ביקורת תהיה

[אום אני חומה]

למה לא תוכל ללמוד לעומק משנה ברורה כמו שאתה לומד רמב"ם? אחרי הכל, גם כשאתה לומד רשב"א אתה לא מנסה להבין את כל שיטות האמוראים והתנאים לעומק אלא פרט אחד ברמב"ם אחרי שהוא פסק פרט מסוים להלכה מתוך המכלול. למה לא תוכל לעשות את אותו דבר עם המשנה ברורה?

ברור שתאורטית אפשר! לגרד"צ קרלנשטיין יש 'מעגלי צדק' שלם מלא מזן אל זן בלומד'סים נפלאים ליישב את תמיהת האליהו רבה על המג"א בשמעתתא דתיקון חצות ולבאר את דברי הט"ז בסוגיא דנטילת ידיים שחרית, גם ה'עמק ברכה' עמוס ביסודות למדניים קצרצרים בענייני או"ח ויש עוד מיליון ספרים כאלו, אלא שרוב לומדי ההלכה (ואני בתוכם) מטרתם להקיף את מכלול ההלכה כמו שכתבתי ואין להם פנאי ורצון להעמיק ואדרבה לרוב ההעמקה בפרט מסוים רק מבלבלת את הדעת ומפריעה להשגת המכלול.

שוב, צא ובדוק כמה ראשי ישיבות ורמי"ם העמידו ישיבות בריסק לדורותיהם בארץ ובחו"ל, ולעומת זאת כמה רבנים ומורי הוראות יצאו מישיבות בריסק.

אמנם כוונתי איננה רק על תלמידי ישיבות בריסק, אלא על שיטת בריסק בכללותה.
ראשי הישיבות בדור הקודם שהושפעו מתורת בריסק, וכדוגמת הגר"נ פרצוביץ תלמיד תלמידיו של הגר"ח מבריסק, לא עודדו את תלמידיהם לכיוון פסיקת ההלכה, אלא להיפך, וד"ל.

קשה להתווכח עם העובדה שהמגמה של לימוד ההלכה והעמדת מורי הוראות שהחלה להתפשט בציבור הליטאי בוגרי הישיבות הק' בשני הדורות האחרונים, איננה יונקת מתורת בריסק, אלא מכיוונים אחרים לחלוטין.
ואם זה תלמידי הגר"מ פיינשטיין בארה"ב, או כאן בארץ תלמידי הגרש"ז אויערבאך (שאמנם היתה לו זיקה מסוימת לתורת בריסק דרך רבו הגרא"ז), ובדורנו הגר"נ קרליץ שליט"א, וכאמור מגמות אלו אינן מושפעות מתורת בריסק.

כבר ביארתי ששיטת הלימוד הישיבתית אין לה דבר עם פסיקת הלכות למעשה, ולכן ברור שהמו"צים קבלו תורתם ממי שנתעסקו בפסיקת הלכות ולא מראשי הישיבות.
החזו"א לא חיבב דיינים (פעם ראיתי -אולי באורחות רבינו- שאמר שכשראשי ישיבות נפגשים הם מדברים בלימוד ואילו דיינים שנפגשים מדברים פוליטיקה של הבי"ד..., וכמובן שמבארים שם ששאני הגרש"ש קרליץ שנעבאך נצרך לפרנסה וכו') וגם בגבעות ב"ב לא אוחזים מזה, ובאמת רוב הדיינים הם חברונר'ס.
לגבי מו"צים- סיפר הגר"מ בן שמעון מרמת אלחנן (הובא במוסף שב"ק השנה) שכשהציעו לו לעבור ללמוד הלכה הלך להתייעץ עם הגר"ש רוזובסקי שאמר לו: 'עד עכשיו למדת איך ללמוד, עכשיו תתחיל ללמוד', והגר"ש כידוע היה הסמל בהא הידיעה של הלימוד הבריסקאי.

[נוה הלבנון]

אשכול מוזר ואווילי למדי.
כיאה להודעת פותח האשכול.

[שטייגעניסט]

אשכול מוזר ואווילי למדי.

זה כבר פעם שניה באשכול הזה שאתה מגיב בצורה לא עניינית, אולי בגלל שאין לך איך להתמודד עם התגובות כאן?

[מבני ציון וירושלים]

א) בעל "מחולת המחנים" כנראה לא קרא את כל תשובתי. עיקר דברי הם שאת הדרך שהיה הגר"ח מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא לא הכירו כנראה התלמידים ששמעו רק את שיעוריו, ולכן לא מצאנו פסקים עפ"י דרכו. ומי יודע אם בכרך התשובות של הגראז"מ ישנן דרכי פסיקה עפ"י סגנון העיון של הגר"ח. שמעתי שנכדו צועק חמס על ששדדו את כתה"י מרשות הגר"י אפשתיין בימי השבעה עליו [מובן לכל ידי מי בחשו בכך].
ב) סיפר הגרי"ד מבוסטון שהגר"ח נשלח ע"י אביו לקבל סמיכה מר' ראובל'ה מדווינסק. על כל שאלה שעלתה לפניו, ענה הגר"ח תוך כדי בחישה בכפית התה: שאלה זו במחלוקת רש"ו ותוס' בנושא זה, ושאלה זו תלויה במחלוקת רשב"א ור"ן בנושא פלוני וכו' וכו'. לאחר שקיבל סמיכה וחזר לוולוז'ין, נשלחה לר' ראובל'ה שאלה מוולוז'ין. השיב להם ר' ראובל'ה: יש לכם אדם קשה כברזל ששמועותיו קשות כברזל, שאלו אותו. כל זאת למרות שר' ראובל'ה סבר שכל סברא היא חשודה, היא צריכה להיות מפורשת בראשונים או כמעט מפורשת. המבין יבין עד כמה ידע ר' ראובל'ה להעריך את יכולת הגר"ח לברר את יסודות תשובותיו להלכה מתוך עומק דברי הראשונים.
ג) מי שלמד בדרך קרובה לגר"ח וגם פסק עפי"ז הוא ה"זכר יצחק", כפי שיראה הלומד, שסברותיו בשיעורים מפי השמועה נמצאות גם בתוך תשובותיו (כגון ביאור הסוגיא בקידושין לגבי מקוה שחסרה) וכבר אמר הגר"ח שמה שאני אומר גם ר' איצל'ה אומר אלא שהוא גם ממשיך הלאה (כן סיפר הגר"י רודרמן ועוד).
***
לגבי יחס החזו"א לדיינות
א) באגרות החזו"א נדפס מכתבו להגר"ש יוז'וק שרצה להתמנות לספרא דדיינא בביה"ד האזורי: הנך דיינא דנחית לעומקא דדינא, מה לך עם ספרי דדייני.
ב) האם הגרש"ק היה זקוק לפרנסה יותר משאר הדיינים? מה שכשר ונכון עבורם כשר ונכון גם עבור שאר הדיינים דאז ודהיום. (מאבקים להתקבל למשרה תורנית היו מאז ומעולם. הגר"מ זמבא נאלץ לעסוק בחנות לממכר ברזל של חותנו משום שלחסידי גור בוורשא לא היה שנים מספר מספיק נציגים בוועד הקהילה שיסכימו לקבל אותו כמו"ץ).
ג) הגרש"ק סיפר לדיינים מפ"ת, שבכל עת שהגיע עם חברי ביה"ד להתייעץ עם החזו"א, היה מקדם את פניהם במילים הבאות: שלום עליכם דייני ישראל.
ד) הגרש"ק ראה צורך לשמור משמרת הקודש של מערכת הרבנות והדיינות. לכן בהגיעו לביה"ד בשעה 11 היה יוצא עם משנהו לחצר ודן עמו כשעתיים על פוליטיקא של דיינות ורבנות. כמובן לש"ש, לבל יהין מאן דהוא "לעקור את התורה" כלשונו. נמצינו למדים שיש פוליטיקא כשרה.
ה) הגרש"ק ידע לאזן בין החמרות אישיות ובין כבוד הבריות. בביקורו אצל הגר"י ניסים בענייני דיינות, הגיעה שעת צהריים והגר"י ניסים הזמינו לאכול עמו. הגרש"ק סיפר: את המרק אכלתי אבל את העוף לא (כנראה מתוך אמתלאות מנומסות).
ו) הגרש"ק חס על ממונם של ישראל ולכן כשקבע סכום חיוב מזונות לאב לבן, לא כלל מתן קניית שמנת לילדים אלא לֶבֶּן, באמרו: גם אני אוכל רק לֶבֶּן.
ז) כיום פחות פופולרי להימנות עם מערכות הרבנות, לכן ישנם גם בקרב באי הפורום, כאלו שמשפריצים לכל עבר "קנאות" ו"השקפות תורניות צרופות" כדי לחפות על ראשי משפחתם שהחניפו בכתב ובע"פ, ליקקו בלא הרף למנהיגי הרבנות לדורותיהם, עד שהשיגו משרה או המלצה ששכר בצידה, ואילו צאצאיהם בועטים בכבודם של מיטיביהם.
ח) על ההבדל שקיים היום בין עולם הפסק לעולם הסברא הנקראת למדנית, תעיד עובדה מתקופת הדיין שספריו הלמדניים פופולריים. באחד משיעוריו אמר בביקורת: ישנם דיינים שאוסרים אשה לבעלה עפ"י עדות של קרוב, כשנפגש עם אותו דיין השיב לו: ישנם דיינים שאינם יודעים תשובה של ההפלאה ועוד, שעדות של קרוב היא כרגליים לדבר. רגליים לדבר שהלמדנות הפופולרית עלולה בקלות להיות דמגוגית כתורה שאין לה בית אב. ראוי שידונו בכך שאר חברי הפורום, הגאונים האדירים שליט"א.

