שש משזר כתב: ב- שד"ל למד בבית ספר דתי שחינכו בו ע"פ משנתו של ויזל [נה"ו] בספרו 'מורה נבוכי הזמן'.
למיטב זכרוני את הספר הנ"ל חיבר קרוכמל ולא ויזל
שש משזר כתב: ב- שד"ל למד בבית ספר דתי שחינכו בו ע"פ משנתו של ויזל [נה"ו] בספרו 'מורה נבוכי הזמן'.
שימען כתב:אם אני זוכר היה א' שכתב בקובץ בית אהרן וישראל מאמר ובתו"ד כתב ששד"ל לא היה כ"כ בעייתי, ואז הג"ר אהרן יהושע צוקער מפוניבז' ד' יחלימהו במהרה קרא זה ונתרתח וביקש מתלמידו ר"י עדס רשות לפרסם על שמו תגובה בקובץ הנ"ל וסירב ולכן פירסם על שם עצמו בסופו של דבר תגובה ובו כמה ראיות על רשעותו של שד"ל אבל איני מוצאו עכשיו באוצר.
אפרקסתא דעניא כתב:אולי כדאי להעלות, לטובת אלו שאינם מנויים.
תוך כדי אכילת פרס כתב:בכל מקרה לא היה ספרדי, אלא איטלקי.
וגם אם היה מלנצהוט - מן הסתם כשאר האשכנזים מקורותיו איטלקיים, וחזר הדין לדונו כאיטלקי.
ואין בין איטליה וספרד ולא כלום.
שש משזר כתב:תוך כדי אכילת פרס כתב:בכל מקרה לא היה ספרדי, אלא איטלקי.
וגם אם היה מלנצהוט - מן הסתם כשאר האשכנזים מקורותיו איטלקיים, וחזר הדין לדונו כאיטלקי.
ואין בין איטליה וספרד ולא כלום.
זאת מנין לך?
כפי מיטב ידיעתי היו זמנים בהם איטליה נהה אחרי מנהגי אשכנז ולא אחרי מנהגי ספרד.
ובכלל, בהרבה דברים נשתנו מהספרדים.
האיטליינים [דהיינו האיטלקים הקדומים] אינם ספרדים וגם אינם אשכנזים, לאיטליה באו גם אשכנזים וגם ספרדים, ולהרבה מהם נשארו רבים ממנהגי אבותם, כיצד נהג שד"ל איני יודע וגם איני חושב שזה מעניין מאן דהוא.תוך כדי אכילת פרס כתב:להוותי לא הבנת את דברי הברורים. אכתוב שוב ביתר פירוט:
כיום שולטת הדיכוטומיה אשכנז-ספרד, בעוד פעם המציאות היתה הרבה יותר מורכבת והיו ארצות שונות שאי אפשר לייחסן לא לאשכנז ולא לספרד. איטליה היא אחת מהן. היישוב היהודי באיטליה ומנהג איטליה קדומים בהרבה לאשכנז ולספרד גם יחד, ואין שום קשר בין מנהג איטליה למנהג ספרד כשם שאין קשר בין מנהג איטליה למנהג אשכנז. איטליה הצליחה לשמור על רצף מפליא של הישוב והמנהג, בשונה מכל ארצות אירופה, ובכך שימרה על מנהג מקומי ייחודי שעד היום אינו מתערבב עם ספרד או עם אשכנז. ישנם יהודים איטלקיים שיודעים להציג את שלשלת הייחוס האיטלקי שלהם מלפני הרבה מאות שנים. כל מי שנשמה מפעמת בקרבו הלך פעם לבקר בבית הכנסת האיטלקי ברחוב הלל ועמד על הייחודיות. סוף פסוק, האיטלקים אינם ספרדים וגם אינם אשכנזים.
סכינא חריפא כתב:כיצד נהג שד"ל איני יודע וגם איני חושב שזה מעניין מאן דהוא.
יהודי איטליה נוהגים להתפלל בנוסחים אחדים. כיוון שלאיטליה הגיעו יהודים רבים ממקומות שונים ובתקופות שונות, ישנם לא מעט מנהגים המקובלים באיטליה. נוסח התפילה של יהודי איטליה הוותיקים הוא הנוסח האיטליאני, המקובל בבתי הכנסת העיקריים באיטליה.
