שמעתי מהגאון הצדיק ר' סנדר ארלנגר שליט"א, שסיפר על הצדיק הידוע מרעננה, (הגה"ק ר' יצחק הכהן הוברמן זצ"ל), שפעם באו אצלו לבקש להתפלל על איזה חולה, שלא היה במצב אנוש כ"כ, ועוד היו הרבה סיכויים. ואמר שצריך לטבול, וכשחזר אמר את סימניו (ביאר הגר"ס: היה מקובל לבעל רוה"ק), והתבטא שאינו יכול להתפלל כי כבר יש לו מלוה, פי' המלאך של הגז"ד שכבר נחתך עליו שאינו עוזבו, וממתין לעת הפקודה..
האם יש מקבילות לדבר מופלא כזה, לומר על אדם שלא כלו סיכוייו ע"פ הטבע, כבר נחתך דינו מלמעלה?
ועוד, היאך זה עולה בקנה אחד עם דברי הגמ' בברכות י,א שאמר חזקיהו לישעיה הנביא: כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים?