הודעהעל ידי חיים ושלו' » ב' אוגוסט 07, 2017 11:52 pm
עוף מזן חדש בשם "בראקל" שיובא מחו"ל, יוצר סערה תורנית ומורי ההוראה מתדיינים ביניהם בשאלה האם העוף מותר לאכילה, שכן יש לו את כל הסימנים הנדרשים, או שמא הוא אסור בנימוק שאין מסורת לעוף זה. והאם יש בעיה בעופות הנמצאים היום בשוק?
כאשר אנו ניגשים לכתוב אודות נושא שיש בו מחלוקת הלכתית בין גדולי ישראל, עלינו להדגיש כי אין בכוונתנו משום נקיטת עמדה כלשהי חלילה, ואין כאן דבר מעבר להצגת דעותיהם של גדולי ישראל כפי שפרסמו אותם ברבים. אין להסתמך על הנכתב כאן וכל אחד ישאל לדעת רבותיו.
במהלך השנה החולפת, ייבאו לארץ, בין היתר גם גורמים מתוך וועד הכשרות של בד"ץ העדה החרדית, עשרות אלפי תרנגולות מזן חדש, שעד כה, ככל הידוע, טרם השתמשו בהם שחיטה כשרה. הזן, הנקרא בשם "בראקל", מכונה גם "הנזיר מבראקל", זאת בשל מראהו השעיר והמזוקן. לא ברור מי הם הרבנים שהתירו את העוף לפני שייבאו אותו ארצה, אך כאמור, רק בשבועות האחרונים, התפתח דיון הלכתי סוער סביב הבראקל.
הראשון לאסור, היה הגאון רבי משה ברנסדורפר, אב"ד 'היכל הוראה' בירושלים ובנו של הגאון רבי מאיר ברנסדורפר זצוק"ל, שטען במכתב ששלח לגאון רבי אברהם דוב ליטמנוביץ מרבני 'העדה החרדית', כי לעוף אין שום מסורת. "מביאים אותו ממדינה רחוקה שרגל יהודי לא דרכה בהן ואומרים שהוא עוף טהור בלי שום תערובת".
לטענת הרבנים המתירים, הבראקלי דומה לעוף הבלאדי עליו יש מסורת. אך הגר"מ ברנסדורפר טוען כי לא ניתן להתיר את הבראקלי על סמך הבלאדי שכן, הוא משונה בתוארו וצורתו, והוא מנתר בקפיצות גדולות יותר מתרנגול בלאדי. אם אכן מדובר בעוף שאין עליו מסורת, פסק הרב ברנסדורפר, כי יתכן שזה עוף הדורס ודינו כעוף טמא.
בשיעור שמסר, הסביר כי "ניכרים הדברים, שמי שהמציאו רעיון זו לא עיינו מעולם בפוסקים בנידון, ואינם מודעים לחומרת הדבר של לגעת בסוג חדש של עוף ללא מסורת מדויקת מפי גברא רבה שמעיד שאכלוהו כלל היהודים באחת מן המדינות. ובגלל איזה חששות של חומרות על העופות שמקובל בקרב כל ישראל בכל תפוצות העולם עקב שהכניסו בהם תאים גנטיים, הגיעו להביא עוף שזר לגמרי, וכדברי ה'דברי חיים' הרי הוא עוף טמא ממש. סוף דבר במעשה זה – החליפו פרה בחמור. ואין לנו אלא דברי האשכול שכתב בזה"ל: "והאידנא אין חכם בעולם שבקי בעופות בהן ובשמותיהם ובמיניהם", ע"כ. וודאי שאין שום אפשרות למצוא עוף חדש שאין לנו מסורת מדורות ולומר עליו טהור הוא".
בדבריו בשיעור, התייחס הרב ברנסדורפר לטענת חלק מהפוסקים, בראשם עמד מרן בעל השבט הלוי זצוק"ל, כי מגדלים את העופות יחד עם זנים טמאים. הגרמ"ש קליין, תלמידו המובהק של הרב וואזנר, כינס דיון יחד עם דיינים מבית דינו של הגר"נ קרליץ, בראשם הדיינים הגר"ש רוזנברג והגרמ"מ לובין, ובפניהם הופיעו שלושה שוחטים שהעידו על כשרות העוף. הדיינים צפויים לפרסם פסק המתיר את העוף החדש.
בינתיים, תומכי העוף הכשר הפיצו מכתב ארוך בו נכתב בין היתר: "ידוע שמרן רשכבה"ג מרן בעל השבט הלוי זצוק"ל כינס לפני כעשרים שנה אסיפה והתחנן כמה וכמה פעמים שיתקנו העניין הנורא של העופות שמערבים אותם עם עופות טמאים. ואז הייתה השאלה על שעירבו מינים טמאים בתרנגולים זכרים ועל הנקבות היה שאלה יותר קלה. ועל זה כתב לכתחילה אין להחזיר ועל כל פנים ציוה שיתקנו כי אסור להמשיך דבר קבוע בדיעבד – והפסיק לאכול. אמנם על המציאות שנהיה היום שנתוודעה בידיעה ברורה שמערבים טמאות בנקיבות, לא היה שום חו"א להתיר בדיעבד".
