אשכול בקשות ספרים, מאמרים ומחקרים מתוך ספרים שאינם באוצר

[ר' גדליה הספרן]

זקוק לעיתון "החבצלת" מכ"ד שבט תרמ"ח.

ידוע לי שנמצא היכן שהוא ברשת

תודה.

[הסרפד]

ידוע לי שנמצא היכן שהוא ברשת

הא לכם: http://jpress.org.il/publications/HZT-he.asp

[ר' גדליה הספרן]

ידוע לי שנמצא היכן שהוא ברשת

הא לכם: http://jpress.org.il/publications/HZT-he.asp

לא מצליח לצערי להגיע לאתר. האם אפשר בבקשה להורידו לי בפרומט pdf?

[יאיר]

באתר ההוא אין התאריך הנ"ל (2/6/88) וגם באתר הזה יש רק את של יום לפניו:
http://www.jnul.huji.ac.il/dl/newspaper ... 880205.htm

[בכור שטן]

יש ביביליוגרפיה של בניהו ניתן להורידה בויקיפדיה בערכו.

[חכם באשי]

שלום,
אני זקוק בדחיפות למאמר הבא:
זכריה גורן, 'על המשמעות הפרשנית של טעם "השלשלת', טורא (תשמט), עמ' 83-92
(זה הופיע אח"כ כפרק בספרו 'טעמי המקרא כפרשנות')

[עשוי לנחת]

אני מחפש את המאמר 'ת' רוס / שני פירושים לתורת הצמצום'
[אמור להיות באחד מספרי 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל', כמדומה של מאגנס]

[שפה ברורה]

כתב וחותם (לרע"א) ח"ב סי' נ"ט [לא מצאתיו באוצר, אולי ישנו תחת שם אחר]

[איש_ספר]

אין באוצר. (הרב איינשטיין שליט"א לא מרשה) סרקתי עבורך מהעותק שבספריתי (סליחה על האיכות)

כתב וחותם.pdf

(70.71 KiB) הורד 480 פעמים

סוף התשובה: המצוה בביתו ויש בו חיוב מזוזה אבל אין הכרח מזה דכל הבתים חייבים במזוזה.

[מ.ל.]

אני נזקק לצילום מ"ספר הישוב" כרך ב' עמ' 29. תודה רבה.

[הוגה ומעיין]

אני מחפש את המאמר 'ת' רוס / שני פירושים לתורת הצמצום'
[אמור להיות באחד מספרי 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל', כמדומה של מאגנס]

סרקתיו מזמן מצילום שהיה ברשותי, ולכן האיכות החלשה.

[עשוי לנחת]

אני מחפש את המאמר 'ת' רוס / שני פירושים לתורת הצמצום'
[אמור להיות באחד מספרי 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל', כמדומה של מאגנס]

סרקתיו מזמן מצילום שהיה ברשותי, ולכן האיכות החלשה.

יישר כח גדול! זה בסדר גמור.
אין לך את הסוף?

[חכם באשי]

אני נזקק לצילום מ"ספר הישוב" כרך ב' עמ' 29. תודה רבה.

מצ"ב

הישוב.pdf

(463.14 KiB) הורד 532 פעמים

[עשוי לנחת]

אני מחפש את המאמר 'ת' רוס / שני פירושים לתורת הצמצום'
[אמור להיות באחד מספרי 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל', כמדומה של מאגנס]

סרקתיו מזמן מצילום שהיה ברשותי, ולכן האיכות החלשה.

יישר כח גדול! זה בסדר גמור.
[אין לך את הסוף?]

[מ.ל.]

תודה לך 'חכם באשי'. עזרת לי מאוד.

[חכם באשי]

שלום,
אני זקוק בדחיפות למאמר הבא:
זכריה גורן, 'על המשמעות הפרשנית של טעם "השלשלת', טורא (תשמט), עמ' 83-92
(זה הופיע אח"כ כפרק בספרו 'טעמי המקרא כפרשנות')

מישהו יכול לעזור????

[ר' גדליה הספרן]

זקוק ל'תולדות החסידות' עמ' 254 הוצאת דביר, ת"א תש"ל.

בברכת תודה על העבר ועל העתיד.

-----------
למנהלים: אולי כדאי לנעוץ אשכול זה בתחילת כל הפורמים למען הכלל.

[שפה ברורה]

אין באוצר. (הרב איינשטיין שליט"א לא מרשה) סרקתי עבורך מהעותק שבספריתי (סליחה על האיכות)

כתב וחותם.pdf

סוף התשובה: המצוה בביתו ויש בו חיוב מזוזה אבל אין הכרח מזה דכל הבתים חייבים במזוזה.

יישר, תזכה למצות

[מיללער]

שו"ת משנת יעקב ד' חלקים - להג"ר יעקב סג"ל לעבאוויטש מקאפיש-וויליאמסבורג, יש סיבה למה אינם נמצאים באוצר [גם לא בה"ב]? האם יש שם מבוא עם תולדות המחבר?

[חכם באשי]

אודה למי שיוכל להעלות עבורי את:
דברי סופרים, לובלין תרע"ג, לר' צדוק הכהן, קונטרס לקוטי מאמרים, חידושי ספר יהושע בפסוק ויהי אחרי מות משה + שער.
תודה רבה.

[אמסטרדם]

אם כבר אז כבר... למה המחבר של משנה הלכה מתיירא מלפרסם שמו ברבים?

[אלימלך מליזנסק]

האם יש למישהו הספר
nine gates ממרדכי זשירי לאנגער?

[איש רגיל]

אם כבר אז כבר... למה המחבר של משנה הלכה מתיירא מלפרסם שמו ברבים?

אם היית מכירו לא היית שואל. ענוותן ושפל ברך ולא מחזיק טיבותא לנפשיה כפשוטו ממש.
יושב מבוקר עד ליל בחדרו שבישיבת בית אברהם סלונים בירושלים, ולא פסיק פומיה מגירסא.

[מ.ל.]

אם היית מכירו לא היית שואל. ענוותן ושפל ברך ולא מחזיק טיבותא לנפשיה כפשוטו ממש.
יושב מבוקר עד ליל בחדרו שבישיבת בית אברהם סלונים בירושלים, ולא פסיק פומיה מגירסא.

שמו יתכנה בפי כל - ר' יוסל' קלפהולץ, (ועל אף שהוא כיסה, לנו מותר לגלות טפח וטפחיים מגדלותו). התחיל במצוה הרב 'איש רגיל', והיטיב להגדיר. הבריות אומרות עליו שהוא שקוע כיום ברזי עולם בתורת הסוד, וזאת כמובן לאחר שמילא כריסו בש"ס ופוסקים. לפי הידוע לי, יש לו 'זבולון' שתומך ומכלכל את ביתו, וגם בהקדמה לספרו הוא מודה לאותו נדיב עלום שם.

[ארי שבחבורה]

אודה מאוד למי שיעלה עבורי מתוך ספרו של יצחק ד' גילת "פרקים בהשתלשלות ההלכה" ירושלים תשנ"ב את הפרק "מדרש הכתובים בתקופה הבתר תלמודית" (עמ' 374-394).

[הוד_והדר]

האם יש למישהו הספר
nine gates ממרדכי זשירי לאנגער?

יש לי

[הוד_והדר]

שו"ת משנת יעקב ד' חלקים - להג"ר יעקב סג"ל לעבאוויטש מקאפיש-וויליאמסבורג, יש סיבה למה אינם נמצאים באוצר [גם לא בה"ב]? האם יש שם מבוא עם תולדות המחבר?

אאל"ט אין שם מבוא, ספרי הרב מקאפיש נמצאים זה כמה שנים על מזבח העריכה על ידי מכון עוז והדר, וד"ל

[חכם באשי]

אודה מאוד למי שיעלה עבורי מתוך ספרו של יצחק ד' גילת "פרקים בהשתלשלות ההלכה" ירושלים תשנ"ב את הפרק "מדרש הכתובים בתקופה הבתר תלמודית" (עמ' 374-394).

מצ"ב.

גילת.pdf

(1.13 MiB) הורד 1223 פעמים

[חכם באשי]

מחפש "שמירת הלשון" לר"י מאיר הכהן זצ"ל, מהדורה ראשונה, ווילנא תרל"ו, הקדמת המחבר.

