נזקקתי כעת ללשון החת"ס לצורך נידון באשכול אחר, והגעתי למאמר של פרופסור מכובד שציטטו בתוך מאמר מלומד, ורק 'תיקן' קצת הלשון להקל על הקריאה, והרי הציטוט לפניכם (מכאן:
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/174-2.htm):
ובעוה"ר הגאון בעל נודע ביהודה נכשל בזה, במה שרצה וסמך להתיר בשעת הדחק ובהפסד מרובה כתיבת גוי בחנות בשבת, ונעזר בדעה דחויה ברמ"א, הלכות שבת, סימן שו, סעיף יא, שכתב גלחות [=לטינית] לא דאורייתא. והוא יפה פסק שאמירה לנכרי היא מדרבנן על סמך דעה זו. אולם במחילת כבודו היקר, הרשעים כותבים בשבת על דעת שהוא דרבנן... ובכזה נאמר: חכמים היזהרו בדבריכם.
החת"ס כתב "והוא יפה פסק לסמוך באמירה לנכרי דרבנן על דעה זו", וכדי שלא נטעה הפרופ' הנכבד עוזר לנו להבין: הנוב"י פסק שאמירה לנכרי היא מדרבנן על סמך דעה זו... אכן פסק נאה...
עוד מעתיק לנו הפרופ' את לשון החת"ס "במחילת כבודו היקר". אכן החת"ס כתב "במחילת כבודו היקר (=קירר, ס.נ.) האמבטי", אולם אין ספק שמדובר בלשון קשה להבנה, וזכינו שהפרופ' הנכבד פירש לנו את הדברים.