מידי דלא רמיזא באוצר?

[איש_ספר]

בערוך השולחן סי' לב ס"ד כתב, שבכל אות יש מוקדם ומאוחר, ונותן דוגמא, כגון אות ה"א שיש לכתוב קודם את הדל"ת ואח"כ את היו"ד
http://www.otzar.org/aspcrops/105788_60 ... 992013.asp
בער אנכי ולא ידעתי ולא מצאתי באוצר, מי שיכתוב שיש איזה הלכה איך כותבין אותיות. ולכאורה איך שירצה יכתוב.
ומנין לקח ערוה"ש את דבריו? (אפשר שדייק כן בפמ"ג)
מי חכם ויידע?

(ובודאי נראה גם לערוה"ש אין דין קדימות אלא באות שמורכבת מבי"ת חלקים)

זה פשטות משמעות ההלכה בסי' ל"ב סעי' י"ח. שאם נגעו רגלי ההא והקוף בגג, יגרור הרגל ויחזור ויכתבנו. ובמ"ב סקפ"ה כ' כיון שזה נעשה בפסול. ומי לא עסקינן שכתב קודם הרגל ואח"כ הגג, וא"כ הרגל נעשה בכשרות והגג נעשה בפסול. ומשמע שזהו הסדר.

בודאי זה הסדר הרגיל, אבל בערוך השולחן מבואר שיש בזה גם ענין דיני, וזו לא מצאתי.
כתבתי לעיל שאולי משמע כן בפמ"ג ואבאר, בפמ"ג כתב שבאות עצמה אין הלכה של כסדרן, והעתיקוהו כל האחרונים, וזה תימא מאי ס"ד שיהיה בזה דין כסדרן אם אין כלל סדר לכתיבת האות, ולכן (?) ניסח ערוה"ש את הדברים כך: שלעולם יש סדר לכתיבת האות ואעפ"כ אין בשינוי הסדר משום שלא כסדרן. ועדין צ"ע מה מקור הדברים שיש סדר לכתיבת האות

[איש_ספר]

בגינת ורדים הביא תשו' ר' יעקב פראגי והוא עצמו מסכים לה, ששם הוי"ה נכתב כסדרו.
האחרונים קבלו דין מחודש זה בספ"י, גם אם לא לענין דיעבד, אבל לכתחילה ודאי.

המעיין בדברי הרי"פ והגו"ר שם יראה שהם מזכירים גם את הקוצו של יו"ד שלא יעשה לפני שימשיך הלאה.

לא מצאתי בשום מקום שמישהו העתיק אזהרה זו.

והרבה מהסופרים עושין כל הקוצות והתגין אחרי כל כתיבת הפרשה וכבר כתבו אחרונים שאין בזה משום שלא כסדרן.
האם נזהרים בקוצו של יו"ד של שם הויה לעשותו כסדרו? לא מצאתי רמז לזה

כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 2&pgnum=33 העתיק הגרח"פ מהאגור (תפילין פה) השני קוצות יעשה ביו"ד טרם יתחיל לכתוב אות אחרת כי פסולה היא בלא אלו ב' קוצות לדברי ר"ת עכ"ל.
לא לזה הכוונה?

רק עכשיו הבחנתי בהודעתך יש|כ וסליחה על איחור התגובה.
דעת האגור שהובאה בב"י שבתפילין ומזוזות שכותבין כסדרן יש לכתוב גם את הקוצות כסדרן (הן הימיני שהוא רגל היו"ד והן השמאלי המכונה קוצו של ר"ת) ולא נתקבלה דעתו להלכה. אני שאלתי על שום הויה בס"ת שם מקפידים לכתובו כסדרו אם יש לכתוב גם את הקוץ כסדרו, שכך משמע במקור הדברים.

[איש_ספר]

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן נז:
וסיימת בדבריך שלא מצאת בשום ספר שיתעורר על זה. חלילה וחלילה שימצא כזה בשום ספר:

[סוקר]

בספרי אמרו, בכל נפשך ר"ע אומר אפילו נוטל את נפשך, בן עזאי אומר אהבהו עד מיצוי הנפש.
וחשבתי שבן עזאי שלא נשא אשה (ולחד תירוצא נשא לזמן קצר) שלא היה לו כל אהבה אחרת בעולם, יכול לומר אהבהו עד מיצוי הנפש
אבל יראתי לומר דבר כזה מעצמי, (אולי הוא בבחינת 'חלילה חלילה שימצא כן בשום ספר', כציטוט היפה שהביא כאן אי"ס), חיפשתי באוצר ולא מצאתי איש שעמד ברעיון הזה.
פלא לא?

