פולמוסים שנתעלם מהם המשנ"ב

[בן באג באג]

המשנ"ב סידר חיקר ואיזן מחלוקות ותיקות כדי לברר הפסק בהלכה
וכמדומני שמשו"ה אף פסק במחלוקות בגמ' שלא נפסקו והראשונים והאחרונים לא הכריעו בהם

מאוד מעניין שאת הפולמוס של "מצה מאשין" כלל לא הביא, ולא דן בו כלל,
א] למה כלל לא הביא?
ב] האם אפשר להניח מזה דסבר דאין הפולמוס פולמוס כלל, ומותרות לכתחילה?

כמו כן את ענין החשמל גם לא הביא,
כאן אמנם הדעות היו דכמו אש ממש הוא, ואסור בשבת, אך מכ"מ יכל להכניסן היכן שהוא, והמשנ"ב בא להאריך ולא לקצר

ולומר דכלל לא הביא מחידושי הטכנולוגיע דזמנו, אין זה, דהלא הביא בהל' ברכות את "תעלת סואץ"

האם ישנם נושאים נוספים האקטואליים מאותן ימים שלא הביאם?

[תוך כדי דיבור]

לגבי חשמל אין זה כל כך שאלה, מפני שהמשנה ברורה מיעט מאד להביא מעניינים שנתחדשו בדורו שלו ממש וטרם נכתבו בספרים או נידונו כדי צרכם (ולא אבין כוונתך באמירה "אמנם הדעות היו דכמו אש ממש הוא", כי באותו דור היו הרבה דעות לגבי חשמל). והרי ידוע שגם כשהוא מדבר על מנהגים, בד"כ העניין מועתק מן הספרים. אבל על מצות מכונה זו יותר שאלה, מפני שהפולמוס עלה בדור שלפני כתיבת המשנ"ב. אבל על כל פנים ודאי שמשתיקתו אי אפשר להסיק כלום.

נ.ב. איפה הזכיר את תעלת סואץ?..

_________
כדי להשלים הדברים, אציין כבר דנו בזה לכאן ולכאן (אך לא עד כדי מיצוי) באשכול נפלא ב'אותו פורום ימח שמו', ואצטט בקיצור לטובת בעלי הנתיבים:

י_לבנוני:
היכן מצינו שהמשנ"ב הכריע במחלוקות של הדורות האחרונים, שלא בא זכרן בספרי הפוסקים שעליהם בנה ויסד את פסקיו במשנ"ב?
לענין שרויה, אולי היתה לו "בעיה" אישית, שהגר"א אכל שרויה אבל בעל המשנ"ב לא אכל.

צורף_כסף:
הנה עלה בחכתי שתיים בהלכות שבת. א. בביאור הלכה סימן שט"ו סעיף ח' ד"ה טפח-בענין מטריה בשבת...
ב.בענין לצאת לרה"ר בשעון כיס, מובא גם בבה"ל (איני זוכר כעת איה מקומו), דמביא מגדול אחד שהתיר (מצאתי כשלמדתי זאת שהכוונה להגרי"ש נטנזאטון ב' שו"ת שואל ומשיב), והוא מאריך לאסור.

אלייעזר:
צורף. הביאור הלכה המבוקש על ידך הוא בסימן שא ד"ה "בזה להתיר"
עכ"פ לשאלת הקיסר יר"ה, וודאי שהח"ח לא ראה עצמו מוכרח לפסוק בשאלות אקטואליות אלא לאסוף ולהכריע בשאלות הידועות והמצויות. ועד שאתה דן על המצה הנעשית במכונה תדון על שאלת האלקטר"י בכלל שהדהדה כבר בזמן חיבור המשנ"ב והיא שאלה אקוטית הרבה יותר. ולא עברה את מפתן ספרו.

מוישה_גרוס:
מסתבר שהח"ח אחז שאפילו אם יש מקום להמנע מאכילת שרויה (ש'חסידי עולם' אכלוה, כלשון היעב"ץ ) אי"ז אלא חומרא ופרישות גדולה ולפיכך לא הביא זאת בספרו.
וממקום שבאת ללמוד שלא אכל, שם מסופר שכשהתארח באיזה מקום אכל כדי שלא יפגע במארח (ולא ראה צורך לעשות התרת נדרים או שהתנה בתחילה כמ"ש בשע"ת שם או שאחז שא"צ התרה כמו שביאר סיפור זה בציץ אליעזר באיזה מקום).
סיפור כזה לא יתכן על מי מצדיקי החסידים שנמנעו מאכילת שרויה, וכיון שאין לחשוד שהח"ח ידע יותר מהם על חשיבות וחומר מצוות שבין אדם לחבירו, עכצ"ל שאחז שאין כאן אלא סלסול וחומרא מופלגת.
ולכל אלפי השואלים, וכי המ"ב לא מביא חומרות וזהירויות בספרו, אשיב שעדין לא מצאתי את כלי המדידה להבחין עד איזה חומרות ראה המ"ב לנכון להביא ומה כבר בגדר חומרא יתירה שלא כלל בספרו אף שאולי נהג בהם בעצמו.

