בר ששת כתב:השיבוני כמה הוגים, כי יש תמימות והיתממות בתחושתי. לטענתם, זו המציאות. בעוונותינו הרבים – כך המגידים – מוכר בעל קופה, נחשב מצליחן עשרות מונים, על אברך בן גילו שמשחיר את פניו על סוגיות ובירורן. "זו המציאות" נדו לי בצער "ואין טעם לכסותה בפרסום".
אוצר החכמה כתב:מצד שני מה חסר לנו,
שחוץ מזה שמוציאים ספר על הרב אלישיב בחייו יתחילו גם להספיד אברכים ת"ח מגיל שלושים פלוס בחייהם.
חוצפא יסגא כתב:מלבד ההיתממות מצד בעלי העיתונים יש כאן היתממות מצד האברכים והמוחים. הלוא ברור לכולם שהעיתונים אינם מיועדים למי שחפצה נפשם לשקוד על דלתי תורה. יודעים העיתונאים את נפש בהמתם ומי האיש אשר הוא חפץ ביקרו וקולעים הם אל המטרה. אילו היו משבחים ומפארים אברכים בני שלושים, היו פושטים את רגלם באותו יום. יודעים זאת גם המוחים, ולכך יש בזה אך צביעות והעמדת פנים.
חוצפא יסגא כתב:מלבד ההיתממות מצד בעלי העיתונים יש כאן היתממות מצד האברכים והמוחים. הלוא ברור לכולם שהעיתונים אינם מיועדים למי שחפצה נפשם לשקוד על דלתי תורה. יודעים העיתונאים את נפש בהמתם ומי האיש אשר הוא חפץ ביקרו וקולעים הם אל המטרה. אילו היו משבחים ומפארים אברכים בני שלושים, היו פושטים את רגלם באותו יום. יודעים זאת גם המוחים, ולכך יש בזה אך צביעות והעמדת פנים.
מפילוח הזרמים בציבור עולה כי 55.6% מכלל הציבור המגדיר עצמו כציבור ספרדי קוראים 'משפחה', 38.6% מכלל הציבור הליטאי נמנים על קוראי ומנויי העיתון, ו-27.7% מהציבור החסידי הם קוראי 'משפחה'. כידוע, לשני הזרמים האחרונים יומונים משלהם, ולמרות זאת, 'משפחה' זוכה אצלם לאחוזי חשיפה ניכרים. גם 48.9% מהזרם החרדי הבלתי מוגדר, ציינו שהם קוראי 'משפחה'.
בר ששת כתב:אוצר החכמה כתב:מצד שני מה חסר לנו,
שחוץ מזה שמוציאים ספר על הרב אלישיב בחייו יתחילו גם להספיד אברכים ת"ח מגיל שלושים פלוס בחייהם.
זה אמנם לא חסר לנו, אבל חסר מאוד-מאוד לילדנו ואף לילד הקטנטן אשר בקרבנו...
אולי באמת ראוי שמי שמתנזר מעיתונים חרדיים באשר הם לא יביע את דעתו בענין, מה דעתכם?חוצפא יסגא כתב:----------
לנבהל להשיב: כוונתי בדבריי היתה, כמה מביך, להצביע על העובדה שהציבור מורכב משני סוגים שונים, אמנם הציבור אינו מחולק אנכית אלא אופקית. כלומר, בכל ציבור ישנם צורכי עיתונים ויש סולדים מהם. אין לבי עם עורכי העיתונים, מסיבה זו בלבד, שמעולם לא צרכתי ולא כתבתי בעיתון. כל עיתון הוא בסופו של דבר עיתון, מי פחות ומי יותר, וידועים דברי החפץ חיים וכו' על העיתונים. וצריך להכיר בעובדה פשוטה זו, שפסולת הוא פסולת ואין מקום לזעקה מיתממת על כך. ו...אתה מוזמן למחוק בכיף!!
איש_ספר כתב:להבין את עומק בחינת השפל, די להכנס ל'מזללה' טיפוסית ולראות את הארשת החגיגית (!) הנשקפת מפניו של היונגרמן חבוש הוועסט, העומד על משמרתו מבוקר ועד ערב, למשוח חלמונים על בורקסים טרם הכנסתם לתנור, לבזוק עליהם זרעוני שומשום, ולרפד לחמניות (מזונות, כמובן כמובן) במיונית. מילא החיים דחקו אותו לפינה עצובה זו, אבל שמחת עניים זו מה היא עושה?
[/size]
אורי אגסי כתב:איפה האשכול של שליטא על
"מה יותר חשוב: יהודי פשוט שמח או ת"ח עצוב?"
...
בר ששת כתב:שמח ואגסי,
אל תתיממו. משפטיו של רבינו איש ספר הנזכרים, ישרים הם ונכונים.
לרגע לא עלתה על לבו לאסור על יהודי שנדחק לפינה עצובה - לשמוח. אלא שקובל הוא על השמחה הפורצת, שכל כולה נשאבת דווקא מההידחקות לפינה העצובה. אותה שמחה פורצת, מלמדת כי העלוב אינו חש נדחק, כי אם זוכה להידחק.
וודאי שאין להקיש מכאן לפתרון שאלתו הגאונית באווילותה של שליטא - ואני כותב זאת, בזמן שדעתי על חסידות ידועה.
שמח תשמח כתב:אורי אגסי כתב:איפה האשכול של שליטא על
"מה יותר חשוב: יהודי פשוט שמח או ת"ח עצוב?"
...
אין לזה שום קשר. גם אם תלמיד חכם עצוב הוא יותר חשוב, ומסתבר שכך. מ"מ עדיין מותר (ואולי גם מוכרח) ליהודי הפשוט לשמוח.
בר ששת כתב:בחוצפה דסגי, הוסט הוויכוח מעט מתוכנו התיאורטי-פילוסופי, לדוגמא הקונקרטית.
------------
כאן בדיוק בקשתי לדעת, האם מסווה הפתיחות, או אי הנכונות להתעלם מן המצב, לא הביאנו רחוק מדי?
שמח תשמח כתב:איש_ספר כתב:להבין את עומק בחינת השפל, די להכנס ל'מזללה' טיפוסית ולראות את הארשת החגיגית (!) הנשקפת מפניו של היונגרמן חבוש הוועסט, העומד על משמרתו מבוקר ועד ערב, למשוח חלמונים על בורקסים טרם הכנסתם לתנור, לבזוק עליהם זרעוני שומשום, ולרפד לחמניות (מזונות, כמובן כמובן) במיונית. מילא החיים דחקו אותו לפינה עצובה זו, אבל שמחת עניים זו מה היא עושה?
[/size]
תמה אני על גברא רבא כוותך איש ספר הנכבד. אנשים שהחיים דחקו אותם לפינות עצובות כדבריך, ניטלה מהם זכות שמחת החיים? מה היית מצפה מהם שילבשו על פניהם כל היום ארשת עצובה ומרירות נפש?
הור ההר כתב:הוצאת מילים מפי מר שמח תשמח. ועוד יותר, מי מבין בנפש יהודי? אם לא מצא פרנסה אחרת חוץ מזו להביא טרף לביתו, הרי כל רגע שעומד שם הוא ממלא את תפקידו עלי אדמות, ועליו לשמוח בכך.
וכבר ידועה הרשימה: ר' יצחק נפחא, ר"י הסנדלר, ר' יהושע הפחמי וכו' וכו'.
הולשטיין כתב:אם הבנתי לנכון, הרי שמדברי בר ששת עולה כאילו הרצוי הוא בעצם שלומדי התורה יכונו בשם "מצליחים".
ותמיהני על חסיד דגול שכמותו, שלא שם לב שכל המושג של הצלחה אישית ומימוש עצמי וכל שאר שום וחניכה דאית ליה, זר ומוזר הוא לבית ישראל, ולא נכנס לכרמנו אלא בעטיים של ליטאים, אשר בתהליך התרחקות החרדיות משאר העולם, נשארו הם עוד כמאה שנה להיות פתוחים לקלוט מושגים מן העולם התרבותי הנכרי, לטוב ולמוטב.
הצלחה של יהודי היא רק בחינוך. לאמור, האב יכול להיות מרוצה שהצליח לחנך את בניו לתורה ולעבודה. אולם, אם הבן עצמו מרוצה שהצליח בתורה ועבודה, הרי זה אומר שלמעשה הוא לא הצליח בכך!
לפיכך, אם המושג הצלחה אישית נכנס ע"י עיתוני הזבל לשיח שלנו, שוב אין בו זכות קדימה ללומדים אלא אכן לבעלי רכבי הפאר. שכן חובש ספסלי בית המדרש שינפנף בהצלחתו, בוז יבוזו לו. הרי יש עשרות אלפים לומדים כמוהו, ואף כאלה שקיבלו סידור מלא, שאינם מרוצים מחייהם כלל - לא כולם שואבים סיפוק מ"רק תורה", זו עובדה - אלא שאין להם ברירה ומחוייבים המה להמשיך כרצון האבא והשווער שהשלימו נפשם על הסידור המלא הנ"ל. ואם זכה ללמוד תורה לשמה שמגדלתו להיות צדיק עניו וכו' - כל שכן שהתמצבות כמצליחן אינה הולמת אותו. ואם הצליח לעשות את התורה קרדום לחפור בו, ודאי שאין טעם להתפאר שעשה היפך רצון התורה.
ולפי שכל מושג ההצלחה האישית פסול הוא, ארצי הוא, מסואב בגאווה, ורחוק מחיי נשמות גבוהות - הרי הולם הוא את הריקנים המלאים ראוה כרמון, כברדא סומקא לכלבא חיוורא.
נוטר הכרמים כתב:למותר להגיב על כל ההבלא והחבטא שבתוך בירא עמיקתא זו, שריח שנאת תלמידי חכמים הבוקע מתוכה נודף למרחוק, רק לעצם המושג 'הצלחה' ברצוני לציין את כל מה שיהודי פשוט יודע בע"פ.
תהילים א,א-ג: אשרי האיש...כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה: והיה כעץ שתול על פלגי מים...וכל אשר יעשה יצליח.
תקוותך לא לשווא היתה.בר ששת כתב:עוד צריבה אגבית, אתיימר להסיר, מ'דוגמאות' שצוטטו להלן על המשב"ק והיונגערמאן בעל הוועסט'ל, לעומת ציבורים של בני התורה. בעוד שכידוע לכל החלוקה מורכבת הרבה יותר והינה אופקית... בקיצור, אנימ קווה שאכן לא זו היתה הכוונה
כה אמר הולשטיין !הולשטיין כתב:הצלחה של יהודי היא רק בחינוך. לאמור, האב יכול להיות מרוצה שהצליח לחנך את בניו לתורה ולעבודה. אולם, אם הבן עצמו מרוצה שהצליח בתורה ועבודה, הרי זה אומר שלמעשה הוא לא הצליח בכך!
זקן ששכח כתב:ומאי האי דנאמר ביוסף הצדיק בעת היותו אסיר אצל שר הטבחים 'ויהי איש מצליח'?
אני קרוב להסכים עם דבריך אם כי נראה לי שאנחנו מדברים על נושאים שונים. לדעתי הדיון הוסט הצידה בעקבות טעות שבה פתחת את דבריך באשכול זה:הולשטיין כתב:אכן ההתעסקות בשורש צל"ח אין בה מן הענין, אך גם ההיטפלות למשפט שכתבתי בענין חינוך, אינה הולמת את חכמתו של איש ספר.
נכון ששאיפת בן התורה היא להצליח בתורה ולשאוב סיפוק וכו', כאשר הוא שם לנגד עיניו את הצלחת גדולי התורה וחפץ ללכת בעקבותיהם. אך אוי לו אם תדעך השאיפה באשר ירגיש שכבר הצליח. צא ולמד מח"כים לשעבר באגו"י שמילאו כרכים שלמים בטפיחות שכם עצמיות על הצלחותיהם, ואילו הגרא"מ שך בערוב ימיו היה בוכה על אותם ילדי ישראל שלא "הצליח" להאיר באור התורה.
מוסף העוסק ב"מצליחנים" מאוס הוא, אולם היה מאוס פי כמה אילו היה מתאר בני תורה כמצליחנים הגאים בהישגיהם.
מכובדנו בר ששת לא הציע רעיונות לכתבה אלטרנטיבית ! (בזאת יוגיעו מוחם בעלי ושכירי עיתון זה), בר"ש מתח ביקורת על כתבה המנשאת ומייקרת אנשים - לא על היותם ירא"ש, לא בגין שנצטיינו בשבירת מדה אחת, לא על שום מפעלי החסד אותם הם מפעילים, ולא לגודל חכמת התורה המתנוססת בקרבם - על שום הצלחתם הכלכלית בלבד. לדעתו ולדעת רבים, הרי זו תופעה מבישה שיש להוקיעה. וכמדומה שע"ז אין ויכוח בינינו. הלא כן?הולשטיין כתב:אם הבנתי לנכון, הרי שמדברי בר ששת עולה כאילו הרצוי הוא בעצם שלומדי התורה יכונו בשם "מצליחים".
אוצר החכמה כתב:לאו דווקא מהמחשבה שאין זכותינו גדולה משל הפרח, אלא מתוך מחשבה שראוי שישרדו מינים רבים לתועלת העולם ויפיו.
איני יודע אם זו סברא נכונה אבל מינות אין בה.
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.
חוצפא יסגא כתב:אוצר החכמה כתב:לאו דווקא מהמחשבה שאין זכותינו גדולה משל הפרח, אלא מתוך מחשבה שראוי שישרדו מינים רבים לתועלת העולם ויפיו.
איני יודע אם זו סברא נכונה אבל מינות אין בה.
קהלת רבה פרשה ז:בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 211 אורחים