ברזילי כתב:תכ"ד, תודה!
הן אמת שגם לולא דברי הרמב"ם שהזכרת כו"ע לא פליגי שמה שנמסר למשה "מסיני" כולל גם נבואות שנאמרו לו שלא בהר סיני ממש, אלא באהל מועד. אלא שהוספת ואמרת שי"ל בדעת הרמב"ם שמשה התעלה למדרגה שכל מה שאמר היה בבחינת ,מסיני, ולא היה כאן שום דבר מדעתו, וזו אחת האפשרויות שהזכרתי לעיל (הערתי ע"ז משלשים ושמנה שנה וכו' ורחוק לומר שבכל שנים אלה לא התעוררו שום שאלות ולא התחדשה הלכה בבית מדרשו של משה. אך אולי יש חילוקי מדרגות בין "נתייחד עמו הדיבור" לבין ההתגלות המתמשכת של "פה עמד עמדי" ואנחנו לא נדע) ולפי זה לשון הר"מ על דרשה שהוציא משה בעצמו היא על מקרה תיאורטי. האפשרות השניה היא שדברי הרמב"ם שהזכרת אך באו לומר שבמשך כל חייו של משה התמשכה ההתגלות (וכנ"ל, שכל מה שקבל בנבואה הוא תורה, גם אם לא היה זה בהר סיני ממש), אבל אין זה בא לשלול שגם פלפל בתורה בשכלו (בעצמו, כפירושך), ודברי תורה שהוציא באופן אחרון זה אינם במדרגה איכותית אחרת מאלה של יהושע ופנחס.
אבל שוב ראיתי שהאפשרות הראשונה נסתרקת מדברי הר"מ המפורשים בשורש השני "ובלא ספק היו אותם הדינים המוצאים בקל וחומר ובזולתו מהמדות אלפים רבים, ואלו כלם היו נודעים בימי משה. ונאמר עליהם דקדוקי סופרים, כי כל מה שלא שמעו בסיני בבאור הנה הוא מדברי סופרים" היינו שכבר בימי משה היו אלפים של חידושי תורה בי"ג מידות, והם כולם בבחינת "דברי סופרים" בטרמינולוגיה של הרמב"ם, ולא במדרגת תורה מסיני (רחוק מאד לומר שבחיי משה נדרשו כל אלה הדרשות ע"י יהושע פינחס וחבריהם, ומשה לא התערב בזה), ותפוס לשון אחרון.
ברזילי כתב:תוך כדי דיבור כתב:ברזילי כתב:לשון הרמב״ם אכן מורה כך, אבל לא מובנת הסברה - מה בין דרשות שדרש יהושע מדעתו בי״ג מידות לאלה שדרש משה מדעתו?
ולכן או שנאמר בדוחק קצת שהרמב״ם חזר והדגיש יהושע רק לאפוקי מדברים שקבל משה מסיני (וכמו שפירש במשפט שלפני המודגש - הפירושים שניתנו לו), או שנאמר שאצל משה בכלל לא היו חידושים מדעתו והכל מפי הגבורה (האם זה סביר? והלא שלשים ושמנה שנה לא נתייחד עמו הדיבור), אבל נלענ״ד שקשה לחדש בלי מקור שדברי משה, אותם שלא נאמרו מפי הגבורה, הם במעמד מיוחד
הסיפא מתעלם מהרישא. אין זה חידוש בלי מקור, אלא הם הם דברי הרמב"ם אם לא דוחקים בו. ואם ריק הוא - מכם.
אמנם לדידי הסברה דווקא פשוטה בתכלית הפשטות, משה עד יומו האחרון (כמו שמתאר הרמב"ם כנ"ל) היה נותן התורה ומוסר התורה, וממילא כל הכללים הרגילים בזה נוגעים למה שאחריו ולא אליו. לדוגמא, הרמב"ם מאריך לבאר (עוד שם) שאיננו מקבלים דברי נביא המפרש דבר בתורה ואומר כך אמר לי ה' (אלא אם יהא פירושו מוסכם בדרכי הלימוד, אלא שבזה אינו נעלה על כל ת"ח שיגיד זאת) - אבל הרי את כל התושב"ע קיבלנו ממשה בדיוק באופן הזה! ולא רק במעמד הר סיני אלא גם לאחר מכן כבנות צלפחד ופסח שני וכו', שאילו יהושע היה עושה כן לא היה אפשר לקבל ממנו (והוא הוא מה שכתב הרמב"ם "מיהושע ופנחס"). וזו ראיה ברורה להנ"ל, שמשה הוא במדרגה אחרת ולא שייך לגביו מחלוקת. וזהו מושכל ראשון החורז בכל דברי הרמב"ם הנ"ל.