צלצח:
א. מסופר על ר' שלום בלזר, כי אמו התישבה לאכול עמו תבשיל בקערה אחת ושרתה מצתה בקערה, והמשיך לאכול עמה מן הקערה.
ב. איני יודע מי ידע יותר, או מי גדול ממי, אך ברור שאין להשוות הזהירות הדקדקנית של הח"ח בעניני בין אדם לחברו לזהירותם של כל השאר, חסידים וליטאים כאחד.

אליהוא:
מוישה_גרוס כתב: "וממקום שבאת ללמוד שלא אכל, שם מסופר שכשהתארח באיזה מקום אכל כדי שלא יפגע במארח (ולא ראה צורך לעשות התרת נדרים או שהתנה בתחילה כמ"ש בשע"ת שם או שאחז שא"צ התרה כמו שביאר סיפור זה בציץ אליעזר באיזה מקום)."
בספר "שיחות החפץ חיים - דוגמא מדרכי אבי" מאת בנו של הח"ח [המהדורה שבידי ת"א תשכ"ח] עמ' ל' אות ח' "מקרה קרה בהיותי עוד נער התארח אצלנו אורח נכבד וזקן דוד אמי ליום אחרון של פסח ועשו לכבוד חרעמזלאך, וטעם גם הוא בשביל כבודו". ומעתה יש לומר כי רק באחרון של פסח התיר לעצמו. [ולכן אין ראיה ממה שלא עשה התרת נדרים], אך ממוצא הדברים אנו למדים כי ב"ב אכלו שרויה וע"כ דלא היה אלא חומרא בעלמא.
ומ"מ כידוע מנכדיו הרבה מנהגים נהג אחרת ממש"כ בספרו, רובם ע"פ הגר"א וכמנהג בית אביו, וכמו רבים מגדולי ליטא וכמש"כ בספר הצדיק ר' שלמה (לתלמידו ר"ש בלוך ירושלם תש"ן ע' מ"ד) כי החפץ חיים "החשיב עצמו כתלמיד בית מדרשו של הגאון ז"ל והתנהג בכל מנהגי הגר"א ז"ל עכ"פ שלא ברבים".
ויתכן שהתחיל לנהוג בחומרא זו קודם שידע דעת הגר"א בזה ואח"כ היה קשה לו להפסיק, וכמו שאירע להגאון האדר"ת לענין תפילין דרבינו תם כמש"כ בספרו.
כמדומני שבספר זה מתייחס גם למה שלא התעסק בשאלות החדשות אך אינני מוצא כעת וכנראה המהדורה שבידי מקוצרת.
ובכל אופן שאילת המטריה [ה"ה הפאראס"ל או פאראפליי"ע דבני אשכנז או האומבריל"ה דבני ספרד] איננה נידון חדש אלא נידון באחרונים מזמן הנוב"י המכתם לדוד (פארדו) והמאמר מרדכי והחת"ס כמו שמובא בביאור הלכה שם ועוד רבים.

אלייעזר:
ספר תולדות הח"ח הנ"ל [עמ' כד] מספר ר' לייב כי אביו נמנע מלהכניס מילי דחסידותא בספרו וסמך על הבאה"ט והשע"ת שהביאום.

[איש_ספר]

תעלת סואץ הזכיר בדין ברכת הימים שאין לברך על ים שעשאהו בני אדם כמו תעלת סואץ

[תוך כדי דיבור]

תודה (למעיינים - סי' רכ"ח בסוף שער הציון). אכן דבר נדיר.
ולהוסיף, שעניין אחד אקטואלי אחר שהמשנ"ב התייחס אליו ישירות (אף שגם הוא התחיל כבר בדורות שלפניו), הוא חיילים יהודים בצבא הצאר - ראו סי' שמ"ד (!..) בסופו בשעה"צ וביה"ל. אך במקרה זה ברור העניין, כי הספר הראשון שפרסם אחרי חיבוריו הידועים שנקרא על שמם בראשונה (חפץ חיים ושמירת הלשון), לפני שהתחיל את המשנ"ב, היה 'מחנה ישראל' שעוסק בנושא זה בהרחבה.

