שעוני גז ביו"ט

[אפרקסתא דעניא]

שמועה שמעתי שמגדולי הפוסקים אסרו להדליק גז ביו"ט, מהסוגים שיש בהם שסתום ביטחון.

מהי סיבת האיסור? היכן ניתן לקרוא את הפסק הנידון? האם יש מי שמתיר?

ייש"כ לכל העונים נכוחה.




תוקנה שגיאת כתיב

[תוך כדי דיבור]

להדליק?... על הכיבוי כבר דובר כאן בעבר, לפי זכרוני.

[אוצר החכמה]

אני ראיתי באיזה מקום שטענו שהדלקת הגז מפעילה את המנגנון החשמלי של השסתום.
אבל מבחינה מעשית אפשר לנתק את החשמל מן השקע בעיו"ט, אולי יש תנורים שבלי חשמל לא עובדת הכירה בכלל, אצלי כן (כמובן שאז אין את הבטחון ואם האש כבויה הגז זורם).

[תוך כדי דיבור]

עד כמה שידיעתי מגעת, כל שסתומי הביטחון המצויים כיום מבוססים על מנגנון מכני, שעיקרו רכיב מתכת המתרחב בחום (כלומר כשהאש דולקת), וכשהוא מתקרר בגלל כיבויה הוא גורם לחסימת הזרמת הגז. נסו ותראו שהמנגנון עובד גם כשהתנור אינו מחובר לחשמל (ואם לא כן לא היה ראוי לשם "ביטחון").

[אפרקסתא דעניא]

עד כמה שידיעתי מגעת, כל שסתומי הביטחון המצויים כיום מבוססים על מנגנון מכני, שעיקרו רכיב מתכת המתרחב בחום (כלומר כשהאש דולקת), וכשהוא מתקרר בגלל כיבויה הוא גורם לחסימת הזרמת הגז. נסו ותראו שהמנגנון עובד גם כשהתנור אינו מחובר לחשמל (ואם לא כן לא היה ראוי לשם "ביטחון").

ואם כך מה הבעיה בזה? היכן יש כאן חשש חילול יו"ט?

[אפרקסתא דעניא]

להדליק?... על הכיבוי כבר דובר כאן בעבר, לפי זכרוני.

איזו בעיה יכולה להיות בכיבוי? הרי מכוונים את שעון הגז עוד לפני ההדלקה?

[היא שיחתי]

היה מר' ניסים קרליץ משהו בעניין זה לאסור
הרבה רעש בעיתונים

[אוצר החכמה]

עד כמה שידיעתי מגעת, כל שסתומי הביטחון המצויים כיום מבוססים על מנגנון מכני, שעיקרו רכיב מתכת המתרחב בחום (כלומר כשהאש דולקת), וכשהוא מתקרר בגלל כיבויה הוא גורם לחסימת הזרמת הגז. נסו ותראו שהמנגנון עובד גם כשהתנור אינו מחובר לחשמל (ואם לא כן לא היה ראוי לשם "ביטחון").

ואם כך מה הבעיה בזה? היכן יש כאן חשש חילול יו"ט?

כדי להבין הרכיב זה מאפשר זרימה של מעט גז בכל מקרה? כי אחרת איך אפשר להדליק?

[תוך כדי דיבור]

האם בתנורך אינך נדרש בשעת ההדלקה ללחוץ מעט על החוגה האחראית על עוצמת הגז? ובכן לחיצה זו מרחיקה בינתיים את שסתום הביטחון מן הצינורית (וכשמפסיקים ללחוץ והאש כבר דולקת, השסתום כבר חם כדי לאפשר זרימת גז). כך הוא, אם אינני טועה, בכל התנורים הנמכרים בשנים האחרונות.

נ.ב. לגבי הכיבוי, אכן הדיון היה על סוג מסויים של מנגנון גרמא ולא על שעון.

[אוצר החכמה]

צודק, ובדקתי ואכן הרכיב מכני, כלומר עובד באותה מידה כאשר מנותק מן החשמל.

[אפרקסתא דעניא]

כאן מצאתי התייחסות לשאלה ופרטיה, כמו גם את מכתבו של הג"ר ניסים קרליץ שליט"א, ואת דעתו החולקת של ישראל רוזן.

[אברהם צבי]

אוצר,

זה שכשנתקת מהחשמל ג"כ עבד אי"ז שייך לנדון, דהאוסרים ס"ל שהיות וההדלקה מפעילה את שסתום הבטחון ע"י התעוררות כח חשמלי (המכונה חשמל הידרואלי), וכן שמעתי מטכנאי אחד שהפעלת השסתום אינה ולא יכולה להיות מכנית לבד, לכן יש לאסרו.
ובטעות הכניסו לכאן נדון אם מערכת החשמל הביתית מפעילה הגז או לא, ואי"ז שייך וכמ"ש.