[ומבתרי הדברים נשמע דבר עמוק מאד, שבאמת אצל מה שמסר משה התורה ופירושיה אין "דעתו" הפרטית, אלא אף מה שמסר "מדעתו" לפי מה שהיינו תופסים בזה בהשגתנו הקלושה, הוא באמת מגוף התורה, שקיבל מסיני, וכמעשה שבכתב כך המעשה שבע"פ, ע"ע באשכול [size=85]הסמוך על ספר דברים].[/size]
נניח שזה כתוב ברמב״ם. השאלה שלי היא מנין לו חידוש כזה, שסברה של משה רבנו שונה במעמדה מסברה של יהושע. הדוגמה שנתת אינה משכנעת, כי נבואת משה ידענו שהיא במדרגה אחרת (שהלא כל התורה נאמרה למשה מפי הגבורה ואעפ״כ אין לה דין של דברי נביא וזה פשוט כפי שאמרת) אבל לומר כן על סברה שחידש מעצמו זה כבר חידוש, וגם מילתא בלא טעמא. אולי גם תאמר שתקנות שתקן משה (קריאת התורה) הן דאורייתא, כי הוא נותן התורה?(לא בדקתי כעת אם הלשון נותן התורה ביחס למשה היא שלך או של הרמב״ם, אבל בעלמא נותן התורה הוא הקב״ה)
אוצר החכמה כתב:איני יודע ברמיזותיכם, אבל תקנות משה רבינו הלא נתקנו מעיקרם כתקנות דרבנן ומה עניינם לדיון?
אבל הרמב"ם כתב להדיא ריש הלכות אבל - ואין אבילות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד... ומשה רבנו תיקן להם לישראל שבעת ימי אבילות, ושבעת ימי המשתה.צולניק כתב:כך היא דעת הב"ח שקה"ת בב' וה' היא דאורייתא לפי שתיקנה משה
יפה מאד, ואחר שהסכמנו שדברי משה יכולים היו להאמר בצורה של "מסיני" אבל גם באופן של "מדעתו" (ואינני יודע מה מוסיף כאן הצורך במעשה בית דין, אם שכלו של משה הוא "מסיני" דל מהכא מעשה בי"ד, עצם הדבר שעלה רעיון זה במחשבתו של משה הופכת אותו לתורה מסיני), אינני רואה קושי גדול לומר שגם חידש הלכות באופן של "מדעתו". כמו שיכול היה לומר "דבר פלוני שאני עתיד לומר הוא בגדר תקנה דרבנן בלבד ולא מסיני", כך יכול היה לומר "דבר פלוני הוא בגדר דברי סופרים ולא מסיני". ואין צריך להדחק ולומר שכל אלפי ההלכות שחודשו בזמנו של משה היו שלא על דעתו.הוגה ומעיין כתב:אוצר החכמה כתב:איני יודע ברמיזותיכם, אבל תקנות משה רבינו הלא נתקנו מעיקרם כתקנות דרבנן ומה עניינם לדיון?
בדיוק כך, ובתוספת נקודה קטנה שכנראה פשוטה: תקנה אינה רק חידוש בי"ד מסברא שכך צריך להיות, אלא בתוספת מעשה בית דין של תקנה. ולכן בודאי יכול משה לתקן תקנות שיהיו בגדר דרבנן, ככל בי"ד. ואכן אפשר שגם יתקן תקנות ויהיו בגדר דאורייתא, ולכן בשורש הראשון הוא כותב "וכבר התבאר שכל מה שתקנו הנביאים ע"ה שעמדו אחר משה רבנו הוא גם כן מדרבנן", כיון שאצל משה רבינו עצמו אין הדברים חתוכים.