[אבן זועקת]

בספרי אמרו, בכל נפשך ר"ע אומר אפילו נוטל את נפשך, בן עזאי אומר אהבהו עד מיצוי הנפש.
וחשבתי שבן עזאי שלא נשא אשה (ולחד תירוצא נשא לזמן קצר) שלא היה לו כל אהבה אחרת בעולם, יכול לומר אהבהו עד מיצוי הנפש
אבל יראתי לומר דבר כזה מעצמי, (אולי הוא בבחינת 'חלילה חלילה שימצא כן בשום ספר', כציטוט היפה שהביא כאן אי"ס), חיפשתי באוצר ולא מצאתי איש שעמד ברעיון הזה.
פלא לא?

לשיטתך בן עזאי לא קיים ואהבת לרעך כמוך??!

[גלילויני]

פלא גדול שלא מצאתי לע"ע מי שעמד בזה:
במשנה תמיד פ"ב במערכה השניה של הקטורת נאמר: 'סדר את המערכה שניה לקטורת כנגד מערבית דרומית כו' בעומד [בזבחים נח. אי' באומד] חמש סאין גחלים ובשבת בעומד שמונה סאין גחלים ששם היו נותנים שני בזיכי לבונה של לחם הפנים', ע"כ.

והנה בשיעור זה של חמש סאין גחלים בשביל הקטורת פירשו הראשונים שהוא כר' יוסי דס"ל יומא מג: דהיה חותה בשל סאה, והיינו שהוצרכו חמש סאין בכדי להוציא מהם סאה למזבח הקטורת, ובשבת נוספו עוד ג' סאין בכדי להקטיר שם שני בזיכי לבונה.

ושואל ה'בעלבת' גלילויני: מה זה השיעור העצום הזה(!) של גחלים שמוסיפים בשבת עבור שני קומצין קטנים שגודלם ב' זיתים, וכמובן שחביריו של גלילויני יתמהו: האם מבין אתה בהקטרה? ומנין לך כמה גחלים צריכים להיסק ראוי וכו'
אענה, הלא בעבור הקטורת שמשקלה היה מנה כל יום הספיק ב' קבין ומחצה, ולר' יוסי שמוסיף הספיקה סאה אחת, וא"כ בעבור ב' קומצין לא יספיק פחות מזה? הלא אפילו אחר שנטל סאה נשארו עוד ד' סאין גחלים והכי לא די בהם?

בינותי בספרים ולא מצאתי מי שיעמוד בזה, אפשר לגודל ה'בלעבתישקיט' שבשאלה? ואולם לענ"ד היא הערה גדולה.

[סוקר]

רמיזא!

[איש_ספר]

