ידוע מכבר בשם גדולים מדורות קדומים כי ישנו מושג של 'שו"ע החמישי', והיינו סיטואציות מסוימות שאין עליהם סעיף מפורש בשולחן ערוך לדעה מה יעשה בהם, והרב בדעת תורה ובדעת נוטה דיליה, בצירוף עם פיקחות ובינת נבונים יחד עם שימוש חכמים שם לו דרך בישע אלקים. המושג מפורסם מאוד בשם החת"ס, ואשמח לדעת מקורו. (כמדומני כך שמעתיו מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל). מעניין אם ישנם בכתובים ובדברי הימים מקרים ובעיות שגדולי הדורות ענו בהם מפיהם ומפי כתבם כי הינם שייכים למחלקה הזו.
מצו"ב דוגמא אחת מפי כתבו של הגרח"ע מוילנא בעל האחיעזר, על פולמוס הפרדת הקהילות בגרמניה. יצויין שעל נידון דומה ששורשו בגולת אשכנז באותם ימים, 'שיטת תורה עם דרך ארץ' ישנו מאמר של הגרא"י בלוך זצ"ל הי"ד מטעלז שג"כ כותב ברוח זה.