ברזילי כתב:(ואינני יודע מה מוסיף כאן הצורך במעשה בית דין, אם שכלו של משה הוא "מסיני" דל מהכא מעשה בי"ד, עצם הדבר שעלה רעיון זה במחשבתו של משה הופכת אותו לתורה מסיני)
ברזילי כתב:יפה מאד, ואחר שהסכמנו שדברי משה יכולים היו להאמר בצורה של "מסיני" אבל גם באופן של "מדעתו" (ואינני יודע מה מוסיף כאן הצורך במעשה בית דין, אם שכלו של משה הוא "מסיני" דל מהכא מעשה בי"ד, עצם הדבר שעלה רעיון זה במחשבתו של משה הופכת אותו לתורה מסיני), אינני רואה קושי גדול לומר שגם חידש הלכות באופן של "מדעתו". כמו שיכול היה לומר "דבר פלוני שאני עתיד לומר הוא בגדר תקנה דרבנן בלבד ולא מסיני", כך יכול היה לומר "דבר פלוני הוא בגדר דברי סופרים ולא מסיני". ואין צריך להדחק ולומר שכל אלפי ההלכות שחודשו בזמנו של משה היו שלא על דעתו.
הוגה ומעיין כתב:ברזילי כתב:(ואינני יודע מה מוסיף כאן הצורך במעשה בית דין, אם שכלו של משה הוא "מסיני" דל מהכא מעשה בי"ד, עצם הדבר שעלה רעיון זה במחשבתו של משה הופכת אותו לתורה מסיני)
ההבדל הוא בדין הקבלה. גם מה שמשיג משה בשכלו שכן אמת וצדק ונכון לעשות, אינו מחייב את בני ישראל, אלא מחמת כריתת הברית, והברית נכרתה רק על "תורה שבכתב" שנאמרה "בביאור בסיני" וכן על החובה לקיים דברי חכמים מ"לא תסור" (וזה ביאור דברי רבי יוחנן שהברית נכרתה על תורה שבע"פ). ולכן אם לא יתקן בתורת תקנה, לא יתחייבו בזה בנ"י. מה שהופך לתורה מסיני הוא רק התורה שבכתב ופירושיה המבוארים.
לכן, ניתן לסכם כך את דעת הרמב"ם:
בתקנות יש אפשרות שמשה יתקן בגדר דרבנן (וכך הן כל תקנותיו המוכרות לנו). אך יש אפשרות שיהיה בגדר דאורייתא (ולכן בשורש ראשון דיבר הרמב"ם רק על תקנות מאוחרות יותר).
בפירוש הכתובים שלא ע"י י"ג מידות, כל דברי משה הם דאורייתא, שהרי אין כאן פרט נוסף (תקנה, שימוש בדרשה) שמחמתו יהיה דרבנן. כך עולה מסדרת הדיוקים של הרב תכ"ד מדברי הרמב"ם בהקדמה לפיה"מ, ובכך גם דיבר הגר"ח, הן בדבריו על השה"ק והן על מחלוקת משה ובצלאל.
בפירוש הכתובים על ידי י"ג מידות עדיין אין הדברים ברורים, אפשר שכיון שצריך להשתמש בדרשה זה הופך איכשהו לדברי סופרים, וזה תלוי גם בעיקר ההבנה בדברי הרמב"ם בשורש שלישי על מעמד הלכות הנלמדות בי"ג מידות, שיש בזה כמה דרכים באחרונים. בהתאם לכך אני משאיר בספק גם את ביאור דברי הרמב"ם בסוף השורש השלישי על הדרשות שנלמדו בימי משה בי"ג מידות.
אוצר החכמה כתב:ברזילי כתב:יפה מאד, ואחר שהסכמנו שדברי משה יכולים היו להאמר בצורה של "מסיני" אבל גם באופן של "מדעתו" (ואינני יודע מה מוסיף כאן הצורך במעשה בית דין, אם שכלו של משה הוא "מסיני" דל מהכא מעשה בי"ד, עצם הדבר שעלה רעיון זה במחשבתו של משה הופכת אותו לתורה מסיני), אינני רואה קושי גדול לומר שגם חידש הלכות באופן של "מדעתו". כמו שיכול היה לומר "דבר פלוני שאני עתיד לומר הוא בגדר תקנה דרבנן בלבד ולא מסיני", כך יכול היה לומר "דבר פלוני הוא בגדר דברי סופרים ולא מסיני". ואין צריך להדחק ולומר שכל אלפי ההלכות שחודשו בזמנו של משה היו שלא על דעתו.