[לומד_בישיבה]

לא קראתי את האשכול כולו לעומק.
אך ממה שראיתי אבקש לציין.
א. אני לא חושב שבבריסק היו נגד הלכה, בבריסק אינם נושאים פנים לאיש ומי שדיבר לענין מאמצים אותו ומי שלדעתם אינו מדבר לענין דינו להידחות.
ב. בענין מה שכתבו כאן לגבי גדולי הספרדים שכחו לציין את המחנה אפרים ועוד כהנה שמקומם במזרח הישיבות, על האופן שכתבתי לעיל, מי שמדבר לענין מאמצים אותו בלי הבדל גזע וכדומה.

[נוה הלבנון]

אשכול מוזר ואווילי למדי.

זה כבר פעם שניה באשכול הזה שאתה מגיב בצורה לא עניינית, אולי בגלל שאין לך איך להתמודד עם התגובות כאן?

דווקא לך עניתי עינינית בהחלט, אין לך מה להתלונן.

[משך חכמה]

אני חושב שהאחרון הגדיל: לא לחינם טוען חכם יעקב הלל ששיטת הלימוד היום בישיבות האשכנזיות היא בעצם - לכה"פ פיתוח של - שיטת הלימוד הספרדית. ואני מדבר על שיטת הלימוד הספרדית של חכמי תורכיה ויון ואיטליה, שהיתה חריפה. שיטת הלימוד שהיתה שלטת בחלב ותוניס קרובה יותר לשיטת הלימוד האשכנזית וההונגרית דווקא. כנלע"ד. אשר על כן אינני חושב שביסודו לימוד שיטות האחרונים האלו איננה מובילה לפסיקת הלכה, עם כי בהסתייגות מסוימת. הרבה מאד לומד'ס היה יורד משולחנו של רבנו הש"ך באמירה "לא משמע כך בש"ס"!

[שטייגעניסט]

שיטת הלימוד שהיתה שלטת בחלב ותוניס קרובה יותר לשיטת הלימוד האשכנזית וההונגרית דווקא. כנלע"ד.

אתה מדבר על הסגנון של המתנות כהונה, וכמו שממשיך את דרכם חכם מאיר מזוז בישיבתו כסא רחמים?

[שטייגעניסט]

אשכול מוזר ואווילי למדי.

זה כבר פעם שניה באשכול הזה שאתה מגיב בצורה לא עניינית, אולי בגלל שאין לך איך להתמודד עם התגובות כאן?

דווקא לך עניתי עינינית בהחלט, אין לך מה להתלונן.

סליחה, החלפתי אותך באום אני.

נראה שחלק מהכותבים כאן סובלים מפוסט-טראומה בעקבות הלימוד הישיבתי שנהגו בו בימי חורפיהם...
אז דבר ראשון- הלימוד הישיבתי לא עומד להשתנות, הן מפני שהגישמאק העצום שבו יוסיף לשבות את לבב הצעירים והן מפני שהחתירה העקבית להבנת עומק הפשט ללא שטחיות וטיוח מחברת את נשמת האדם אל התורה בקשר בל יינתק!

[וירטואלי]

אני חושב שהאחרון הגדיל: לא לחינם טוען חכם יעקב הלל ששיטת הלימוד היום בישיבות האשכנזיות היא בעצם - לכה"פ פיתוח של - שיטת הלימוד הספרדית. ואני מדבר על שיטת הלימוד הספרדית של חכמי תורכיה ויון ואיטליה, שהיתה חריפה. שיטת הלימוד שהיתה שלטת בחלב ותוניס קרובה יותר לשיטת הלימוד האשכנזית וההונגרית דווקא. כנלע"ד. אשר על כן אינני חושב שביסודו לימוד שיטות האחרונים האלו איננה מובילה לפסיקת הלכה, עם כי בהסתייגות מסוימת. הרבה מאד לומד'ס היה יורד משולחנו של רבנו הש"ך באמירה "לא משמע כך בש"ס"!

כבר אצל הכנה"ג [תורכיה] וכן אח"כ אצל החיד"א [אר"י - איטליה] ועוד, אנחנו מוצאים נטיה מסויימת לדרך העיון הספרדית בת ימינו, ואח"כ שמשה דרך זו בעירבוביה עם מה שמכנה חכם 'משך חכמה' 'שיטת הלימוד הספרדית של חכמי תורכיה ויון ואיטליה שהיתה חריפה'. אצל המל"מ והמחנה אפרים לדוגמא איננו מוצאים כלל נטיה לשם, אצל מהרי"ט אלגאזי וחק"ל [ארץ ישראל ותורכיה] לדוגמא משמשות שתי הדרכים גם יחד, ואצל ר"ח פלאג'י [שוב תורכיה] לדוגמא כבר אנו מוצאים רק את השיטה הנהוגה, כנלע"ד.

[מחולת המחנים]

אינני בר הכי ואינני בר סמכא כלל לומר דעות על הנהוג בישיבות הק', המתנהלות בעוז כפי שכבר הונהג ונוסד בקודש מזה דורות על ידי רבותינו מעתיקי השמועה אשר ממימהם אנו שותים, גם אין בי כח להמשיך בויכוחים עקרים עם כאלו שהורגלו בדרכם כך התחנכו וכך ימשיכו לאורך ימים ושנים, תערב להם דרכם ובודאי יש להם על מי לסמוך, אמנם חשבתי להציע אי אלו נקודות למחשבה ולדיון האם בימינו דרך הלימוד הנהוגה בישיבות הנמשכת בקודש מדרך בית בריסק, האם היא דרך כוללנית הנצרכת לכל אחד ואחד, או אולי יש מקום להחזיר גם את דרכי הלימוד של רבותינו אשר עליהם אנו נשענים עד לדורות האחרונים ממש, ומי יודע באם היו מצויות כהיום שיטות לימוד אחרות כדרכי הלימוד שנהגו בהם רבותינו לפני שהתחדשה שיטת הלימוד הנוכחית, על ידי זה היו נותנים טעם בלימוד לבחורים רבים, ובכך היו מונעים חלק גדול ועיקרי בנשירה הנוראה, וזאת למודעי כי אם דברי אלו לא ימצאו חן בעני המנהלים החשובים יוכלו להעביר את תגובתי מן העולם יחד עם כל האשכול כולו.

ואקדים ואציג את דעתו של ת"ח מופלג ועמקן גדול הנחבא לו בהרי הקעטסקילס שבארה"ב, כוונתי על רבי יצחק לעבאוויטש אב"ד וואודרידזש תלמידו של רבי יואל מסאטמאר, הידוע בדעותיו הייחודיות ובביקורת הנוקבת שלו על שיטת הלימוד מבית בריסק.
לדבריו, שיטת הלימוד שהתחדשה בישיבות ליטא בדורות האחרונים ושיטת הלימוד מבית בריסק בפרט, נועדה לתת מענה שכלתני לתנועת ההשכלה שהתפשטה בימים ההם בערי ליטא בצורה נוראה, ראשי הישיבות בליטא ראו כי בדרך הלימוד הישנה אין די לו לבחור הישיבה כדי להתמודד עם פיתויי ההשכלה והתענוגים השכליים שנראה היה שיש לה להציע, ואשר על כן זה לעומת זה החלו להחדיר שיטת לימוד שכלתנית שתיתן מענה שכלי הולם למוחות הבחורים ותייגע את מוחם בשכליות ופיתוח המוח, ובכך ימנעו מהם מלשתות את המים המאררים של ההשכלה הארורה.
ניתן לחלוק על דבריו אלו ולא לקבלם כלל ועיקר, אך כדאי לצין את העובדה ההיסטורית, אשר בעוד בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה הפילה ההשכלה חללים ועשתה שמות בתוך היכלי הישיבות, הרי לעומת זאת בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה כאשר שיטת הלימוד של הגר"ח מבריסק ביצרה את מקומה בהיכלי הישיבות בליטא ע"י גדולי תלמידיו: הגרב"ב מקמניץ הגרא"ו מברנוביץ הגרא"ז מלצר ואף הגר"ש שקופ, אנחנו מוצאים ירידה ניכרת באחוזים של כאלו שפרשו מהיכלי הישיבות עצמם לעבר תנועות ההשכלה ובנותיה הקומוניזם והציונות.

