, מכל מקום מילי מעלייתא דאית בהו דרשינן להו בפירקא, וקבל האמת ממי שאמרה. וכן הגאון רבי יוסף חיים מבבל בפתיחה ראשונה לספר עוד יוסף חי (דרושים), מביא דברים בשם חכם שד"ל. ע"ש. עד כאן לשונו.

ועוד שם בסוף פתיחה רביעית ד"ה גם בסדרי תהלים הביא הסברו של שד"ל לסדרו של ספר משלי.

[תלמיד-חכמים]

האם מישהו יכול לסכם מה דעת גדו"י אודות שד"ל (בתוספת מקורות)? האם מותר ללמוד בספריו? האם נחשב אפיקורס?

[גביר]

בקובץ מאמריו של משה ארנד 'שבעים פנים לתורה' הכולל בין השאר סדרת שיעורים שמסר על מפרשי התורה ישנו גם שיעור המתייחס לשד"ל, לדעתו של ארנד - 'שד"ל היה משכיל אבל היה איטלקי, וביהדות איטליה כבר היו משכילים במשך מאות שנים ולא קמו נגדם. חכמי ישראל במזרח אירופה שהתנגדו להשכלה לא יצאו נגד חכמי איטליה, מפני שאמרו: הם רגילים לכך מאות בשנים' [עמ' 268], אמנם, שם בעמ' 273 הוא כותב 'שד"ל הגיע למסקנה שיש פסוקים בנביאים ובכתובים שבהם נפלו דברים והפסוק שלפנינו אינו כצורתו, מה שקוראים היום ביקורת המקרא הנמוכה. על זה כמובן הותקף ויש שהוציאו אותו ממחנה הפרשנים הכשרים. לדעה המוציאה אותו מהפרשנים יש כמובן יסודות, אבל היא לא דעת הכל, שכן יש אצל שד"ל, לעומת הדברים שצריך לבקר אצלו, הרב דברים חיוביים שאין למצוא אצל אחרים, לכן לא פשוט לומר - הוא פסול'. ושם הערה 21 הוא מספר שהרב צבי הרכבי [כנראה הוא הרב צבי הרכבי לו מוקדש האשכול viewtopic.php?t=19949] אמר בשיעור ב'ישורון' בתגובה להמלצתם של שניים מראשי החינוך הממ"ד בספר הדרכה למורים ללמד בבתי הספר גם לפי שד"ל - 'שד"ל, הביקורת הנמוכה, מי התיר לו ומי התיר לכם'. בהמשך מביא ארנד פירושים בעייתיים של שד"ל וכותב 'בכך שד"ל יוצא מכלל הפרשנות המסורתית. אלה דברים חמורים שאדם האמון על אמונות ישראל אינו יכול לקבל [עמ' 275]. הוא גם דן [עמ' 280-282] בשאלה האם שד"ל אכן התגלח בתער, בהתאם לפירוש האבן עזרא שאותו קיבל לפיו, שלא כמקובל בידינו, האיסור הוא לאבלים דווקא כפי שעולה לכאורה ממכתב שכתב ופרסם ומציין [שם עמ' 281] ' שד"ל לא הותקף על ייד רבנים על דבריו ... הייתה התנגדות על ביקורת המקרא הנמוכה שלו, על שפירש שלא כהלכה, על שקיבל את הדעה שהכותרות במזמורי התהלים לא נכתבו בידי דוד המלך או מחבר המזמור אלא נוספו על ידי מישהו אחר, התקיפו אותו על עוד דברים. אבל לא שמענו שהותקף על שלא שמר את ההלכה. הדבר גם לא מתקבל על הדעת, כי ידוע שהקפיד בשמירת הלכה, והיה מטיף לתלמידים ולפרשנים משכילים שלא כל כך הקפידו על ההלכה, ויצא נגדם ואמר להם- אתם חייבים לשמור את ההלכה, לא מתאים שהוא יקפיד באופן פרטי בכל דבר וגם יטיף לאחרים, ובדבר חמור כזה של גילוח בתער יורה לעצמו היתר'. לקראת סוף דבריו מסכם ארנד [שם עמ' 290] 'שד"ל נחשב לפרשן גדול ... מדוע אם כן הסתייגו ממנו? בגלל עמדתו בענייני הלכה, כפי שראינו [-הוא כותב בכמה מקומות שפירושם של חז"ל לכתובים שונים אינו כוונת התורה אלא חידוש של חז"ל גם בדברים שמקובל בידינו שהם מדאורייתא-], אך גם בגלל מה שנקרא ביקורת נמוכה ... כנגד זה יצאו ואמרו - מי התיר לו ביקורת נמוכה'.

[ארזי הלבנון]

בתכנית הרדיו של הרב מוצפי, ציטט את שד"ל על פרשת חוקת, אך טעה ואמר זאת בשם רמד"ל (במקום שד"ל), ופתח את ראשי התיבות כמשה דוד לוצאטו.
כך או כך, התפלאתי שציטט אותו

[מרחביה]

בתכנית הרדיו של הרב מוצפי, ציטט את שד"ל על פרשת חוקת, אך טעה ואמר זאת בשם רמד"ל (במקום שד"ל), ופתח את ראשי התיבות כמשה דוד לוצאטו.
כך או כך, התפלאתי שציטט אותו

[חיפוש בגוגל של תחילת הציטוט, "משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר" + "משה דוד", מעלה שזהו שיבוש נפוץ. מעניין מי מקורו הראשון, אבל עכ"פ מובן שהרב מוצפי לא קרא את הדברים במקורם.]