אני לא מבין מה עניין התקנות משנה את נקודת הדיון. אתה נראה לך שלא יתכן שכל מה שאמר משה רבינו היה מסיני וזו טענתך ולדעתם אין משה רבינו אומר דבר מליבו כי מי שדבוק בנבואה כל הזמן לא יחדש מליבו אלא מהסכמת הבורא לסברתו. אבל ברור שאפשר לתקן דברים מדרבנן וברגע שעניין הוא מדרבנן זה לא רלוונטי לשאול האם הקב"ה הסכים עמו בתקנה הזו או לא, כי אפילו הסכים עמו הבורא כיוון שההגדרה היא שזה מדרבנן יש לזה דין דרבנן.
ואם נאמר לו בסיני לדרוש דרשה במעמד של לימוד בי"ג מידות, אז זה יהיה דין (דאורייתא) שתוקפו כתוקף דרשות בי"ג מידות. כמובן, לעצם הענין אין שום סיבה להניח שנאמר לו בסיני לא זה ולא זה, אלא אם נקבל את ביאורו של הרב הוגה שכל מה ששכלו של משה הגה הוא בגדר מסיני.אוצר החכמה כתב:לא מובן לי מה אתה רוצה. נגיד את זה בצורה יותר פשוטה. אולי משה רבינו תיקן תקנה דרבנן כי נאמר לו בסיני לתקן תקנה דרבנן, אבל זה עדיין יהיה דרבנן. אבל אם נאמר לו בסיני דין דאורייתא אז זה דין דאורייתא שנאמר בסיני.
אני חולק על הסיפא - כוונתך אינה ברורה לי... אם רצונך לומר שמה שעלה בדעתו של משה הוא "מסיני" רק כלפי עצמו, אלא כלפי ישראל אין להם אלא מה שעיניהם רואות ואם הם רואים את משה דורש בביהמ"ד בי"ג מידות מעמד דרשה זו כאחד החכמים, הרי שאת הרישא איני מבין ולסיפא אני מסכים.הוגה ומעיין כתב:מצידו של משה - כן, והרי זה "מסיני", אך חסר את ה"מעמד"... אפשר לנסח גם כך: זה יהיה "תורה ציוה לנו משה", אך לא "מורשה קהילת יעקב". בכל אופן, הניסוחים כמובן לא חשובים, הכוונה ברורה.
אחימעץ כתב:ראיתי מובא באיזה ספר [ונרמז לעיל - פשוט הקישוריות לא עובדות] שהגר"ח מבריסק כתב בהסכמתו לס' חמדת ישראל להגאון בעל כלי חמדה זללה"ה שישמיט מה שכתב שם שבצלאל ומשה רבינו נחלקו ביחס למלאכת המשכן, כי היה אסור לאף א' לחלוק עם משה רבינו.
כשאני מחפש בס' חמדת ישראל לא ראיתי ד"ז בהסכמת הגר"ח אשר באה שם, וגם שלפי הנושא יותר מתאים היה הדבר לספר כלי חמדה עה"ת, האם מ"מ נדפס המכתב במקום אחר?
ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו א"ל אין א"ל האלוקים אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה
מועתק מכאן.ראבר"מ כתב:אתה רואה החכמים במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם אומרים: האלוקים! אלו אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה, כלומר לא הייתי מאמין בזה ואע"פ שהוא נביא, כיון שאין בידו יכולת להודיע הענין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן והדרכים שבהם ניתן להדרש...
מלח הארץ כתב:דברים שאסורים לאמרם ואף לשמעם.
קרן הפוך כתב:מלח הארץ כתב:דברים שאסורים לאמרם ואף לשמעם.
האם מותר לומר שלא הבין משה רבינו מה שאומרים בבית מדרשו של רבי עקיבא?