[בור ועם הארץ]

תעלת סואץ הזכיר בדין ברכת הימים שאין לברך על ים שעשאהו בני אדם כמו תעלת סואץ

א"כ אינו דבר שנתחדש בזמנו, רק דוגמא לכלל שכתבו הפוסקים.

[[email protected]]

את חכמת הח"ח וראייתו למרחקים אנו רואים כיום בעינינו.

ראו כמה דברים הוצרך השמירת שבת לשנות בספרו תוך עשרות שנים בלבד.
השעון שבת שכתב עליו במהדורא קמא, שוב אינו רלוונטי.
השעון יד, כנ"ל.
מקרר, השתנה לגמרי בגלל הג'וקים הממוחשבים.

המשנה ברורה לעולם עומד, והטעם פשוט. הח"ח ראה לנכון לסכם ולהכריע בכל מה שנדון בגמרא ובפוסקים שלפניו, ומכאן פינה ויתד להכריע בכל השאלות שלעתיד.
לעומת זאת, אילו היה דן בדברים המתחדשים בפרטות, נמצא ספרו לא רלוונטי תוך תקופה קצרה, שהרי מה ש"התחדש" פעם אחת, יתחדש וילך לעולם כאמור.

לפנים בישראל לא היו אומרים "נלך אל הנביא" אלא "נלך אל הרואה".

[אכשר דרא]

אבל סוף כל סוף, בדורו של המשנה ברורה, אם רצה יהודי להשתמש בחשמל בשבת - לא היתה לו משנה ברורה.

[תוך כדי דיבור]

אם השעון יד שדן עליו השש"כ כבר אינו רלוונטי, מה יש לומר על השעון יד שדן עליו המשנה ברורה...

תעלת סואץ הזכיר בדין ברכת הימים שאין לברך על ים שעשאהו בני אדם כמו תעלת סואץ

א"כ אינו דבר שנתחדש בזמנו, רק דוגמא לכלל שכתבו הפוסקים.

אין זה מדוייק, עיי"ש שהפוסקים דיברו בנהרות שהומשכו באופן מלאכותי, ומאחר שבימיו (תרכ"ט) נחפרה לראשונה תעלה מלאכותית שחיברה שני ימים, הוסיף המשנ"ב מעצמו שהוא הדין בימים ולא רק בנהרות.

נ.ב. אכשר דרא, הרי בשעה שכתב המשנ"ב את ספרו, גם המשנה ברורה עוד לא היה "המשנה ברורה" במובן שאתה מתכוון.

[אכשר דרא]

נ.ב. אכשר דרא, הרי בשעה שכתב המשנ"ב את ספרו, גם המשנה ברורה עוד לא היה "המשנה ברורה" במובן שאתה מתכוון.

כלפי הטענה שלא התייחס המשנ"ב לשאלות רלוונטיות כדי שלא ינוס ליחו של הספר אחרי שהרלוונטיות תפוג, הרהרתי שאם שיקוליו של המשנ"ב היו הרלוונטיות, הרי שגם בדורו לא היה הספר רלוונטי (או אקטואלי), ושוב לא הרוויח כלום.

[[email protected]]

המנ"ב אינו תחליף לשאלת רב מול מקרה חדש שנפל לפניך, אין בו מפתח ערכים כמו בשמירת שבת ואורחות שבת...

המנ"ב הוא ספר לימוד הלכה ומשולב בשו"ע ומגמתו לבאר אותו כד שלא יהיה כספר החתום, וכפי שכתב הח"ח בהקדמה שבני דורו לא יכולים ללמוד מהשו"ע לבד משום ריבוי התחלקות הדעות באחרונים ולכן המנ,ב מבאר כל דבר בטעמו ומכריע.
עבודה רבה כזו צריכה לעמוד לעולם, וממנה אפשר להמשיך הלאה כפי שהוא עצמו המשיך מספרי ההכרעה שלפניו.

שמירת שבת לא בא ללמד אותך הלכות שבת אלא לענות לך על שאלה כאן ועכשיו. לכן הוא חיב להיות רלוונטי וחדשני, וממילא לא רלוונטי לדגם הבא של אמקור.

[[email protected]]

וכמובן, ממקום שבאת: כמה רלוונטי יכול להיות היום בירור ההלכה לגבי משין מצה, מלבן הענין העקרונה של לשמה, או שמור בפעולת מכונה.