ומיהו מ"ש ראבי"ה דהוי חתיכה הראויה להתכבד אף על פי שלא נאסרה אלא מבליעת איסור כבר נתבאר בסימן ק"א דכמה פוסקים כתבו כדברי מהר"ם וה"ל ראבי"ה יחידאה לגבייהו.
ומיהו מ"ש ראבי"ה דהוי חתיכה הראויה להתכבד אף על פי שלא נאסרה אלא מבליעת איסור כבר נתבאר בסימן ק"א דכמה פוסקים כתבו כדברי מהר"ם וה"ל ראבי"ה יחידאה לגבייהו.
עושה חדשות כתב:ומצינו עוד באו"ז הל' גיד הנשה סי' תנח שכתב "האי אווז שלם נהי דבטל מדאורייתא דלאו בריה הוא", עי"ש בכל דבריו.
...דהואיל וסוף הטומאה לצאת דרך שם, רואין כאילו יצאה. ולכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם (פסקי מהרא"י סימן כ"ד וכל בו), ויש מתירין (שם הביא בשם י"א), והמקיל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר.
עושה חדשות כתב:(וצ"ע בד' הש"ך, דבסי' קט סק"י חולק על הגש"ד הנ"ל וס"ל דהכל מדרבנן, ובסי' צח סקכ"ט הביא מהאו"ה דתבלין בטל בששים מדאו' אע"ג דנרגש גם באלף, ולכאו' זו אותה שיטה דביטול בששים מהני בלא שייכות לענין הרגשת הטעם).
איסור והיתר כתב:הא דתבלין בטל בס' היינו משום שמה שנרגש ביותר אינו בגדר "טעם כעיקר" אלא השפעת התבלין על המאכל. ודין זה הוא דרבנן. ועל כרחך צריך אתה לומר שחלוק דין נתינת טעם מדין תיבול דהרי מלח שנאסר אינו אוסר ביותר מששים אפילו שנרגש ביותר דאין הנאסר אוסר יותר מן האוסר (רמ"א) ואילו כל חתיכה שנאסרה מדין חנ"ן ודאי אוסרת בששים כנגדה כיון שנותנת טעם של החתיכה הנאסרת ולא אמרינן אין הנאסר - הא למדת שמלח או תבלין שאוסרים זה דין אחר מנתינת טעם ולכן אם הם לא האיסור עצמו אין להם כל לאסור כל כך. וזה ביאור דברי או"ה.עושה חדשות כתב:(וצ"ע בד' הש"ך, דבסי' קט סק"י חולק על הגש"ד הנ"ל וס"ל דהכל מדרבנן, ובסי' צח סקכ"ט הביא מהאו"ה דתבלין בטל בששים מדאו' אע"ג דנרגש גם באלף, ולכאו' זו אותה שיטה דביטול בששים מהני בלא שייכות לענין הרגשת הטעם).
ואין לזה קשר לשיטה שמבשא"מ בששים מדאו' ביבש.
כנלענ"ד.
שתי כתי עדים המכחישות זא"ז אמר ר"ה זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפני עצמ' ומעיד' כ' רבי' יצחק זצוק"ל ואין לתמוה היאך יתכן זה אם תבא כת אחת מאלו ותעיד פלוני קידש אשה פלונית וכת שניי' תעיד שאיש א' בא עלי' והרי רב הונא אמר ששתיהן עדותן קיימת והורגין אותו ע"פ עדותן שבא על אשת איש. אף על פי שאחת מהן היא פסולה בודאי דהא דמי לשני שבילין א' טמא וא' טהור והלך אחד באחד מהן ועשה טהרות ובא אחר והלך בשני ועשה טהרות דאמרי' אם בא כל א' ושאל בפנינו בפני עצמו שניהן טהורין. ואף על פי שא' מהן בשביל טמא הלך אלא ה"ט משום דכל חד מינייהו מוקמינן אחזקי' והרי הוא בחזקת טהור כמו כן בכאן ואינו נרא' לי כל מה שאמר כלל דאילו כן הות עובדא דכת אחת העידה על הקידושין. וכת אחת על הבעילה כיון דממ"נ חדא מהני כיתין פסולה ואנו צריכין לעדות שתיהן שלא נוכל להורגו אלא ע"פ עדות שתיהן לא אמר בזה ר"ה דמקבלין עדות שתיהן שהרי האחת בטילה ממ"נ ואין הבועל נהרג דשמא פנוי' היתה או שמא לא בעל ולא אמר רב הונא דמקבלין עדות שתיהן אלא כגון שהאחת העידה שראובן הלוה לשמעון מנה והאחת העידה שלוי הלוה ליהודא מנה שמחייבין