לדבריהם, "בשלוש שנים האחרונות נכנסו בעניין רבנים חשובים ומומחים גדולים על פי בקשתו של כ"ק מרן הגאב"ד והביד"ץ שליט"א ועל פי בקשתו האישית של האדמו"ר מפשעווארסק, והכניסו לעניין נגידים גדולים והשקיעו הון תועפות ודמים תרתי משמע, כדי להציל כלל ישראל מהמכשול הנורא של העופות הקיימים, אשר מעורבים בהם עופות טמאים שקיבצו מכל קצות תבל ועירבו בזה". לסיכום טענותיהם, שלא נביאם כאן במלואם שכן הם טוענים לסכסוך עסקי עם האוסרים, העוף מזן הבראקלי כשר, בעוד העופות שאנחנו אוכלים כיום – טמאים.
כפי שכבר דווח כאן מוקדם יותר היום, אמש התכנסו בביתו של מרן ראב"ד ירושלים הגר"מ שטרנבוך שליט"א, עשרות רבנים ומו"צים שדנו שעה ארוכה בשאלה הקשה. בין השאר השתתפו באסיפה הגאון רבי אהרן ברנדסדורפר שליט"א מרבני ועד השחיטה של העדה החרדית, הגאון רבי שלמה יהודה הירש שליט"א מרבני ועד השחיטה של העדה החרדית, הגאון רבי חיים רוטר שליט"א רב ומו"ץ באלעד, ועוד רבנים ומורי הוראה. בפני הרבנים הוצגו העופות המדוברים, ותיקי השוחטים ומומחים לדבר נתנו את עדותם, והרבנים נשאו ונתנו בשאלה כדת של תורה במשך ארבע שעות.
לסיכום הורה הראב"ד לאסור, וכה כתב במכתב: "בזמן האחרון הובא כאן מחו"ל עוף בראקל וטוענים שרק הם מהודרים, ומתכוננים לסדר עוד שחיטה מהם בשבוע הבא, לאחר התייעצות עם שוחטים ותיקים שראו העוף למשונה ואין לו מסורת וכן עוף אחר משונה דינו כן, כעוף טמא, וכמבואר בשו"ת דברי חיים סימן מ"ה ומסיים שם אפילו כל גדולי ישראל יכשירו דינו כטריפה".
כיצד יודעים אם העוף כשר, מדוע צריכים מסורת והמחלוקת על תרנגול הודו:
מאז ומעולם בכל עת שהתגלה עוף מסוג שאינו ידוע, או שייבאו עופות מיבשת ליבשת, התעוררה השאלה אם עוף זה כשר וראוי לעלות על שולחנם של ישראל, או שמא מן העופות הטמאים הוא. כאשר התורה מפרטת את הלכות הכשרות השונים, היא מעניקה לחיות ולבהמות סימנים מדוייקים לפיהם ניתן לדעת אלו כשרות ואלו לא; גם דגים כשרים נוכל למצוא באמצעות ווידוא שיש להם סנפיר וקשקשת. לעומת זאת, התורה לא נותנת לנו סימנים לפיהם נוכל להבדיל בין עופות כשרים ועופות שאינם כאלו. במקום זאת, אנו מקבלים רשימה של עופות טמאים בלבד מהם אנו צריכים להתנזר מאכילה.
את הרשימה אנו מוצאים בספר ויקרא ובספר דברים והיא כוללת את העופות הבאים: נשר, פרס, עזניה, דאה ואיה, עורב, בת יענה, תחמס, שחף, נץ, כוס, שלך, ינשוף, תנשמת, קאת, רחם, חסידה, אנפה, דוכיפת ועטלף. התורה מוסיפה את המילים "למינה" או "למינו" על-מנת להדגיש שלא מדובר רק בעוף אחד אלא במין כולל המכיל עופות רבים.
מדוע בחרה התורה לציין אלו עופות אסורים, ולא אלו עופות מותרים? רבי יהודה מסביר במסכת חולין כי "גלוי וידוע לפני מי שברא והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין, לפיכך מנה הכתוב בטמאין." במילים אחרות, רוב העופות בעולם כשרים ומותרים באכילה, ולכן הפסוק יכל להסתפק ברשימה שחורה של עופות אסורים באכילה. כל מי שלא נכנס לרשימה – כשר.
במדרש מתואר כיצד משה רבינו המחיש את ההלכות לבני ישראל. "היה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם: זו תאכלו, וזו לא תאכלו!" ההמחשה כללה גם את העופות הטמאים, כך שהיהודים ידעו בדיוק מה מותר ומה אסור. אבל עם השנים הספקות החלו להתעורר. סביר להניח שעופות רבים לא היו מצויים בארץ ישראל, וכשהיהודים גלו למקומות אחרים וגילו זנים חדשים של עופות הם נמנעו מאכילתם כיוון שהם לא ידעו לזהות אותם כעופות טמאים או לא. אפילו השמות המקובלים כיום בעברית לעופות הם שמות מודרניים בלבד, כך שיתכן והם כלל לא העופות המוזכרים במקרא.