לאיטליה הגיעו בין המאות ה14-15 יהודים אשכנזים שהביאו עמם את נוסח אשכנז. נוסח אשכנז של איטליה שונה במידת מה מנוסח אשכנז הנפוץ, בעיקר בפיוטים, המשתייכים לענף המערבי של נוסח אשכנז, עם שינויים והשפעות מקומיות. יהודים שהגיעו מצרפת הביאו את נוסח צרפת שהשתמר עד לדור האחרון בשלוש ערים באיטליה: אסטי, פוסאנו ומונקלבו המכונה "מחזור אפ"ם" (ראשי תיבות של שלוש הערים) בו התפללו בימים הנוראים (בשאר השנה התפללו בנוסח אשכנז). בתי כנסיות אשכנזיים קיימים בערי איטליה השונות (למשל ברומא, מילאנו וורונה[15]). נוסף על כך ישנם בתי חב"ד הפזורים ברחבי איטליה בהם מתפללים בנוסח ספרד.
יהודים ספרדים הגיעו לאיטליה לאחר גירוש ספרד (בודדים אף מעט לפניו) והם הביאו עמם את נוסח הספרדים (סידור בנוסח ספרדי נדפס בנפולי עוד בשנת 1490). יהודים ספרדים נוספים היגרו לאיטליה מארצות הבלקן ומצפון אפריקה. בערי איטליה השונות כונו היהודים הספרדים שהגיעו עם הגירוש פוננטינים והיהודים שהגיעו מארצות הבלקן לוונטינים, אך בפועל ההבדל המשמעותי בין בתי הכנסיות שלהם היה בעיקר מוזיקלי ולא בנוסח התפילה. נוסף על יהודים אילו החל משנות החמישים של המאה ה-20 הגיעו לאיטליה יהודים רבים מלוב ויהודים מקהילות אחרות המתפללות בנוסח הספרדים, כך שבאיטליה קיימים לא מעט בתי כנסיות ספרדיים, בהם בערים רומא, ונציה, מילאנו, ליוורנו ופירנצה.
שורשי המשפחה מזוהים במחצית הראשונה של המאה ה-16. שד"ל, בן המשפחה, העיד על מסורת לפיה באו בני המשפחה ממחוז Lausitz שבגרמניה ועל שמו נקראו.
גביר כתב:דברי גאון עוזנו החיד"א לפיהם האשכנזים ממידת הדין, הספרדים ממדת החסד והאי' ממידת התפארת [איני זוכר מ"מ מדוייק].
גביר כתב:אם זה בכל זאת מעניין את מאן דהוא, שד"ל, לפי עדותו, התפלל בנוסח אשכנז [אע"פ ששקד הרבה על נוסח רומי, אם איני טועה באחד מכתביו על סידור זה הוא מעיד על עצמו שאינו מתפלל בו אלא בנוסח אשכנז].
משפחת לוצאטו מקורה בגרמניה, מלאוזיץ (Lausitz, ובלטינית Lusatia) או מליוצן (Lutzen) שבפרוסיה, ומכאן שם המשפחה באיטלקית Luzzatto (אגרות שד״ל, עמ׳ 569, 918,853). משם היגרה המשפחה לאיטליה במאה השבע־עשרה. שד״ל שמר על נוסח התפילה של אשכנז והתפלל בבית־הכנסת האשכנזי בטריאסטי (שם, עמ׳ 1141).
משך חכמה כתב:מש"כ גביר בענין האיטליאנים כבר קדמו בזה רמ"ד ואלי ז"ל בליקוטים בלשון מעט שונה שהאשכנזים מן הצפון וכו'ו האיטליאנים ממוצעים, ראה שם דברים מענינים שיש להם משמעות גם לימינו.
בדומה לכך, הוא מנסה לתת פשר ללשון הכתוב: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת" והמשכו: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". לדעתו, הפסוק השני "על כן" — אינו המשך דברי אדם הראשון אלא דברי משה רבנו, שהרי אדם הראשון טרם ידע מהם אב ואם, והוא מוסיף ומפרש: "אין הכוונה שכל אדם עוזב אביו ואמו, אלא שכל כך היא דבקות האדם לאשתו, שאם יצטרך לעזוב אותה או לעזוב אביו ואמו הוא בוחר על הרוב לעזוב אביו ואמו ולא לעזוב את אשתו".