[מיללער]

שו"ת משנת יעקב ד' חלקים - להג"ר יעקב סג"ל לעבאוויטש מקאפיש-וויליאמסבורג, יש סיבה למה אינם נמצאים באוצר [גם לא בה"ב]? האם יש שם מבוא עם תולדות המחבר?

אאל"ט אין שם מבוא, ספרי הרב מקאפיש נמצאים זה כמה שנים על מזבח העריכה על ידי מכון עוז והדר, וד"ל

תודה רבה, וזה הסיבה אל אי מציאותם באוצה"ח?

[הוד_והדר]

שו"ת משנת יעקב ד' חלקים - להג"ר יעקב סג"ל לעבאוויטש מקאפיש-וויליאמסבורג, יש סיבה למה אינם נמצאים באוצר [גם לא בה"ב]? האם יש שם מבוא עם תולדות המחבר?

אאל"ט אין שם מבוא, ספרי הרב מקאפיש נמצאים זה כמה שנים על מזבח העריכה על ידי מכון עוז והדר, וד"ל

תודה רבה, וזה הסיבה אל אי מציאותם באוצה"ח?

אין לי ידיעה למה זה לא הוכנס למאגרים כמו אוצר החכמה והיברו בוקס, אבל באוצרות התורה זה נמצא

[ארי שבחבורה]

אודה מאוד למי שיעלה עבורי מתוך ספרו של יצחק ד' גילת "פרקים בהשתלשלות ההלכה" ירושלים תשנ"ב את הפרק "מדרש הכתובים בתקופה הבתר תלמודית" (עמ' 374-394).

מצ"ב.

גילת.pdf

אלפי תודות!!!

[הוד_והדר]

אני זקוק לעמודים 369-378 מתוך זרמים ומגמות בספרות המחשבה והמוסר אשר נכתבה על ידי יעקב אלבוים


תודה

[חכם באשי]

אודה למי שיוכל להעלות את שני הפירסומים הבאים:
יביע אומר חלק ח' חלק יורה דעה סימן כד כל הסימן.
ר' יהונתן מלוניל בבא קמא דף ל ע"א + שער (מהדורת שמא פרידמן, תשכ"ט)

תודה רבה

[איש רגיל]

אודה למי שיוכל להעלות את שני הפירסומים הבאים:
יביע אומר חלק ח' חלק יורה דעה סימן כד כל הסימן.

שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן כד

נשאלתי אודות יהודי שנשא אשה נכריה בנישואין אזרחיים אצל הערכאות, וילדה לו בנים, וכעת באה האשה הנכרית להתגייר ולהנשא אליו בחופה וקידושין, ולגדל בניה בדת ישראל, האם רשאים לקבלה ולגיירה כדת?

