ד' אמות לנט"י בשאר ענייני רוח רעה (כגון תה"מ)

[מוישה]

במשנ"ב רמ נד: וכתבו הספרים שתמיד יהא אצל מטתו כלי מים ויטלו ידיהם קודם התשמיש ואחריו.
האם הקפידא היא מחמת עצם הנטילה בסמיכות זמן שלא להשהות הטומאה [בפרט אם שוב אינו קם ממיטתו], או שיש גם עניין שיהיה בסמיכות מקום כדי שלא ילך ד' אמות עד הברז?
עד היום הבנתי שכך ראוי לנהוג גם אם קם מיד ויכול ליטול בכיור. ואם אכן זה כך, מאי שנא משאר דברים הצריכים נטילה שלא מצינו בהם קפידא זו, מלבד נט"י שחרית?

[כדכד]

אולי משום שיוכל ליטול ידיו גם אם אינו מתלבש

[יבנה]

מקור הדברים מהשל"ה שכתב:
של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג
ויראו שניהם שיהיו ידיהם נקיות, כי תמיד צריך להיות כלי של מים עומד לפני המטה, ויטלו ידיהם קודם תשמיש בשביל לקדש, וכן צריך ליטול אחר התשמיש, כמבואר בבית יוסף ובשולחן ערוך (אורח חיים) סימן ד' (סעיף י"ח).
משמע שלא בא לחדש על האמור בשו"ע סי' ד' לענין הנטילה שלאחר התשמיש.

[מה שנכון נכון]

ראה בא"ח ש"ר תולדות סט"ז שרק בנט"י דשחרית צריך ליזהר מלילך ד"א, ולא בשאר נטילות דרו"ר. [נט"י דשחרית חמורה יותר, כידוע].

[יבנה]

מ"ב סי' ד' ס"ק ל"ח על הדברים שטעונים נט"י-
צריכים נטילה - להסיר רוח רעה השורה עי"ז ע"כ ימהר ליטול תיכף.
ומקורו בפמ"ג א"א ס"ק י"ח בשם אליה רבה ס"ק י"ב בשם סדר היום בכוונת נטילת ידים.
אמנם אין הכרח שכן דעת השו"ע או השל"ה.

[מוישה]

תודה לכל המשיבים הנכבדים.