[אוצר החכמה]

מה זה חשמל הידרואלי??

[תוך כדי דיבור]

אפשר להסביר לבורים שכאן (דהיינו אני) מה זה "חשמל הידראולי"? חשמל זה חשמל והידראולי (=לחץ מים) זה הידראולי...

[אברהם צבי]

איני יודע סדר פעולתו המדוייקת של השסתום, רק זאת אדע שטענת האוסרים (וגם המתירים מודים לה), שהדלקת הגז ופתיחת השסתום נעשית ע"י נצוץ חשמלי שנוצר מהחום! (לא מהחשמל הביתי, תוכ"ד, נא הבנת הנקרא).
כ"ז שמעתי גם מטכנאי העוסק בזה שאישר לי הנ"ל (ואם איני הוזה אזי כינה זאת בשם הידרואלי או בדומה לזה).

טעמי המתירים (מכון צומת) הם בצרוף סניפים שונים של פסיק רישא ואוכל נפש והסניף העיקרי והמרכזי שבכלל אין בונה ביצירת זרם חשמלי (שלכ"ד חזו"א...).

[אברהם צבי]

בינתיים תוך כדי דיבור תקנת הודעתך וכפה"נ הבנת שאין שום קשר להנתוק מהחשמל הביתי, ושלום.

[אוצר החכמה]

אם אני מבין נכון תוך כדי דיבור תיאר כאן את מה שנקרא צמד תרמי שהוא שני מתכות צמודות שהחום גורם לכיפופם, איפה יש כאן חשמל?

אבל בלינק שהביאו למעלה מתואר משהו קצת שונה אני מעתיק

" לאחרונה התעוררה שאלה בקשר להדלקת גז ביו"ט, אש מאש. תקן חדש מחייב שסתום לסגירת אספקת הגז במקרה של כיבוי הלהבה, כדלהלן. מדליק הגז פותח את השסתום באופן מיכני, וקפיץ שואף לסגרו. צמוד ללהבה יש חיישן (דו-מתכת) אשר בעת חימומו מייצר כח חשמלי זעיר שדי בו להחזיק את השסתום פתוח כנגד הקפיץ. אם הלהבה כבתה - החיישן מתקרר, הכח החשמלי נמוג והקפיץ סוגר את השסתום. כלומר, המדליק להבת גז גורם ליצירת כח חשמלי הדרוש להחזקת השסתום פתוח."

לפי זה החום גורם ליצירת חשמל, (חשמל רגיל) והוא ע"י אלקטרומגנט מושך את השסתום ומאפשר זרימת הגז.

[תוך כדי דיבור]

תודה על הקישור, וא"כ כדאי לדייק קצת במה שכתבת עתה: לעצם הדלקה אין שום קשר לניצוץ החשמלי, אלא הוא נוצר כעבור רגע או שניים של בעירת האש, כתוצאה מהתחממות המתכות שבשסתום (ומשעה זו הוא מונע מהשסתום למנוע את ניתוק זרם הגז). ופתיחת השסתום בשעת ההדלקה נעשית באמצעות האדם הלוחץ על החוגה.
נ.ב. ועוד תיקון, שאין כאן "ניצוץ" אלא רק עצם הזרם.

אוצה"ח, מה שנתברר (ולא ידעתיו קודם) הוא שפעולת הצמד התרמי יוצרת מעצמה, על ידי שינויי הטמפרטורות, מתח חשמלי זעיר. מעתה על זה הוא מה שיש לדון, כי זרם חשמלי ברמות זעירות כאלה נוצר גם שנוגעים יחד בסכין ומזלג זה בזה, וכל כיוצא בזאת, ורק כאן נבנה מנגנון שיודע לעשות שימוש בתכונה זו של המתכות, שקצב העברת האלקטרונים בתוכן משתנה לפי הטמפרטורה. אבל איני יודע, אחרי שהביאו את הקישור למכתב מה שייך שנעמוד כאן במקום גדולים.

[אברהם צבי]

ר' אוצר,

ביסט דאך א בר דעת.

יבהיר לי מה מקום יש לדברי תוכ"ד? האם נחלקנו בהמציאות?
לך תשאל טכנאי מומחה.
החזקת הכפתור במשך כמה רגעים יוצרת זרם חשמלי שנוצר כתוצאה מהחימום שמחזיק את השסתום פתוח, כשנכבית האש באופן אוטומאטי מתקרר הברזל, זרם החשמל פוסק, והשסתום נסגר.
עד כאן.