חז"ל, קבעו סימני טהרה לעופות. מעיקר הדין אפשר לקבוע על פי שלשה סימני טהרה אם עוף זה או אחר הוא מן העופות הטהורים, כפי שכתב השולחן ערוך (יו"ד סימן פ"ב סעיף ב´): "יש שלושה סימני טהרה: אצבע יתרה, וזפק, וקורקבנו נקלף ביד". אולם נהגו ישראל שלא לאכול עוף על פי סימני הטהרה בלבד, אלא אם כן בידינו מסורת מאבותינו שעוף זה טהור ונהגו לאכלו (רמ"א יו"ד סימן פ"ב סעיף ג´).
לעופות טמאים יש גם שלושה סימנים: הם דורסים את קורבנותיהם באכזריות; כאשר זורקים לעברם אוכל, הם תופסים אותו בעודו באוויר (בשונה מהעופות הטהורים שמניחים אותו על הקרקע ורק אז אוכלים ממנו); וכשמותחים לפניהם חוט, העופות הטמאים יחלקו את אצבעותיהם בשווה בשני צידי החוט. אך למעשה, אנו לא מסתפקים רק בסימנים ואנו מקפידים לאכול רק עופות שיש לגביהם מסורת כי יהודים אכלו אותם והם עופות כשרים.
מקור למנהג זה אנו מוצאים ברש"י (חולין סב:) המספר כי בתקופת חכמי התלמוד נהגו לאכול עוף מסוים על פי סימני טהרה, ולאחר זמן מה ראו לפתע כי העוף דורס את מאכלו כמנהג העופות הטמאים. או אז התחוור להם כי בדיקת סימני הטהרה לא הייתה תקינה, ומאז התקבל המנהג שאין אוכלים אלא עופות אשר מסורת בידינו כי אבותינו אכלום. מעתה, בכל עת שחכמי ישראל נדרשו להכריע לגבי כשרותם של עופות שלא ידעום עד כה, הם לא הסתפקו בסימני הטהרה שעליו, אלא אף היה עליהם להכריע אם הוא בן מינו של אחד העופות שכבר נהוג לאכלו, ואם הוא נכלל במסורת המקובלת בידינו לגבי העוף שאנו מכירים. או שמא מין אחר הוא, ומאחר שאין בידינו מסורת שהוא טהור – אין להתיר את אכילתו.
אולם גם בדבר המסורת שעליה ביקשו לסמוך – דקדקו גדולי ישראל. כך היה לפני כמאה שנה, כאשר אווזים מזן חדש שמקורו במעמקי רוסיה הגיעו לוורשה, בירת פולין, ובעל ה´אבני נזר´ (שו"ת יו"ד סימן ע"ה) הכריע שאף שנהגו לאכלם במקום אשר ממנו ייבאום לפולין – אין לסמוך על כך, שכן ניתן להסתמך על מסורת רק אם היא התפתחה במקום שבו מתגוררים גם תלמידי חכמים.
האם יש מסורת על תרנגול הודו? תרנגול ההודו יובא לאירופה מיבשת אמריקה. כמובן, הוא לא הגיע מאמריקה עם מסורת כלשהי, שהרי באותה העת לא הייתה באמריקה קהילה יהודית. בספרי הפוסקים מצוין כי לא ידוע בבירור על סמך מה התפשט המנהג להתיר את אכילתו, אך מאחר שזו המציאות – דנו הפוסקים אם אמנם ראוי לעשות כן. הנצי"ב מוולוז´ין (שו"ת ´משיב דבר´ חלק ב´ סימן כ"ב) שדן גם הוא בנושא, כותב, כי למרות מנהגנו שאין אנו אוכלים עופות שאין לגביהם מסורת – מנהג זה מתייחס לגבי עופות חדשים בלבד, שקבלנו עלינו שלא להחליט על דעת עצמנו על אודות כשרותם. אולם לא קיבלנו על עצמנו להפסיק לאכול עופות שכבר נהוג לאכלם – רק משום שאין עליהם מסורת.
יצוין, כי גם תרנגול הודו, ישנם רבים המקפידים עד היום שלא לאוכלה, ביניהם משפחות המיוחסות לצאצאי השל"ה שאסר את אכילת תרנגול ההודו, כמו גם רבים מחסידי ברסלב ועוד. אחד מהבכירים בעולם הכשרות, עימו נעזרנו לעריכת כתבה זו, העריך כי גורלו של עוף הבראקלי יהיה כגורל התרנגול הודו. יהיו שיאכלו ויסתמכו על המתירים, יהיו שיימנעו מאכילתו כדעת האוסרים.
לסיום, נדגיש שוב: אין לראות בדברים משום הלכה למעשה ואין כאן מעבר לסקירה הלכתית על הדעות השונות סביב הסערה התורנית הנוכחית.
מתוך JDN
נערך לאחרונה על ידי
חיים ושלו' ב ג' אוגוסט 08, 2017 1:49 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.