אביי [הוה?] מסדר

[זקן ששכח]

לפני שנים נתתי אל לבי להתבונן במה שאומרים אחר אמירת הקטורת בשחרית 'אביי הוה מסדר סדר המערכה'.
מקור הדברים בגמרא יומא, אך עדיין לא מצאתי (אם זכרוני אינו מטעני) מקור שיגרוס בגמרא (גם לא דק"ס) אביי הוה מסדר, אלא אביי מסדר.
לבד ממה שאין הנוסח מופיע כן בגמרא, אף מילתא בטעמא היא, שהרי אביי בודאי לא סידר סדר המערכה, הן מפאת כך שלא היה כהן, הן מפאת כך שחי שנים רבות אחר חורבן הבית.
אשמח אם יהיה מי שיוכל לציין מי היה הראשון שכתב בנוסח הוה מסדר, ומאי טעמא?

[גלילי]

בשביל פתיח:
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן יא

ז) אביי "הוה" מסדר סדר המערכה. בש"ס (יומא לג א) לא גרסינן לתיבת "הוה", וכן הוא בטור ובית יוסף (סימן מח). אבל ברוב ככל הסידורים ישנה לתיבת הוה. וכן הוא בנגיד ומצוה (דף י ע"א). ובשלמי צבור (דף סב ע"ד). ובמנחת אהרן (כלל י' סימן יט). ועוד. (וע' בשו"ת יוסף אומץ סימן נא). ושמעתי שיש מקפידים להשמיט תיבת הוה, כדי שלא תצטרף תיבה זו עם היו"ד שבסוף תיבת אביי, והוה ליה כהוגה שם ה' באותיותיו, ויש שכתבו שצריך להפסיק בין אביי לתיבת הוה, מטעם הנ"ל. וכ"כ בסידור אהלי יעקב לראש השנה (דף עג סע"ב). וע"ע בבן איש חי (פרשת מקץ אות ט). ע"ש. ומיהו נראה שאין להקפיד על זה, לפי מ"ש התוס' שבועות (לה א) וז"ל: באלף דל"ת, ביו"ד ה"א, אע"ג דההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב, שמא כיון שאינו מתכוין לשם מותר. מתוספות רבינו משה. ע"כ. ובפסקי תוס' (שם אות נ) כתבו בפשיטות, שכל שאינו מכוין לשם מותר. ע"ש. (וע' למרן החיד"א בספר רוח חיים דרוש י'). ושו"ר בשו"ת צפיחת בדבש (סימן ח דכ"ה ע"ד) שג"כ דחה דברי החוששים בזה משום הוגה שם ה' באותיותיו, ע"פ דברי התוס' הנ"ל. ושם (דכ"ו סע"ב) הוכיח כן גם מספר משנת חסידים להגה"ק רבי עמנואל ריקי ז"ל. ע"ש. ומ"מ על צד היותר טוב הרוצה לומר תיבת "הוה" יפסיק מעט בין אביי לתיבת הוה. וכ"כ בצפיחת בדבש שם. [ושם בהשמטות (דף קפ ע"ד) הובא כן בשם החסד לאלפים, שכ', שצריך להפסיק בין אביי לתיבת הוה, כדי שלא יהיה כהוגה שם ה' באותיותיו. והעיר עליו מהתוס' הנ"ל. ע"ש].

ומצאתי ע"י חיפוש כללי במילים "אביי הוה מסדר מערכה כהן":

ניצוצי אהרן עמ' 238 באוצה"ח

ScreenShot001.jpg (60.59 KiB) נצפה 10916 פעמים

ניצוצי אהרן עמ' 239 באוצה"ח

ScreenShot002.jpg (23.38 KiB) נצפה 10916 פעמים

[זקן ששכח]

תודה רבה על החומר הרב.
אכן זכיתי לשמוע ביאור זה מפיו של אותו חסיד הרב אהרן חזן זצ"ל ונשכח ממני.
ועדיין תמיהה אחת לא יושבה, מפני מה הכניסו לתיבת הוה במקום שלכאורה איננה צריכה להיות.

[גלילי]

תודה רבה על החומר הרב.
אכן זכיתי לשמוע ביאור זה מפיו של אותו חסיד הרב אהרן חזן זצ"ל ונשכח ממני.
ועדיין תמיהה אחת לא יושבה, מפני מה הכניסו לתיבת הוה במקום שלכאורה איננה צריכה להיות.

לענ"ד בספר שהבאתי גם קו' זו מיושבת.