שמעון לשלם עפ"י הכת האחת וגם מחייבין את יהודא עפ"י הכת השנייה ואף על פי שאחת מן הכתות פסולה כיון שאין אנו מכירין אותה שתיהן בחזקת כשרות קיימי אבל מיהו אין שמעון צריך לעדות הכת של יהודא ולא יהודא צריך לכת של שמעון אבל הכא שהבוע' צריך לשתי הכתין לכת הקידושין ולכת הבעילה היאך נוכל להורגו שהאח' מהן בטלה והראי' שהביא משני שבילין שאם ישאלו זה בלא זה. ששניהן טהורין והטהרות שיגע בהן זה הן טהרות וגם הטהרות שיגע בהן השני הן טהרות. אין זו ראיה של כלום דהתם אין הטהרות של ראשון צריכות לשני ולא הטהרות של שני צריכות לראשון אבל אם נגעו שניהן בדבר א' ה"נ דהוה טמא בודאי שלא טיהרנו אותם אלא כשנגעו זה בלא זה שכל א' הוא ספק אבל זה שנגעו בו שניהן הרי ממ"נ טמא הוא וכן נמי טהרו' שנגע זה וטהרות אחרות שנגע זה שטיהרנו שתיהן הנ"מ אם אכל אדם א' או אילו או אילו שהוא טהור אבל אם אכל את שתיהן הוא טמא ממ"נ כך הסברא נותנת ואינך צריך לראיה ואם אתה רוצה ראיה עיין בקונטרסי בפ' דמקוואות תמצא ברייתא אחת דומה לענין זה וזה דומה למה שפירשתי בפ' גיד הנשה שאם נתערבה חתיכה אחת של חלב בשתים של שומן היא בטלה ברוב ומותר לו לאדם ליקח את אחת מהן ולאוכלה דבתר רובא אזלי' ושלשה ב"א נמי מותר ליכל שלשתן ואין אשם תלוי נוהג אלא בשתי חתיכו' דליכא רובא דהיתירא ואף על פי ששלשה ב"א מותרין ליכל שלשתן אם אדם א' אכל שלשתן מביא חטאת שהרי בבירור אכל חתיכה של חלב.
כבר ידעת על אבן המנוגעת שהיא מטמאה באהל אבן שבזוית שבינו ובין חברו בזמן שהוא חולץ חולץ את כלה וכשהוא נותץ חולק את האבן ונותן את שלו ומניח של חברו שנאמר ונתץ את הבית ולא שני בתים ויש בדבר ספק אם חלק אחד נעשה בית יד לחברו להביא טומאה לבית חברו אם לאו יש מי שאומר שלא נסתפק הדבר אלא בשל שני שותפין אבל אם היה הכל לאחד טמא ועל כגון זה הם מפרשים מה שאמרו בפרק מצות חליצה בית מוחלט מטמא מאחוריו ולא יראה כן שאף טומאת אחוריו יש לומר בה שאינה דומה לזוית אחרת
עושה חדשות כתב:שי' הרי"ד המחודשת, דבביטול ברוב אין היתר לאכול את כל החתיכות, ואם אדם אחד אכל הכל מביא חטאת. ואמנם ידוע דכ"ה שי' הרשב"א, (ודלא כהרא"ש דהתיר לאכול הכל לאדם אחד בבת אחת), אבל ב' חילוקים בדבר, הרשב"א אסר רק בבת אחת והרי"ד גם בזה אחר זה, הרשב"א אסר רק מדרבנן (כן נקטו האחרו') והרי"ד אסר מדאו'.
ואין להקשות היכי אשתרי כלאים בבגדי כהונה והכתיב מן התכלת והארגמן ותולעת [ה]שני, כולם היו מצמר ומדאורייתא בטל, ומכלאים בציצית אין להקשות דהתם עיקר ציצית הוא תלוי בכנף ובכנף אלא הרוב אבל הכא דהיה מעורב מאי איכא למימר. ותי' מהר"ח ז"ל כיון דאותו הוי דבר חשוב דראוי לתפור בו דבר חשוב א"כ הוי כמו דבר הראוי להתכבד בו לפני האורחים ולא בטיל
זר ששחט קדשים בשבת יוכיח דנעבדה בהם עביר' מיתה וא"ה הקרבן כשר דשחיטה בזר כשירה מיהו גברא בר קטלא דלא ניתנה שבת לדחות אצלו דין לכהנים
עושה חדשות כתב:ידועים דברי רש"י ביבמות לג: "שחיטה בזר כשרה - ואין כאן זרות", והאחרו' דקדקו מכאן דאיסור שבת איכא, והיינו דההיתר של שחיטת קדשים בשבת הוא רק לכהן ולא לשחיטת זר. והרבה פקפקו אם זה הדקדוק יכול להחזיק חידוש גדול שכזה.