[אוצר החכמה]

כי זרם חשמלי ברמות זעירות כאלה נוצר גם שנוגעים יחד בסכין ומזלג זה בזה, וכל כיוצא בזאת, ורק כאן נבנה מנגנון שיודע לעשות שימוש בתכונה זו של המתכות, שקצב העברת האלקטרונים בתוכן משתנה לפי הטמפרטורה.

לכן הדגישו במכתב שם שנוצר מעגל חשמלי וכוונתם מעגל פעיל שהוא פעולה "מלאכותית" בהגדרת החזו"א להבדיל מפעולות טבעיות הכוללות תמיד בתוכם גם התנהלות חשמלית.

מעניין איך זה בדיוק עובד

[תוך כדי דיבור]

אם כן כל החששא הוא רק ע"פ שיטת החזו"א בדין מעגל חשמלי?

[אברהם צבי]

כעת ראיתי הלינק והודאת תוכ"ד.
ואשתומם כשעה חדא, איך מקודם התירו כאן בשופי ובלא פקפוק איסור תורה על סמך 'ככל הידוע לי', וכעת נתברר שהוא איסור גמור.
וכמה פוקה ומכשול היו כאן עוד קמעא.
ועל דא קבכינא, מפעלות העולם הוירטואלי, ואכמ"ל.

[אוצר החכמה]

מה הכוונה? גם בהפעלת מאוורר בשבת הסיבה ההלכתית הברורה היחידה שיש לנו היא החזו"א, ומצד שני אף אחד לא מפקפק בדבר, שאסור לעשותו, כל הדיון הוא שהחולקים על החזו"א, מוכנים לצרף יותר קולות לצורך חולים או במקרה של גרמא או שאינו פסי"ר וכדומה.

[אוצר החכמה]

כעת ראיתי הלינק והודאת תוכ"ד.
ואשתומם כשעה חדא, איך מקודם התירו כאן בשופי ובלא פקפוק איסור תורה על סמך 'ככל הידוע לי', וכעת נתברר שהוא איסור גמור.
וכמה פוקה ומכשול היו כאן עוד קמעא.
ועל דא קבכינא, מפעלות העולם הוירטואלי, ואכמ"ל.

כאן זה לא בית הוראה אלא מקום לדיון, ואם אנשים לא יאמרו את הידוע להם, ולא יביאו סברות אחרות, אנו יכולים לסגור את כל הדיון התורני בבתי מדרשות!

[תוך כדי דיבור]

הירגע נא, במטותא. אף אחד כאן, מלבדך אולי, לא העלה על דעתו שהדברים כאן יוצאים מגדר דיון עקרוני והופכים להיות הוראת הלכה למעשה.

ואני עדיין רוצה לשאול, האם כל החששא מבוססת על שיטת החזו"א הידועה בדין מעגל חשמלי (כמו שנראה ממה שאתה כותב "איסור תורה").
ואם כך הוא כדאי להודיע, מפני שכידוע רובא דרובא משומרי התומ"צ, יראים ושלמים, הם ורבניהם, אינם נוקטים כשיטת החזו"א (דהיינו לומר שבסגירת מעגל חשמלי יש איסור דאורייתא), אלא כהגרשז"א ודעימיה, וממילא אזל מכאן ה"איסור גמור" כלשונך. ואולי ע"ז גופא הנערוון?

[אברהם צבי]

זה שכאן זה לא בית הוראה זו בדיוק הבעיה עליה דברתי.

לפני שעה היית משוכנע שאין כל בעיה בהדלקת הגז ביו"ט, זאת עקב דבריו הנמהרים של תוכ"ד, ואילו חוץ לפורום אין אדם נמהר להשיב בלא בדיקה.

[אוצר החכמה]

אגב אם לדין באמת צריך לדון מפן אחר קצת על מה שהעלה תוכ"ד,
וזה תלוי איך בדיוק פועל המנגנון
דאם מדובר במנגנון מאד קטן שבעצם בעיני בשר (שהחזו"א השתית ע"ז הרבה) נראה שמה שקורה כאן זה בעצם שהחום גורם לתנועת השסתום, רק ההסבר המדעי הוא שקורה כאן בעצם תהליך חשמלי (זה תלוי אם זה ההסבר המדעי או שינוי מכני) אפשר לטעון שאין כאן שום פעולת בונה, וכעין מה שכתב החזו"א להגרש"ז אויערבאך על הפעלת הטורבינות, שהבעיה היא שהן סו"ס מעשה אדם ולא משהו טבעי, וכאן ייחשב משהו טבעי.

מצד שני אם מדובר שמנגנון מורכב שברור שהמבנה המיכני שלו גורם לתהליך א"כ אין מקום לטענה זו.