[איש_ספר]

יסלחו לי החברים שאני מתגלגל מענין לענין.
מעודי תמהתי מה שמזכירים בפיטום הקטרת: והלא מי רגלים יפין לה וכו', מה טעם יש באמירה זו? אחר שבאמת אין מכניסים, יהיה מאיזה טעם שיהיה (ואפילו לפירוש הרחוק שמי רגלים שם מעיין הוא, עדין לא הונח לנו).
לא הצלחתי למצוא באוצר שמדברים מזה וגם זה חידוש....
אפשר שבספריו של ר' פנחס זביחי על מעשה הקטרת ימצא מענין זה אבל עצלות יש בי לפשפש בהם.

[מבי מדרשא]

לא הבנתי כוונת שאלתו. כלום תמה הוא על הזכרת הענין בסממנים, או שמא עצם הצעת ההו"א ודחיתה, דמפני שממילא אין מכניסים אזי למה להזכיר שהן יפין לה? אנא באר לי קושיתך. ‏

[אוצרניק]

לשאלת איש_ספר. (מדוע מזכירים "והלא...)
מהלשון של סידור פרשת הקטורת נראה, שרצו להדגיש את הדיוק, מה צריך להכניס בסממני הקטורת, כמה, ומה לא. ולכן גם הוסיפו "אילו היה נותן בה קורטוב של דבש וכו', ולמה אין וכו'". והכל משום הסיבה שיודגש הדיוק במהות וכמות הסממנים.

מה מקור פרשת הקטורת הכתובה בסידורים. (ידוע לי הברייתא בכריתות דף ו'. אבל שם זה לא בנוי כמו בסידורים, למשל - לא מובא שם 'כשהוא שוחק אומר וכו'').

[קונה הכל]

יסלחו לי החברים שאני מתגלגל מענין לענין.
מעודי תמהתי מה שמזכירים בפיטום הקטרת: והלא מי רגלים יפין לה וכו', מה טעם יש באמירה זו? אחר שבאמת אין מכניסים, יהיה מאיזה טעם שיהיה (ואפילו לפירוש הרחוק שמי רגלים שם מעיין הוא, עדין לא הונח לנו).
לא הצלחתי למצוא באוצר שמדברים מזה וגם זה חידוש....
אפשר שבספריו של ר' פנחס זביחי על מעשה הקטרת ימצא מענין זה אבל עצלות יש בי לפשפש בהם.

ולשיטתך, למה אומרים אילו היה נותן בה קורטוב של דבש וכו', מה טעם יש באמירה זו? אחר שבאמת אין מכניסים

[גלילי]

תודה רבה על החומר הרב.
אכן זכיתי לשמוע ביאור זה מפיו של אותו חסיד הרב אהרן חזן זצ"ל ונשכח ממני.
ועדיין תמיהה אחת לא יושבה, מפני מה הכניסו לתיבת הוה במקום שלכאורה איננה צריכה להיות.

גם בליקוטי מהרי"ח מתייחס לתיבה זו, וכותב שרצו להדגיש בלשון עבר.

[חיים]

יסלחו לי החברים שאני מתגלגל מענין לענין.
מעודי תמהתי מה שמזכירים בפיטום הקטרת: והלא מי רגלים יפין לה וכו', מה טעם יש באמירה זו? אחר שבאמת אין מכניסים, יהיה מאיזה טעם שיהיה (ואפילו לפירוש הרחוק שמי רגלים שם מעיין הוא, עדין לא הונח לנו).
לא הצלחתי למצוא באוצר שמדברים מזה וגם זה חידוש....
אפשר שבספריו של ר' פנחס זביחי על מעשה הקטרת ימצא מענין זה אבל עצלות יש בי לפשפש בהם.

למה לא לתרץ בפשטות שאנו אומרים ברייתא כלשונה, ועל הברייתא לא קשה דבר.

[מתאבק]

מהענין לציין במסגרת זו, מה שכתבו כמה פוסקים באמת להמנע מלומר "הוה" מחשש שבצירוף ה"יו"ד" שבסוף תיבת אביי יש לחשוש שלא יהא הוגה את השם באותיותיו. ראה אשל אברהם בוטשאטש סי' מ"ח וכף החיים שם. וכן נהגו כו"כ גדולים. ראה שו"ת ישיב יצחק ח"ג סי' ב' שקיבץ הדברים בטוטו"ד.

רציתי להעתיקו אך לא הצלחתי, אולי מישהו יואיל בטובו להוריני איך מעתיקים לכאן קטע של ספר מן האוצר.