א) במשנה יבמות (כד ב) איתא: "הנטען על השפחה ונשתחררה, או על הנכרית ונתגיירה, הרי זה לא יכנוס, ואם כנס אין מוציאים מידו". ובגמרא, הא גיורת מיהא הויא, (ואף על פי שלא נתגיירה לשום יהדות אלא בשביל שישאנה זה. רש"י) ורמינהי, אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שלחן מלכים, או לשום עבדי שלמה, אינם גרים, דברי ר' נחמיה. שהיה ר' נחמיה אומר אחד גרי אריות (כגון הכותים שנאמר בהם (מלכים ב יז) וישלח ה' בהם את האריות, ונתגיירו. רש"י) ואחד גרי מרדכי ואסתר אינם גרים עד שיתגיירו כבזמן הזה. ומשני, הא איתמר עלה א"ר יצחק בר שמואל אמר רב, הלכה כדברי האומר כולם גרים הם. אי הכי לכתחלה נמי, משום דרב אסי, דאמר, הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך. ופירש רש"י, משום דאתו לאחזוקי לקלא קמא. (וכ"כ הראב"ן פ"ב דיבמות סי' לה. והאור זרוע ח"א סי' תריד אות א'). והרמב"ן בחידושיו שם, הביא פירוש רש"י, וכתב, וקשה לי דא"כ משמע דהיכא דאיכא עדים מפקינן לה, והא סיפא דמתני' דקתני הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אף על פי שכנס יוציא, אוקמה רב בעדים, וא"כ רישא בלא עדים וסיפא בעדים, לפלוג וליתני בדידה, ועוד שמצאתי בתוספתא (יבמות פ"ד ה"ה), הנטען מאשת איש וכו', עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל, וחזר העכו"ם ונתגייר, העבד ונשתחרר, הרי זה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא, ומדקתני גבי אשת איש "נטען", וגבי שפחה ונכרית "הבא", שמע מינה דוקא קתני, דהיינו שבא עליה בעדים, ואעפ"כ לא יוציא. לפיכך נ"ל לפרש מתני' דמיירי אפי' באיכא עדים, ומשום לזות שפתים אסור לכנוס, שלא יאמרו לשום זנות נתגיירה זו, ולשום זנות נשאה זה. ע"כ. וכ"כ הרשב"א בחידושיו ליבמות שם. וכ"כ בתשובה ח"א (סי' אלף ור"ה), דה"ט דלכתחלה לא יכנוס, משום דאיכא לזות שפתים ומכוער הדבר, שיאמרו שלא נתגיירה זו לשום שמים אלא כדי שתנשא לזה, ועצת חטאין יש ביניהם. ע"ש. וכ"כ בחידושי הריטב"א יבמות שם. וכ"כ המאירי יבמות שם. (וכ"כ בביאורי הגר"א סי' קעז ס"ק יז, ובחי' הרש"ש יבמות שם). והנימוקי יוסף יבמות שם, כתב כפירוש רש"י, דה"ט משום לעז, שלא יאמרו אגלאי מילתא למפרע שאמת היה הקול הראשון, ומ"מ אם כנס לא יוציא, דברננה לא מפקינן אשה מתחת בעלה, שנא' דרכיה דרכי נועם וכו'. ואח"כ סיים, ומיהו לאו דוקא ברננה, אלא אפילו בא על השפחה או על הנכרית בודאי, אם כנס לא יוציא. והכי קתני בהדיא בתוספתא. וה"ט שכיון שנתגיירה וקיבלה עליה מצות, חזקה היא דאגב אונסה גמרה וקיבלה. דגמרא גמיר לה, דאחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, גרים גמורים הם. הילכך מותרת היא לו. וכ"כ הרמב"ן. ע"כ. ודע שאין להוכיח ממ"ש הראשונים הנ"ל דחיישינן שמא יאמרו שנתגיירה לשם אישות, ולא לשם שמים, שגירות לשם אישות לא מהני אף מן התורה, ויפקפקו בעיקר הגירות, זה אינו, שלעולם אין קפידא בזה אלא מדרבנן, ומ"מ יש לחוש פן יטעו הרואים ויאמרו שאינה גיורת כלל אף בדיעבד, וכדעת ר' נחמיה דס"ל דגיור לשם אישות לא מהני אף בדיעבד. ומצאנו כיו"ב בגיטין (נט ב): "כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון", ופריך, למאן אי ליושבים הא קא חזו ליה, ופירש רש"י, שהרי רואים לכהן ראשון דסליק למנין שבעה. והפרי חדש (סי' קלה ס"ו) חשב להוכיח מכאן, שאם היה כהן בבית הכנסת, וקראו לישראל במקום כהן, אינו עולה למנין שבעה. והנודע ביהודה מה"ת (חאו"ח סי' יד) דחה הראיה הנ"ל, שפירוש הגמ' הוא שמא יטעו ויסברו שממה שקוראים לכהן אחר, מכלל שהראשון אינו עולה למנין שבעה, והשני הוא ראשון ממש, אבל לא שהדין כן באמת, רק שהרואים יטעו בכך. ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' ט). והחקרי לב (בשיורי א"ח סי' ה). וכן הסכימו להלכה רוב האחרונים שעולה למנין שבעה. וכמ"ש בשו"ת לב חיים ח"ב (דף קטו"ב רע"א). וע"ע בשו"ת מעשה אברהם (חאו"ח סי' ל) ובשו"ת ערוגת הבושם (סי' כא) ובשו"ת נטע שורק (סי' ז) ובשו"ת פני מבין (סי' לד). ואכמ"ל. ודון מינה ואוקי באתרין. תדע, דהא בשפחה ונשתחררה בע"כ הלעז הוא באופן שהשפחה שלו, או שיאמרו שנתן דמים לאדונה כדי לשחררה ואח"כ ישאנה, וכמ"ש הרש"ש בחידושיו שם, והרי לדעת הרמב"ם איסור שפחה אינו אלא מדרבנן, וכמ"ש הפרי חדש (פרק יב מהל' איסורי ביאה הל' יג). וכ"כ בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' קצו). ואף על פי כן גזרו שלא יכנוס, אלא ודאי דאף בדרבנן גזרינן. וכן מוכח בט"ז א"ח (סי' קסא סק"ז) שאף בדרבנן חיישינן ללעז. וע"ע בכסף משנה (הל' תרומות פ"א הי"א). וע' בב"מ (פה א) א"ד לא נסבה כלל, כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה. וע' בשו"ת הגאון רעק"א (סי' קכא) בד"ה והנראה, והלאה. ע"ש. ועכ"פ מדחזינן דלכתחלה דוקא אין לקבל גרים לשום אישות, אבל בדיעבד קי"ל שכולם גרים הם, משמע שהאיסור לקבל גרים לשום אישות, הוא רק מדרבנן, דבדאורייתא בדרך כלל לא מפלגינן בין לכתחלה לדיעבד. וכמ"ש התוס' גטין (ג סע"ב). והר"ן גטין (כא ב). והריטב"א סוכה (יא ב) בד"ה ואי רבנן. וע' בתוס' מנחות (לח סע"א) ובתוס' פסחים (יא א) בד"ה קוצרין. וע' בספר יעיר אזן (מע' א אות נו, ומע' ש אות י) ובשדי חמד (מע' ד כלל טז). ע"ש. וכן מצאתי להגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת קמא (סי' רל) שכתב בפשיטות דהא דאין מקבלין גרים לשום אישות אינו אלא מדרבנן. ע"ש.