אמנם עיקר הדברים כתב בפי' רבי חיים פלטיאל בפ' ויקרא, ז"ל -זר ששחט קדשים בשבת יוכיח דנעבדה בהם עביר' מיתה וא"ה הקרבן כשר דשחיטה בזר כשירה מיהו גברא בר קטלא דלא ניתנה שבת לדחות אצלו דין לכהנים
וכך מבו' גם בדבריו בפ' כי תשא בתחילת הקטע המצויין בהודעה הקודמת.
שהמלוה צריך לעמוד שם במקום הפרוד של לויה עד שיסתר מעיניו שנאמ' ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו מכאן שצריך להתרחק ממנו כמלוא עיניו ואז יחזור לאחריו. וקבלתי שצריך להתרחק ממנו כמלוא עיניו ואז יחזור לאחריו. וקבלתי, שצריך ללכת עמו עד שיעבור ויניח אחוריו שני בתי ע"ז ורמז לדבר והוא עבר את הפסילים, גבי אהוד, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדוד כשם שנשמ' ונוצל אהוד בעוברו את המקום שהיה שמו פסילים (לא מוגה)
האם דעה יחידאית? ובכלל מה מקור הדין לעשות בארבע עמודים (נזכר ברמב"ם פ"ב ה"י, והשו"ע השמיט! ומ"ב העתיק בתחילת סי' לב)ופרשיות של יד שהן בעור אחד בכרך אחד וכתובות כסדר האמורין בתורה יש מי שכותב כולן בדף אחד ויש מי שכותב כל פרשה ופרשה דף בפני עצמו אע"פ שהן בקלף אחד ואני מצאתי כן בתפילין שהיו מן החסיד ר' אבון ממיורקא תלמידו של הרב אלפסי ז"ל וכן נכון בעיני אלא שהרב ר' יהודה בר' ברזילאי זצ"ל היה כותבן בדף אחד אבל זה ישר בעיני שיהיו כל אחד ואחד דף בפני עצמו שקורין בל' קלונביל
בפ"ב בירושלמי רבי חייא בר אבא דמן יפו צריך לומר בנשימה אחת ועשרת בני המן עמהם, ודכותיה איתא בגמרא דידן בני המן ועשרת בנשימה אחת, ולא מסיים בני המן כמו בירושלמי, ואנן סמכינן אגמרא דידן. ומספקא לי אי למצוה אי לעכב ולהחזיר, ובירושלמי בעי דכוותיה [לענין] אריח על גבי אריח דבני המן, ומסיק דלעכב, ולא ברירא לי הכא מאי. ותו מסיק בירושלמי אמר רבי יוסי בר בון צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה שניץ ונחית כהדין קונטרא רב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו אמר רבי פנחס <צריך לומר> חרבונה זכור לטוב. והעם נהגו לומר ארור. ובפרק שני דמכילתין בגמרא דידן גרסינן אמר רבא מחייב אינש לבסומי נפשיה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. נראה דכל הני צריך למצוה בעלמא ולא לעכוב
וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת. ואם טעה או נאנס יחזור אותם מראש
אמר מהר"י סג"ל מעשה במגנצא פעם אחת שהפסיק הקורא שלא הספיק לומר שמות הרשעים בנשימה אחת. והצריכוהו חכמי העיר לחזור לראש המגילה, וזה היה טורח ציבור בחנם דהיה די לו לחזור לחמש מאות איש
ליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהיה ניכר בפני עצמו תחלה ואחר כך נתערב אבל בדבר שתחלת ביאתו לעולם מעורב כגון בב"ק וביבמות ליכא למימר דבטיל
והובא בהגה"מ ע"ז פ"ה.נביא השקר. הזהיר הכתוב על נביא השקר בפ' שופטים דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר לא צויתיו אזהרה וענש הכתוב בסמוך ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם אינה אלא חנק ... אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר זה המתנבא מה שלא שמע אשר לא צויתיו לדבר זה המתנבא מה שלא נאמר לו דמשמע אשר לא צויתיו הא לחברו צויתי ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם עבודת כוכבים ומת הנביא ההוא. הלכך יזהר אדם אפי' דרך בדחנות ושחוק [מלומר] הקב"ה אומר לי כך ולפי שראיתי בני אדם אומרים כך ואינם מרגישים בעון הדבר כתבתיו
זרע הארץ כתב:בתולדות אדם כ' שכו
עושה חדשות כתב:מרדכי חולין רמז תשלז -ליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהיה ניכר בפני עצמו תחלה ואחר כך נתערב אבל בדבר שתחלת ביאתו לעולם מעורב כגון בב"ק וביבמות ליכא למימר דבטיל
והאחרו' האריכו הרבה בכלל מחודש זה, אבל לע"ע לא מצאתי מי מהראש' שכ"כ.