[זקן ששכח]

אודות מי רגלים. הסברא נותנת שאין הברייתא שואלת בכדי ובחינם.
כנראה היה זה מחזה שגרתי למצא מי שמטפל בכך במי רגלים, והיו הבריות תמהות על שינוי הנוהל בבית המקדש, להשתמש בדבר שקשה יותר וכו'. לכן הברייתא שואלת ומתרצת.

[חיים]

אודות מי רגלים. הסברא נותנת שאין הברייתא שואלת בכדי ובחינם.
כנראה היה זה מחזה שגרתי למצא מי שמטפל בכך במי רגלים, והיו הבריות תמהות על שינוי הנוהל בבית המקדש, להשתמש בדבר שקשה יותר וכו'. לכן הברייתא שואלת ומתרצת.

אם הבנתי נכון, איש_ספר לא הקשה על הברייתא, אלא על טעם האמירה בסדר התפילה.

[זקן ששכח]

וכי רצית חיים שינהגו בברייתא כמעשה בעל הבית, לכתוב בתפילה קטע שמוצא חן ולהשמיט מה שלא מוצא חן?
הברייתא ברייתא היא ואם יש שאלה עליה ובה יש לדון, ואותה כמדומה ביארתי כראוי.

[יתר10]

לפני שנים נתתי אל לבי להתבונן במה שאומרים אחר אמירת הקטורת בשחרית 'אביי הוה מסדר סדר המערכה'.
מקור הדברים בגמרא יומא, אך עדיין לא מצאתי (אם זכרוני אינו מטעני) מקור שיגרוס בגמרא (גם לא דק"ס) אביי הוה מסדר, אלא אביי מסדר.
לבד ממה שאין הנוסח מופיע כן בגמרא, אף מילתא בטעמא היא, שהרי אביי בודאי לא סידר סדר המערכה, הן מפאת כך שלא היה כהן, הן מפאת כך שחי שנים רבות אחר חורבן הבית.
אשמח אם יהיה מי שיוכל לציין מי היה הראשון שכתב בנוסח הוה מסדר, ומאי טעמא?

בעין יעקב דפו"ר הנוסח אביי הוה מסדר. וכ"ה בדפוס ואדי אלחגארה
בכלל לגבי נוסח הקטעים של משנה ותלמוד שבסידורים (לא מזמן דנו כאן לענין פרקי אבות), יתכן שלפעמים דוקא בסידורים שרד נוסח מסוים שבדפוסים אינו קיים. [ומענין לענין, דומה שכמה פתגמי חז"ל שבאגדות השגורים בספרים ובפי הבריות, מורגלים בנוסחם כפי שהוא בעין יעקב ולא כנוסח הדפוסים. דוגמא העולה עתה בזכרוני המימרא: גנבא אפום מחתרתא וכו']

[בקרו טלה]

מהענין לציין במסגרת זו, מה שכתבו כמה פוסקים באמת להמנע מלומר "הוה" מחשש שבצירוף ה"יו"ד" שבסוף תיבת אביי יש לחשוש שלא יהא הוגה את השם באותיותיו. ראה אשל אברהם בוטשאטש סי' מ"ח וכף החיים שם. וכן נהגו כו"כ גדולים. ראה שו"ת ישיב יצחק ח"ג סי' ב' שקיבץ הדברים בטוטו"ד.

רציתי להעתיקו אך לא הצלחתי, אולי מישהו יואיל בטובו להוריני איך מעתיקים לכאן קטע של ספר מן האוצר.

[מתעמק]

על שלשה מהדברים הנידונים באשכול זה, א) איך נתייחס לגירסת הסידורים מול גירסת הגמרא, ב) מה טעם מאריכים בשלילת מי רגלים, ג) מה טעם מאריכים בשלילת הדבש, דן בזה הרדב"ז בב' מקומות בתשובותיו.
בחלק ב' סימן תרנג כתב וז"ל:

סדר הקטרת הכתובה בסדורים שלנו גרם לו לומר וכו'. דגרסינן בכריתות פ"ק וכו' והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מסייע ליה לר' יוסף בר חנינא דאמר קדש היא קדש תהיה לכם כל מעשיה לא יהיו אלא בקדש ופרש"י מדלא מפקי לה לברא בשעת שריית סמנים ויתנו בה מי רגלים מסייע ליה דקאמר כל מעשיה בקדש ע"כ וכו'. וא"ת כיון שהוא אסור מאי קמ"ל בר קפרא, ובשלמא מי רגלים השמיענו שכל מעשיה בקדש, אבל בר קפרא מאי קמ"ל, וי"ל שאם יבוא פעם בקי ויאמר אם היו נותנין בה דבש היה ריחה חזק אומרים לו כבר קדמך בר קפרא. והוי יודע שמסדרי התפלות קבצו פסקי ברייתות וחברו מהם סדר זה הכתוב בסדורים ולכן אל תתמה אם באו שלא על סדר נכון.