[תוך כדי דיבור]

רבינו, לפני שעה אולי אתה היית משוכנע שדברי משכנעים אחרים שאין כל בעיה וכו'. אני כשלעצמי לא כתבתי אפילו מילה אחת (דוק ותשכח) בשאלת איסור או היתר ההדלקה, אלא דנתי רק בצורת המנגנון, וכדאי אולי שלא לזלזל בקוראים כאן, שכביכול על סמך דיונים כאלה היו עשויים להחליט בחג השבועות הקרוב אם להדליק את הגז או לא בלי להזדקק למורי הוראה.

(אגב, גם לכתוב "איסור תורה", "ניצוץ", וכדומה, זה עלול להיחשב נמהר)

[אוצר החכמה]

ה שכאן זה לא בית הוראה זו בדיוק הבעיה עליה דברתי.

לפני שעה היית משוכנע שאין כל בעיה בהדלקת הגז ביו"ט, זאת עקב דבריו הנמהרים של תוכ"ד, ואילו חוץ לפורום אין אדם נמהר להשיב בלא בדיקה

אני לא יודע באיזה בית מדרש אתה לומד אבל בכל מקום שאני מכיר, מעלים שאלה ודנים על הדבר, ולמחרת בא מישהו ומראה שמה שחשבו אתמול לא היה נכון, או מסיבות טכניות או בגלל שהוא מוצא שו"ע מפורש, ואף אחד לא בוכה ע"ז שאתמול חשבו אחרת אלא אדרבה זו היא דרכה של תורה.

[איסתרא בלגינא]

מפני שכידוע רובא דרובא משומרי התומ"צ, יראים ושלמים, הם ורבניהם, אינם נוקטים כשיטת החזו"א (דהיינו לומר שבסגירת מעגל חשמלי יש איסור דאורייתא), אלא כהגרשז"א ודעימיה, וממילא אזל מכאן ה"איסור גמור" כלשונך. ואולי ע"ז גופא הנערוון?

???

גם הגרשז"א עצמו לא סמך על דעתו לקולא ותמה מאד על מי שסבר לעשות כן ואמר שאין בדעתו נ"מ אלא לצרפה לסניף.

[תוך כדי דיבור]

על מה בדיוק אתה מדבר, הלא במקום הצורך (כגון חולה שאין בו סכנה כשא"א ע"י נכרי) כמעט בכל מקום סומכים על דעת הגרשז"א שלא מדובר באיסור דאורייתא. וכן בשאר דברים המסתעפים מזה, כמו למשל עניין פתיחת מקרר בשבת ופוק חזי. אולי התכוונת להדלקה בידיים של מכשירי חשמל כמאווררים וכדומה, שאכן עם כל מה שהיה גדר האיסור רפיא בידי הגרשז"א, אין צריך לומר שלא התיר למעשה (כיוון שיש האוסרים - מיסוד החיי"א בדין מתיחת קפיץ - וגם הוא זילותא דשבת).

לגבי המנגנון (ששאל עליו אוצה"ח), מצאתי בקישור הבא תרשים שלו: http://www.zomet.org.il/_uploads/imagesgallery/gaz(1).jpg

____________

ולגבי הדין, אחר העיון החוזר בסוגיות הנדרשות (או"ח סי' תצ"ה, תק"ב, תקי"א וכו'), ארצה לבקש מתלמידי החכמים שכאן לסייע לי להבין טעם האוסרים בנידון דידן. חדא בדעת החזו"א, ראשית יש לדון אם עניין החשמל שכאן ייכנס בדבריו לעניין בונה כמו ששאל אוצ"הח (כנראה מהמציאות, שהמתבונן בפעולת המנגנון כשהוא חשוף, אינו יכול לראות אלא שהקפיץ שעליו לחץ כשהדליק את הגז, אינו חוזר למקומו כל זמן שהאש דלוקה [ואין כאן שום ניצוץ]. ורק כשיסביר לו הטכנאי שמה שמונע מהקפיץ לחזור הוא מתח חשמלי זעיר שנוצר כתוצאה מהפרשי הטמפרטורות - כמו שנוצר הרבה פעמים על ידי האדם בבלי דעת, רק שכאן יש לו שימוש ע"י המנגנון - ידע שיש חשמל באמצע). ושנית יהיה לדון, למה ייגרע זה מעצם ההדלקה שמותר, הלא ג"ז לכאו' בכלל אותו צורך אוכל נפש שא"א באופן אחר. ועוד שעכ"פ הוא רק גרמא ולא מעשה בידיים.
אבל בדעת הגרשז"א ושא"פ שאין סוברים שיש איסור דאורייתא בעצם החשמל, לכאו' הרי"ז מותר בפשטות. והרי מלבד הטעמים הנ"ל, גם זילותא דשבת אינו שייך כאן. וראיה לדבר, שאע"פ שבשבת אסר הגרשז"א למתוח שעון מפני שהחיי"א כנ"ל אוסר בזה, הרי שביום טוב התיר.