ואמשיך ואומר כי על פי הנחתו של רבי יצחק לעבאוויטש דלעיל, אולי יש מקום לדון בימינו אלה על חשיבות המשך צורת הלימוד בשיטת בריסק ותולדותיה באופן כוללני, באשר הסיבה שגרמה להכנסת צורת הלימוד מבית בריסק להיכלי הישיבות כמדומני שכבר איננה קיימת עוד בדורנו, כאשר בימינו אנו רוב רובם של הצעירים אשר מחוץ לכותלי ביהמ"ד שקועים כל כולם במדמנה של זוהמא ותיעוב, נדיר למצוא בחור חילוני עם ראש חושב ופעיל, הפיתויים של דורנו הינם אחרים לגמרי מהפיתויים ששררו בדורות הקודמים, ומאידך יש לציין כי למרות עליונותם השכלית המוכחת של בחורי הישיבות על פני הצעירים בציבור החילוני, עדיין איננו רואים את אותם מוחות כבירים של בחורי הישיבות בליטא בדור שלפני השואה.
ונקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, הסחף הקיים היום בחלק מן המקומות לשמוע דברי מחשבה והגות, לאו דוקא בעומק סוגיות הש"ס, אלא רבים רצים לשמוע ועדים ושיחות מבעלי מחשבה ומוסר אשר דבריהם רחוקים לגמרי מכל עולמה של תורת בריסק, מציאות זו גם היא גורמת לחשוב האם אכן שיטת הלימוד מבית בריסק הנהוגה בישיבות נותנת לבחור המצוי את מבוקשו בתענוג השכלי, או שבמצב של היום הוא נאלץ לפתח את כח השכל והמחשבה גם במקומות אחרים.

יבואו חו"ר הפורום ויכתבו את דעתם, ומכאן ואילך אני אני מושך את ידי מהויכוח.

[עדיאל ברויאר]

נראה שחלק מהכותבים כאן סובלים מפוסט-טראומה בעקבות הלימוד הישיבתי שנהגו בו בימי חורפיהם...
אז דבר ראשון- הלימוד הישיבתי לא עומד להשתנות, הן מפני שהגישמאק העצום שבו יוסיף לשבות את לבב הצעירים והן מפני שהחתירה העקבית להבנת עומק הפשט ללא שטחיות וטיוח מחברת את נשמת האדם אל התורה בקשר בל יינתק!

ההנחה שלך שהלימוד הישיבתי הוא הדרך היחידה לחתירה עקבית להבנת עומק הפשט ללא שטחיות וטיוח, אינה מתקבלת על הדעת. שלי לפחות. ולכאורה גם המציאות מראה שיש לימודים עמוקים לא פחות (ובדרך כלל גם בנויים יותר על הפשט) וכלל אינם שטחיים (ואדרבה, יש בהם פחות תחושה של טיוח).
זה שאדם אומר סברה עמוקה מלאת ערפל, לא הופך אותו לעמוק יותר מאשר אדם שאומר סברות ישרות ופשוטות. ואדרבה, האחרון תמיד ייצמד למה שנראה בעיניו ישר, ויעמיק כמה שצריך להעמיק לפי העניין (הכוונה לעומק הסברה שעולה, ולא עומק העמל והעיון של הלומד, שתמיד צריך להיות ברמות גבוהות). זאת בעוד הראשון תמיד יחפש את הפתרונות בסברות העמוקות ומלאות החידוד והחן, אך לעיתים לא ישים לב שהוא פספס את באר הנפט כבר בעומק 10 מטר מתחת לפני השטח...

[אום אני חומה]

ואקדים ואציג את דעתו של ת"ח מופלג ועמקן גדול הנחבא לו בהרי הקעטסקילס שבארה"ב, כוונתי על רבי יצחק לעבאוויטש אב"ד וואודרידזש תלמידו של רבי יואל מסאטמאר, הידוע בדעותיו הייחודיות ובביקורת הנוקבת שלו על שיטת הלימוד מבית בריסק.
לדבריו, שיטת הלימוד שהתחדשה בישיבות ליטא בדורות האחרונים ושיטת הלימוד מבית בריסק בפרט, נועדה לתת מענה שכלתני לתנועת ההשכלה שהתפשטה בימים ההם בערי ליטא בצורה נוראה, ראשי הישיבות בליטא ראו כי בדרך הלימוד הישנה אין די לו לבחור הישיבה כדי להתמודד עם פיתויי ההשכלה והתענוגים השכליים שנראה היה שיש לה להציע, ואשר על כן זה לעומת זה החלו להחדיר שיטת לימוד שכלתנית שתיתן מענה שכלי הולם למוחות הבחורים ותייגע את מוחם בשכליות ופיתוח המוח, ובכך ימנעו מהם מלשתות את המים המאררים של ההשכלה הארורה.
ניתן לחלוק על דבריו אלו ולא לקבלם כלל ועיקר, אך כדאי לצין את העובדה ההיסטורית, אשר בעוד בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה הפילה ההשכלה חללים ועשתה שמות בתוך היכלי הישיבות, הרי לעומת זאת בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה כאשר שיטת הלימוד של הגר"ח מבריסק ביצרה את מקומה בהיכלי הישיבות בליטא ע"י גדולי תלמידיו: הגרב"ב מקמניץ הגרא"ו מברנוביץ הגרא"ז מלצר ואף הגר"ש שקופ, אנחנו מוצאים ירידה ניכרת באחוזים של כאלו שפרשו מהיכלי הישיבות עצמם לעבר תנועות ההשכלה ובנותיה הקומוניזם והציונות.

ואמשיך ואומר כי על פי הנחתו של רבי יצחק לעבאוויטש דלעיל, אולי יש מקום לדון בימינו אלה על חשיבות המשך צורת הלימוד בשיטת בריסק ותולדותיה באופן כוללני, באשר הסיבה שגרמה להכנסת צורת הלימוד מבית בריסק להיכלי הישיבות כמדומני שכבר איננה קיימת עוד בדורנו, כאשר בימינו אנו רוב רובם של הצעירים אשר מחוץ לכותלי ביהמ"ד שקועים כל כולם במדמנה של זוהמא ותיעוב, נדיר למצוא בחור חילוני עם ראש חושב ופעיל, הפיתויים של דורנו הינם אחרים לגמרי מהפיתויים ששררו בדורות הקודמים, ומאידך יש לציין כי למרות עליונותם השכלית המוכחת של בחורי הישיבות על פני הצעירים בציבור החילוני, עדיין איננו רואים את אותם מוחות כבירים של בחורי הישיבות בליטא בדור שלפני השואה.
ונקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, הסחף הקיים היום בחלק מן המקומות לשמוע דברי מחשבה והגות, לאו דוקא בעומק סוגיות הש"ס, אלא רבים רצים לשמוע ועדים ושיחות מבעלי מחשבה ומוסר אשר דבריהם רחוקים לגמרי מכל עולמה של תורת בריסק, מציאות זו גם היא גורמת לחשוב האם אכן שיטת הלימוד מבית בריסק הנהוגה בישיבות נותנת לבחור המצוי את מבוקשו בתענוג השכלי, או שבמצב של היום הוא נאלץ לפתח את כח השכל והמחשבה גם במקומות אחרים.

בהחלט יש מקום לדברי הרב מחולת, ואכן ישנם רבים שאה"נ השיטה המקובלת איננה מתאימה להם, ואולי באמת כדאי להם להשקיע במקום שליבם חפץ וכבר דשו בזה רבים.

