כידוע בזממנו כשתכנס לבה"מ תראה כל אחד על המחשב עוסק בכתיבת ה"ספר" שלו. וכל אחד מוצא תחום מוזר חדש שלא עסק בו חבירו ומצפה שספרו יתקבל בעיני ההמון. וכבר דברו בזה הרבה בהפורם. ומאז חשבתי שהוא בעיה חדשה שלקוי בו זמנינו, אבל הדברים עתיקים. וכה דברי היש"ר מקאנדיא בהקדמה לספרו נובלות חכמה הנדפס בשנת שצ"א 1631, ומעניין מעוד האיך עד כמה דבריו (ובפרט בסופן), שנכתבו מכבר כמעט ד' מאות שנה, נוגעים הם למעשה בזמנינו:
..וכל העם אומרים שהדפוס הועלינו ובאמת קלקלנו שלפנים היו נפרעים הסופרים בדמים יקרים ולא היו קונים מהם רק הספרים הטובים הערבים המועילים ומעצמן היו ספרי שוא והבל מתבטלים משא"כ עכשיו בזמנינו שרבים מעמי הארץ מתיהרים ובהיותם בחייהם חשוכים, וקטנים מכל החסרים, מבקשים להיות בדור אחר שאינם ניכרים ככוכבים המאירים, ומי שהשיגה ידו ורב כספו מהשגתו מערים להוציא ספרים לאורה ובהם יקרא שמו כרצונו גברא רבא ויקירא והא אינו רבי אפילו בשוליא דנגרא. וכל עסק המדפיסים בספרים חדשים ואין משגיח על כתבי הקדמונים להקימם ולנערם מעפרא. הנך רואה בגלל הדפוס עולם הפוך יציבא בארעא ובשמי שמיא גיורא. ואני רואה שיקרה לספרים מה שיקרה לנשמות מענין הגלגול והעבור או חבור ולא לחנם נקרא בלשון לטינוס הבן והספר בשם ליבי"ר. "יולד בן לנעמי" יאמרו חכמי הקבלה שהנשמות נעתקות מגוף לגוף ומתנכרות וכן יקרה לחכמות שנעתקות מלשון ללשון ומספר לספר בסגנון אחר או במלות שונות ובחלוף הסדר שפה אחרת ודברים אחדים וקורא לספר שם חדש ר"ל דרך משל מה שנקרא כבר כלי חמדה יקרא כלי יקר והן והן הדברים אלא שהורקו מכלי אל כלי. וכבר למדנו כל זה קהלת ז"ל מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו. אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה. ואמר בשכבר הימים הכל נשכח. הן אמת שאין לדאג על המחברים הטובים המועילים הערבים שעכ"פ יתקיים שמם ימים רבים ואולי יזהירו ככוכבים לעולם ועד. משא"כ החוקקים חקקי און שכלו זמנם וממונם וכשיתגלע לבם ויבאש פרחונם יכירו חסרונם ותקותם מפח נפש כי כהתה עינם ***שאפילו נותנים אותם למתנה אינם מקבלים מהם היו כקוצים בעיניהם נצבו בבתיהם כמו נד חמרים חמרים. ואכלי וגייטי בהו העכברים. ומי גשמים יורדים טיף טיף עליהם נוזלים. ושם צפורים יקננו בני יונים ותרנגולים ושקעת שמשם בצהרים לעיניהם. ומתו ספריהם בחייהם*** ועליהם ועל כיוצא בהם אמר המשורר במחברת הי"ט ז"ל: שאלוני ומה זה טוב בשירים, השיבותים אשר הוא רך בשניו. ומי הוא המגונה בהם-עניתים, אשר ימות בטרם מות אדוניו. ולו חכמו ישכילו זאת המחברים היו נמשכים מלהג הרבה יגיעת בשרים אלא שאהבת עצמם גדולה. ולא הבינו לאחריתם שתכליתם בטלה. ולא ישוב עוד להדפיסם איש לכסלה. הרי לך שלא כל המרבה ספרים בעלי מומים וחסרים יתקיים לדור דורים כמרבה בנים ממזרים או מקיים מין הבהמה סוסים וחמורים....
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=15