לבנון כתב:שמעתי מהגר"ה זקס זצ"ל, שאביו סיפר לו, שכשהח"ח ראה את הסיפור הזה בסדר הדורות, אמר לו שאע"פ שהמחבר היה גאון גדול, אבל הוא השטתה ביותר בזה שהוא העתיק את הדברים האלו, כי קרוב הדבר שדברים אלו מערערים את עיקרי הדת. ועוד הוסיף לו אביו, שהוא שם לב שמאז הספר ההוא לא נראה יותר בביתו של הח"ח.
יעקובי כתב:אם כל המקור הוא שלשלת הקבלה, אזי:
"באמת אין לאבד הזמן להשיג עליו, כי היה שומע מכל אדם וכותב, וכל אשר שמע
או מצא כתוב בכל אופן שיהיה כתב, והם דברים שאינן אמיתיים, וגם ער"ב רב עלה
אתם. וביותר תמהני על הגאון בעל סדר הדורות שהיה מופלג בחכמה מאד, איך
נמשך אחר שה"ק, והעתיק דבריו כמה פעמים שאינם נכונים..." (החיד"א, שה"ג ערך
הראב"ד).
לבנון כתב:קרן הפוך כתב:מלח הארץ כתב:דברים שאסורים לאמרם ואף לשמעם.
האם מותר לומר שלא הבין משה רבינו מה שאומרים בבית מדרשו של רבי עקיבא?
אסור.
ואת הגמ' במנחות, כבר ביאר הגר"ח הלוי בדרך נפלאה ביותר. (נמצא בסטנסיל. במהד' הקודמת של מישור, בעמ' הראשון).
קרן הפוך כתב:גם על הסדר הדורות יש " דרך נפלאה ביותר " לכן לא תאסרנו עד דמהפכת בזכותיה
לבנון כתב:קרן הפוך כתב:מלח הארץ כתב:דברים שאסורים לאמרם ואף לשמעם.
האם מותר לומר שלא הבין משה רבינו מה שאומרים בבית מדרשו של רבי עקיבא?
אסור.
ואת הגמ' במנחות, כבר ביאר הגר"ח הלוי בדרך נפלאה ביותר. (נמצא בסטנסיל. במהד' הקודמת של מישור, בעמ' הראשון).
אוצר החכמה כתב:אבל לפי זה לא אמרת כלום.
כי הרי המצב גם הפוך שאין לך דרך להבין את השיח ושיג בבית המדרש של ר' עקיבא הרחוק ממך מרחק תרבותי רב (שהיה הרבה יותר רחב מאשר המימרות שקיבלנו ואותם אולי אנחנו מבינים או חושבים שמבינים) וגם בדברי הגמרא לפי זה אין כאן שום דבר מיוחד בעקיבא בן יוסף שדורש כתרי אותיות אלא סתם אמירה שמרחק דורות גורם למיעוט הבנה לשני הכיוונים.
מלח הארץ כתב:אוצר החכמה כתב:אבל לפי זה לא אמרת כלום.
כי הרי המצב גם הפוך שאין לך דרך להבין את השיח ושיג בבית המדרש של ר' עקיבא הרחוק ממך מרחק תרבותי רב (שהיה הרבה יותר רחב מאשר המימרות שקיבלנו ואותם אולי אנחנו מבינים או חושבים שמבינים) וגם בדברי הגמרא לפי זה אין כאן שום דבר מיוחד בעקיבא בן יוסף שדורש כתרי אותיות אלא סתם אמירה שמרחק דורות גורם למיעוט הבנה לשני הכיוונים.
זה חד סטרי כמובן.
שהרי בידינו יש להבין את דברי קודמינו במידה רבה בזכות הרציפות של הדורות שהעבירו דבריהם כך שיש לנו חוט מקשר בינינו לבינם, לא כן משה רבינו שצנח פתאום לבית מדרשו של רבי עקיבא לא היה יכול להבין כלום.
הגמרא באה לבטא שרבי עקיבא באופן מיוחד חידש דרך חדשה
[כמו החזון איש בדורנו למשל] לעומת חבריו כמו רבי ישמעאל שהלכו בתלם הישן פחות או יותר.
ראיתי במדרש הגאון רבי עזריאל טרבוטו ספר גדול קשור בו הרבה סודות ועניינים של קבלה, ובתוכם היה כתוב זה המעשה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 151 אורחים