מקוה בגלילות ליטא , גדוליה וישיבותיה

[אפרקסתא דעניא]

תמיד יש פעם ראשונה. לא נורא.

למה אתה חושב שהתורה מצווה על עבודה של חמש טבילות ועשרה קידושים, אם לא לתוספת קדושה וטהרה?

[מבקש לדעת ולהבין]

הכה"ג היה טובל בכל פעם שהיה מחליף בגדיו.
וכמו שאיני מבין מדוע היה צריך להלביש בגדי פשתן כתנאי להיכנס לקודש הקדשים כך אין לי כל מושג מדוע היה צריך טבילות כאשר החליף את בגדיו.
אגב, מדוע הרב אפרקסתא אינך שואל על הטבילה הראשונה שלו ביום הכיפורים לפני הקרבת קרבן התמיד ומה מצאת בחמש טבילות יותר מבטבילה הראשונה שהיה טובל למרות שהיה טהור והיו מכין לו באצבע כל הלילה.

[אפרקסתא דעניא]

ברור שהוא טהור מאתמול, שהרי אל"ה לא תועיל לו טבילה עד הערב שמש.

מ"מ אין אדם נכנס לעבודה לעשרה עד שיטבול, משום הסיבות המפורשות בגמ' ביומא, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. אמנם החמש טבילות שהן מדאורייתא, לכאורה באו לתוספת טהרה.

זה שאתה שואל על שינוי בגדים אינו מהווה סתירה לכך.

עצם השינוי בגדים נתנו חז"ל הסברים, שעבודת פנים צ"ל בבגדי לבן כי אין קטגור נעשה סנגור, וזה שייך רק בפנים, ולכן בחוץ בבגדי זהב ובפנים בבגדי לבן.

[מבקש לדעת ולהבין]

פספסת אותי.
התכוונתי לומר בתחילת דברי שהטבילות קשורות לחליפת בגדיו וכמו שכתב רש"י באחרי פסוק ד אותו היום היה טעון טבילות בכל חליפותיו.
הרי שתלה הדבר בחליפת בגדיו ולא משום תוספת קדושה.
אלא אם כן תאמר שרש"י נקט לשון זה אלא משום סימן בעלמא לדעת מתי היה טובל, מה שלא נראה לי.

[מבקש לדעת ולהבין]

פספסת אותי.
התכוונתי לומר בתחילת דברי שהטבילות קשורות לחליפת בגדיו וכמו שכתב רש"י באחרי פסוק ד אותו היום היה טעון טבילות בכל חליפותיו.
הרי שתלה הדבר בחליפת בגדיו ולא משום תוספת קדושה.