נ.ב. כדי שהר"ר אברהם צבי לא יסבור שכוונתי בדברים הנ"ל להורות איזו הוראה, הרי אני מוסר גילוי מילתא שכל מה שאני כותב בענייני הלכה באתרא הדין אין זה אלא בירורים דבי מדרשא וכדרכה של תורה.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי למה להתיר, אם הבנתי נכון את המנגנון בתמונה, חום האש גורם לזרם חשמלי לזרום ובצד השני כלומר בתוך הכפתור יש איזה אלקטרומגנט שהזרם מפעילו, והוא בכוח משיכתו מחזיק את הברז פתוח, ואילו היינו מפרקים את הכפתור ומסתכלים בזה היינו רואים את הפעולה החשמלית.
הא למה זה דומה למי שלוחץ על כפתור בקומה בדירתו ומאפשר לפתוח את הדלת בכניסה לבית (אינטרקום), התעלה בדעתך להתיר?

(את עניין הניצוץ לא הבנתי, לחזו"א אין צורך בניצוץ לאסור)

למה ייגרע זה מעצם ההדלקה שמותר, הלא ג"ז לכאו' בכלל אותו צורך אוכל נפש שא"א באופן אחר.

לא כל המלאכות הותרו ביו"ט לצורך אוכל נפש כמו צידה שלא הותרה עיין תוספות רפ"ג דביצה, (ויש בזה מחלוקת ראשונים בביאור הטעם), וגם לגבי בונה שתוספות בשבת שואל למה לא יותר בגלל צורך מגבן, למעשה וודאי אסור כמו שמוכח בהרבה מקומות,
ולכן כיוון שלא ברורה לנו המלאכה בחשמל, אפילו אם לא נקבל את דעת החזו"א, אנו אוסרים לעשותה ביום טוב, אפילו לצורך אוכל נפש, ולא שמענו מי שחולק בזה להתיר שימוש בחשמל לצורך אוכל נפש (לדוגמא לחבר בשבת מכונה לקירור מים למערכת החשמל).

ומש"כ שיש בזה גרמא זה צריך ביאור למה, ומה בין זה לכל מבשל שנעשה אחר זמן מחמת החום?

[תוך כדי דיבור]

לעניין גרמא הדבר פשוט שבפשוטים. הרי הפעולה שעושה האדם היא הדלקת האש, אלא שממה שהאש נדלקת מתחמם ברזל, וממה שמתחמם הברזל נוצר מתח חשמלי, הרי"ז גרמא גמור. ומה שאתה שואל לעניין מבשל, א"כ תקשה מזאת על כל גרמא? וכבר חקרו בזה האחרונים והעלו שלא שייך בזה מושג גרמא כיוון שכך היא דרך בישול לעולם וזהו המעשה שאסרה תורה (עיין בשו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קפ"ח, שהסתפק תחילה שאולי בעניין בישול לא שייך היתר גרמא, שהבישול עצמו הוא ע"י גרמא בטבעו ואעפ"כ אסור מדאורייתא, אבל אח"כ דחה זה והעלה שגם בבישול שייך כלל הגרמא, שעיקרו הוא שעצם העשייה אסרה תורה ולא הגרמא שלה, והעשייה שבגרימת בישול דהיינו להעמיד סיר על האש וכיו"ב, היא זו שאסרה תורה, אבל אם נגרום זאת באופן אחר, ולא במעשה בידיים, הרי"ז פטור. ועוד האריך בזה ביו"ד ח"א סי' ר"ל ובמקומות נוספים).

ולעניין הכפתור מה הדמיון, הרי בזה הוא עושה מעשה בידיים, וגם מתכוון לו (וכבר הזכרנו מאוורר וכיו"ב שאוסרים כמו שכתבת). ועיין בשו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' כ' פ"ד-פ"ו שדן באריכות גדולה בכל הנוגע לענייננו; וסיים להחמיר בהדלקת נורת חשמל ביו"ט משום שנראה כמוליד - וזה אינו שייך כלל בנידו"ד (ובמצב מסויים הצי"א אף כתב להתיר, באופן שלא היה יכול לעשות מבעו"י, וע"ז נחלק עמו הגרשז"א במאורי אש - ומחלוקם היא האם סגירת מעגל בלחיצת כפתור נחשבת גרימה או מעשה בידיים. וכאן לכו"ע הוא גרמא).

נ.ב. לגבי המכונה בלא"ה לא היה היתר, מפני שזה דבר שהיה אפשר לעשות מבעו"י בלי שום הפסד בטיב האוכל.
ואני רוצה לשאול אותך, שתענה מסברא לפי דעתך: האם יהא מותר ביו"ט להזיז מתגים בשעון השבת כדי לקרב את מועד הדלקת האור? (מה שבשבת מוסכם לאסור)

[אוצר החכמה]

לעניין גרמא הדבר פשוט שבפשוטים. הרי הפעולה שעושה האדם היא הדלקת האש, אלא שממה שהאש נדלקת מתחמם ברזל, וממה שמתחמם הברזל נוצר מתח חשמלי, הרי"ז גרמא גמור.

למה זה גרמא גמור, אני הייתי אומר שבעירת האש וכל תוצאותיה מתייחסות לאדם, שכיוון שאשו משום חציו הרי זה כיורה חץ מגנט שעובר בתוך דינמו ומייצר חשמל שוודאי ייצור החשמל מתייחס אליו.

אין לזה שיכות לשעון השבת שסיבובו הוא פעולה שקורית גם בלי הפעולה שלי וע"י שינוי מצב המנופים נגרם שהסיבוב דוחף את המנוף להדליק או לכבות.

ולעניין הכפתור מה הדמיון, הרי בזה הוא עושה מעשה בידיים, וגם מתכוון לו (וכבר הזכרנו מאוורר וכיו"ב שאוסרים כמו שכתבת).

גם כאן הוא מתכוון לזה ועדיף מפס"ר דניחא ליה כי בלי זה לא יפעל.

נ.ב. לגבי המכונה בלא"ה לא היה היתר, מפני שזה דבר שהיה אפשר לעשות מבעו"י בלי שום הפסד בטיב האוכל.

נתתי את זה כדוגמה אבל אם יש לנו מכונה שאינה יכולה לקרר ליותר משעה או שאין בה תרמוסטט ואם יקררו מוקדם המים יקפאו, האם תתיר להפעיל אותה שעה לפני הארוחה?

אני לא מכיר את התשובות של הציץ אליעזר והגרשז"א (אם הוא מתיר נר חשמלי למה לא מתיר מאוורר?) ולכשאפנה אעיין בעז"ה, בכל אופן כשציינת לעיל רובא דאינשי לפי דעתי רובא דאינשי לא מדליקים שום דבר הקשור בחשמל ביו"ט ואין מחלקים בזה בין יו"ט לשבת בשום עניין.

[אוצר החכמה]

עיינתי לרגע מלמעלה בצי"א והוא אכן מתיר להדליק חשמל ביו"ט, ונוטה להתיר לדבר בטלפון ביו"ט, ואיני יודע אם הורה כן אח"כ למעשה, אבל וודאי שלא פשטה הוראתו בישראל וכמ"ש אין מי שמיקל בזה, כך שא"א להביא מזה ראייה.

[תוך כדי דיבור]

כבר חזרתי וכתבתי בעצמי כמה פעמים שאין אנו מפעילים בידיים שום חשמל בין בשבת ובין ביו"ט. וכאן אין הנידון אלא על דבר מחודש, שהדלקת הגז גורמת גם כן ליצירת מתח חשמלי זעיר שיש בו תועלת. ובמח"כ תמהני על מה שכתבת שלא יהיה זה גרמא, אבל אם אנו חלוקים בנקודה זו מה אפשר לנו לעשות מלבד לשאול ע"ז לגדולי תורה. בכל אופן לענ"ד פשוט כאמור שזהו גרמא וממילא א"צ להידרש למושג של פסיק רישא (הגם שבאמת אפילו פ"ר דניחא ליה מוסיף קצת קילא לענייננו, דהיינו שאפילו הגרמא דנן נעשית רק אגב פעולה אחרת ולא שעושה את עצם מעשהו בשביל הגרמא. וכבר דנו הפוסקים כעי"ז בגרמא של פ"ר בכיבוי ביו"ט). וכן פשוט כאמור שלגרשז"א ורוב הפוסקים החשמל הנוצר הוא איסור דרבנן לכל היותר. ובאופן שא"א והוא צורך אוכל נפש איני יודע הטעם לאסור בכה"ג לשיטת הגרשז"א.