שפת אמת מסכת זבחים דף ב עמוד א

והנה הרמב"ם והרע"ב כ' במשנה שלא עלו לבעלים דוקא קרבן יחיד אבל בציבור סכין מושכתן למה שהן ותמוה כמ"ש בס' פנים מאירות ושאר מפרשים דשינוי קודש ישנו בצבור כדלקמן בגמ' (ד') ואפשר דדוקא בהנך דכשרין רק שלא עלו לבעלים בזו מחלק הרמב"ם בין יחיד לציבור אבל היכא דפסול כמו בחטאת אפי' בצבור פסול**) ובס' טהרת הקודש מקשה מהא דשתי הלחם ששחטן שלא לשמן לא קידש הלחם וזה י"ל דנהי דסכין מושכתן לשמן אבל התם דבעינן שיהי' שחיטה לשם לחם שפיר הלחם לא נתקדש ע"י שחיטה זו מיהו הרמב"ם בחיבורו (פט"ו מה' פה"מ) לא ס"ל הכי רק בקרבן צבור נמי לא עלה ואפשר לומר דבאמת יש עוד קושיא בלשון הרמב"ם במשניות שכ' ששחט עולה לשם שלמים ואח"כ נודע שהי' עולה משמע דס"ל דכה"ג שלא ידע שהיא עולה הוי ג"כ שלא לשמה ובחיבורו (הל' פסה"מ שם) כ' הרמב"ם דבטעות לא חשיב שלא לשמה עיין שם דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה ופלוגתא דאמוראי הוא מנחות (מ"ט) וא"כ י"ל דהא בהא תליא דהיכא דטעה אפי' למ"ד דהוי עקירה י"ל בקרבן צבור סכין מושכתן כמו לב ב"ד מתנה***) אבל היכא דעוקר בפירוש שיודע שהיא עולה ושחטו לשם קרבן אחר בזה לא שייך סכין מושכתן ולכן בחיבורו דפסק דלא מיפסל בטעות תו אין נ"מ בין יחיד לציבור אבל במשנה מיירי למ"ד עקירה בטעות פוסל ובהא יש חילוק בין ציבור ליחיד ולשון לשם בעלים משמע לי' דתנא דהכא פוסק דבטעות הוי עקירה:

מי חכם ויודע פשר דבר? איפה יש לשון לשם בעלים שמזה דייק הרמב"ם שמדובר בעקירה בטעות? ממש פלא פלאות.
(וגם במשנה מ"ו ע"ב אמרו לשם זובח ולא אמרו לשם בעלים, ואם כבר היה יכול להביא לשם זבח, וגם לא מובן איך משמע)
השפ"א הזה ידוע מאד ורבים שקו"ט בדבריו אבל לא מצאתי רמיזא שידונו בסוף דבריו הנזכרים.

[גלילויני]

סוקר, יש"כ.
אבל לא השיב כלום על שאלתי העיקרית: ההפרש העצום בין מה שנצרך לקטורת ששיעורה גדול, למה שנצרך לבזיכין דבציר שיעוריהו.
ועכ"פ תודה רבה על המציאה.

[סוקר]

סוקר, יש"כ.
אבל לא השיב כלום על שאלתי העיקרית: ההפרש העצום בין מה שנצרך לקטורת ששיעורה גדול, למה שנצרך לבזיכין דבציר שיעוריהו.
ועכ"פ תודה רבה על המציאה.

אם הבנתי דבריו הבזיכין הוקטרו זמן רב אחרי עריכת המערכה ולכן הוצרכו להוסיף עוד עצים בכמות שכזו, האם יתכן שהם הוקטרו יותר מאוחר מקטורת של כל יום?

[איש_ספר]

שפת אמת מסכת זבחים דף ב עמוד א

והנה הרמב"ם והרע"ב כ' במשנה שלא עלו לבעלים דוקא קרבן יחיד אבל בציבור סכין מושכתן למה שהן ותמוה כמ"ש בס' פנים מאירות ושאר מפרשים דשינוי קודש ישנו בצבור כדלקמן בגמ' (ד') ואפשר דדוקא בהנך דכשרין רק שלא עלו לבעלים בזו מחלק הרמב"ם בין יחיד לציבור אבל היכא דפסול כמו בחטאת אפי' בצבור פסול**) ובס' טהרת הקודש מקשה מהא דשתי הלחם ששחטן שלא לשמן לא קידש הלחם וזה י"ל דנהי דסכין מושכתן לשמן אבל התם דבעינן שיהי' שחיטה לשם לחם שפיר הלחם לא נתקדש ע"י שחיטה זו מיהו הרמב"ם בחיבורו (פט"ו מה' פה"מ) לא ס"ל הכי רק בקרבן צבור נמי לא עלה ואפשר לומר דבאמת יש עוד קושיא בלשון הרמב"ם במשניות שכ' ששחט עולה לשם שלמים ואח"כ נודע שהי' עולה משמע דס"ל דכה"ג שלא ידע שהיא עולה הוי ג"כ שלא לשמה ובחיבורו (הל' פסה"מ שם) כ' הרמב"ם דבטעות לא חשיב שלא לשמה עיין שם דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה ופלוגתא דאמוראי הוא מנחות (מ"ט) וא"כ י"ל דהא בהא תליא דהיכא דטעה אפי' למ"ד דהוי עקירה י"ל בקרבן צבור סכין מושכתן כמו לב ב"ד מתנה***) אבל היכא דעוקר בפירוש שיודע שהיא עולה ושחטו לשם קרבן אחר בזה לא שייך סכין מושכתן ולכן בחיבורו דפסק דלא מיפסל בטעות תו אין נ"מ בין יחיד לציבור אבל במשנה מיירי למ"ד עקירה בטעות פוסל ובהא יש חילוק בין ציבור ליחיד ולשון לשם בעלים משמע לי' דתנא דהכא פוסק דבטעות הוי עקירה:

מי חכם ויודע פשר דבר? איפה יש לשון לשם בעלים שמזה דייק הרמב"ם שמדובר בעקירה בטעות? ממש פלא פלאות.
(וגם במשנה מ"ו ע"ב אמרו לשם זובח ולא אמרו לשם בעלים, ואם כבר היה יכול להביא לשם זבח, וגם לא מובן איך משמע)
השפ"א הזה ידוע מאד ורבים שקו"ט בדבריו אבל לא מצאתי רמיזא שידונו בסוף דבריו הנזכרים.

ידידי הגאון ר' ארז סלע שליט"א אמר שיש להגיה בדבריו הקדושים: ולשון שלא עלו לבעלים. ודפח"ח!

[פלתי]

נשאלתי ע"י אחד, אם נתכון להדליק נר זה בשעה שברך, ונפל הנר ונשבר. האם יכול להביא נר אחר ולהדליקו על סמך זו הברכה? ומה הדין אם היה כבר נר אחר לפניו, כגון שיחדו לשמש, האם יכול להדליקו בתורת נר חיוב על סמך זו הברכה?

[גמח]

היה נר א' ושמש ונפל הא' חוזר ומברך שלא היה בדעתו על הנר החדש.(ומדוע שלא ירים הנר שנפל וידליקהו? אא"כ כשנשבר אין בו כשיעור)
אם בשעה שהדליק היו נרות נוספים, נרות ההידור יל"ע לד' האחרונים בשכח ולא בירך על הנר הראשון
האם יכול לברך על נרות ההידור.

[פלתי]

היה נר א' ושמש ונפל הא' חוזר ומברך שלא היה בדעתו על הנר החדש.(ומדוע שלא ירים הנר שנפל וידליקהו? אא"כ כשנשבר אין בו כשיעור)
אם בשעה שהדליק היו נרות נוספים, נרות ההידור יל"ע לד' האחרונים בשכח ולא בירך על הנר הראשון
האם יכול לברך על נרות ההידור.

מה זה הדברים האלו? ציטוט מאיזה ספר? או מה?

[גמח]

לא.

[גלילויני]

סוקר,
עתה ראיתי לדבריך.
הדין הוא שמקטירין הבזיכין תיכף אחר המוספין, הרבה לפני הקטורת של בין הערבים שנעשית אחר התמיד.
כנראה שאכן קושיה פשוטה זו לא רמיזא ולא נמצאת, והיא נפלאת.

[אברהם]

סוכה ומבוי הגבוהים למעלה מעשרים אמה פסולים, כמבואר ריש סוכה וריש עירובין.
בתרויהו מצאנו תיקון למעט החלל מלמטה, ע"י הגבהת הקרקע, כמבואר בסוכה ג,ב ועירובין ה,ב.

והנה, גבי סוכה הרחיבו הראשונים והאחרונים, הפוסקים והמחברים, בפרטי הדין האם צריך לבטל העפר בפה או סגי במחשבה, והאם צריך לבטלו שם לעולם או סגי לשבעת ימי החג. וכו'.

ואילו גבי קורה גבוהה מעשרים אמה, לא נזכר כלום, בשום ראשון או אחרון, ראש ישיבה או מחבר מזמנינו, האם צריך לבטלו בפה או סגי במחשבה, ולכמה זמן צריך להיות הביטול, וכו'.
[אמנם דנו האם צריך למעט דוקא בקורה או סגי בעפר, אבל תו לא מידי].

והוא פלא גדול.

או שמא אינני מומחה כל כך בשימוש במכונת החיפוש...

אנא, עזרתכם!