אוצר החכמה כתב:בדומה לכך, הוא מנסה לתת פשר ללשון הכתוב: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת" והמשכו: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". לדעתו, הפסוק השני "על כן" — אינו המשך דברי אדם הראשון אלא דברי משה רבנו, שהרי אדם הראשון טרם ידע מהם אב ואם, והוא מוסיף ומפרש: "אין הכוונה שכל אדם עוזב אביו ואמו, אלא שכל כך היא דבקות האדם לאשתו, שאם יצטרך לעזוב אותה או לעזוב אביו ואמו הוא בוחר על הרוב לעזוב אביו ואמו ולא לעזוב את אשתו".
אף פעם לא עלה בדעתי שאדם הראשון אמר זאת. היה ברור לי שאלו דברי התורה עצמה.
"מחוט ועד שרוך נעל". לכאורה, הן החוט הן שרוך הנעל הם דברים פחותי ערך ומהו לשון "מ... עד..." שנאמרה בהם?
ומוסיף ומביא את דעת האברבנאל שפירש לשון זו כנגזרת מלשון "סכלות", אי ידיעה וטיפשות, הרומזת למצבו הנפשי הקשה, כביכול, של יעקב אבינו באותה שעה שבה "כהו עיניו מזוקן לא יוכל לראות".
ספרן כתב:"
כאשר הדפיס בשנת 1975 ד"ר שלמה אומברטו נכון, גואל אוצרות יהודי איטליה, את פירוש שד"ל לתורה כתב לו הסופר ש"י עגנון:
מאמיני תורה מן השמים כותבים: דברי התורה, אבל אולי זה נוסח של אביעד הכהן...אביעד הכהן כתב:בדומה לכך, הוא מנסה לתת פשר ללשון הכתוב: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת" והמשכו: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". לדעתו, הפסוק השני "על כן" — אינו המשך דברי אדם הראשון אלא דברי משה רבנו, שהרי אדם הראשון טרם ידע מהם אב ואם, והוא מוסיף ומפרש: "אין הכוונה שכל אדם עוזב אביו ואמו, אלא שכל כך היא דבקות האדם לאשתו, שאם יצטרך לעזוב אותה או לעזוב אביו ואמו הוא בוחר על הרוב לעזוב אביו ואמו ולא לעזוב את אשתו".
איש_ספר כתב:מאמיני תורה מן השמים כותבים: דברי התורה, אבל אולי זה נוסח של אביעד הכהן...אביעד הכהן כתב:בדומה לכך, הוא מנסה לתת פשר ללשון הכתוב: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת" והמשכו: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". לדעתו, הפסוק השני "על כן" — אינו המשך דברי אדם הראשון אלא דברי משה רבנו, שהרי אדם הראשון טרם ידע מהם אב ואם, והוא מוסיף ומפרש: "אין הכוונה שכל אדם עוזב אביו ואמו, אלא שכל כך היא דבקות האדם לאשתו, שאם יצטרך לעזוב אותה או לעזוב אביו ואמו הוא בוחר על הרוב לעזוב אביו ואמו ולא לעזוב את אשתו".
לייטנר כתב:איש_ספר כתב:מאמיני תורה מן השמים כותבים: דברי התורה, אבל אולי זה נוסח של אביעד הכהן...אביעד הכהן כתב:בדומה לכך, הוא מנסה לתת פשר ללשון הכתוב: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת" והמשכו: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". לדעתו, הפסוק השני "על כן" — אינו המשך דברי אדם הראשון אלא דברי משה רבנו, שהרי אדם הראשון טרם ידע מהם אב ואם, והוא מוסיף ומפרש: "אין הכוונה שכל אדם עוזב אביו ואמו, אלא שכל כך היא דבקות האדם לאשתו, שאם יצטרך לעזוב אותה או לעזוב אביו ואמו הוא בוחר על הרוב לעזוב אביו ואמו ולא לעזוב את אשתו".
ראב"ע משתמש בביטוי 'דברי משה' בהקשרים דומים.
קומי_אורי כתב:גם הרמב"ן, למשל שמות טו ב
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 216 אורחים