וכן בחלק ד' סימן אלף קט (לה) ואלף קי (לו) כתב וז"ל:

צריכין אתם לדעת כי ברייתא זו אינה שנויה בשום מקום בלשון זה אלא מסדרי התפלות חברוה מפסקי ברייתות שנויות בכריתות והתם לא קשיא כלל תעיינו שם. וכו'.
עוד שאלתם דתניא והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד, וכי מאחר שאין מכניסין מה לו לתנא להודיענו שמי רגלים יפין לה:
תשובה. בגמרא אמרו מסייע ליה למאן דאמר כל מעשיה היו בקדש והודיענו התנא כי מי רגלים יפין לה ולמה אין שורין אותם בהן מפני שצריך לשרות אותה בפנים ואין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד, שאל"כ הייתי אומר שורין בחוץ ומכניסם בחוץ. עוד נ"ל לומר שהשמיענו שהמפטם במשקל ממש להריח בה חייב כרת אעפ"י ששרה במי רגלים שהרי מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין אותם במקדש מפני הכבוד. וכן משמע לי מדברי הרמב"ם ז"ל שאם כיוון המשקלות חייב אעפ"י שלא כיון השרייה. עוד י"ל שלא יבוא מפטם בקי ויאמר והלא מי רגלים יפין לה, נאמר כבר קדמך התנא, וכי תימא ליני אין שורין אותה במי רגלים, הוה מקשינן עליה פשיטא, ולכך הקדים והלא מי רגלים יפין לה. והשתא ניחא לשון והלא. והנלע"ד כתבתי.
וכן יש לשאול עלה דהא דתני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. ולמדנו בר קפרא שהיו בקיאין בפטום ולא נמנעו אלא מפני האיסור. והנכון בזה דסד"א אין דבש אסור אלא בעיניה אבל ע"י תערובת לא, קמ"ל כי כל שאור וכל דבש וגו', כל לרבות תערובתו.

בכוונת תירוצו זה האחרון על דברי בר קפרא, ביאר לי חד מזקני תורה, דדבר גדול השמיענו הרדב"ז, וכמה דיוקים יתיישבו בזה. דבאמת הא דבר קפרא קשה יותר מהא דמי רגלים, שהרי מי רגלים אינו מפורש לאיסור בקרא, משא"כ דבש, וכי יעלה על דעתך שהברייתא תצטרך לפרש כל דבר ודבר, ולמה נותנין בה חלבנה מפני שהתורה אמרה חלבנה, ולמה עושין אותה הדק מפני שהתורה אמרה הדק, וכו' וכו'? וכן קשה שינוי הלשון, דמקודם קאמר אילו היה נותנין בה, ואחר כך קאמר ולמה אין מערבין, גם ההדגשה במיעוטו "קורטוב של דבש" צריך ביאור.
ולזה ביאר הרדב"ז, דשאלת בר קפרא היתה כך, כיון שאפילו קורטוב של דבש מועיל כל כך אילו היו נותנין בתוכה, הרי יש עצה לזה, ליערבוהו בתוך מקצת סממנים, ונימא דמן התורה מין בשאינו מינו בטל, ואם כן למה אין מערבין בה דבש, ועל זה משני מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש, והרי כל לרבות עירובו, ו"כי כל" הנאמר בשאור ודבש וודאי לרבות עירובו כדדרשינן לכו"ע במנחות נח, ולכן אפילו ע"י תערובות ייאסר מדאורייתא.
ולפי זה דברי הרדב"ז משלימים זה את זה. דמה שתירץ בח"ב שהשמיענו דבר זה לתשובה בקי שלעתיד, ויוקשה הרי זיל קרי בי רב היא שהדבש אסורה, ואיך יטעה בזה המפטם הבקי דלעתיד, לזה ביאר בח"ד (כדמוכח מלשונו שם שמוסיף זה אחר שמניח ש"למדנו בר קפרא שהיו בקיאין בפטום") שהיה מקום לחשוש שהבקי דלעתיד יבוא בחידוש דינא ג"כ, שבאופן תערובות יהיה זה מותר, ומבקיאותו יודע שאף קורטוב מספיק ושייך תערובות. לזה הוסיף בר קפרא שאף התערובות אסורה בזה מן התורה

[בריסק]

פשט בקושיא ולמה אין מערבין בה דבש וכו' כבר האריך בזה הגרי"ז ז"ל וחלק מזה כבר הודפס בכמה ספרים שמזה הביא הגרי"ז ז"ל ראיה לקבוצת החסידים שהיו בבריסק שאל להם לאחר את זמן תפילה למרות שכוונתם לשם שמים, ולמרות, שהתפלה שלהם אחר הכנה דרבה מועלת טפי.