ורחץ במים אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו. וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים, ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור.
כדתנן ביומא פרק אמר להם הממונה (יומא ל. ושם לב א): "חמש טבילות טובל בו ביום, ועשרה קדושין, וכולן בקדש על בית הפרוה". ו"תניא, אמר ר' יהודה: מניין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, תלמוד לומר (פסוקים כג - כד): 'ובא אהרן אל אהל מועד ופשט וגו' ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו', הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. אמר רבי: מניין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, שנאמר: 'כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד' וגו', הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. ואומר 'בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם' [הוקשו כל הבגדים זה לזה]. וחמש עבודות הן: תמיד של שחר בבגדי זהב. עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קדושין, תלמוד לומר: ופשט ורחץ, ורחץ ולבש. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר: קל וחומר הוא, ומה במקום שאינו טעון טבילה, טעון קדוש, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קדוש, אי מה להלן קדוש אחד אף כאן קדוש אחד, תלמוד לומר: 'ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד', שאין תלמוד לומר: 'אשר לבש', כלום אדם פושט אלא מה שלבש, אלא מקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה טעון קדוש, אף פשיטה טעון קדוש", עד כאן לשון הברייתא. ותלמודא מפרש לה להא ברייתא, והכי פירושא: רבי יהודה מפיק לחמש טבילות באותו היום מקרא ד"ובא אהרן אל אהל מועד ופשט", דמיירי מעבודת פנים לעבודת חוץ, דהיינו מבגדי לבן לבגדי זהב, וכתיב בתריה: "ורחץ את בשרו במים", שהיא טבילת כל גופו, והוא הדין נמי מעבודת חוץ לעבודת פנים, דהיינו מבגדי זהב לבגדי לבן. ונפקא ליה מקרא ד"כתונת בד קדש ילבש", וכתיב בתריה: "ורחץ את בשרו במים", דהיינו טבילת כל גופו כדמפרש תלמודא. ועשרה קדושין נפקא ליה מדרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר: "ומה אם במקום שאינו טעון טבילה", דהיינו כל ימות השנה, שהבא לעבוד אינו טעון טבילה מדברי תורה אלא מדברי סופרים (יומא ל א), "טעון קדוש", דכתיב (שמות מ, לב): "בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו מים", "מקום שטעון טבילה", דהיינו ביום הכפורים בכל חליפת בגדים, "אינו דין שטעון קידוש. אי מה להלן קידוש אחד אף כאן קידוש אחד, תלמוד לומר: 'ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד', שאין תלמוד לומר 'אשר לבש', כלום אדם פושט אלא מה שלובש, אלא מקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה טעון קידוש", כדנפקא לן מקל וחומר מטבילה, כדאמרן, "אף פשיטה טעון קדוש". הרי שני קדושין בכל טבילה וטבילה: אחד לאחר שפשט מיד, קודם טבילה.
ואחד לאחר שטבל מיד, קודם לבישה.
ומכיון שהעבודות של אותו יום הן חמש, כדקתני לעיל אליבא דכולי עלמא, דגמרא גמירי לה, כדאמר רב חסדא הלכה למשה מסיני, יחוייב שתהיינה הטבילות חמש בהכרח. ומפני שבכל טבילה וטבילה שני קדושין אחד לפניה ואחד לאחריה, יחוייב שיהיו הקדושין עשרה. אבל רבי מפיק לחמש טבילות מקרא ד"כתונת בד קדש ילבש", דמיירי מעבודת חוץ לעבודת פנים, דהיינו מבגדי זהב לבגדי לבן וכתיב בתריה "ורחץ במים את בשרו", דהיינו טבילת כל גופו, והוא הדין נמי מעבודת פנים לעבודת חוץ, דהיינו מבגדי לבן לבגדי זהב, דנפקא ליה מקרא יתירא ד"בגדי קדש הם", דתלה הכתוב טעם הטבילה בשביל שהם בגדי קדש, ללמדך שכל חליפות בגדי קדש בו ביום, טעון טבילה. ואם כן בגדי זהב, שהם בגדי קדש, טעונין טבילה קודם לבישתן כמו בבגדי לבן. ועשרה קדושין נפקא ליה מקרא דכתיב "ובא אהרן ופשט ורחץ ולבש" הטיל הכתוב ורחץ בין ופשט ולבש ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה. ואף על גב דהך רחיצה בטבילה קמיירי, כדכתיב "את בשרו", שהוא כל גופו, מכל מקום אם אינו ענין לטבילה, דנפקא לן מ"בגדי קדש הם", תנהו ענין לקדוש. ואפקיה רחמנא בלשון טבילה, כי היכי דיליף מיניה מה קדוש במקום קדוש, כדכתיב בהו "במקום קדוש" אף טבילות הבאות מחמת התחלפות העבודות באותו יום, במקום קדוש.

[אמסטרדם]

יש גם מושג של הוחזק לתרומה לא הוחזק לקדשים. וחזינן תוספת טהרה. [ואפשר שלא שייך לעניננו ולא באתי רק להעיר]. בכל אופן מה שהבאתי לעיל הוא ממהר"י ווייל ז"ל ולא מעצמי. ונזכרתי כעת מה ששמעתי פעם מעשה [הידענים ירחיבו בבקשה] שרבינו הטו"ז ז"ל בא פעם לחלום למישהו וא"ל שגם לפני הבעש"ט ז"ל היה דרך החסידות רק שהיה רק ליחידים שבדור והראה אותו קטע בט"ז שכ' ע"פ חסידות.

[איש-אחד]

הגר"מ שטרנבוך הביא מכת"י אור חדש ראיה דאין עניין בטבילה לתוספת קדושה, מגמ'

ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות" (שבת קכז ע"ב)

שאם יש עניין בטבילה לתוספת קדושה בלבד אף שלא לטומאה, למה היה להם לחשוד כלל?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=116

[אפרקסתא דעניא]

אשפר שידעו שאינו נוהג בכך.

[מבקש לדעת ולהבין]