רציתי רק להעיר שאע"פ שגרעין הדברים הוא אמת מ"מ יש להסתייג ולומר שזה לא שר' חיים הלוי פיתח דרך חדשה ע"מ להילחם בהשכלה, אלא הוא באמת אחז שהדרך לנתח סוגיה לאמיתה של תורה היא רק ע"י חקירות וחילוקים שורשיים בעומק העניינים, ומכל מקום ההשגחה העליונה גלגלה שדרך זו תרד לעולם בדיוק בדור הזה כדי להציל את עולם הישיבות מהכחדה, והדברים עתיקים וידועים, וממילא כבר לא שייך לדון להחליף את השיטה 'באופן כוללני'.


בנוגע למה שנכתב לעיל: שמעתי מספר פעמים מהגאון ר' אשר וייס שמניחי היסודות ללימוד הישיבתי הם המחנ"א והמשנה למלך, ואחריהם הקצות והנתיבות, ומשם להגר"ח שבנה ושכלל.

[אום אני חומה]

נראה שחלק מהכותבים כאן סובלים מפוסט-טראומה בעקבות הלימוד הישיבתי שנהגו בו בימי חורפיהם...
אז דבר ראשון- הלימוד הישיבתי לא עומד להשתנות, הן מפני שהגישמאק העצום שבו יוסיף לשבות את לבב הצעירים והן מפני שהחתירה העקבית להבנת עומק הפשט ללא שטחיות וטיוח מחברת את נשמת האדם אל התורה בקשר בל יינתק!

ההנחה שלך שהלימוד הישיבתי הוא הדרך היחידה לחתירה עקבית להבנת עומק הפשט ללא שטחיות וטיוח, אינה מתקבלת על הדעת. שלי לפחות. ולכאורה גם המציאות מראה שיש לימודים עמוקים לא פחות (ובדרך כלל גם בנויים יותר על הפשט) וכלל אינם שטחיים (ואדרבה, יש בהם פחות תחושה של טיוח).
זה שאדם אומר סברה עמוקה מלאת ערפל, לא הופך אותו לעמוק יותר מאשר אדם שאומר סברות ישרות ופשוטות. ואדרבה, האחרון תמיד ייצמד למה שנראה בעיניו ישר, ויעמיק כמה שצריך להעמיק לפי העניין (הכוונה לעומק הסברה שעולה, ולא עומק העמל והעיון של הלומד, שתמיד צריך להיות ברמות גבוהות). זאת בעוד הראשון תמיד יחפש את הפתרונות בסברות העמוקות ומלאות החידוד והחן, אך לעיתים לא ישים לב שהוא פספס את באר הנפט כבר בעומק 10 מטר מתחת לפני השטח...

הסברות של ר' חיים ותלמידיו ישרות בעומק ההבנה וודאי לא 'מלאות ערפל', ותסכים איתי שסברא בעלבתית ישרה ופשוטה היא יותר שטחית מאשר סברא ישרה בעומק הגדרת לב העניין.
אני לא מדבר על אלה שמבלבלים את המח כל היום אלא על שיטת הלימוד כמו שר' חיים התכוין שילמדו, וכבר ידוע המעשה מאותם תלמידים שנגשו לר' חיים ושאלו האם מה שחפץ מסוים הוא שלי זה מפני שהוא 'אינו שלך' וממילא זה נהיה 'שלי' או דילמא להיפך מפני שזה 'שלי' לכן זה 'לא שלך', ענה להם 'תבלבלו את הראש 'שלכם' ולא את הראש 'שלי''...

[בריסק]

דומני שהשיטה של בריסק לא עומדת לחלוף מן העולם ומהטעם הפשוט. שיטת בריסק ניתן ללמד ולהעבירו לדורות הבאים. איזה שיטה ניתן ללמד היום?, שיטת הגרע"א או את שיטת השפת אמת? המשנה למלך?, והרי צריך לזה כשרון מיוחד וראש גאון, ומי הוא זה אשר יודע ללמוד כמוהם, ובמידה וישנם כאלו עם כשרונות כמו שלהם אין לי ספק בכך שאלו באמת יתמידו בשיטה שלהם ולאו דווקא בשיטת בריסק.

שיטת בריסק היא סברא וניתוח, ופחות או יותר רוב רובם של הבחורים במשך שנות שהותם בישיבה קולטים את זה, ואין לנו כל תחליף.

שיטת בריסק, אינה בהכרח סברא עמוקה ומעורפלת, ההיפך הוא נכון, הסברא הפשוטה והנכונה זהו בריסק לאמיתה. וכמה דפשיט טפי עדיף.

[שטייגעניסט]

אני מעז להודיע, כי ביונתנו יש הרבה חכמים שבאמתחתם הסברים והקשים המוכיחים בבירור את עקמימותה של שיטת בריסק, ואת התרחקותה כי רבה מההגיון הבריא, אולם אין כאן המקום להרצות זאת, כי האמונה העיוורת היא המנחה אתכם.
לא אמרתי שאני מסכים איתם.

[עדיאל ברויאר]

נראה שחלק מהכותבים כאן סובלים מפוסט-טראומה בעקבות הלימוד הישיבתי שנהגו בו בימי חורפיהם...
אז דבר ראשון- הלימוד הישיבתי לא עומד להשתנות, הן מפני שהגישמאק העצום שבו יוסיף לשבות את לבב הצעירים והן מפני שהחתירה העקבית להבנת עומק הפשט ללא שטחיות וטיוח מחברת את נשמת האדם אל התורה בקשר בל יינתק!

ההנחה שלך שהלימוד הישיבתי הוא הדרך היחידה לחתירה עקבית להבנת עומק הפשט ללא שטחיות וטיוח, אינה מתקבלת על הדעת. שלי לפחות. ולכאורה גם המציאות מראה שיש לימודים עמוקים לא פחות (ובדרך כלל גם בנויים יותר על הפשט) וכלל אינם שטחיים (ואדרבה, יש בהם פחות תחושה של טיוח).
זה שאדם אומר סברה עמוקה מלאת ערפל, לא הופך אותו לעמוק יותר מאשר אדם שאומר סברות ישרות ופשוטות. ואדרבה, האחרון תמיד ייצמד למה שנראה בעיניו ישר, ויעמיק כמה שצריך להעמיק לפי העניין (הכוונה לעומק הסברה שעולה, ולא עומק העמל והעיון של הלומד, שתמיד צריך להיות ברמות גבוהות). זאת בעוד הראשון תמיד יחפש את הפתרונות בסברות העמוקות ומלאות החידוד והחן, אך לעיתים לא ישים לב שהוא פספס את באר הנפט כבר בעומק 10 מטר מתחת לפני השטח...

הסברות של ר' חיים ותלמידיו ישרות בעומק ההבנה וודאי לא 'מלאות ערפל', ותסכים איתי שסברא בעלבתית ישרה ופשוטה היא יותר שטחית מאשר סברא ישרה בעומק הגדרת לב העניין.
אני לא מדבר על אלה שמבלבלים את המח כל היום אלא על שיטת הלימוד כמו שר' חיים התכוין שילמדו, וכבר ידוע המעשה מאותם תלמידים שנגשו לר' חיים ושאלו האם מה שחפץ מסוים הוא שלי זה מפני שהוא 'אינו שלך' וממילא זה נהיה 'שלי' או דילמא להיפך מפני שזה 'שלי' לכן זה 'לא שלך', ענה להם 'תבלבלו את הראש 'שלכם' ולא את הראש 'שלי''...

שוב הינך מניח שיש שתי אפשרויות - או שיטת בריסק או סברה בעלבתית. ויש עוד אפשרות - סברה עמקנית וראויה, אך הרבה יותר נצמדת לפשט הדברים. איני מתיימר לטעון שאני מבין גדול בין השיטות והספרים, אך כמדומה שהשיטה של החזו"א היתה קרובה יותר לאפשרות השנייה. על כל פנים יכולני להעיד שכך אני רואה את שיטתו ודרך לימודו של מו"ר, והדברים מוצגים כראוי בספרי טל חיים. מצד אחד הוא יכול לכתוב תשע קושיות על שיטת החזו"א ועוד תשע על שיטת ערוך השולחן בסוגיית רה"ר בימינו, אך מצד שני, כל הקושיות הן פשוטות וישרות. ולאידך, יש פעמים שהוא נדרש לסברות עמוקות שקשה להעלותן בקלות ופשטות, וכפי שכתב בסוגיית פיקו"נ בשבת בדעת הר"ן, ועוד. כתלמיד שלו, כשאני נתקל בלימוד הישיבתי, וכוונתי לישרים שבלימוד הזה, אני מרגיש דברים דומים שאתה מרגיש כלפי אלו שבעיניך מפלפלים יתר על המידה כשאפשר לתרץ את הדברים בעומק ובישרות.
דרכו של מו"ר היא מחויבת המציאות אצל כל מי שמתכוון לפסוק את הדברים להלכה למעשה, שהרי הוא חייב להכריח את טענתו בתוך המקורות הנלמדים.

מאותה סיבה אני חושב שאכן יש שיטות נוספות שניתן ללמוד בימינו. וזו התשובה לתגובת "בריסק" לנושא.

[שטייגעניסט]

ר' עדיאל
מו"ר שאתה מתכוון הוא ר' שמואל טל?
פעם ראשונה שאני שומע עליו, יש לו איזה שיטה מיוחדת? תשמיע לנו אותה בבקשה!

[אום אני חומה]

אני מעז להודיע, כי ביונתנו יש הרבה חכמים שבאמתחתם הסברים והקשים המוכיחים בבירור את עקמימותה של שיטת בריסק, ואת התרחקותה כי רבה מההגיון הבריא, אולם אין כאן המקום להרצות זאת, כי האמונה העיוורת היא המנחה אתכם.
לא אמרתי שאני מסכים איתם.

אדרבה ואדרבה, אם תרצה לנו נוכל לדון בדברים

עדיאל,
כשטייגניסט- גם אני אינני מכיר את דרכו של רבך.

[עדיאל ברויאר]

אנסה לתאר את שיטתו של מו"ר הרב טל (ניתן לראותה גם בספריו בצורה ישירה. כמעט כולם באוצר. אחד בהיברובוקס), מקווה שאדייק -
מרגלא בפומיה - הקושיות הפשוטות הן הכי טובות. כשאדם לומד עליו להעלות גם את השאלות שנראות לו הכי "ילדותיות" שקצת מציקות ובדרך כלל הוא מתעלם מהן. הרבה פעמים שם המפתח להבנה הנכונה.
מאידך, אין הדבר סותר העמקה רבה (מאוד, מאוד, מאוד...). וכמה פעמים סיפר שהשקיע בהבנת שיטתו של ראשון אחד עשרות שעות בעיון, ופעמים אחדות אף באזור המאה שעות! (כך בשיטת הראב"ן בדין ריחא וזיעה וכך בשיטת השערי דורא שם)
עוד דבר - הוא נוהג לדקדק היטב היטב בלשונם של הראשונים. כך הוא קיבל ממורו ורבו הרב גוסטמן זצ"ל (כשמו"ר הרב טל היה בחור ישיבה צעיר הוא זכה ללמוד בחברותא במשך תקופה עם הרב גוסטמן). וכמה פעמים שמתי לב שלכאורה שני ראשונים אמרו אותו דבר, אבל הבדל קל בניסוח הדברים מוביל אותו להעמידם כשתי שיטות (דוגמה יפה לכך בשיטת הרשב"א והריטב"א בסוגיית לא תסור).
כמה פעמים ראיתי אצלו איך קריאת הדברים בצורה פשוטה יותר מהקריאה הפשוטה הרגילה, מביא לידי הבנתם במישור (דוגמה יפהפיה לכך בסוגיית עיקר וטפל בברכות בדעת רש"י).

יש עוד דברים, אבל זה מה שקשור לנידוננו.
וכמובן, שאת כל זה הוא מיישם בלימוד עיוני אליבא דהלכתא. כל סוגייה הוא פוסק להלכה את העולה לדינא מן העיון (משום כך "שיעור כללי" הוא בעצם חלק אחד מסוגייה, ובכל סוגייה עוסקים לפחות כמה שבועות ולפעמים גם כמה חודשים, משום שצריך להקיף את כל צדדיה ולבחון את שיטות הראשונים והפוסקים. ואי אפשר להסתפק בהבנת דעת רש"י בלבד, או דעת הרמב"ם בלבד). זהו דבר גדול לראות כיצד דמותו של ראש ישיבה ודמותו של פוסק הלכה מתמזגות למקום אחד בו זמנית.
כפי שציינתי, הלימוד אליבא דהלכתא מכריח את הלומד בו לבדוק היטב היטב את סברותיו, האם הן באמת מוכרחות, והאם באמת הראשון או הפוסק שדנים בדבריו התכוון למה שאני בא לטעון בדבריו.

מצ"ב מאמר שכתב ידידי, ר' הראל דביר, ובו הוא סוקר כמה עקרונות בלימוד עיון בפני עצמם, ומדגים את יישומם בספרי טל חיים. חלק מהדברים האמורים כאן מובאים גם שם, אולי אפילו כל, ובתוספת יפה ומרובה.

[בריסק]

הרב עדיאל.
כל מה שכבודו הביא אין בכוחה לפתור לנו ולו סוגיא אחת פשוטה. כוונתי, לחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם (סה עמוד ב) הלכות נזקי ממון ד"ה בב"ק דף ב' תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן. – האם יש מי שיודע להסביר את תחילת הסוגיא בב"ק שלא ע"פ דרכו של מרן הגרי"ז ז"ל שם.

ואם תרצה נתחיל באופן פשוט יותר.
מדוע במשנה בריש סוכה לא אמר התנא גם ושאינה רחבה שבעה טפחים?.
לשם כך צריכים אנו הבנה לעומק וכפי שהורו לנו רבותינו לבית בריסק.
ואפשר שאני טועה בזה.

[המתעתע]

הרב עדיאל.
כל מה שכבודו הביא אין בכוחה לפתור לנו ולו סוגיא אחת פשוטה. כוונתי, לחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם (סה עמוד ב) הלכות נזקי ממון ד"ה בב"ק דף ב' תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן. – האם יש מי שיודע להסביר את תחילת הסוגיא בב"ק שלא ע"פ דרכו של מרן הגרי"ז ז"ל שם.

ואם תרצה נתחיל באופן פשוט יותר.
מדוע במשנה בריש סוכה לא אמר התנא גם ושאינה רחבה שבעה טפחים?.
לשם כך צריכים אנו הבנה לעומק וכפי שהורו לנו רבותינו לבית בריסק.
ואפשר שאני טועה בזה.

[בספר משנת ר' אהרן על ב"ק נתבארה דרך אחרת מההנחה הבסיסית של הגרי"ז שדווקא החומר שבאבות ה"ה קובע את סיבת הפטורים, והדברים עתיקין]

וראה כאן לדוגמא http://asif.co.il/?wpfb_dl=4062

[עדיאל ברויאר]

הרב עדיאל.
כל מה שכבודו הביא אין בכוחה לפתור לנו ולו סוגיא אחת פשוטה. כוונתי, לחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם (סה עמוד ב) הלכות נזקי ממון ד"ה בב"ק דף ב' תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן. – האם יש מי שיודע להסביר את תחילת הסוגיא בב"ק שלא ע"פ דרכו של מרן הגרי"ז ז"ל שם.

ואם תרצה נתחיל באופן פשוט יותר.
מדוע במשנה בריש סוכה לא אמר התנא גם ושאינה רחבה שבעה טפחים?.
לשם כך צריכים אנו הבנה לעומק וכפי שהורו לנו רבותינו לבית בריסק.
ואפשר שאני טועה בזה.

איני מבין את טענתך. אני טענתי שיש פה שיטה אחרת, שמציגה צורת לימוד וחשיבה אחרים. האם מו"ר הספיק לעסוק בכל הש"ס בעיון? לצערנו לא, ואני מקווה שכשהוא יגיע לשם תוכל לראות שאכן ישנן דרכים פשוטות יותר (באופן סתמי. אני מניח שודאי יהיו מקומות שהדרכים יפגשו זו בזו). אתה מן הסתם חושב "הרי אלו סוגיות יסוד!". תשובתי היא - אלו אינן סוגיות יסוד אצל מי שלומד "אליבא דהילכתא". בלימוד שכזה נבחרות הסוגיות לפי מידת ההשלכה שלהן למעשה. מטבעם של דברים, מו"ר כתב ספרים על סוגיות בתחומי או"ח ויו"ד (ברכות, שבת, בב"ח ותערובות). רק לאחרונה יצא ספר יסודי וחשוב שלו על כללי הוראה, המכיל כמה סוגיות יסודיות ועקרוניות בפסיקה, ועוד 6 סוגיות בדיני ספקות. מטבעם של דברים, שם הוא מתמודד בצורה ישירה יותר עם לא מעט טענות שנאמרות בעולם הלמדנות הישיבתית (אמנם לאו דווקא בפלג הבריסקאי).
אם תרצה מקום מסוים בו הוא מתמודד ישירות עם אחד מרבני בית בריסק - בספר טל חיים שבת, ח"א, עמ' קלח-קמג, שם הוא מתמודד עם חידושי ר' חיים על הרמב"ם הל' שבת פ"י הי"ז, בעניין משאצל"ג.

