מ.ל. כתב:אגב, איה מקום דברי החזו"א בעניין הנקב של ההשקה? (מפני איזה טעם עושים אותו גבוה ולא נמוך).
"...הבאנו לעיל מדברי אחרונים שחששו שמקוה של זוחלין אינו מטהר שאובין, וראינו שגם החזו"א עומד בשיטה זו. אמנם מצינו שהחמירו יותר, והיינו שאפילו אם הבור של גשמים אינו זוחל, מ"מ כיון שבשעה שמכניסים אצלו מים שאובין מצד אחד, עי"ז המים מקלחין מיד לבור הטבילה, גם בזה באנו לחשש זוחלין. והנה היה מקום לחלק בין כשהזחילה היא בבור הגשמים המטהר, שאז אינו יכול לטהר השאובין דאין שם מקוה עליו, לבין כשהזחילה היא במים המיטהרים דבכה"ג לית לן בה , דאל"כ תיקשי לן ממשנה שלימה (שם פ"ו מ"ח): היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה. הרי שלא חשו לזוחלין בכה"ג . וכבר עמד בכ"ז מרן במקו"א וז"ל:
'פ"ו מ"ח. ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס - מכאן מוכח ג"כ כפירוש ר"ש ברישא דמתני' שהשאובין מתטהרין בזוחלין, דאל"כ כששופך לעליון בזמן שהוא מלא והן זוחלין אינן חיבור למקוה והוי כשופך על הארץ ויורד לתוך המקוה ולתנא דמתני' פ"ד מ"ד בעינן רבי' והמשכה ובכל המקוה לכו"ע בעינן רבי', והכא מכשרינן בכל המקוה, אלא ה"ט דשאובין מתטהרין בזוחלין כשהן מחוברין למקוה שלם, ואין לומר דהכא ה"ט דאיירי בשופך בזעם ואנו בטוחין דרוב השאובין יורדין לפנים ודוחין את מי המקוה לחוץ וכמש"כ לעיל סי' ב' סק"ח, דהכא משמע אף שאין בעליון רק מ"ס מצומצמות וא"כ תכף כשיוצאין המים כשרים לחוץ יפסלו השאובין את העליונה אלא ודאי שכבר נטהרו השאובין בהתחברן למקוה, ומיהו י"ל שכל טפה וטפה של השאובין מתטהרה בבאה לפנים קדם שנדחו מן המקוה לחוץ אף שנעשין ב' הפעולות בב"א , ואין לומר שכבר נטהרה הטפה קדם שבאו שאובין ג' לוגין ז"א שכיון שחסר טפה אחת מן המקוה אין השאובין משלימין שיעורה, וכשיבואו ג' לוגין יפסל, [אחרי כותבי ראיתי שהר"ש לא החליט הדבר ס"ל שאפשר לפרש מתנ' במעמיק הסילון עד שנעשה אשבורן ומיהו קשה לפ"ז למה נקט תחתון ועליון ליתני זה בצד זה, ועי' פ"ג מ"ב ויטהרו העליונים כו' ובר"ש שם דאתיא כר"מ ודוחק אבל אי זוחלין מטהרין שאובין א"ש]',
אכן סו"ס לדינא החמיר בזה מרן לחוש דאין הזוחלין מטהרין ואינן נטהרין. ולכך הציע כאן לפקוק בור הגשמים בשעה שנותנים לתוכו המים השאובין, ורק כשנתמלא הבור מן המים השאובין, אז פותחין אותו, והמים מקלחין לבור הטבילה. וכך היה תיקון מקוואות שבעיה"ק ירושלים, כמש"כ הגרימ"ט בקובץ המאסף (שנת תרס"ד חוברת ז' ועיין גם במכתבו של הג"ר יעקב לנדא הנדפס בספר טהרת המים להגר"נ טלושקין, מהדו"ד דף קפ"ד, הו"ד בספר מקוה מים ח"א דף כ"ט ) .
אבל בספרו (יור"ד קכ"ג סק"א, 'סדר עשיית מקוה') הציע מרן תיקון חדש באופן אחר וז"ל שם: 'והנקב המקלח למקוה צריך להיות גבוה מהנקב המקלח מי העיר לאוצר המים, כדי שיבואו מי העיר לאוצר המים במקום אשבורן. שאם נקב המקוה נמוך, נמצאו מי העיר זוחלין תיכף למקוה, ואין להקל בכולו שאוב ע"י זריעתן במים זוחלין. אף שהזוחלין צפין על מ' סאה אשבורן'. והיינו שיש לתקן שכניסת המים השאובין לבור מי הגשמים, תהיה למטה ממקום נקב יציאת המים לבור הטבילה, ששם המים באשבורן ואינם זוחלים. שאין המים זוחלים אלא אותם שמעל הנקב. וקי"ל (שו"ע שם סעיף ) כרא"ש, דזחילה מעל מ"ס אינה פוסלת את כל המקווה. ויש כאן ריוח בתרתי. שהמים מגיעים לאשבורן ולא למקוה של זוחלין, והמים עצמם נחים מזחילתן.
ויש שהעירו ע"ז (הגרצ"פ פראנק , הגר"י גרינוואלד מפאפא ) שכיון שהמים באים למטה בדוחק הרי הם דוחקים את המים לעלות למעלה, ונמצא שהמקוה כולו זוחל, גם המים שמתחת לנקב. ובזה לא יוכשר אפי' למ"ד דזחילה מעל מ"ס אינה פוסלת. אבל כל השגה זו אין לה קיום רק אם מקום כניסת המים השאובין הוא ברצפת בור הגשמים . אבל באמת תקנת החזו"א אינה אלא שיהיה נקב כניסת המים השאובין נמוך מנקב קילוח המים לבור הטבילה, ולעולם אפשר דעדין יש מ' סאה מתחת לנקב כניסת המים באופן שהמים השאובין מתחברים למ"ס שאינם זוחלים כלל, וא"כ בכה"ג אין מקום להשגה. בר מן דין לדעת החזו"א (בתשו' שלפנינו וש"נ לספריו) אין גדר זחילה אלא על המים היוצאים עתה מן הסדק. ראה לקמן, וא"כ לשיטתו אין כאן השגה כלל.
והנה, פשיטא שעצה זו שכתב מרן בספרו, לתקן שכניסת מים השאובין יהיו מתחת נקב היציאה, מציאות זו לא היתה שייכת במקוה שעליה נשאל כאן, ששם שפכו השאובין בכלים לתוך הבור (על גדותיו) ולא באו המים השאובין בצינור כלל. אכן ישל"ע מפני מה לא ניחא ליה לחזו"א בספרו, בתקנה זו של פקק. ואין לומר דהוא משום חששא דהוויתו בידי אדם (ראה ביאור הענין לקמן אות ד'), שכן בספרו לא החמיר בזה (כמו שהבאנו שם). ולקמן באות ה' העלנו השערה שמא החזו"א לשיטתו מיאן בפקק. עי"ש".