שוב מצאתי שכן פירש האדמו"ר מלובאביטש ז"ל שהכהן גדול היה טובל חמש טבילות ביום הכיפורים לתוספת קדושה (וראה בקובץ המצורף) אך לא אישתמיטתיה לאף אחד מן המפרשים לומר כן. ואדרבא מדברי הרמב"ם שם משמע להדיא שלא משום תוספת קדושה היה טובל.
א. שהרי הרמב"ם כותב שם להדיא (וראה קישור) כל עת שישנה הבגדים וכו' טעון טבילה שהטבילות בשביל שינוי בגדים באו. בלעדי טבילה ראשונה שכתב שם הרמב"ם בהלכה ג' לפרש שטובל כדי להוסיף כוונתו שאם יזכור טומאה ישנה שבידו יפרוש ממנה בטבילה זו. ועיין במפרשי הרמב"ם השונים. – ואילו היה הטעם משום תוספת קדושה היה לו לר"מ לפרש טעמא וכפי שביאר טעם טבילה ראשונה.
http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=9041
ב. הראשונים השמיטו את הדין שאמרו בגמ' ר"ה חייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא אישתיטתיה לאף אחד לפרש משום תוספת קדושה. – ואדרבא משם ראיה שאין כל עניין בטבילה בזמן הזה וכפי שכתבו הראשונים דמה שאמרו בר"ה (ט"ז ב) חייב אדם לטהר עצמו ברגל, היינו לטהר עצמו מכל טומאות היינו בזמן התנאים והאמוראים שהיה להם עדיין אפר פרה וכו' - וכן משמע ברמב"ם שביתת העשור פ"ג הלכה ג יעו"ש.http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=108371&rid=1997
ג. ולולא דמיסתפינא הייתי אומר שגם האר"י הקדוש זי"ע שכתב לטבול משום תוספת קדושה הוא מפני שהיה מיטהר עצמו גם באפר פרה כידוע (ועיין מדבר קדמות) אך טהרה למחצה יתכן שאין בה עניין כל כך.

[אברהם]

אולי שייך לכאן -
זכורני בלומדי בבי מדרשא דרבי שמואל אויערבאך שליט"א, היו אומרים שהוא טובל לפני כל שיעור.

[לומד_בישיבה]

מאמר מעניין שאין להקפיד כל כך על טבילת עזרא.
http://www.ateret4u.com/online/f_01528_part_23.html
מאידך, ראיתי בספר בשבילי ... על הלכות מקווה שהביא שם שרב יחזקאל אברמסקי ז"ל לא אבה להדפיס כרך אחד מספרי חזון יחזקאל באמרו שחיברו ברוסיא ולא התאפשר לו שם לטבול משום טבילת עזרא.

[לומד_בישיבה]

ולולא דמיסתפינא הייתי אומר שגם האר"י הקדוש זי"ע שכתב לטבול משום תוספת קדושה הוא מפני שהיה מיטהר עצמו גם באפר פרה כידוע (ועיין מדבר קדמות) אך טהרה למחצה יתכן שאין בה עניין כל כך.

ראה בתשובות והנהגות כרך ד סימן לד שכתב לדון
היום שכולנו טמאי מתים האם נטהרים בטבילה מטומאת קרי.
וזה לשונו ראיתי לדון בטבילה בעל קרי בזמן הזה אי מהני, דהרי היום כולנו טמאי מתים, הואיל ואין לנו הזאה ליטהר, ונשארנו בטומאה החמורה דטומאת מת, וכשנטמאים היום בקרי שאינה אלא טומאת יום אחד שמסתלקת מיד בטבילה ונשאר טבול יום, יש להסתפק שאפילו יטבול לקריו לא יטהר, כיון שאכתי נשאר בטומאת מת החמורה, או דלמא אמרינן דמהני הטבילה ליטהר. ובספר חדושי הגר"ח מבריסק זצ"ל סימן תכ"ד כתב דהנשאר בטומאה חמורה לא מועיל הטבילה לטומאה קלה.
ובהמשך שם.
עוד נראה להוכיח מהרמב"ם פ"ג דשביתת עשור ה"ג שפוסק שאסור לטבול ביום הכפורים בזמן הזה שאין הטובל טהור מפני טומאת מת ואין הרחיצה לתפלה אלא מנהג ולא מועיל להתיר אסור ע"ש. הרי פירש שמפני טומאת מת שבו אין לטבול, ולכאורה אמאי לא התיר דהרי נטהר מטומאת קרי, אלא משמע דבאיכא בטומאה חמורה עליו אינו נטהר גם מהטומאה הקלה, ואם כנים הדברים, תתיישב קושיית הבאה"ל שכ"ו ד"ה אדם על המ"א שהתיר לטבול לקיו בשבת, ולא נקרא מתקן שחיוב הטבילה רק מדרבנן, ותמה הלוא הטומאה היא דאורייתא ונהר בטבילה מיניה, ולא דמי לטומאה שעיקרו דרבנן, וע"ש שמחלק שמועיל רק לדרבנן, ולדברינו ניחא דהואיל ולא נטהר מטומאת מת דאורייתא שפיר מותר שמתקן רק לדרבנן.

