בימים אלו, בקרב כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובצוקה, בעוני ובמחסור, מופצת ומתפרסמת ה'סגולה לפרנסה' לומר ביום ג' פרשת בשלח את פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום, כך ידועה הסגולה מהרמ"מ מרימנוב זי"ע.
'קופת העיר בני ברק', כדרכה מימים ימימה, משכללת את הסגולה, ב'ברכה משולשת': א' קריאת פרשת המן ביום הנ"ל, ע"י כ"ק האדמורי"ם צדיקי הדור שליט"א, ועובר לזה עתירה ובקשה על תורמי הקופה. ב' קריאת הפרשה ע"י שליחי הקופה במקומות הק' ציון ר' יהודה ב"ר אילעי המסוגל לפרנסה, ציון הרשב"י, ציון ר"מ בעל הנס וכותל המערבי. ג' שליח הקופה לרימנוב יקרא על ציונו הק' של בעל הסגולה, ככל הסדר האמור, ידליק נר על ציונו, ויזכיר שמות תורמי הקופה עם בקשתם.
נראה כי הסגולה השלישית בסל הסגולות מיועדת רק לתורמי הקופה הנמנים על קהילות החסידים, ולאו דווקא משום שהרמ"מ מרימנוב בין רועי החסידות נמנה, אלא כי רק לפי ההולכים בדרכי הקבלה יש משמעות לקריאת הסגולה על קברו של בעל הסגולה.
לשם הבנת הענין לאשורו ולעומקו, עלינו לסכם בקצרה את ענין ההשתטחות על הקברים בכלל.
א. לשון הב"ח יו"ד הל' נדרים סו"ס ריז: מי שנדר לילך לבית הקברות וכו'. עוד ראיתי תשובה על שם מוהר"ר חיים פלטיאל על הנודרים לילך לבית הקברות, קצת היה נראה כדורש אל המתים, דכלב שנשתטח על קברי אבות (סוטה לד,ב) התפלל לשם במקום קדושה כדי שתהא תפילתו נשמעת, וכדכתיב באברהם (בראשית יט,כז) אל המקום אשר עמד שם, אלמא שהמקום גורם. א"נ מי שביזה את המת ולכבודו משתטח על קברו זה מצינו, אך נשים ובני אדם שאינן יודעין זה לא ידעתי הליכתן למה, ואני רגיל לפתוח להן בחרטה ויתירו להם הנדר, ויתן לצדקה מה שהיה מוציא על הדרך, ואח"כ יתן מה שנשער כפי שהיה טרחו והילוכו וזה יתן לצדקה וינצל מצעקה, ע"כ.
וכתב ע"ז הב"ח: מיהו כבר החזיקו במנהג זה ואין מוחה, ויש לזה סמך בספר הזוהר (פר' אחרי), ודווקא להשתטח על קברי אבות ולהתפלל לפניו יתברך על כל צרה שלא תבוא בזכות אבותיו הנקברים פה וכיוצא בזה, וכבר נתקנו סדרי תפילה למשתטחים על קברי אבות, ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה.
העולה מכל דברי הב"ח שיש שני סיבות להשתטחות על הקברות. א' בדברי ר"ח פלטיאל נזכר סגולת מקום קדוש, וזה שייך רק בקברי צדיקים, ב' שמתפלל לה' בזכות אבותיו הקבורים פה, וזה שייך בכל גווני.
וכסברא זו נראה שהכריע המשנ"ב או"ח סי' תקפא,כז: אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אלא יבקש מהשי"ת שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר וכו'. ומקור דבריו מהא"ר שם בשם מהרי"ל.
ב. אמנם בפמ"ג שם א"א ס"ק טז כתב: ובסידור מענה לשון יש תפילות מה שאומרים על הקברים, משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדינו. ונראה שהמשנ"ב לא קיבל להלכה סברא זו, משום דברי הא"ר הנ"ל, וכן הובא בבאר היטב ובחיי"א ובמטה אפרים ועוד.
ג. ראה הרחבה נפלאה בכל הנושא בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רצג, ושם בתו"ד העלה ביאור נוסף בכל ענין ההשתטחות, וזה להך גיסא המבואר בפמ"ג דהתפילה היא אל המתים, שאין הכוונה שיהיו אמצעים להמליץ טוב בעדינו מחמת מעלתם העליונה, אלא הגדר הוא שכיון שנשמות המתים יודעין מעולם הזה מה נעשה בו, ומה"ט אם באים החיים בעת צרה על קבר המתים לומר שאין להם ישועה אם לא ירחמו עליהם מן השמים בודאי המתים מצטערים טפי, וכיון שהם מצטערים ואולי אין מגיע להם אותו הצער, בזכותם ירחם ה'.
ובשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' נג החזיק בסברת מהר"ם שיק הנ"ל, ותמך דבריו מדברי החת"ס בתשובותיו (או"ח סי' קסו) בשם מהר"ל מפראג, יעו"ש. והוסיף עוד, שהעולה מדברי מהר"ם שיק שאין חשש דורש אל המתים אם מתפלל שהמתים יליצו עליו, אבל אם מצוה לעשות כן, נראה מדבריו שתלה זה במחלוקת הפוסקים הנ"ל, וא"כ י"ל דשוא"ת עדיף.
אבל הביא עוד משו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' סח שהאריך שמצוה יש בזה, והוכיח כן מדברי הזוה"ק וכמה מאמרי חז"ל.
ד. ועכ"פ נראה לאלו הנוהגים ע"פ דברי הפוסקים והמקובל ע"ד הנגלה, (להבדיל מקהילות החסידים) שעיקר הכוונה בתפילה על הקברות היא להתפלל אל ה' ולא אל המתים, שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר.
ובשם הגר"י אדלשטיין שליט"א ידוע כי הולכים להתפלל בתורת מקום קדוש, וכמבואר בדברי ר"ח פלטיאל הנ"ל. ובאחד מגליונות קופת העיר הובא בשם הגראי"ל שטינמן שליט"א שביקש שיצלמו עבורו את דברי הגר"א בביאוריו לתיקוני זוהר תיקון כב ש'שכינה שרויה בקברי צדיקים'.
ומעתה תבנא לנידון דידן, הדעת נותנת כי אם בהשתטחות ובתפילה על הקבר, אין פניה אל הצדיק הטמון במקום כלל, אלא המקום גורם או שזה רק תחינה ובקשה להיושע בזכותו, אזי מה משמעות יש לכך שהוא בעל הסגולה?!