וכתב רבינו מאיר, ואם שהו הקהל, כגון שבת וי"ה בתפילת מוסף עד שהגיע זמן המנחה מתפלל מוסף תחילה דאין זה בכלל היו לפניו שתי תפילות
ושוב בני"ב חי"ט:
תפילת המוסף, אם שהו כ"כ בשבת או בי"ה בבית הכנסת שהגיע זמן תפילת מנחה, מתפלל תפילת מוסף קודם, שאין זה בכלל "היו לפניו ב' תפילות אחת של מוסף וא' של מנחה מתפלל מנחה ואח"כ של מוסף", וכן הדין לאכול סעודת הבוקר כך כתבו ר"פ והר"ם
רבינו מאיר והר"ם לכאורה ה"ה מהר"ם מרוטנבורג, ואיך יתכן הדבר?
שהרי דעת מהר"ם מבוארת בכמה מקומות שלעולם מנחה קודם למוסף, כמבואר בגמ"י פ"ג מתפילה ובעל הכל אות כד ובמנהגי מהרי"ל ה' יו"כ.
ולא זו אלא שמהרי"ל סיפר על מהר"ם שהיה מתפלל ביחידות ! אם היה רואה שיגיעו למוסף בזמן מנחה! וכך היה גם מנהגו של תלמידו הרא"ש כמבואר בטור סי' רפ"ו וסי' תר"כ.
קשה להניח שרבינו ירוחם הנמשך תמיד אחרי הרא"ש לא יידע מכל זה?
האם יתכן שר' מאיר הוא חכם אחר?