לגבי נר חשמלי - זה התיר הציץ אליעזר (ביו"ט) במקרה שלא היה אפשר לעשות מעריו"ט, אבל הגרשז"א חלק ואסר, וכאמור תורף מחלוקתם היא האם לחיצת המתג המדליק נחשבת כגרמא או כמעשה בידיים. ואצ"ל שאין המנהג כצי"א אלא מחשיבים זאת כהדלקה בידיים. אבל בגרמא ממשית גם הגרשז"א התיר זאת, כמו שרמזתי לגבי השעון (והיא הלכה פסוקה בשש"כ).
(ולא חשש הגרשז"א ולא הצי"א, ולא הגרע"י בשו"ת יביע אומר או"ח ח"ב סי' כ"ו ולא החלקת יעקב או"ח סי' ע"ד [שגם הם כתבו בזה כהגרשז"א נגד הצי"א, לאסור הדלקה ע"י כפתור כי אין זה גרמא], ושא"פ בעניין זה, למה שמלבד שנדלקת הנורה שהוא הבערה לצורך המותרת [ורק א"א להתיר שלא בגרמא מפני שמוליד האש וביו"ט הוא איסור דרבנן], יש כאן גם עצם סגירת מעגל חשמלי ויצירת זרם בחוט [שעד אז היה ריק ממתח חשמלי] וכו', שאולי מחמת זה יהיה אסור אף שההבערה כשלעצמה מותרת).

נ.ב. לגבי המכונה כתבתי "בלאו הכי", לא שזה הנימוק היחיד, כי כאמור אין דמיון בין מעשה בידיים כהך לבין הנידו"ד. ומלבד זאת בחיבור מעגל חשמלי במתח גבוה כמעט תמיד יש ניצוץ וזה מחזיר העניין לחששא של הבערה, ולכן לכאו' כל עניין שכרוך בסגירת מעגל בזרם גבוה חמיר טפי. וזהו הטעם שמחמתו אסר הדלקת מאוורר וכיו"ב בחלקת יעקב, או"ח סי' ע"ה ובעוד הרבה תשובות (ועיי"ש שכתב שכיוון שבכה"ג הניצוץ הוא פ"ר דלא ניחא ליה, א"כ ביו"ט יש להתיר מעיקר הדין; אבל למעשה בכ"ז יש לאסור, כדי שלא יקלו בחשמל גם באופן האסור. ובנידו"ד לא שייך זה. ועיי"ש בסי' ע"ח מה שהתיר בהדיא ביו"ט).

[אוצר החכמה]

תמהני על מה שכתבת שלא יהיה זה גרמא, אבל אם אנו חלוקים בנקודה זו מה אפשר לנו לעשות מלבד לשאול ע"ז לגדולי תורה.

(גם אם נשאל לגדולי תורה נצטרך להסבר ולא למילתא בלא טעמא,, שהרי כאמור אין אנו באים לפסוק אלא לדון בדברים)

אפשר להניח את זה במחלוקת ואפשר גם לנסות ולדון ולדמות מילתא למילתא אם רצונך בכך, לפי הבנתי זה דומה לדוגמה של חץ שנתתי, ראיתי בלינק שהובא למעלה, שהרב ישראל רוזן מנמק את היות הדבר גרמא, משום שיהוי הזמן, האם יש לנו דוגמה לכך שהעובדה שלוקח כמה שניות עד שהדבר מתבצע, הופכת אותו לגרמא.

אסביר קצת יותר, לפי הבנתי העניין של כוח שני הוא הפוך, כלומר בעצם זה גרמא כי המים שוטפים מאליהם, וכשהוא מסלק את המחיצה הוא רק מסיר את המונע, אבל אם זה כוח ראשון, היינו המים השוטפים סמוך ונראה מייד לפעולתו, אין אנו מחשיבים את זה כגרמא, אלא ככוחו משא"כ בכוח שני, שחוזר הדבר להגדרת הגרמא, בגלל העובדה שהוא לא הסיבה למעשה, (אופן אחר הוא במטה את הזרם והמים מסתובבים בדרך זרימתם, שאז הטיעון הוא שכיוון שזה טבעם לזרום אע"פ שלא היו מגיעים למקום אילולי שהטה את הזרם כבר אין הדבר מיוחס אליו). כל זה אין שייך כאן שמדליק את האש ומייד עם הצתת האש מתחיל הצמד התרמי להתחמם ומחמת מעשיו נוצר המעגל החשמלי.

כל רכיב אלקטרוני שהמיתוג בו לא ישיר כמו במתג ביתי, אלא תוצאה של פעילות אלקטרונית, הוא יותר קרוב לגרמא מאשר המקרה שלנו, ומה שאני ראיתי זה שמכוני ההלכה לא מחשיבים את זה לגרמא, כיוון שמדובר בשיהוי קצר ובמצב דטרמינסטי, כלומר שהפעולה ודאי תגרום לתוצאה, וכדי להתיר לחולים ושאר דוחקים המציאו את פטנט "אות פטר" שבו הפעולה שלי היא רק הסרת מונע, והזמן שיקרה האות הוא אקראי, ולכן לדעתם מיקרי גרמא.
אני לדידי מסופק בזה כיוון שלמעשה בפועל תמיד תוך זמן קצר מאוד המתג יופעל, אע"פ שייתכן שזה יקרה באות הראשון או החמישי, יכול להיות שאפשר לטעון נגד זה שלמעשה בנראה לעינים, זה כן דטרמינסטי, והפעולה נגרמת מחמתי, מעין טענות דומות הנאמרות בשם החזו"א.