ואעלה לכאן קטע ממה שהודפס באחד הספרים ונמצא באוצר.

ולמה אין מערבין בה דבש הרהק מטכנוב.jpg (42.91 KiB) נצפה 9908 פעמים

חזקה על מתעמק שימצא את הדברים.

[בקרו טלה]

פשט בקושיא ולמה אין מערבין בה דבש וכו' כבר האריך בזה הגרי"ז ז"ל וחלק מזה כבר הודפס בכמה ספרים שמזה הביא הגרי"ז ז"ל ראיה לקבוצת החסידים שהיו בבריסק שאל להם לאחר את זמן תפילה למרות שכוונתם לשם שמים, ולמרות, שהתפלה שלהם אחר הכנה דרבה מועלת טפי.
ואעלה לכאן קטע ממה שהודפס באחד הספרים ונמצא באוצר.

תפארת שלמה - על מועדים - שער התפילה
תניא בר קפרא אומר וכו' אלו הי' נותן בה קורטב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כו' (ירושלמי, יומא כג, א). יש להבין מה יוצא לנו מזה מה שאמר שאם הי' נותן בה דבש לא הי' יכול לעמוד כו' אך שהתורה אמרה כו' הלא אם התורה אסרה מה לנו בכל אלה ומה בא להשמיענו בזה. אך הנראה ללמוד מזה דרך לעבדות הש"י שיהי' להאדם פלס ומאזני משפט בידו לחשוב תמיד הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (אבות ב, א). כאשר לפעמים יראה וידמה בנפשו לעשות איזה מצוה או להתפלל בקדושה ובנקיות יותר וישכח כי עי"ז הוא עובר על ד"ת מצד אחר. אף אם כאן כוונתו לטובה ואין אדם יכול לעמוד מפני ריחה. אבל מצד אחר אמרה תורה (ויקרא ב, יא) לא תקטירו ממנה כו':

[עדיאל ברויאר]

על שלשה מהדברים הנידונים באשכול זה, א) איך נתייחס לגירסת הסידורים מול גירסת הגמרא, ב) מה טעם מאריכים בשלילת מי רגלים, ג) מה טעם מאריכים בשלילת הדבש, דן בזה הרדב"ז בב' מקומות בתשובותיו...
וכן בחלק ד' סימן אלף קט (לה) ואלף קי (לו) כתב וז"ל:

צריכין אתם לדעת כי ברייתא זו אינה שנויה בשום מקום בלשון זה אלא מסדרי התפלות חברוה מפסקי ברייתות שנויות בכריתות והתם לא קשיא כלל תעיינו שם. וכו'.
עוד שאלתם דתניא והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד, וכי מאחר שאין מכניסין מה לו לתנא להודיענו שמי רגלים יפין לה:
תשובה. בגמרא אמרו מסייע ליה למאן דאמר כל מעשיה היו בקדש והודיענו התנא כי מי רגלים יפין לה ולמה אין שורין אותם בהן מפני שצריך לשרות אותה בפנים ואין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד, שאל"כ הייתי אומר שורין בחוץ ומכניסם בחוץ. עוד נ"ל לומר שהשמיענו שהמפטם במשקל ממש להריח בה חייב כרת אעפ"י ששרה במי רגלים שהרי מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין אותם במקדש מפני הכבוד. וכן משמע לי מדברי הרמב"ם ז"ל שאם כיוון המשקלות חייב אעפ"י שלא כיון השרייה. עוד י"ל שלא יבוא מפטם בקי ויאמר והלא מי רגלים יפין לה, נאמר כבר קדמך התנא, וכי תימא ליני אין שורין אותה במי רגלים, הוה מקשינן עליה פשיטא, ולכך הקדים והלא מי רגלים יפין לה. והשתא ניחא לשון והלא. והנלע"ד כתבתי.
וכן יש לשאול עלה דהא דתני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. ולמדנו בר קפרא שהיו בקיאין בפטום ולא נמנעו אלא מפני האיסור. והנכון בזה דסד"א אין דבש אסור אלא בעיניה אבל ע"י תערובת לא, קמ"ל כי כל שאור וכל דבש וגו', כל לרבות תערובתו.

בכוונת תירוצו זה האחרון על דברי בר קפרא, ביאר לי חד מזקני תורה, דדבר גדול השמיענו הרדב"ז, וכמה דיוקים יתיישבו בזה. דבאמת הא דבר קפרא קשה יותר מהא דמי רגלים, שהרי מי רגלים אינו מפורש לאיסור בקרא, משא"כ דבש, וכי יעלה על דעתך שהברייתא תצטרך לפרש כל דבר ודבר, ולמה נותנין בה חלבנה מפני שהתורה אמרה חלבנה, ולמה עושין אותה הדק מפני שהתורה אמרה הדק, וכו' וכו'? וכן קשה שינוי הלשון, דמקודם קאמר אילו היה נותנין בה, ואחר כך קאמר ולמה אין מערבין, גם ההדגשה במיעוטו "קורטוב של דבש" צריך ביאור.
ולזה ביאר הרדב"ז, דשאלת בר קפרא היתה כך, כיון שאפילו קורטוב של דבש מועיל כל כך אילו היו נותנין בתוכה, הרי יש עצה לזה, ליערבוהו בתוך מקצת סממנים, ונימא דמן התורה מין בשאינו מינו בטל, ואם כן למה אין מערבין בה דבש, ועל זה משני מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש, והרי כל לרבות עירובו, ו"כי כל" הנאמר בשאור ודבש וודאי לרבות עירובו כדדרשינן לכו"ע במנחות נח, ולכן אפילו ע"י תערובות ייאסר מדאורייתא.
ולפי זה דברי הרדב"ז משלימים זה את זה. דמה שתירץ בח"ב שהשמיענו דבר זה לתשובה בקי שלעתיד, ויוקשה הרי זיל קרי בי רב היא שהדבש אסורה, ואיך יטעה בזה המפטם הבקי דלעתיד, לזה ביאר בח"ד (כדמוכח מלשונו שם שמוסיף זה אחר שמניח ש"למדנו בר קפרא שהיו בקיאין בפטום") שהיה מקום לחשוש שהבקי דלעתיד יבוא בחידוש דינא ג"כ, שבאופן תערובות יהיה זה מותר, ומבקיאותו יודע שאף קורטוב מספיק ושייך תערובות. לזה הוסיף בר קפרא שאף התערובות אסורה בזה מן התורה

יעוי' בספר 'עיונים בדברי חז"ל ובלשונם', הרב חנוך הכהן ארנטרוי, הוצ' מוה"ק, עמ' רי-ריא, שכיוון לדברי הרדב"ז.
הוא כותב שלא ידוע לו המקור להוספת השאלה, ובמחזור ויטרי עמ' 80 כתוב רק: "אלא שהתורה אמרה כי כל שאור...", בלי השאלה "ולמה אין מערבין בה דבש". כנוסח הזה נמצא גם בכת"י מ של סדר רב עמרם גאון בחלק המעמדות שמופיע רק בו (הוא כת"י ספרדי קדום שמבוסס על סדר רב עמרם גאון), וכן בספר עץ חיים לר' יעקב חזן, ומן הסתם עוד. אם כן, האם למישהו ידוע מה מקור השאלה "ולמה אין מערבין בה דבש"?

[פלגינן]

אם כן, האם למישהו ידוע מה מקור השאלה "ולמה אין מערבין בה דבש"?

איני מבין בזה כ"כ, אך בסידורים ישנים וכת"י מאשכנז וספרד אכן לא מופיע. אני לא בטוח שהנוסח הזה נוצר הרבה לפני בעל 'סדר היום' או תקופתו.

[עדיאל ברויאר]

תודה!

[תפארת אבות]

הגרסא המובאת בנוסחת התלמוד ואד אלחגארה (ר"מ בערך, ספרד): "אביי הוה מסדר"
מוזמנים לצפות באתר 'הכי גרסינן' להשוואת נוסחאות התלמוד:
https://bavli.genizah.org/ResultPages/Difference

גם נוסחת דפוס וילנא, עם כל המעלות שבה, לא נקייה מטעויות, ויש מסורות נוספות לתלמוד.
לכן זה לא ראיה לבוא ולומר שכך לא כתוב בדפוס וילנא.