[אברהם]

אם ערבה עליכם שנתכם, בהכרח שנתיישב לכם פלא עצום זה.

אנא, שתפוני!!

[הצב''י]

א, בנושא של מהות הביטול אם במחשבה או בדיבור, פשוט שהוא בדיוק כאותו נידון של סוכה, וזה תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבנן לענין אוהל המת, וכפי שמביאה הגמ' מחלוקת זו גם בעירובין עט. לענין עירוב חצרות.
ב, בנושא של זמן הביטול, הוא תלוי בדיוק בסוגיית הגמ' בעירובין עט. לענין עירוב חצרות,ושם כבר האריכו הפוסקים, דהיינו שלשיטת רש"י והרא"ש שדי בביטול לשבעת ימי החג, כמו כן כאן די בביטול לשבת זו, ולשיטת הריטב"א שצריך ביטול לעולם, יתכן שכאן שהעפר אסור בטלטול באותה שבת, די בביטול בשבת זו, וכפי שמבואר בתירוצו של ר"ה בריה דרב יהושע בעירובין שם שאפי' ארנקי מבטל איניש
כללו של דבר: כיון שהסוגי' בעירובין עט. דנה בנידון השוה לדין זה של קורה, והובא בפוסקים, לא ראו צורך לחזור ולדוש בדבר זה לענין קורה.

[אברהם]

ההשוואה כל כך פשוטה, שאף אחד לא טרח לפרש אותה?

ניקח כדוגמא את המשנה ברורה, וכי דרכו היא לסתום ולא לפרש בכהאי גוונא, שיש בזה מחלוקת [שלא הוכרעה לגבי סוכה גבוהה עיי"ש] האם צריך לבטל לעולם או לשבת, והאם צריך לבטל בפיו.
וכי לא היה לו לפרש ההלכה למעשה איך ינהג?
ובפרט, שדיני עירובין נמצאים הרבה קודם דיני סוכה, וכי ניתן לומר שסמך על מה שיכתוב בסוף או"ח, בלא שיציין כלום?

זו רק דוגמא, כי אף אחד לא הזכיר על זה מילה. כולל מחברי קיצורי ההלכות בזמנינו וכל כה"ג.

[לא רמיזי כלל]

הנה למזבח שעשה משה ודאי שעשה גם כבש, כמפורש בסוף פרשת יתרו לאיסור ולא תעלה במעלות וגו' ובסוף חגיגה שנינו דלעולם מזבח בלא כבש פסול להקרבה וכן מפורש בבריתא דמדות. והנה במזבח דבית עולמים וכן דשילה ונב וגבעון שהיה עשוי מאבנים גם הכבש היה מאבנים כמפורש בזבחים פרק קדשי קדשים, אבל במזבח של משה שהיה מנחשת ובכל חניה מלאוהו בעפר כמובן שלא יכלו לעשותו מאבן, והפלא הגדול שלא נתפרש ולא רמיזי בשום מקום ממה נעשה, אולי מעץ? והאם ציפוהו נחשת? בקיצור, פלא עצום.

[איש_ספר]

ממש לא רמיזא כלל?
מדברי הגרח"מ שטיינברג שליט"א

רמיזא.PDF

(361.66 KiB) הורד 358 פעמים

קרן אורה מסכת זבחים דף סג עמוד א

תוספות בד"ה כל כבשי כו', הקשו ממזבח הנחושת היכי עשו לו כבש. ובאמת יפלא כי לא מצינו בתורה דבר מענין הכבש, וכל כלי המזבח נאמרו ומטלטלין היו, והכל היה מנחושת, וכבש לא קאמר, ואטו בכל עת חנייתן עשו כבש מחדש, וגם ממה עשו, כי מאבנים לא נמצא רמז בכל כלי המשכן, ובתורה נאמר מצות הכבש אחר מצות מזבח אבנים, כמש"נ (שמות כ', כ"ב - כ"ג) ואם מזבח אבנים כו' ולא תעלה במעלות על מזבחי, והדבר נפלא עד יגלו כלי המשכן.