עושה חדשות כתב:יראים סי' רמא -והובא בהגה"מ ע"ז פ"ה.נביא השקר. הזהיר הכתוב על נביא השקר בפ' שופטים דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר לא צויתיו אזהרה וענש הכתוב בסמוך ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם אינה אלא חנק ... אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר זה המתנבא מה שלא שמע אשר לא צויתיו לדבר זה המתנבא מה שלא נאמר לו דמשמע אשר לא צויתיו הא לחברו צויתי ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם עבודת כוכבים ומת הנביא ההוא. הלכך יזהר אדם אפי' דרך בדחנות ושחוק [מלומר] הקב"ה אומר לי כך ולפי שראיתי בני אדם אומרים כך ואינם מרגישים בעון הדבר כתבתיו
--האם כוונתו לאסור גם באופן של שחוק דכו"ע ידעי דאין כוונתו לומר דברים כהוויתן?
אוצר החכמה כתב:עושה חדשות כתב:יראים סי' רמא -והובא בהגה"מ ע"ז פ"ה.נביא השקר. הזהיר הכתוב על נביא השקר בפ' שופטים דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר לא צויתיו אזהרה וענש הכתוב בסמוך ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם אינה אלא חנק ... אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר זה המתנבא מה שלא שמע אשר לא צויתיו לדבר זה המתנבא מה שלא נאמר לו דמשמע אשר לא צויתיו הא לחברו צויתי ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם עבודת כוכבים ומת הנביא ההוא. הלכך יזהר אדם אפי' דרך בדחנות ושחוק [מלומר] הקב"ה אומר לי כך ולפי שראיתי בני אדם אומרים כך ואינם מרגישים בעון הדבר כתבתיו
--האם כוונתו לאסור גם באופן של שחוק דכו"ע ידעי דאין כוונתו לומר דברים כהוויתן?
לא הבנתי את השאלה. הלא זה בדיוק מה שהוא אומר.
אתה יכול לשאול למה? למה נראה לו שגם בדרך בדחנות ושחוק גם צריך להחמיר הלא כו"ע ידעי שאין כוונתו אלא בדרך שחוק? אבל ברור למדי שזה מה שהוא אומר.
היכי דמי אי דקא שתי ליה. פירוש בעיניה אזוקי קא מזיק ליה. פירוש האי מפסיד השמן הוא וחשוב כמזיק ולא חשיבא הנאה כלל כדתנן לגבי תרומה דמשלם את הקרן ולא חומש. פירוש דאין חומש אלא בנהנה דהתורה אמרה איש כי יאכל קודש פרט למזיק ומן הדין מזיק להקדש פטור אלא דרבנן חייבוהו בקרן כשיש לו בעלים כגון דאתא ליד כהן אבל ודאי אי לא אתא לידא דכהן בלאו הכי נמי פטור דממון שאין לו תובעים הוא
איש_ספר כתב:אשכול מעניין.
מן התועלת שבאשכול אם ימצאו החברים על דעה הידועה כיחידאית, שבאמת יש לה חברים.
עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בחידושיו בע"ז דע"ג ובתמים דעים ז, לו, דלהלכה יש לפסוק דקמא קמא בטיל אפי' אם כעת נתרבה האיסור יותר מכדי נתינת טעם בכל התערובת. ועי' בד' הראש' בע"ז שם דפליגי עליה, והאריכו בראיות.
חלב ודם בתבשיל ויין במים וכיוצא באלו מאיסורין הנמוחים הבטלים בששים רוב מפרשים מסכימים בהם שכל שלא נפל אסור לתוך התר בבת אחת בכדי נתינת טעם ראשון ראשון בטל אפילו כל היום שכיון שנתבטל אינו חוזר ונעור ולא עוד אלא שמצטרף להתר לבטל האיסור
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 479 אורחים