הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ד' מאי 06, 2015 6:57 am
ראה ברש"י עה"פ ויכל אלהים ביום השביעי שפירש "מה היה חסר העולם מנוחה, באת שבת באה מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה".
והיינו שהמנוחה של שבת אינה רק בטול המלאכה ושב וא"ת, אלא מציאות חדשה ובריאה של מנוחה ומרגוע שנבראת ביום השביעי, וזו גם הנשמה היתירה שיש לאדם בשבת ראה ביאור רש"י בביצה טז., ונקראת השבת מתנה טובה שנתנה לישראל, ולא רק איסור מלאכה. וע"כ לשון בטול ממלאכה אינו מתאים כאן.
בשמות טז,ל וישבת העם ביום השביעי תרגם ושבתו עמא ולא ונחו עמא, אולי בגלל שעיקר הענין שם הוא כלפי איסור יציאה ללקוט מהמן, ולא על כללות השבת.
ובשמות לא,יז שבת וינפש תרגם שבת ונח, כנראה בגלל הכפילות.
גם יתכן שלשון בטול ממלאכה משמעותו שיש עוד מלאכה לעשות, ונמנע ואינו עושה, אבל במעשה בראשית נגמרה כל המלאכה ואין עוד חדש תחת השמש, וכבר לא קיים במציאות ביחס לבריאת העולם מושג מלאכה שאפשר להתבטל ממנה.