[אפרקסתא דעניא]

מאמר מעניין שאין להקפיד כל כך על טבילת עזרא.
http://www.ateret4u.com/online/f_01528_part_23.html

נעלם מהמחבר שריב"ל עצמו הוא זה שהתיר בט"ק ובשאובין, וכל חידושו נפל לבירא.

ועצם הדבר שהיו שתי תקנות שונות, דבר נכון הוא ומוכח ממקומות רבים, והרחיב בזה בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) [זצ"ל] עמ"ס ברכות.

[מבקש לדעת ולהבין]

נעלם מהמחבר שריב"ל עצמו הוא זה שהתיר בט"ק ובשאובין, וכל חידושו נפל לבירא.

כמה שזכור לי מבואר שם בראשונים ואולי ברשב"א דהמקשה דפריך מריב"ל דדריש סמוכין מה"ת לבע"ק שאסור בד"ת לא ידע ולא גרס את מה שהביאה הגמ' בהמשך כב עמוד א דריב"ל אמר מה טיבן של טובלי שחרית וכו' אפשר בנתינה ט' קבין.

[אמסטרדם]

הגר"מ שטרנבוך הביא מכת"י אור חדש ראיה דאין עניין בטבילה לתוספת קדושה, מגמ'

ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות" (שבת קכז ע"ב)

שאם יש עניין בטבילה לתוספת קדושה בלבד אף שלא לטומאה, למה היה להם לחשוד כלל?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=116

כדי שלא להכשיל הציבור במחשבה של "מאי אהנו לן רבנן" ח"ו אכתוב מה שלכאו' י"ל בישוב ראיה הנ"ל:
א' הגה"ק מהרי"ד מבעלזא ז"ל אמר פעם אודות בנו הגדול מהר"א מבעלזא ז"ל שאילו היה לו [למהרי"ד] גוף קדוש כמותו לא היה טובל כלל במקוה...
ב' כמדומה שאין שום 'בעיה' לומר שדרך הבעש"ט [עולם התיקון מהארה של מלך המשיח] לא היה שייך בזמן הגמרא.

[מבקש לדעת ולהבין]

נעלם מהמחבר שריב"ל עצמו הוא זה שהתיר בט"ק ובשאובין, וכל חידושו נפל לבירא.

כמה שזכור לי מבואר שם בראשונים ואולי ברשב"א דהמקשה דפריך מריב"ל דדריש סמוכין מה"ת לבע"ק שאסור בד"ת לא ידע ולא גרס את מה שהביאה הגמ' בהמשך כב עמוד א דריב"ל אמר מה טיבן של טובלי שחרית וכו' אפשר בנתינה ט' קבין.

חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כא עמוד ב
והאמר רבי יהושע מנין לבעל קרי שאסור בד"ת שנ' והודעתם לבניך וכ"ת ר"י לא דריש סמוכים וכו', מכאן נראה שהמקשה היה סבור דריב"ל אסור מדאורייתא קאמר ולא שמיעא ליה אידך דריב"ל דאמר לקמן מה טיבן של טובלי שחרית הללו ופרישנא דה"ק מה טיבן בטבילה איפשר בנתינה ונתינה בדאורייתא ליכא ומההיא שמעינן בודאי דריב"ל אסור מדרבנן קאמר ומשום גדר גדול שגדרו חכמים וכדאמרינן לקמן.

[מבקש לדעת ולהבין]

ב' כמדומה שאין שום 'בעיה' לומר שדרך הבעש"ט [עולם התיקון מהארה של מלך המשיח] לא היה שייך בזמן הגמרא.

פשוט הוא שהרבה ממה שחידש האר"י ז"ל והבעש"ט זי"ע לא היו ידועים בזמן חז"ל כמו קריאת שמע שעל המטה שצריך לקרוא על המטה בנוסף לתפילת ערבית ועוד הרבה כהנה.

[לומד_בישיבה]

לאלו שבקשו לדעת מהי מסקנתו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א.
למסקנא שם.
ובדברינו יוצא חידוש דכיון דאנן טמאי מתים, הטובלים לטומאת קרי נטהרים רק מעיקר הטומאה, אבל נשארים עדיין כדין טבול יום אף לאחר הערב שמש, שאי אפשר לנו ליטהר לגמרי כטבול יום כשאנו טמאי מת וכמש"נ.

[הכהן]

ב' כמדומה שאין שום 'בעיה' לומר שדרך הבעש"ט [עולם התיקון מהארה של מלך המשיח] לא היה שייך בזמן הגמרא.

פשוט הוא שהרבה ממה שחידש האר"י ז"ל והבעש"ט זי"ע לא היו ידועים בזמן חז"ל כמו קריאת שמע שעל המטה שצריך לקרוא על המטה בנוסף לתפילת ערבית ועוד הרבה כהנה.

