בדיון אחר הוזכרו דברי הגמ' בסוטה (מח, א - הובאו לקמן) אודות זהותם של "נביאים ראשונים". אי"ה אשתדל בשורות הבאות לברר מי הם אותם נביאים ראשונים בדברי חז"ל בכמה מקומות.
[בכמה מקומות הסתייעתי בדברי מיכאל אביעוז, במאמרו "מקור השם נביאים הראשונים", JSIJ 8]
הכינוי "נביאים ראשונים" מופיע בדברי המשנה (יומא פ"ה מ"ב): "משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן". על כך מפרש רש"י שנביאים ראשונים כאן היינו דוד ושלמה כמבואר בסוטה (מח, א): "משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים", ובגמ' (שם, ע"ב) נחלקו מי הם אותם נביאים ראשונים, "אמר רב הונא זה שמואל ודוד ושלמה . . אמר רב נחמן בר יצחק מאן נביאים הראשונים? לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו", היינו דלדעת רנב"י היו אורים ותומים משמשים כל זמן בית ראשון ונביאים הראשונים היינו כל הנביאים שהיו בזמן בית ראשון, לאפוקי שלשת הנביאים שעלו עמהם מן הגולה כמבואר בזבחים (סב, ב).
ובירושלמי (יומא פ"ט הי"ג): "ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן זה שמואל ודוד. ר' בא בר כהנא בשם רב זה גד ונתן. רבי שמואל בר יצחק בשם רב זה ירמיה וברוך. מילתיה דר' יהושע בן לוי אמרה זה ירמיה וברוך דא"ר יהושע בן לוי ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת אלהים מאן קם מבתריה ירמיה וברוך". א"כ ג' דעות שנו בה: שמואל ודוד, גד ונתן (שהיה בימי שלמה - דה"ב ט, כט), וירמיה וברוך - כדעת רנב"י, שהרי ירמי' וברוך היו בדור לפני חגי זכריה ומלאכי.
והנה אולי אפשר לומר דמחלוקתם היא מחלוקת תנאים, דמבואר בדברי המשנה בתענית (פ"ד מ"ב): "לפי שנאמר צו את בני ישראל .. וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות", בגמ' (כז, ב) שם: "אמר רב חמא [י"ג: חסדא] בר גוריא אמר רב משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות . . בא שמואל והעמידן על ששה עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה . . שנאמר המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם". אם כן מוכח שנביאים הראשונים הוא (כנ"ל) [משה] שמואל ודוד (ושלמה). אך שם איתא: "ת"ר ארבעה משמרות עלו מן הגולה . . עמדו נביאים שביניהם וחלקום והעמידום על עשרים וארבעה". ואף שלכאו' הוא עניין נפרד וחלוקה נפרדת שעשו אחרי שעלו מן הגולה, אבל אולי י"ל שהם הם הדברים ודעת רנב"י שפירוש המשנה "נביאים הראשונים" היינו נביאים שעלו עמהם מן הגולה - קודם חגי זכריה ומלאכי. ואם האמת כדברינו, הרי שלא יסתרו דברי (רב שמואל בר יצחק משם) רב על דברי (רחב"ג משום) רב, מי הם אותם נביאים הראשונים, שבאמת לא פלוג ובמשנה מיירי ג"כ בנביאים שעד חגי זכריה ומלאכי. וצע"ג.
וכדעת רנב"י מפורש באבות דרבי נתן בב' מקומות: בפל"ה (וכ"ה בתוספתא נגעים פ"ו): "ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים", וחולדה הנביאה בזמן ירמי' הייתה (ויש ליישב בדוחק קצת) וכן יש גורסים בפ"א (לפי א' הנוסחאות): "נביאים הראשונים קיבלו משופטים . . חגי זכריה ומלאכי קיבלו מנביאים הראשונים", נמצא שנביאים הראשונים היינו עד חגי זכריה ומלאכי ולא עד בכלל.
(בירושלמי עירובין פ"ג ה"ט איתא דב' ימים דר"ה תקנת נביאים הראשונים ובתוספתא ר"ה פ"א ה"י - בימי משה).
והנה בגמ' ברכות לא, א נאמר: "לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים", וסתם ולא פירש מי הם אותם נביאים ראשונים, אך בתלמוד ירושלמי (שם, פ"ה ה"א) איתא ע"ז: אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות, אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר (ירמיהו נא) ככה תשקע בבל, לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש יכול בחורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם, [ישעיה] לא חתם בדברי תוכחות? והכתיב (ישעיהו סו) והיו דראון לכל בשר, בעכו"ם היא עסיקינן, והכתיב (איכה ה) כי [אם] מאוס מאסתנו (איכה ה)? השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו".
מוכח מדבריהם שאף ירמי' בכלל נביאים הראשונים, והוא כדברי רנב"י דלעיל.
--------
מכיון שאתא לידן נימא ביה מילתא, שמימרא זו תמוהה ביותר: וכי מה ראי' היא זו שיש להפטר מתוך דבר הלכה שכן נביאים הראשונים סיימו דבריהם בשבח ותנחומים?!
ואולי יש לומר (ואפשר כתבתי זאת כאן פעם): שבח ונחמה הם גילוי מעלת ישראל וטובתם, שאף כשהיא נעלמת ומוסתרת (אם מצד עוונותינו או מצד חושך הגלות) מכל מקום במקומה עומדת. וזהו שנביאי ישראל סיימו דבריהם בשבח ותנחומים - מציאות ישראל האמיתית. כך גם בכל פעם שנפטרים איש מרעהו, סיום עניין בעולם, הרי שיש לעשות זאת עם גילוי המציאות האמתית של העולם - דבר הלכה, המגלה ומברר את העולם כפי שהוא באמת, ללא חושך הגלות (ויש לקשר עם מה שאמרו שם טעם נוסף "שמתוך כך זוכרהו" - כי השכחה היא מצד הקליפה ואכ"מ).
ואולי יש בזה טעם מפני מה בחרו לסיים מסכת נידה במימרא אודות הלכה, שביארו שם התוס' הטעם כדי לסיים בדבר טוב, וכהא דנביאים הראשונים סיימו דבריהם בשבח ותנחומים, אך טעם זה לכאו' אינו מבאר מדוע נקט מימרא זו דווקא, וע"פ הנ"ל יומתק.