[יצג]

אנציקלופדיה תלמודית כרך כז, כבש (כבש המזבח) [טור קלו]

אף במזבח הנחושת שבמשכן, אמרו שהיה שם כבש10, שאף על פי שלא פירשו הכתוב בענין המזבח, נלמד ממה שנאמר: מזבח אדמה תעשה לי וגו'11, והוא מזבח הנחושת, שהיו ממלאים חללו אדמה במקום חנייתם, ועליו נאמר: ולא תעלה [טור קלז] במעלת על מזבחי, למדנו שהיה לו כבש12, והיה דומה כמין דף13.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך כז, כבש (כבש המזבח) [טור קלו]

11. שמות כ כא.
12. רש"י שם כז ה, ועי' אע"ז שם א, ושם כ כג, שנאמר אף על מזבח הנחושת. ועי' רש"י זבחים קח ב ד"ה קרן, ותוס' שם סג א ד"ה כל, שכ"כ בפשיטות. ועי' תוס' שם על מקום הכבש במזבח שבמשכן, להסובר שהיה עשר אמות קומתו, וע"ע מזבח החיצון. ועי' קרן אורה שם, שתמה שלא מצינו בתורה דבר מענין הכבש של מזבח הנחושת. ועי' פנים יפות ויקרא א ז, שאף אם עשו שם מקום לילך עליו, לא היה קדוש בקדושת מזבח, ודבריו שם צ"ב.
13. מדרש אגדה שמות כ כג.

[לא רמיזא ולא בטיח]

הנה ידועה מחלוקת הראשונים במנין שנות עולם והנפ"מ מזה לחלות שנת השמיטה, והנה כתב הרמב"ם שהוא עמוד שכל בית ישראל נשען עליו בזה וכדפסקו הרמ"א בחו"מ ס"ז ס"א, בסתירה הידועה בין מנין השנים בגמרא למניננו שכל החשבון בגמרא הוא ליצירת אדה"ר שהוא מולד וי"ד אבל אנחנו מונים לשנת תהו שהיא שנה קודם והיינו מולד בהר"ד, והטעם משום חמשה ימים שהתחילה בה הבריאה קודם שהתחילה שנה א' והיינו מ'כ"ה אלול' שבו נברא העולם בשנה ה'קודמת' עד ר"ה בשנה א שבו נברא אדה"ר ובו חל המולד הראשון בי"ד שעות.

[לא רמיזא ולא בטיח]

ואמנם הגר"א בביאורו האריך שם לחלוק (ודעתו כידוע ששנה זו תשע"ד למניננו היא שנת השמיטה), וכתב להסביר שאף החשבון שלנו הוא משנת יצירת אדה"ר, והשנה שנוספת במניננו היא בגלל שנת המבול שלא שמשו בה המאורות ולכן מונים עוד מולד אחד אחורה לפני שנה א. עד כאן דבריו, והקושיה העצומה פלאי פלאות שהרי אמנם שנינו בסוף פ"ב מעדיות שמשפט דור המבול י"ב חודש, אבל הרי מפורש בפסוק שהמבול החל בי"ז חשון ויבשה הארץ בכ"ח חשון והיינו י"ב חודש ועוד י"א יום, והטעם מבואר בסדר עולם פל"ד וכן בראשונים שם וברש"י עה"ת דבעינן להשלים לשנת חמה, וא"כ הדברים מפליאים דלפי"ז צריכים להוסיף עוד י"א יום לפני המולד הראשון וא"כ אינו בהר"ד והדק"ל, ואמנם הרואה פיל פלאי פלאות נעשו לו, דפלא על פלא הוא שלא נשאלה שאלה זו מימות רבנו אליהו נ"ע ועד עתה, וברוך היודע.

[מבקש לדעת ולהבין]

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?20994&&page=6
לא הניח דבר קטן ודבר גדול.

[פלתי]

התשובה כתובה פה

[פלתי]

כן רמיזא וכן בטיח

[מבקש לדעת ולהבין]

http://www.mercazharav.org.il/default.asp?pg=3&id=448
גוגל הפנה אותי לשם אך משום מה אין לי גישה.

