ציפורן כתב:מפורסמת היא דעת הרמב"ם שאדם המוסר את ממון חברו חייב מיתה אף בזה"ז.
חיים ושלו' כתב:מוסר וכמו כן מומר להכעיס ומין.
מחולת המחנים כתב:מספרים שאת המוסרים היו מכניסים לתנורי המצות בערב הפסח, כמו"כ מסופר על מסור אחד שהיה בבעלזא, בשמחת תורה כשהיה בבית הכנסת עבר תחת מנורה ענקית וכבדה שתלתה בביהכנ"ס, הפילו עליו את המנורה ובך הביאו את חייו אל קיצם.
עקביה כתב:חיים ושלו' כתב:מוסר וכמו כן מומר להכעיס ומין.
מומר להכעיס ומין מאי שיאטיה הכא?
מוסר הוא משום הסרת הנזק, כפי שכתב הרב 'ירדן ירחו', אבל דין מורידין ולא מעלין הנוהג במומר ומין אינו שייך לזה, וכבר כתב החזו"א שאינו נוהג כיום.
מחולת המחנים כתב: כמו"כ מסופר על מסור אחד שהיה בבעלזא, בשמחת תורה כשהיה בבית הכנסת עבר תחת מנורה ענקית וכבדה שתלתה בביהכנ"ס, הפילו עליו את המנורה ובך הביאו את חייו אל קיצם.
סגי נהור כתב:זכורה לי איגרת מהרא"ש שמאיים להמית רב אחד שנטה מן הפסיקה המקובלת באיזה ענין.
לא מצאתי כעת, ואולי יש מי שיודע על מה אני מדבר?
משה גרוס כתב:מסופר גם על הר"י מיגאש, שהרגו מישהו ביום כיפור שחל בשבת
וכן שמענו שסקל ר"י הלוי בן מיגש למסור אחד באליסנה ביוה"כ שחל להיות בשבת בשעת נעילה
עושה חדשות כתב:משה גרוס כתב:מסופר גם על הר"י מיגאש, שהרגו מישהו ביום כיפור שחל בשבת
שו"ת זכרון יהודה סי' עה -וכן שמענו שסקל ר"י הלוי בן מיגש למסור אחד באליסנה ביוה"כ שחל להיות בשבת בשעת נעילה
ציפורן כתב:עושה חדשות כתב:משה גרוס כתב:מסופר גם על הר"י מיגאש, שהרגו מישהו ביום כיפור שחל בשבת
שו"ת זכרון יהודה סי' עה -וכן שמענו שסקל ר"י הלוי בן מיגש למסור אחד באליסנה ביוה"כ שחל להיות בשבת בשעת נעילה
יש"כ,
צוטט כאן באשכול מספר פעמים שאת גזר הדין של המוסר היו עושים ביום כיפור, יש סיבה לכך?
ירדן ירחו כתב:ציפורן כתב:מפורסמת היא דעת הרמב"ם שאדם המוסר את ממון חברו חייב מיתה אף בזה"ז.
ראה בהלכות חובל ומזיק פרק ח הלכות י ויא שכל ההיתר להרגו זה רק קודם שמסר בשביל שלא ימסור (או כשהוחזק למסור גם מאותו הטעם), אך לאחר המסירה אסור להרגו. ולכאורה זה בדיוק כמו דין רודף ולא קשור לדיני עונשין.
דב בן אברהם כתב:ירדן ירחו כתב:ציפורן כתב:מפורסמת היא דעת הרמב"ם שאדם המוסר את ממון חברו חייב מיתה אף בזה"ז.
ראה בהלכות חובל ומזיק פרק ח הלכות י ויא שכל ההיתר להרגו זה רק קודם שמסר בשביל שלא ימסור (או כשהוחזק למסור גם מאותו הטעם), אך לאחר המסירה אסור להרגו. ולכאורה זה בדיוק כמו דין רודף ולא קשור לדיני עונשין.
זה לא כ"כ ברור, יש תשו' מהריצב"ש בתמים דעים שנראה שזה יש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה.
אבל להלכה בסמ"ע הביא דברי הרא"ש שמה שמותר להרוג מוסר ממון זה גם שייך לרודף.
סגי נהור כתב:זכורה לי איגרת מהרא"ש שמאיים להמית רב אחד שנטה מן הפסיקה המקובלת באיזה ענין.
לא מצאתי כעת, ואולי יש מי שיודע על מה אני מדבר?
מחולת המחנים כתב:עקביה כתב:חיים ושלו' כתב:מוסר וכמו כן מומר להכעיס ומין.
מומר להכעיס ומין מאי שיאטיה הכא?
מוסר הוא משום הסרת הנזק, כפי שכתב הרב 'ירדן ירחו', אבל דין מורידין ולא מעלין הנוהג במומר ומין אינו שייך לזה, וכבר כתב החזו"א שאינו נוהג כיום.
וכבר כתב בשו"ע שנוהג כיום.
השו"ע לא הביא דינים שאינם נוהגים היום בזמן הגלות.
עקביה כתב:בין ימות השו"ע לימות החזו"א איכא טובא. ונשתנו הזמנים.
שבילי דנהרדעא כתב:עקביה כתב:בין ימות השו"ע לימות החזו"א איכא טובא. ונשתנו הזמנים.
וכמובן שההלכה לא נשתנה רק המציאות בגלל שרוב החילונים הם בגדר תינוק שנשבה, אבל אי יתרמי מומר גמור להכעיס דשביק היתירא ואכיל איסורא ומכיר את התורה שאינו בגדר תינוק שנשבה, הרי דינו מפורש בשו"ע ולית מאן דפליג...
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 342 אורחים