אבל אצלנו אין כאן בכלל הסרת מונע אלא יצירה מושהית קצת ולזה אני מחפש דמיון.

[אוצר החכמה]

חשבתי אגב לימודי שאולי יש מקום להקל בזה אם נאמר שהחולקים על החזו"א ס"ל שאינו בונה דאורייתא אלא כעין תיקון מנא מדרבנן, יש להקל בזה כמו בגריפת תנור וכירים שלא היה אפשר לעשותו מעי"ט , עיין בביאוה"ל סימן תק"ז סעיף ד בסופו מה שהאריך שהרבה ראשונים ס"ל כרש"י שגריפת תנור וכירים מיירי בתיקון מנא. ואולי לזה רמזת בדבריך לעיל אבל לא פירשת.

[תוך כדי דיבור]

אכן לכעין זה התכוונתי במה שכתבתי תחילה, שהמלאכה דנן גופא (הנעשית מן הצד) לא ברירא לאסור ביו"ט כשהוא צורך אוכל נפש, ולא גרע מעצם ההדלקה שמותר (ולתקן קמעא, שבעיקר הדין סובר הגרשז"א שאין בזה אפילו תיקון מנא מדרבנן, ורק למעשה חושש לסוברים כן כהחיי אדם שהזכרתי).
לעניין דימוי מילתא למילתא בדיני גרמא, אני צריך להקדים לזה עיון עמוק יותר ממה שבאפשרותי עתה, רק ברצוני לציין שבמהלך תשובה לעניין שעון שבת בשו"ת מנחת שלמה תניינא (כמדומני סי' כ"ז), כתב הגרשז"א שלא פשוט כלל להקיש בעניין אשו משום חציו מנזיקין לשבת, ואל"כ אפילו האופן המפורש להיתר של הנחת כלי מים ליד האש, היה נכנס בגדר זה, עיי"ש.
כמו"כ לעניין שעיקר הגרמא יהיה ההשהיה, לכאורה זהו העולה מתשובות הפוסקים בעניין פתיחת מקרר, שאם היה ידוע שתיכף לאחר פתיחת הדלת הדבר יביא להדלקת המנוע, לא היה לנו לדון זאת כגרמא, ולא היה זה שונה מפתיחת דלת לנגד נר - אבל מאחר שהדבר אינו יכול להיגרם בסמיכות שכזו למעשה הפתיחה (כי המנגנון אינו רגיש עד כדי כך) שפיר הוי גרמא. אבל אני כותב זאת מהזיכרון וצל"ע בפנים.

[ועוד עלה בדעתי דבר חידוש, דהנה בשלב שהאדם מדליק את האש, הרי הוא בעצמו לוחץ על הקפיץ וממילא אין לו שום צורך עדיין במתח החשמלי שיחזיק את הקפיץ, וא"כ יצירת המתח בשלב זה הריהי לכל היותר פ"ר דלא ניחא ליה [בדרבנן]; ורק אח"כ שיעזוב את הקפיץ, רגע או שניים אחר שהאש כבר דלוקה, מעתה הוא חפץ בהימשכות המתח החשמלי, אבל אם נדון עתה מה היחס בין תמידיות קיום המתח לבין מעשהו הראשון, ייחשב זה ככוח שני בלבד. וכעין מה שכתב הגרשז"א בקונטרסו גבי חליבה (שם סי' ל"א), שאם החלב היוצא בתחילת חיבור המכונה ילך לאיבוד באופן שאין זה אסור, מה שאח"כ ימשיך להישאב לקיום כבר ייחשב ככוח שני והיינו גרמא. אבל חידושים כאלה א"א לומר בסברא בעלמא וצריך עיון היטב בש"ס וראשונים ואין בכוחי עתה כנ"ל].

[תוך כדי דיבור]

בכרך 'תחומין' החדש שיצא עתה, מופיע מאמר בנושא זה ממכון צומת, ושם כותב הרב רוזן שהציע את טעמי ההיתר "על שלחנם של ארבעה פוסקים חשובים, והסכימו להיתרא. הלא המה הרב יהושע נויבירט, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב אשר וייס והרב אביגדר נבנצל". וכל ישראל נקיים.

(שמא יש להמתין להרב אברהם צבי שהרעיש עלינו את העולם מקודם כאן...)