[לומד_בישיבה]

הנה למזבח שעשה משה ודאי שעשה גם כבש, כמפורש בסוף פרשת יתרו לאיסור ולא תעלה במעלות וגו' ובסוף חגיגה שנינו דלעולם מזבח בלא כבש פסול להקרבה וכן מפורש בבריתא דמדות. והנה במזבח דבית עולמים וכן דשילה ונב וגבעון שהיה עשוי מאבנים גם הכבש היה מאבנים כמפורש בזבחים פרק קדשי קדשים, אבל במזבח של משה שהיה מנחשת ובכל חניה מלאוהו בעפר כמובן שלא יכלו לעשותו מאבן, והפלא הגדול שלא נתפרש ולא רמיזי בשום מקום ממה נעשה, אולי מעץ? והאם ציפוהו נחשת? בקיצור, פלא עצום.

עד שאתה שואל שלא מוזכר ממה היה עשוי הכבש עליך לשאול מדוע לא כתוב בתורה שצריך לעשות כבש, אמנם רש"י כותב אצל ולא תעשה במעלות וכו' מכאן שצריך כבש והוא מהמכילתא אך כבר האריך בה הגרי"ז שהכבש הוא רק אמצעי שלא לעלות בסולם ובמעלות למזבח אך לא נאמר שם שצריך לעשות כבש.
ויש להאריך בכל העניין האם הכבש היה חלק מן המזבח וכדעת הגרי"ז ז"ל אם לאו והדברים ארוכים.

[לא רמיזא ולא בטיח]

מבקש לדעת, וכי משום שסוגיא זו עמומה היא אצל רוב העם ובספר שם הרחיב בה מעט נעשה כ'לא הניח דבר קטן וגדול'? ובכן, במלוא הכבוד הראוי להגר"ש דויטש ולאחיו הגר"א שליט"א שאכן הקיפו יפה בגאונותם הרבה מהענין, עדיין הניחו בסוגיא זו הרבה פרטים קטנים וענינים גדולים, ביניהם קושיתי החמורה דלעיל, כנראה שלא עיינת שם קודם שציינת לזה (מה שאני אכן עשיתי לפני ששאלתי). גם מה שציינת למרכז הרב לא פותר כלום (מדובר שם במאמר די חובבני, היינו סיכום נאה מבחוץ אבל בלא מו"מ מקיף).

פלתי, התמונה הראשונה אינה ממין הענין, השניה היא בדיוק מה ששאלתי. יש"כ גדול!

[בריסק]

בגרי"ז סטנטסיל מביא כך.
שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים, ושאל אחי הרר"פ אח הרב נ"י למה נאמר שמן למאור ובשמים לקטרת הסמים, בפרשת נדבה המשכן, הא מתרומת הלשכה היו צריכים לבא, וענהו, דהרי שמיני למלואים היה בא' בניסן ובשבעת ימי המלואים מבואר ברמב"ן דהדליקו הנרות והקטירו קטורת סמים יעו"ש.
ונשאלתי מה הפשט בדברי הגרי"ז וכי יעלה על הדעת שתיכף בתחילת פרשת תרומה נצטוו להביא עבור הקרבנות הקטורת וכו' שיצטרכו לשבעת ימי המילואים והיום השמיני. – והרי בהמשך בפרשת פקודי בני ישראל עוד נצטוו לנדב עבור האדנים, כלומר, עבור בניית המשכן.
(ועיין בפרשת במדבר שנצטוו לנדב עבור תרומת הלשכה).
הייתכן שציווה אותם השי"ת כבר בתרומה הראשונה לנדב עבור הקרבנות והקטורת שיצטרכו בשבעת ימי המילואים וכו' עוד בטרם ציווה אותם לנדב עבור האדנים, כלומר עבור עצם בניית המשכן.
כולם מביאים את דברי הגרי"ז ולא מצאתי מי שעמד להקשות עליו כן.

[מבקש לדעת ולהבין]