??

[מנחם]

viewtopic.php?f=17&t=16438

[אפרקסתא דעניא]

נעלם מהמחבר שריב"ל עצמו הוא זה שהתיר בט"ק ובשאובין, וכל חידושו נפל לבירא.

כמה שזכור לי מבואר שם בראשונים ואולי ברשב"א דהמקשה דפריך מריב"ל דדריש סמוכין מה"ת לבע"ק שאסור בד"ת לא ידע ולא גרס את מה שהביאה הגמ' בהמשך כב עמוד א דריב"ל אמר מה טיבן של טובלי שחרית וכו' אפשר בנתינה ט' קבין.

חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כא עמוד ב
והאמר רבי יהושע מנין לבעל קרי שאסור בד"ת שנ' והודעתם לבניך וכ"ת ר"י לא דריש סמוכים וכו', מכאן נראה שהמקשה היה סבור דריב"ל אסור מדאורייתא קאמר ולא שמיעא ליה אידך דריב"ל דאמר לקמן מה טיבן של טובלי שחרית הללו ופרישנא דה"ק מה טיבן בטבילה איפשר בנתינה ונתינה בדאורייתא ליכא ומההיא שמעינן בודאי דריב"ל אסור מדרבנן קאמר ומשום גדר גדול שגדרו חכמים וכדאמרינן לקמן.

פשוט אין קשר. הרשב"א שואל על המקשן שהביא את דברי ריב"ל מתוך מחשבה שזה דאורייתא, והרי מוכח מריב"ל בעמוד הבא שזה דרבנן.

ואילו אני טענתי שוודאי ריב"ל ידע את דבריו שלו עצמו, וא"כ א"א לומר שמה שדרש ממעמד ה"ס לחייב טבילה, זה משום שסבר שאי אפשר בשאובין ובט"ק, כמו שטען בעל המאמר שעליו יצא קצפי.

[מבקש לדעת ולהבין]

??

מ"ב או"ח רל"ט א'.
פרשה ראשונה - ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ"ע של ק"ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים. וטוב לומר תמיד כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות בצירוף אל מלך נאמן לשמור רמ"ח אבריו:
כמו כן עיין רש"י תחילת ברכות שהיו קוראין מבעוד יום מפני שסמכו על קריאת שמע שעל המטה.

אמנם האר"י הקדוש הזהיר ביותר שצריך לקרות ג' פרשת בקריאת שמע שעל המטה ולדעתו חייב אדם לקרוא ד' פעמים ביום את סדר קריאת שמע
מה לא בסדר?!

[מבקש לדעת ולהבין]

פשוט אין קשר. הרשב"א שואל על המקשן שהביא את דברי ריב"ל מתוך מחשבה שזה דאורייתא, והרי מוכח מריב"ל בעמוד הבא שזה דרבנן.
ואילו אני טענתי שוודאי ריב"ל ידע את דבריו שלו עצמו, וא"כ א"א לומר שמה שדרש ממעמד ה"ס לחייב טבילה, זה משום שסבר שאי אפשר בשאובין ובט"ק, כמו שטען בעל המאמר שעליו יצא קצפי.

את הסוגיא למדתי מזמן והעתקתי ממה שרשום לי על הגיליון מפעם - שהמקשן סבר שלא אמר ריב"ל את שאובין וט' קבין. כך הבנתי בזמנו בכוונת הרשב"א.

[מבקש לדעת ולהבין]

אמנם האר"י הקדוש הזהיר ביותר שצריך לקרות ג' פרשת בקריאת שמע שעל המטה ולדעתו חייב אדם לקרוא ד' פעמים ביום את סדר קריאת שמע
מה לא בסדר?!

לדעתו של האר"י הקדוש קריאת שמע שעל המטה לפני חצות הוא התיקון הגדול ביותר לעוון כרת ודל.
--
ולכך אחר תפילת ערבית יסתלקו אורות שנמשכו ע"י ק"ש לגמרי, ולכן צריכין אנחנו לקרא ק"ש על המטה בשביל צורך חצות השני של הלילה, ומה שמקדמין לקרא ק"ש זו בעת השכיבה ואין ממתינים עד שיגיע חצות השני של הלילה יתבאר ענין זה לקמן במקומו, וכל זה שכתבנו הוא ראשי דרים מה שיוכל אדם פשוט לסבול בדעתו, אך באמת דברים אלו יש בהם עוד סודות עמוקים ונתבארו ברחבה בשער הכוונות לרבינו האר"י ז"ל
http://www.shechem.org/torah/benishhi/reshon/vaera.html

[מבקש לדעת ולהבין]

לתועלת החברים כאן.
אות יג בבן איש חי אולי פרשת ויקהל.
בק"ש זו שעל המטה יכוין לתקן עון קרי ושז"ל שיצא ממנו בין בשוגג בין במזיד, שימותו הגופים הטומאים המלבישים לנשמות שנעשקה אותם הסט"א מכח אותם טיפות של זרע שיצאו ממנו לבטלה, ויחזרו אותם הנשמות הקדושות לקדושה ויבואו בעוה"ז כשאר כל נשמות הקדושות, ותועיל ק"ש בכונה זו גם לאותן טפות זרע שיצאו ממנו אחר ששמש מטתו שלא שהה על הבטן עד שיצאו ממנו כל הטיפין כולם, וגם לרבות אותם טיפין קטנים שיצאו ממנו לפעמים ע"י עיצור שדוחק עצמו בעשיית צרכיו, וגם לרבות טיפין קטנים שיצאו ממנו ע"י קשוי האבר קודם תשמיש שעיים לא נכנס השמש במקומו מחמת איזה עיכוב שהיה לו הן באונה הן ברצון, וק"ש זו תועיל גם לאשה בעבור זרע היוצא ממנה מחמת ריבוי תאוה שמתעוררת בה, שע"ז נאמר ונגע לא יקרב באהלך זו אשתך שנקראת אהל ועיין בס' הכונות

[אפרקסתא דעניא]

פשוט אין קשר. הרשב"א שואל על המקשן שהביא את דברי ריב"ל מתוך מחשבה שזה דאורייתא, והרי מוכח מריב"ל בעמוד הבא שזה דרבנן.
ואילו אני טענתי שוודאי ריב"ל ידע את דבריו שלו עצמו, וא"כ א"א לומר שמה שדרש ממעמד ה"ס לחייב טבילה, זה משום שסבר שאי אפשר בשאובין ובט"ק, כמו שטען בעל המאמר שעליו יצא קצפי.

את הסוגיא למדתי מזמן והעתקתי ממה שרשום לי על הגיליון מפעם - שהמקשן סבר שלא אמר ריב"ל את שאובין וט' קבין. כך הבנתי בזמנו בכוונת הרשב"א.

קודם כל לא זו כוונת הרשב"א, אבל אפילו אם כן, הרי ודאי שהאמת היא שריב"ל אמר את שני הדברים. אז איך בא אותו כותב וטוען שלפי ריב"ל חייבים דווקא טבילה ולא ט"ק? האם הוא סובר כמו המקשן-לפי-הבנתך-השגויה-בהבנת-הרשב"א?

[אמסטרדם]

שאלה עמהארצותי לגמרי: האיך מהני טבילה לטומאת נדה הא נשארת בטומאת מת?

[מבקש לדעת ולהבין]

פשוט אין קשר. הרשב"א שואל על המקשן שהביא את דברי ריב"ל מתוך מחשבה שזה דאורייתא, והרי מוכח מריב"ל בעמוד הבא שזה דרבנן.
ואילו אני טענתי שוודאי ריב"ל ידע את דבריו שלו עצמו, וא"כ א"א לומר שמה שדרש ממעמד ה"ס לחייב טבילה, זה משום שסבר שאי אפשר בשאובין ובט"ק, כמו שטען בעל המאמר שעליו יצא קצפי.

את הסוגיא למדתי מזמן והעתקתי ממה שרשום לי על הגיליון מפעם - שהמקשן סבר שלא אמר ריב"ל את שאובין וט' קבין. כך הבנתי בזמנו בכוונת הרשב"א.

קודם כל לא זו כוונת הרשב"א, אבל אפילו אם כן, הרי ודאי שהאמת היא שריב"ל אמר את שני הדברים. אז איך בא אותו כותב וטוען שלפי ריב"ל חייבים דווקא טבילה ולא ט"ק? האם הוא סובר כמו המקשן-לפי-הבנתך-השגויה-בהבנת-הרשב"א?

עזוב אותך מן הרשב"א ראה בהמאירי שכתב שתקנת עזרא מן התורה הוא וראה גם תנא דבי אליהו ראה אדם קרי חייב טבילה מן התורה. כך שאם לא נוח לך ריב"ל הבא ראיה מתני דבי אליהו.
http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewb ... 73_296.pdf

[אפרקסתא דעניא]

אמסטרדם, שאלתך טובה. הרב אלישיב שם מבאר שאם יש נפ"מ דאורייתא בהטהרות החלקית היא ודאי מועילה, ולכן טמא מת שהוא זב וטבל לזיבתו מותר ליכנס למחנה ישראל.