[גביר]

בשנת תרע"ג הודפסו בדפוס 'הצפירה' בוורשה 'כתבי שד"ל' במסגרת הסדרה 'תבונה' שבה פורסמו כמה מכתביהם של אנשי 'חכמת ישראל'. הוצאה זו נרשמה במפעל הביבליוגרפיה העברית -
http://uli.nli.org.il/F/6IEFSPHEM8TLC39 ... ber=009463

אולם לא נזכר שם מי ערך את המהדורה, שהמאמרים שבה נאספו ממקורות שונים. לפי עדותו של רבי יצחק ניסנבוים, בספרו 'עלי חלדי', ירושלים תשכ"ט עמ' 309 היה הוא העורך של כתבים אלה, של כתבי שי"ר, שיצאו גם הם באותה סדרה, ושל כתבי ר' זכריה פרנקל, שלא פורסמו בסופו של דבר מחמת מלחמת העולם הראשונה שפרצה אז, אלא שכדבריו ' את שמי לא קראתי על העריכה הזאת ועל כן גם לא נזכר שמי בהערות שבאו בסופם של אחדים מהכרכים.
עלי חלדי ישנו באוצר -

https://tablet-otzar-org.ezproxy.bgu.ac ... ook=163773

הצעתו של ביאליק לשתף את רי"ן במהדורת כתבי שד"ל של הוצאת 'דביר', במתכונת שבה יצאו בדפוס הצפירה או במתכונת דומה לאחר עלייתו המתוכננת של רי"ן לארץ, נזכרת בעלי חלדי עמ' 352 וביתר פירוט והרחבה באגרות הרב ניסנבוים, ירושלים תשט"ז, עמ' 214.
כתבי שד"ל יצאו אמנם בהוצאת דביר, רי"ן לא עלה ארצה בסופו של דבר ואיני יודע אם השתתף בהוצאה זו.
רשומת הוצאה זו במפעל הביבליוגרפי ישנה כאן -
http://uli.nli.org.il/F/13S8GYPI6CGVXTA ... format=999

דרכי המשנה יצא בסופו של דבר בשנת תרפ"ג, בידי משה י"ל ציילינגולד. במהדורה זו נזכר שמו של רי"ן, שראה בה 'ספר שאינו מוגה', בלא ידיעתו ולמורת רוחו [עלי חלדי עמ' 353-352].
רישום המהדורה במפעל הביבליוגרפי נמצא כאן -
http://uli.nli.org.il/F/FQUUK8YP8CJI5CM ... format=999

[ציטרון]

מחילה, אבל לא כל כך הבנתי את כוונת דבריך, אם זו שאלה או מהו בדיוק הקשר ל"דעת היראים על שד"ל", אבל אכן רי"נ היה מעורב בכך. בין היתר הוא זה שהוציא את המהדורה המתוקנת עם ההשלמות של ערך מלין לשי"ר, ואת דרכי המשנה לפרנקל.

[לבי במערב]

מפני כבוד המקום, על־אף הכותרת - אשכול זה הוא המיוחד לכל עובדה על חייו וקורותיו של שד"ל, ובכלל זה ספריו וכתביו.

[גביר]

על אודות השפעתו של שד"ל על ר' זאב יעבץ יעוין - גאולה בת יהודה, יודע העתים: רבי זאב יעבץ. הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ו, עמ' 42-40 .
ויעוין גם שם עמ' 96-94, שם שד"ל אינו נזכר במפורש אך יחסו של יעבץ לריה"ל מחד ולרמב"ם מאידך מקביל ליחסו של שד"ל אליהם.
אולי ניתן ללמוד מזיקתם לשד"ל של הרב יצחק ניסנבוים ור' זאב יעבץ, שניהם אנשי המזרחי ודומה ששניהם מזכירים, לפחות במידת מה, את ראשני המשכילים, על יחס אנשי תקופתם וסביבתם כלפיו, לחיוב ולהפכו.
הספר ישנו באוצר -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=155172

על הדמיון בין יעבץ לשד"ל עמדו כבר בעבר, יעוין - י.ש.א, ר' זאב יעבץ ומקומו בהיכל ספרותנו, אור המזרח, יד חוברות א ב [ניסן תשכ"ד] עמ' 8
ישנו באוצר -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=300195

על יחסם השווה של יעבץ ושד"ל לרמב"ם [ותגובת הראי"ה קוק על כך] יעויין במאמרו של ר' אליהו אביעד 'אחד היה הרמב"ם' בתוך מסורה ליוסף ה. ובייחוד מעמ' 204 ואילך.
ישנו באוצר -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=149914

[גביר]

בגליון 'בית נאמן' האחרון [תצוה תשפ"א, לא מצאתי עותק מקוון] מביא הרב מאיר מאזוז את שד"ל ומגדיר אותו [בהערה] 'חצי תורני חצי משכיל'