[בריסק]

רואה אני שלא הובנתי כהלכה ועל כן אבקש להבהיר.

ביקשתי לומר להרב עדיאל ברויאר שליט"א שבמסכתות כמו נשים נזיקין שכבר דרכו בה הראשי ישיבות שהלכו בשיטת בריסק וסללו לנו בה דרך, לשם מה לנו להמציא שיטות חדשות, מספיק לנו לעסוק בתורתם שהניחו לנו החל מהגר"ח עבור דרך הגאון רש"ש וכלה ברבי שמואל רוזובסקי ז"ל. - ברור שבמקומות כמו עירובין שהניחו לנו מקום להתגדר בו כל אחד יעשה כפי שהנחילו לו רבותיו, אך גם שם, עלינו להשתדל במידת האפשר ללכת בעקבותיהם, בסגנון החשיבה והלימוד, וכל המצאת שיטה חדשה היא למותר. (וגם כאשר אנו עוסקים 'אליבא דהילכתא' אין צורך לסטות מדרכם, וראה רש"ש ז"ל, 'חלות ספק בקידושין' שנכתבה במסגרת תשובה להלכה).

אני לא חושב שניתן ללמד מישהו לעשות כמו הגרי"ז ז"ל 'בסדר מועד' אשר בנוסף לדרכו בלימוד היה גאון עולם וחדר עד השיטין בכל סוגיא וסוגיא שעסק בו, והיה לבו פתוח כאולם ממש, אך דומני שעלינו להשתדל (גם במסכתות שאינם במסגרת הישיבה) לא לסטות מדרכם, ולוואי והיינו מבינים גפ"ת, שגם זה כמעט ולא שייך בזמנינו, ואם לא השפת אמת (והראש יוסף על מסכת שבת) לא מצאנו ידינו ורגלינו בסדר מועד. – (הכוונה, למה שכותב שם במאמרו "שימוש בכל ההיקף של ספרי הגאונים הראשונים והאחרונים שיש בידינו").

כתבתי את שכתבתי לאחר שקראתי את המאמר הנ"ל ולאחר שראיתי כמה מן החברים דוחים את שיטת בריסק במחי יד. ובשום אופן לא היה בכוונתי לזלזל חלילה בתורתו של הרב עדיאל שליט"א. ואבקש מחילה מכת"ר אם דברי לא הובנו כהלכה.

כתבתי בתמצית וברמז - והמבין יבין ודי בזה.

לא אמרתי קבלו דעתי, חונכותי על שיטת לימודם ומשום כך כתבתי את שכתבתי.

[עדיאל ברויאר]

לא חשדתי בך שהינך מזלזל.

לעיקר הדברים - הסיבה שיש צורך "להמציא" שיטה אחרת, היא לא מתוך ביטול במחי יד ח"ו. אלא מתוך תחושה פנימית שהדברים לא תמיד מכוונים לאמיתה של תורה. ודאי שדבר זה תלוי באובנתא דליבא, ומר כדאית ומר כדאית ליה. כפי שציינתי לעיל, במעט הפעמים שראיתי טענות העולות משיטות הלימוד הנוהגות בעולם הישיבות, בין השיטה הבריסקאית ובין השיטות האחרות, עולה אצלי (אישית) תחושה שלא לכך התכוונו חז"ל הראשונים, וזה לא הפשט הנכון של הסוגיה. ובדרך כלל נאמנה עליי דרכו של מו"ר בהבנתו הישרה והעמוקה.
ברור שהדברים תלויים בלב. ומטרת דבריי הייתה לומר לך שאמנם מנקודת מבטך שיטת בריסק הרי היא ישרה ועמוקה מאין כמוה, אך שים לב שאחרים רואים זאת אחרת, וממילא עבורם יש גם יש צורך בשיטות אחרות.

רצוני להדגיש - ברי לי שמו"ר לא פיתח את שיטתו כי רצה משהו חדש. אלא פשוט כי הרגיש שהשיטה האחרת אינה מיישבת את דעתו. וודאי שהכל נעשה מתוך הערכה עצומה לתלמידי החכמים העצומים הללו (גם דבר זה הוא למד מהרב גוסטמן זצ"ל, שאפשר להעריך ולהעריץ מישהו, ולראות אותו כענק ואותי כננס, ובכל זאת לעמוד על דעתי בהבנת הסוגייה ולחלוק עליו).

[מבני ציון וירושלים]

הויכוח איזו שיטת לימוד היא האמת ואי אפשר בלעדיה, היא תינוקית. כך נשמעים תינוקות שמתווכחים: אבא של מי יותר חכם, גיבור ועשיר. כשלכל אחד מהם ישנן הוכחות מוחצות לצדקת דבריו.
הגדיל לעשות תלמידו של רש"ט בעל "טל חיים", שקבע שדרכו היא מחויבת המציאות לכל מי שרוצה להגיע בעיונו לפסק הלכה. לדעתי די בכך שהוא מסוגל לחלוק על השו"ע, בכדי לפקפק באמיתות דרכו. אולי הוא סבור שאם הט"ז חולק על השו"ע גם הט"ח יכול לחלוק. ואם הגאון מוילנא חולק, גם הגאון מנוה דקלים יכול לחלוק. (אין כאן המקום לנתח את אישיותו)
על כיו"ב כתב החת"ס: מיום שהורגלו בני מדינתו בתואר "גאון אמיתי" גילו ופרסמו שסתם גאון אינו אמיתי. אבל חוששני שגם אמיתי אינו אמת.
הנכון לענ"ד שבכל שיטה שיצרו גדולי ישראל האחרונים, ישנם ביאורים בסוגיות שונות שהן נראות לכל תופשי התורה מוכרחות בדברי חז"ל והראשונים, אבל אי"ז מכריח שבכל מקום יש ללמוד דוקא בשיטה מסוימת. כבר כתב האבן האזל, שלא בכל מקום ניתן לבאר עפ"י שיטת הגר"ח.

[יתר10]

שננו לשונם כמו נחש חמת עכשות תחת שפתימו סלה

[שיטה של מי]

במחילה מכבודכם, כנראה שאין בני בריסק בין המגיבים באשכול זה.

מי שמצוי בהיכלי בריסק ופרבריה, ואף בנראה וסמוך אליהם, יודע כי כל מהלך היום לאור השו''ע מלא בפסקי הלכה ממרן הגר''ח ובנו זצוק''ל,

מרן הגר''ח לא פסק הלכות מיראתו הקודמת לחכמתו להכשיל את הרבים, וכמו שנמנע מדברים רבים אחרים מיראתו הנוראה, אך ב''ב ותלמידיו ודאי יודעים את המון פסקיו עפ''י דרכו.

כ''ה במרן הגרי''ז זצוק''ל.

[פנים חדשות]

במחילה מכבודכם, כנראה שאין בני בריסק בין המגיבים באשכול זה.

מי שמצוי בהיכלי בריסק ופרבריה, ואף בנראה וסמוך אליהם, יודע כי כל מהלך היום לאור השו''ע מלא בפסקי הלכה ממרן הגר''ח ובנו זצוק''ל,

מרן הגר''ח לא פסק הלכות מיראתו הקודמת לחכמתו להכשיל את הרבים, וכמו שנמנע מדברים רבים אחרים מיראתו הנוראה, אך ב''ב ותלמידיו ודאי יודעים את המון פסקיו עפ''י דרכו.

כ''ה במרן הגרי''ז זצוק''ל.

הפסיקו עם שליפת תגובות מהשרוול.
ראה כאן. http://www.otzar.org/forums/download/file.php?id=17087

[שיטה של מי]

[url]זוין, אישים ושיטות, עמ' 11 . אני רואה זאת כפרשנות רדיקלית מפתיעה למדי, בפרט שעל ידה הוא מבקש לדחות את
התפיסה הרווחת וההגיונית יותר, הגורסת כי ר"ח היה 'מיראי הוראה' בהתאם לתכונת הספקנות המתמדת שקננה בו. )ראה
.) לעיל הערה 223 (. וראה עוד להלן בפרק השלישי בנדון זה )על יד הערה 111[/url]


במחילה, שוב לא הבנתי מה הביא כבו'.

האם כוונתו שמאות (!) הפסקים בבית בריסק ממרנן הגר''ח והגרי''ז אינם מהם?

שמא מחמת זה נתלה פסקים אלו באחרים?


אגב, דברי הכותב הנ''ל במאמרו הנכבד, לגבי תכונת הספקנות של הגר''ח - טעות. הגר''ח היה ירא אך לא ספקן כי הוא זה.

[עדיאל ברויאר]

1. הויכוח איזו שיטת לימוד היא האמת ואי אפשר בלעדיה, היא תינוקית. כך נשמעים תינוקות שמתווכחים: אבא של מי יותר חכם, גיבור ועשיר. כשלכל אחד מהם ישנן הוכחות מוחצות לצדקת דבריו.
2. הגדיל לעשות תלמידו של רש"ט בעל "טל חיים", שקבע שדרכו היא מחויבת המציאות לכל מי שרוצה להגיע בעיונו לפסק הלכה. לדעתי די בכך שהוא מסוגל לחלוק על השו"ע, בכדי לפקפק באמיתות דרכו. אולי הוא סבור שאם הט"ז חולק על השו"ע גם הט"ח יכול לחלוק. ואם הגאון מוילנא חולק, גם הגאון מנוה דקלים יכול לחלוק. (אין כאן המקום לנתח את אישיותו)
על כיו"ב כתב החת"ס: מיום שהורגלו בני מדינתו בתואר "גאון אמיתי" גילו ופרסמו שסתם גאון אינו אמיתי. אבל חוששני שגם אמיתי אינו אמת.
הנכון לענ"ד שבכל שיטה שיצרו גדולי ישראל האחרונים, ישנם ביאורים בסוגיות שונות שהן נראות לכל תופשי התורה מוכרחות בדברי חז"ל והראשונים, אבל אי"ז מכריח שבכל מקום יש ללמוד דוקא בשיטה מסוימת. כבר כתב האבן האזל, שלא בכל מקום ניתן לבאר עפ"י שיטת הגר"ח.

[הוספתי מספור לדבריך כדי שיובן למה אני מתייחס בכל דבר]
1. חביבי, אנא קרא את ההודעה האחרונה שכתבתי באשכול זה. אם גם אחריה לא הבנת מדוע ראיתי טעם בדיון, אז תבקש בפרטי ואנסה להסביר זאת בניסוח אחר שאולי יובן יותר.
2. תבדיל בין שיטת הלימוד ובין שיטת הפסיקה. שיטת הלימוד (או עיקרה עכ"פ) היא לענ"ד מחויב המציאות בשביל לפסוק מתוך לימוד העיון. הסיבה שהוא מרשה לעצמו לחלוק על השו"ע (וגדולי הדור הסכימו שזה לגיטימי שהוא יעשה כך) תלויה אך ורק בשיטת הפסיקה שלו שכלל לא נידונה כאן, וגם אין מקומה באשכול הזה.

[פנים חדשות]

[url]זוין, אישים ושיטות, עמ' 11 . אני רואה זאת כפרשנות רדיקלית מפתיעה למדי, בפרט שעל ידה הוא מבקש לדחות את
התפיסה הרווחת וההגיונית יותר, הגורסת כי ר"ח היה 'מיראי הוראה' בהתאם לתכונת הספקנות המתמדת שקננה בו. )ראה
.) לעיל הערה 223 (. וראה עוד להלן בפרק השלישי בנדון זה )על יד הערה 111[/url]


במחילה, שוב לא הבנתי מה הביא כבו'.

האם כוונתו שמאות (!) הפסקים בבית בריסק ממרנן הגר''ח והגרי''ז אינם מהם?

שמא מחמת זה נתלה פסקים אלו באחרים?


אגב, דברי הכותב הנ''ל במאמרו הנכבד, לגבי תכונת הספקנות של הגר''ח - טעות. הגר''ח היה ירא אך לא ספקן כי הוא זה.

מעשה רב אינו נחשב לפסק.
הגר"ח והגרי"ז לא פסקו לאחרים אלא לעצמם, ומזה מאות הפסקים שיש מהם.

[וירטואלי]

לחדד את הענינים -
בהנחה שדרך הלימוד של בית בריסק מתקבלת ומתיישבת היטיב על הלב אלא שהיא גורמת חוסר יכולת לפסוק הלכה, הרי שתכונה זו של חוסר היכולת להכריע בהלכה יש בה כמה רבדים -

הא' - כוחה של השיטה לעקור את הדימוי מילתא למילתא שעליו נסמכים במקרים רבים פוסקים מבית מדרש אחר. וכמובן קשה מאד לראות זאת כחסרון בשיטת הלימוד כאשר יפה כוחה להכחיש ולעקור דימויים של דברים לא שווים, שכן עד כמה שהיא צודקת באמת הרי לדבריה יש כאן היסק פגום ולא נכון.

הב' - כוחה של השיטה להרגיל לחשיבה אלניטית - ניתוחית אשר מטבע הענין מונעת מהחכם את יכולת השיכנוע העצמי וההכרעה בצדדים די שקולים

הג' - כוחה של השיטה לעקור את ההסתכלות הפשוטה והשכל הישר האנושי בדימויים והכרעות שאינם תלויים בגדרי הדינים אלא באובנתא דליבא בלבד.

שתי בעיות אלו לכאורה אינן מצביעות על פגם מהותי בעצם השיטה אלא כבעיה פדגוגית חינוכית גרידא, ואולי אפשר להתרגל בו זמנית לחינוך גם בענין הלזה. אלא שחינוך כזה בדרך כלל מביא נטייה לחכם המתלמד בה למאן גם בעת החקירה בשורשי הדינים וההגדרות בניתוח האנליטי הקר, ולמצוא גדרים סינתטיים מעורפלים קמעה אבל מתיישבים יותר על האובנתא דליבא עד למסילה העולה לדרך לימודו של מרן החזו"א זצ"ל.

[אויצר_ניק]

אני חושב שסטיתם מהשאלה המהותית שהציב פותח האשכול וחבל.

[מבני ציון וירושלים]

תשובתו של עדיאל ברויאר לבריסק (שקראתיה רק עתה) מצמצמת את ההחלטיות שהיתה בדבריו הקודמים. אם הכל נובע מתחושה אישית שבדרכים אחרות ישנם דברים שאינם מכוונים לאמיתה של תורה, ודאי שבאותה מידה יש מקום לתחושות שונות בתכלית של אחרים, ואין מקום לומר ששיטת מו"ר היא מחויבת המציאות. אולי על כך נאמר : "ואם ריק הוא, מכם הוא ריק, שאין אתם יגעים בה".
אמנם אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ וגם אצל רב שליבו חפץ כמוש"כ תרוה"ד, אבל אין לגזור ולומר זוהי הדרך, לכו בה, כדבריו הראשונים.
בכל אופן לפרסם מסקנות להלכה כנגד הבנת השו"ע היא רמות רוחא. לא מצינו כן אלא למיוחדים שבין גדולי הדורות כהמשכנות יעקב, שגם עליו היתה תרעומת מצד שאר גדולי הדור.
המסכימים לדבריו ודאי כתבו לשונות שבח כשופרא דשטרא.
כשהרב גוטסמאן פסק בשעת הדחק כפסק הגליא מסכת הידוע, לא הסתמך רק על דעתו אלא על גאון קדמון כהגליא מסכת, וגם זאת רק בשעת הדחק ובדבר שאין עיקרו גזירת חכמים. מה שראוי לגאוני עולם אינו ראוי לאחרים. יוד קרת קחזינא הכא.

[חוקר_ומקובל]

אולי אפשר לבאר למי שאינו יודע היכן חולק הגר"ש טל על פסק שו"ע?

[נוה הלבנון]

אני חושב שסטיתם מהשאלה המהותית שהציב פותח האשכול וחבל.

חבל?
זמן רב לא ראיתי אדם שכה מבזה את עדתו בפומביות שכזו.

[עדיאל ברויאר]

הרב מבני ציון -
1. כשכתבתי שהיא מחויבת המציאות - הרי ברור שזה כך לפי דעתי. הרי איני מתיימר לטעון שאני טוען לפי דעתם של אחרים. ומלבד זה, הרי ציינתי שהיא מחויבת המציאות לצורך פסיקה. ועדיין אני עומד מאחורי עניין זה, שלדעתי, שיטה החותרת לעיון פשוט ומעמיק, והנצמדת ללשון בדווקא, היא היא המחויבת אצל מי שרוצה להוריד עיונו להלכה ולמעשה. אם מישהו חושב אחרת, הרי כך היא דרכה של תורה!

2. איני רוצה לגלוש כאן לנושא של שיטת הפסיקה שלו, מאחר שכבר כתבתי שבאשכול הזה (שבין כה וכה גלש מעיקרו) עוסקים כעת בעיקר בשיטת הלימוד. ועל אף ששתיהן מאותו אדם, במקרה הזה אין קשר הכרחי בין הדברים. אתה רוצה לדון על שיטת הפסיקה? בשמחה! אפשר בהודעות פרטיות או בבמה אחרת, איך שתרצה. אני רק מקווה שדיון ציבורי יהיה ענייני, מה שלצערי בדרך כלל לא קורה.

3. אני מבין שהינך מתיימר להכיר את נפשו של מו"ר כשאינך מכיר אותו כלל וכלל וכלל... מעודי לא ראיתי אדם עניו כמוהו [כמובן, כך זה לפי ראות עיניי]. אני מודע לכך שלא ראיתי הרבה אנשים גדולים וצדיקים, אך בכ"ז אני יכול להעיד שהוא שפל ועניו יותר מרוב האנשים שמסביבי. ובמחשבה שנייה, יותר מכל מי שאני מכיר. לפחות מי שאני זוכר עכשיו. כיצד הדברים מסתדרים - ענווה עם תעוזה שכזאת? כשנדון על הנושא של שיטת הפסיקה, אשמח להסביר כיצד אני רואה את הדברים. כמובן שזה הסבר שלי, אבל אותי הוא מספק.
מו"ר אמר לי שאלמלא גדולי הדור היו מאשרים לו ללכת בשיטה הזאת, הוא לא היה הולך בה על אף שהיא חשובה לו ונראית לו כדרך הנכונה.

4. מו"ר קיבל מהרב גוסטמן בעיקר את דרכי העיון, ופחות את דרכי הפסיקה.

באשר לשאלה במה הוא פוסק בניגוד לשו"ע - בכל מיני פסקים, בדרך כלל לחומרא, אבל גם לקולא. כדוגמה - שאמירה לגוי בשבת לצורך מצווה מותרת אף באיסורי דאורייתא.

[תוכן]

הר' עדיאל, איני מכיר את ר' שמואל טל כי הוא זה, לא אותו ולא את ספריו, ומכל מקום הדברים שכתבת הזכירו לי קטע זה מהמסילת ישרים פרק י"א:

=================================================================

וימצא גאה אחר, שרוצה להיות נרשם הרבה במעלותיו ולהתיחד בדרכיו, עד שלא די לו שיהללוהו כל העולם על המעלות אשר הוא חושב שיש בו, אלא שרוצה שעוד ירבו להוסיף בתהלתו שהוא העניו שבענוים ונמצא, זה מתגאה בענוותו ורוצה בכבוד על מה שמראה עצמו בורח ממנו. והנה גאה כזה ישים עצמו תחת קטנים ממנו הרבה או תחת נבזים שבעם, שיחשוב להראות בזה תכלית הענוה, וכבר לא ירצה בשום תואר מתוארי הגדולה וימאן בכל העילויים ולבו אומר בקרבו, אין חכם ועניו כמוני בכל הארץ.

ואמנם, גאים כאלה אף על פי שלכאורה מראים עצמם ענוים, לא יבצרו מכשולות להם, שבלי ידיעתם תהיה מתגלית גאותם כלהבה היוצאת מבין החרסים. וכבר משלו חכמים ז"ל (מדרש רבא קרח): משל לבית מלא תבן והיה בבית חורין והיה התבן נכנס בהם, לאחר ימים התחיל אותו התבן שהיה בתוך אותם החורין יוצא, ידעו הכל כי היה אותו הבית של תבן. כן הדבר הזה, שלא יוכלו תמיד להסתיר את עצמם, ומחשבתם הרעה תהיה ניכרת מתוך מעשיהם, אך דרכיהם הם בענוה פסולה ושפלות מרומה.

וימצאו גאים אחרים שתשאר גאותם קבורה בלבם, לא יוציאוה אל המעשה, אבל יחשבו בלבבם שכבר הם חכמים גדולים יודעי הדברים לאמיתם ושלא רבים יחכמו כמוהם, על כן לא ישיתו לב אל דברי זולתם בחשבם כי מה שקשה עליהם לא יהיה נקל לאחרים, ומה ששכלם מראה להם כל כך ברור הוא וכל כך פשוט עד שלא יחושו לדברי החולקים עליהם אם ראשונים ואם אחרונים וספק אין אצלם על סברתם. כל אלה תולדות הגאוה המשיבה החכמים אחור ודעתם מסכלת, מסירה לב ראשי החכמה. ואף כי תלמידים שלא שמשו כל צרכם, שכמעט שנפקחו עיניהם כבר חכמי החכמים שוים להם בלבם. ועל כולם נאמר (משלי טז): תועבת ה' כל גבה לב.

====================================================

המציאות היא, שרוב ככל גדולי הוראה, היו יראים ללכת במוצהר נגד השלחן ערוך, אם כי היו כאלה שפסקו נגד השו"ע. יכול להיות שר' שמואל טל אכן עניו מופלג באמת, אלא שעומד על דעתו, ויכול להיות שהוא עצמו סבור שאינו פוסק נגד השו"ע אם לא שמוכרחים הדברים מתוך דברי השו"ע עצמו ממקום אחר או כיוצא בזה. ומ"מ מכיון שהוא ת"ח בודאי חובה עלינו לדונו לכף זכות. וכתבתי כל הנ"ל, רק כחומר למחשבה.


הר' אוצר החכמה, הדברים שהבאת אכן מזעזעים. וטרגדיה כפולה יש כאן, א' על "הר"מ" שדיבר ככה, וכבר רגילים אנו לכיוצא בו, אבל הטרגדיה האמתית היא התלמידים שמבחינת כשרונם, מרצם ושאיפתם, היו אמורים לצאת כלים מפוארים, אבל בהתאם לחינוכם הלקוי, לא הגיעו לפוטנציאל שלהם במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב הם עצמם הופכים למחבלים ומהרסים.

[מבני ציון וירושלים]

א) אכן צדקו דברי עדיאל ברויאר במה שכתבתי בחפזי שישנה החלטיות בדבריו ששאר דרכי לימוד אינן מכוונות לאמת. ועמו הסליחה ויתברך בברכות פרשתנו "בחוקותי".
ב) חשבתי להסביר סמיכות פרשיות בפר' נשא, סוטה נזיר וברכת כהנים עפימ"ש חז"ל: החושד בחבירו בדבר שאין בו צריך לפייסו ולברכו (ברכות לא). לכן אם הסוטה טהורה והכהן השביע אותה בשבועת האלה עפ"י חשד מוטעה הוא צריך לברכה. א"כ כשם שפר' נזיר נסמכה לפר' סוטה משום "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב), כך גם פר' ברכת כהנים קשורה לפר' סוטה ונסמכת אליה.
ג) יש בידי להסביר דברי על אישיותו של הרש"ט שליט"א אבל אני מזיר עצמי מכך כתשובת המשקל.
ד) אציין שתי עובדות כתנא דמסייע לבעלי הפשט.
העונג יו"ט לאחר שהיה מתעמק בסבכי סוגיא היה קורא אליו אחד מהתושבים התורניים ומרצה בפניו את חידושיו כדי לבדוק אם מרוב התעמקותו אין דבריו מתיישבים עם ההבנה הפשוטה של בר אוריין.
האדמו"ר מאוסטרווצה אמר: לאחר כל הפלפולים שאני אומר, אין לי קורת רוח אלא כשאני חוזר ללמוד גמ' בפשטות. ועל כך אמרו חז"ל: לאחר כל שתייתך שתה מים. עכ"ד.
ה) במאגר אוצר החכמה נמצא ספר הזכרון אשל אברהם ובו מכתב של הג"ר מרדכי גיפטר, שכולל דברים מאלפים על דרך הפשט.
ו) כבר ציינתי את דברי הג"ר ראובן מדווינסק זצ"ל שכל סברא היא חשודה וכו'. בקשר לכך ראוי לשים לב לכך שהג"ר שלמה קלוגר הדפיס חוברת בשם "שבעה עיניים" ובו מכתבי שבעה מגדולי דורו, רעק"א וכו' שבו הם מצדיקים ט"ו פסקים שלו שבהם הוא נחלק עם "יד המלך", שהיה הרב של עירו ברוד. כידוע, סברותיו הנחמדות של "יד המלך" מקובלות מאוד בישיבות כיום ואעפ"כ להלכה למעשה, בט"ו שאלות, קבלו שאר גדולי ישראל את דעת הגרש"ק.
ד. א. שמעתי שהגרש"ק לא היתה דעתו מה"יד המלך" משום שהיה מקושר עם המשכילים שבברוד.