[אפרקסתא דעניא]

מבקש,

מה אתה רואה בתנא דבי אליהו? הרי בתורה כתוב שאיש שיצאה ממנו ש"ז חייב טבילה. היכן כתוב בתדב"א שזה לעניין לימוד תורה כתק"ע?

ואיפה המאירי שציינת?

כאן כתוב להיפך - http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=77

[מבקש לדעת ולהבין]

בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כב עמוד א
טבילה זו שתקן עזרא לבעלי קריין ראו הבאים אחריו שלא פשטה תקנתו בכל ישראל ושלא היו רוב צבור יכולין לעמוד בה ובטלוה ואע"פ שאין ב"ד רשאי לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין הואיל ולא פשטה גזרתו בכל ישראל ושאין רוב צבור יכולין לעמוד בה רשאין הם לבטל כמו שאמרו אי איכא גוי כלו אין וכו' ולפיכך בטלוה יש מפרשים הטעם שלא נאמר אין ב"ד יכול לבטל וכו' אלא במה שנתקן מחמת גדר אבל מה שנתקן ממקראות והם רואים לפרשם בדרך אחרת רשאים והם מפרשים מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה כלומר מהיכן יצאה לעזרא תקנה זו ואע"פ שאמרו עזרא תיקן כדאמרינן בעלמא דריש והתקין או זו דרש והתקין והוא דרשה מדכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורים וכו' והם באו לדרשם על המלמד את בנו תורה שהוא כאלו קבלה מהר סיני וכיוצא בזה רשאין לבטל שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים שבכל דור ודור וכבר כתבנו כיוצא בה במס' ע"ז במה שראו לתקן מחמת איסור ונמצא שאינו ולפיכך בטלוה ומ"מ כדי שלא תעקר מכל וכל העמידוה על נתינת ט' קבין על גופו שכך שערו שכל הגוף עולה בהם דרך נתינה ואח"כ בטלו גם כן נתינה זו כלל גדול אמרו אין דברי תורה מקבלין טומאה מ"מ טבילה זו קדושה גדולה היא וכל המחמיר בה תבא עליו ברכה ומפני זה נהגו לטבול ערב ר"ה ויום הכפורים שהם ימי סליחה
מבואר מדבריו דעזרא לא תקן מדעתו אלא דרש הסמוכין ועל זה יכולין בית דין שאחריו וכו'.
ומה שהקשית מה מצאתי בתנא דבי אליהו עיין ב"ק פב עמוד ב' דפריך התם דאורייתא הוא וכו' ותירץ דאורייתא לתרומה וקדשים.

[לומד_בישיבה]

שאלה עמהארצותי לגמרי: האיך מהני טבילה לטומאת נדה הא נשארת בטומאת מת?

ראה מה שהבאתי מתשובות והנהגות שדן בכל הענין ועוד ראיתי בזה מי שכתב.
בזה הלשון.
בנדה גם אם אינה ניטהרת בזה מכל מקום הטבילה מועילה שתהיינה מותרת לבעליהן ועי' בשב-שמעתתא ש"א פי"ב שהביא מדברי התוס' בב"ק יא, א, דנדה דאסורה לבעלה אין בזה מדיני ספק טומאה אלא הר"ז כספק איסורא, ולכן בספק ספיקא מותרת, ע"ש.
ומטעם זה אפילו נדה אינה מחוייבת טבילה בזמן הזה והא ראיה שהנדות שאינן נשואות, אינן טובלות כלל בזה"ז, ואף הנשואות אין חיובן מדין טומאה וטהרה, אלא כדי שתהיינה מותרות לבעליהן, ואם הבעל אינו בעיר וכדומה, אינה חייבת לטבול כלל, וכמו בלא נשואה.

[אפרקסתא דעניא]

בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כב עמוד א
טבילה זו שתקן עזרא לבעלי קריין ראו הבאים אחריו שלא פשטה תקנתו בכל ישראל ושלא היו רוב צבור יכולין לעמוד בה ובטלוה ואע"פ שאין ב"ד רשאי לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין הואיל ולא פשטה גזרתו בכל ישראל ושאין רוב צבור יכולין לעמוד בה רשאין הם לבטל כמו שאמרו אי איכא גוי כלו אין וכו' ולפיכך בטלוה יש מפרשים הטעם שלא נאמר אין ב"ד יכול לבטל וכו' אלא במה שנתקן מחמת גדר אבל מה שנתקן ממקראות והם רואים לפרשם בדרך אחרת רשאים והם מפרשים מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה כלומר מהיכן יצאה לעזרא תקנה זו ואע"פ שאמרו עזרא תיקן כדאמרינן בעלמא דריש והתקין או זו דרש והתקין והוא דרשה מדכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורים וכו' והם באו לדרשם על המלמד את בנו תורה שהוא כאלו קבלה מהר סיני וכיוצא בזה רשאין לבטל שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים שבכל דור ודור וכבר כתבנו כיוצא בה במס' ע"ז במה שראו לתקן מחמת איסור ונמצא שאינו ולפיכך בטלוה ומ"מ כדי שלא תעקר מכל וכל העמידוה על נתינת ט' קבין על גופו שכך שערו שכל הגוף עולה בהם דרך נתינה ואח"כ בטלו גם כן נתינה זו כלל גדול אמרו אין דברי תורה מקבלין טומאה מ"מ טבילה זו קדושה גדולה היא וכל המחמיר בה תבא עליו ברכה ומפני זה נהגו לטבול ערב ר"ה ויום הכפורים שהם ימי סליחה
מבואר מדבריו דעזרא לא תקן מדעתו אלא דרש הסמוכין ועל זה יכולין בית דין שאחריו וכו'.
ומה שהקשית מה מצאתי בתנא דבי אליהו עיין ב"ק פב עמוד ב' דפריך התם דאורייתא הוא וכו' ותירץ דאורייתא לתרומה וקדשים.

מאירי מעניין. בכל מקרה זו לא הדעה המקובלת.

בקשר לתנדב"א לא ירדתי לסוף דעתך. מהגמ' בב"ק מוכח שמו שכתבתי, שיש טבילה מדאורייתא אך לא לד"ת אלא לטהרות. היכן אתה רואה בתנדב"א שיש טבילה מדאורייתא לד"ת?

[מבקש לדעת ולהבין]

ראה בעמוד הבא בתד"א ובהערות שם ולא יתכן שכוונתו לתרומה ולקדשים עיין שם כל העניין.
http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewb ... 73_297.pdf
---
הפניתי אותך לבבא קמא לומר לך שאין הכוונה לתרומה ולקדשים שלא בא התנד"א לומר לנו את המפורש בקרא.

[אפרקסתא דעניא]

ראה בעמוד הבא בתד"א ובהערות שם ולא יתכן שכוונתו לתרומה ולקדשים עיין שם כל העניין.
http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewb ... 73_297.pdf
---
הפניתי אותך לבבא קמא לומר לך שאין הכוונה לתרומה ולקדשים שלא בא התנד"א לומר לנו את המפורש בקרא.

לא מבין אותך. התנדב"א מדבר גם על זב שלא טובל ונענש שימות בזובו. גם זה קשור לטבילה לד"ת?!

[מבקש לדעת ולהבין]

ספר מדהים!!
בזמנו רשמתי שבחלק ט"ז כותב לבאר את דברי התנדב"א אך לצערי לעת עתה ביקשתיו ולא מצאתיו.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... 156&page=1
http://www.hebrewbooks.org/51271

[מבקש לדעת ולהבין]

http://www.hebrewbooks.org/2695
http://www.hebrewbooks.org/4170

[דב בער]

הגר"מ שטרנבוך הביא מכת"י אור חדש ראיה דאין עניין בטבילה לתוספת קדושה, מגמ'

ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות" (שבת קכז ע"ב)

שאם יש עניין בטבילה לתוספת קדושה בלבד אף שלא לטומאה, למה היה להם לחשוד כלל?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=116

יש לציין שראיה זו מיוחסת להגר"א זצוק"ל
ואנוכי שמעתי פעם לדחות ראיה זו, שמדוקדק בלשון הגמ' 'למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו', שראו שהקפיד שלא שח בדברי תורה עד לאחר שטבל, ומכאן חשדוהו שנטמא ולכן אסור בדברי תורה, שאם טבילתו היתה להוספת טהרה לא היה צריך לימנע מלשנות עמהם.
ודרך אגב, שמעתי פעם שמהגמ' זו נלמד שיש ענין לצדיקים לעשות פעולות שיחשדו בהם שאינם צדיקים, וכמו שמצינו בכמה וכמה צדיקים.

[זנב לשועלים]

ודרך אגב, שמעתי פעם שמהגמ' זו נלמד שיש ענין לצדיקים לעשות פעולות שיחשדו בהם שאינם צדיקים, וכמו שמצינו בכמה וכמה צדיקים.

אדרבה, וכי למה אמר להם במה חשדתוני? אע"כ שאסור לעשות כן בלי לפרש!

[לומד_בישיבה]

ספר מדהים!!
בזמנו רשמתי שבחלק ט"ז כותב לבאר את דברי התנדב"א אך לצערי לעת עתה ביקשתיו ולא מצאתיו.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... 156&page=1
http://www.hebrewbooks.org/51271