ואמנם הגר"א בביאורו האריך שם לחלוק (ודעתו כידוע ששנה זו תשע"ד למניננו היא שנת השמיטה), וכתב להסביר שאף החשבון שלנו הוא משנת יצירת אדה"ר, והשנה שנוספת במניננו היא בגלל שנת המבול שלא שמשו בה המאורות ולכן מונים עוד מולד אחד אחורה לפני שנה א. עד כאן דבריו, והקושיה העצומה פלאי פלאות שהרי אמנם שנינו בסוף פ"ב מעדיות שמשפט דור המבול י"ב חודש, אבל הרי מפורש בפסוק שהמבול החל בי"ז חשון ויבשה הארץ בכ"ח חשון והיינו י"ב חודש ועוד י"א יום, והטעם מבואר בסדר עולם פל"ד וכן בראשונים שם וברש"י עה"ת דבעינן להשלים לשנת חמה, וא"כ הדברים מפליאים דלפי"ז צריכים להוסיף עוד י"א יום לפני המולד הראשון וא"כ אינו בהר"ד והדק"ל, ואמנם הרואה פיל פלאי פלאות נעשו לו, דפלא על פלא הוא שלא נשאלה שאלה זו מימות רבנו אליהו נ"ע ועד עתה, וברוך היודע.

דברי הגר"א ידועים הם ובזמנו עסקתי בסוגיא זו בברכת כהן פלאי פלאות ובחופזי הייתי בטוח שעמד בזה. אך אבקש סליחתו דמר ומה אעשה שאכן כבודו צודק ולא עמד על זה. גם חיפשתי בדרך אמונה ולא ראיתי שעמד בזה.
לא נותר לי אלא להפנות אותך למאמר שהתפרסם בזמנו בישורון בעניין דברים הסתומים אם יש כאלו מאדונינו רבינו הגר"א זצ"ל.

[פלתי]

במ"ב סי' מז סקי"ג כותב שגם באהבת עולם של מעריב יש את הדין של תחליף לברכת התורה. ובתוך הדברים כותב שם 'ונפק"מ אם עבר וישן קודם וכו''. מה כוונתו אם עבר וישן? יש עבירה לישון ביום? או שמא ישן אחרי שהגיע זמן מעריב? אבל אם כך מדוע לא אומר שזו הכוונה, וגם הרי דין ההפסק יהא גם אם ישן מוקדם יותר, אחר הצהריים.

[עשוי לנחת]

במ"ב סי' מז סקי"ג כותב שגם באהבת עולם של מעריב יש את הדין של תחליף לברכת התורה. ובתוך הדברים כותב שם 'ונפק"מ אם עבר וישן קודם וכו''. מה כוונתו אם עבר וישן? יש עבירה לישון ביום? או שמא ישן אחרי שהגיע זמן מעריב? אבל אם כך מדוע לא אומר שזו הכוונה, וגם הרי דין ההפסק יהא גם אם ישן מוקדם יותר, אחר הצהריים.

מפורש בשו"ע סימן ד סעיף טז ובמשנ"ב שם. [בלי לעיין במה שצירפת]

[פלתי]

לא מפורש שם שום דבר הנוגע לשאלתי.
יש הרבה אפשרויות לישון במשך היום לכתחילה בלי לעבור שום עבירה כמובן, ולמה הוצרך המ"ב לעשות הנפ"מ שלו דוקא במקום עבירה?

[חשבונות רבים]

לפי המחבר דשינת קבע הוי הפסק הרי שצריך לברך מייד כשקם ממיטתו אם ישן ביום ולכן אין נפק"מ בברכת אהבת עולם.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שמבואר בסימן רלא שאין לישון שנת קבע ביום

[פלתי]

לפי המחבר דשינת קבע הוי הפסק הרי שצריך לברך מייד כשקם ממיטתו אם ישן ביום ולכן אין נפק"מ בברכת אהבת עולם.

אבל לדידן שאנו לא נוהגים לברך, על זה כתב המ"ב דעכ"פ בברכת אהבת עולם יכוון לצאת. לכן הדרא קושיא לדוכתא למה כתב "אם עבר וישן"

[פלתי]

כמדומני שמבואר בסימן רלא שאין לישון שנת קבע ביום

נכון, אבל כבר כתבתי לעיל שבודאי יש הרבה היכי תימצי שראוי לכתחילה לישון ביום (וכגון אם לא ישן כל הלילה, או שחש בראשו וכל כה"ג) שאין זו עבירה. ולמה תפס המ"ב הנפ"מ של לצאת ברכת התורה באהבת עולם רק בדעביד איסורא.
אגב במקומות אחרים בשו"ע ובמ"ב שכתוב לגבי אדם שישן שנת קבע ביום, לא כתבו אם 'עבר' וישן שנת קבע ביום.
כגון כאן: