הלא בספר הזהר כו' מבואר בכל דף ושורה, איך מזכיר ומזהיר על שמירת התורה בכללה ובפרטה, ומטיל עונש גדול עצום מאד על בטול דבר קטן או גדול ממנה, ואפי' המקל בדבר קל מדקדוקי מצות כנראה בזה ספר הקדוש בכל זוית ופנה ממנו,
וזוהי הסבה שכל ישראל קבלוהו, מאהבתם את התורה, בטרם ידעו שורש דבר איך ובאיזה אופן נתחבר ונתגלה ויצא ממחבואי גניזתו, כי לא ידעו ממנו לפני ארבע מאות שנה, כי ע"כ יצאו עליו עוררין בעת שנקבע בדפוס לפרסמו ברבים, מ"מ נפסק דינו להקל ע"פ גדולי הדור, מרוב חבתם לזכות בו את ישראל,
לפי שהוא מוכיח גדול עצום מאד, וחיזק הרבה אשיות תורתנו וירה אבן פנה, מוסד לעשיית המצות בכוונה נכונה,
אחר שכמעט כלתה חררה מחמת המתפלסים המסלפים ומהפכים דא"ח ודרשו בתורה ובנתיה ובמופתיה ומצותיה דרשות של דופי עד שהיו עושים חוכא וטלולא ממנה קיא תחת יופי כמעט חשבו להפיל חומתה הבצורה לארץ, לולי ה' הותיר לנו שריד בספר הזהר, המעיר אוזן לבאים אחריו מבעלי חכמת האמת שהקימו נפילתה אבל בהתגלות ספר הזהר אור חדש הושפע עליה, וחזק ידים רפות בשמירת התורה בכל דקדוקיה משפטיה וחוקיה, שלהבת יה עולה מאליה עד שהאיר כל המזרח מאור הבהיר הוא בשחקים האר"י ז"ל הוא בנה עמודים חזקים לתורה, את מקורה הערה, ועל כל דקדוק מצוה ומנהג קל יגלה סודות עמוקות מני חושך,
מן אז רבו אנשי מעשה והלהיב אנשי לבב לקיים כל המצות האפשריות בדיוק גדול עצום מאד, והאר"י ז"ל כבר מוסכם מהכל שהוא היה איש אלהי קדוש כמלאך אלקים נורא מאד ושהוא כתר המקובלים.
בן מיכאל כתב:בעניין הסינגוגה, המילה קיימת ביונית ומופיעה בספרים כבר מימי בית שני.
בן מיכאל כתב:השם שמחת תורה מופיע כבר מזמן הגאונים.
בן מיכאל כתב:מישהו הזכיר כאן, כי בעל הספר יוחסין לא קיבל את קדמות הזוהר, אשמח לקבל מקור.
אפרים זלמן כתב:בהקדמה לנודע ביהודה כותב רבינו על אודות התקופה שלמד בקלויז שבברודי ''וששת ימי המעשה. שם טמון ומכוסה. ועם כל זה. לא באנו במחזה. רק כל עסקנו. בכל מאמצי כחנו. בים התלמוד ובפוסקים. עם תלמידים מובהקים".
ותהיתי מה הפירוש של ''לא באנו במחזה'', ולכאו' היינו שלא נתפרסמו בשער בת רבים ולא הנהיגו קהלות, אך שוב חשבתי שאולי הכונה שלא עסק בחזיונות הקבלה, וזה צ''ע כי ידוע שכן עסק. וכל זה בא לי כי איני יודע פירוש המדוייק ומקור המליצה של ''ביאה במחזה'', אולי יוכל מישהו לפרש.
ומענין לענין באותה הקדמה, הנו''ב כותב שהיה טמון ומכוסה בקלויז כל ששת ימי המעשה ואשתו ישבה גלמודה בביתה, האם הכונה שגם בלילות לא שב לביתו?
רבי אריה די מודינא מאיטליה שהוציא ספר ארי נוהם נגד חכמת הקבלה
אורח77 כתב:******
אנצל את ההזדמנות לשאול האם זה נכון מה שאומרים שהנודע ביהודה מצאצאי קורח? סליחה על הסטת האשכול.
משוש דורים כתב:אפרים זלמן כתב:בהקדמה לנודע ביהודה כותב רבינו על אודות התקופה שלמד בקלויז שבברודי ''וששת ימי המעשה. שם טמון ומכוסה. ועם כל זה. לא באנו במחזה. רק כל עסקנו. בכל מאמצי כחנו. בים התלמוד ובפוסקים. עם תלמידים מובהקים".
ותהיתי מה הפירוש של ''לא באנו במחזה'', ולכאו' היינו שלא נתפרסמו בשער בת רבים ולא הנהיגו קהלות, אך שוב חשבתי שאולי הכונה שלא עסק בחזיונות הקבלה, וזה צ''ע כי ידוע שכן עסק. וכל זה בא לי כי איני יודע פירוש המדוייק ומקור המליצה של ''ביאה במחזה'', אולי יוכל מישהו לפרש.
ומענין לענין באותה הקדמה, הנו''ב כותב שהיה טמון ומכוסה בקלויז כל ששת ימי המעשה ואשתו ישבה גלמודה בביתה, האם הכונה שגם בלילות לא שב לביתו?
הפשט הפשוט שלא נראו לעיני הציבור, אלא היו טמונים בביהמ"ד ששה ימים בשבוע.
מעט דבש כתב:בן מיכאל כתב:מישהו הזכיר כאן, כי בעל הספר יוחסין לא קיבל את קדמות הזוהר, אשמח לקבל מקור.
כאן מופיע ציטוט ספר היוחסין.
קראקובער כתב:רבי יהודה אריה ממודינה חי לפני קצת פחות מארבע מאות שנה בוונציה. די-מודינה, דמות ססגונית ביותר, כתב בין השאר את 'שאגת אריה', כתשובה לספר בשם 'קול סכל'. ספר זה, של מחבר אלמוני בשם אמיתי בן ידעיה, הכיל טענות קשות נגד קבלת חז"ל והתורה שבעל פה.
שמואל רג'יו, הידוע בכינויו יש"ר [מגוריציה], הוציא לאור את שני החיבורים בספר הנקרא 'בחינת הקבלה' (גוריציה תרי"ב). במבוא ארוך שהקדים לספר קבע יש"ר כי למעשה החיבור 'קול סכל' הוא חיבורו של די-מודינה עצמו; הייתה זו תחבולה שאפשרה לו להדפיס ספר עם טענות קשות כנגד היהדות הרבנית, בלא שיוחרם ויוקע. ואכן יש חוסר פרופורציה גמור בין איכות הטענות המועלות בספר 'קול סכל' – ובין איכות התשובות המובאות בספר 'שאגת אריה'
עקביה כתב:צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד ב
ולהרחיקם מן כת המקובלים, שלא יכוונו בתפלתם רק פירוש המלות, הזהירם ואמר וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, לומר להם שלא יכוונו לשום מדה וספירה רק דעו לפני מי אתם עומדים, והוא מקור שממנו מקבלים כל אחד שפעו, והוא ישפיע לכל מדה נכונה בחסדו ובגבורתו וברחמיו, אבל אתם לא תכוונו רק אליו לבד ולא תדעו דבר רק לפני מי אתם עומדים. ובשביל כך שתשמרו עצמיכם מדרכים המסוכנים ותלכו בדרך בטוח, בודאי תזכו לחיי עוה"ב, כי אין כאן שום מכשול, ולא תדאגו שתקבלו חלילה איזה עונש על שאין אתם מתפללים עפ"י סודות כמו שמדמים חסידי הזמן, לא כן הוא ואין כאן עונש, ואדרבה תקבלו שכר על הפרישה, כי בשביל כך תזכו לחיי עולם הבא.
בן מיכאל כתב:עקביה כתב:צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד ב
ולהרחיקם מן כת המקובלים, שלא יכוונו בתפלתם רק פירוש המלות, הזהירם ואמר וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, לומר להם שלא יכוונו לשום מדה וספירה רק דעו לפני מי אתם עומדים, והוא מקור שממנו מקבלים כל אחד שפעו, והוא ישפיע לכל מדה נכונה בחסדו ובגבורתו וברחמיו, אבל אתם לא תכוונו רק אליו לבד ולא תדעו דבר רק לפני מי אתם עומדים. ובשביל כך שתשמרו עצמיכם מדרכים המסוכנים ותלכו בדרך בטוח, בודאי תזכו לחיי עוה"ב, כי אין כאן שום מכשול, ולא תדאגו שתקבלו חלילה איזה עונש על שאין אתם מתפללים עפ"י סודות כמו שמדמים חסידי הזמן, לא כן הוא ואין כאן עונש, ואדרבה תקבלו שכר על הפרישה, כי בשביל כך תזכו לחיי עולם הבא.
הדברים ידועים, ודומים למה שאמר על ה"לשם יחוד" צדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם, וכיוצא בזה כתב גם המהרש"ל (שהיה ידוע כמקובל), מה זה משליך על יחסו לקבלה?
קו ירוק כתב:(בניגוד למי שראו בגריסת זוהר תלמוד תורה).
עקביה כתב:מאמר יפה (לדעתי) של הרב ישעיהו שטיינברגר על קדמות הזוהר.
https://musaf-shabbat.com/2011/05/20/%D ... 4%D7%95-2/
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 195 אורחים