הודעהעל ידי משך חכמה » ה' אוגוסט 21, 2014 8:18 pm
אולי זה יותר מסברא בעלמא: ישנו מעשה מפורסם מהבריסקר רב שהיה מטייל אחרי כל נדרי לבריאותו. ולכאורה הוא הדין כאן אם הצורך הוא צורך בריאותי או נפשי למה לא לטייל? כבר הרמב"ם בשמונה פרקים מדבר על הצורך הבריאותי בטיול. לא שמענו על איסור לקחת תרופות. ואם סתם לבזבז את הזמן זה אסור תמיד...
להבנת הענין: יסוד דינים האלו ע"פ פשוטם, וכמובן שיש בזה ביאור עמוק יותר שאכהמ"ל לפורטו, הוא כמו ענינה של אבלות. אבילות אינה עבודה כמו תפילה, אלא היא מראה שאדם מבין את מצבו, ואם באבל אמרו שיראה כאילו חרב וכו', ה"ה י"ל כאן בשעה שחרב מאיימת על יושבי ארה"ק אין השעה ראויה להסחת דעת מן המצב, עת צרה האי ליעקב, שאר הדברים הם ע"פ שיקול הצורך וכנ"ל. לענין הדימוי לשני רעבון לכאורה יש לחלק.
סליחה על הקיצור.