ב) איברא דחזי הוית בהגהות מרדכי יבמות (פרק החולץ סי' קי) שכ', אני הכותב נ"ל שהבא להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הוא עושה, אין לקבלו. וראיה לזה מיבמות (כד ב), ת"ר אין מקבלים גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, והקשו התוס', מבת פרעה ואיתי הגתי, ותירצו דמידי הוא טעמא אלא משום שלחן מלכים, הני לא צריכי. (וכן הוא בגמרא יבמות עו סע"א). וההוא דאתא לקמיה דהלל ואמר גיירני על מנת שאהיה כהן גדול, וגייריה, בטוח היה הלל שסופו לעשות לשם שמים. וכן י"ל בההיא דמנחות (מד א) באותה אשה שבאה לפני רבי, ואמרה גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד. אלמא להדיא מן התורה שצריך להיות בטוח שסופו לעשות לשם שמים. ואף על גב דפסקינן הלכה כולם גרים גמורים הם, י"ל דמיירי כשאנו רואים אח"כ שמישרים דרכיהם, אף על פי שמתחילה עשו לשם אישות וכו'. ויותר נראה לי לומר כן, מלומר שהאמורא יפסוק דלא כהברייתא דר' נחמיה. וכ' בהגהה שם, פירוש, דבברייתא שם א"ר נחמיה שאין מקבלים גרים כאלה, ור' יצחק בשם רב פסק שכולם גרים גמורים הם, ומש"ה מחלק דבדיעבד שכבר נהגו בדרך ישרה גרים גמורים הם, הלא"ה איכא למיחש שלא נתגיירו אלא לתועלת. ע"כ. ומה שהעיר שאיך רב פסק דלא כהברייתא דר' נחמיה, לק"מ, שכבר כתב בחידושי הריטב"א (יבמות כד ב) וז"ל: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם, פירוש, דגמרא גמירי לן דרבנן פליגי בזה על ר' נחמיה, וסתם מתני' כרבנן היא. ע"כ. וא"כ אין הכרח למ"ש דהא דכולם גרים גמורים הם היינו כשאנו רואים אח"כ שמישרים דרכיהם. ושוב ראיתי להגר"ש מטאלון בשו"ת עבודת השם (חאה"ע סי' ד) סוף ד"ה אכן, שהביא מ"ש בהגהות מרדכי הנ"ל שאיך האמורא יחלוק על הברייתא דר' נחמיה, ומשמע דס"ל דהא דאמר רבי יצחק בשם רב הלכה כולם גרים הם, מסברא דנפשיה קאמר, ותמוה, דהא רב קאמר להדיא הלכה "כדברי האומר" כולם גרים הם, ומוכח שיש תנא שחולק על הברייתא דר' נחמיה, וס"ל דבדיעבד מיהא כולם גרים הם, שאל"כ היה לו לרב לומר "הלכה כולם גרים הם" וכו'. ע"כ. ונראה דלק"מ על המרדכי, כי נראה שהמרדכי היה גורס "הלכה כולם גרים הם", שכן הגירסא בתוס' הרא"ש ובפסקי רי"ד. וכן הוא בפירוש רבינו חננאל שנדפס באוצר הגאונים (יבמות עמוד שב). ומיהו לפי גירסתינו י"ל כמ"ש הריטב"א דקים ליה לרב דרבנן פליגי על ר' נחמיה, וממילא אין צורך לומר כמ"ש המרדכי דרב מיירי דוקא כשראינו אח"כ שמישרים דרכיהם. והנה מ"ש המרדכי "אלמא להדיא מן התורה שצריך להיות בטוח שסופו לעשות לשם שמים", אפשר דלאו דוקא מן התורה, אלא כלומר מן הדין, ולעולם דהוי רק מדרבנן, שאילו הוי מן התורה ממש, היה נראה דלא מהני מה שאח"כ בסופו של דבר יעשה לשם שמים, שמכיון שבשעת הגיור לא היתה כוונתו אלא לשום אישות או לשאר תועלת לעצמו, הרי יש פגם של ממש בגיורו, אלא ודאי דלא הוי אלא מדרבנן. וכן מצאתי בשו"ת תשורת שי ח"ב (סי' ג) בד"ה ועוד לפי מ"ש רשב"א, שכתב, שאע"פ שלפי הס"ד של המקשה נראה דלר' נחמיה אינם גרים אף מן התורה, מ"מ לפי המסקנא שכולם גרים הם, יש לנו לומר שגם לר' נחמיה דס"ל שאינם גרים, אין זה אלא מדרבנן, שכל מה שנוכל לקרב הדעות כן נכון לעשות, כדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה. וכמבואר בכללי הגמרא. ע"כ. [וכיו"ב כ' מרן הב"י יו"ד סי' קצד בד"ה ומאימתי. והש"ך חו"מ סי' כה ס"ק יד אות יד. וע"ע בשו"ת מכתם לדוד פארדו (חיו"ד סי' יד, דס"ה ע"ד) בד"ה ושוב]. וכבר מצינו לשון "מן התורה" שאינו אלא מדרבנן. וכמ"ש התוס' מ"ק (ג ב) ד"ה ניסוך המים. והתוס' סוטה (כז א) ד"ה איש. וע"ע בס' יעיר אזן (מע' ד אות כ) ובשדי חמד (מע' ל כלל לט). ע"ש. וכן יש להוכיח מדברי המרדכי עצמו, שכתב בראש דבריו, שהבא להתגייר "וידוע לנו" שבשביל תועלת דבר הוא עושה, אין לקבלו, (וכן הובא לשון המרדכי הזה בבית יוסף ס"ס רסח). משמע שאם אין הדבר ידוע לנו אם עושה לתועלת עצמו או לשם שמים, ואף אחר שבדקנו אחריו נשאר הדבר בספק, יש לקבלו. דכיון דלא נפיק מספיקא אמרינן ספקא דרבנן לקולא. וכן דקדק הרב השואל בשו"ת תשורת שי ח"א (סי' תקכו) מדברי המרדכי הנ"ל. וע"ש. וכן מצאתי בשו"ת ירושת פלטה (סי' כו עמוד עד) שהוכיח מהמרדכי הנ"ל, שכל שיש ספק בדבר ויש צד לדון לזכות, יש לקבלו לגיור. ע"ש. [וע' בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' שסא) בד"ה ואין. ויש להשיב על דבריו. ודו"ק]. ואפי' למ"ד דלא עבדינן ספקא דרבנן בידים, שאני הכא דאיכא מצוה בגיור, וכדאמר ביבמות (מז ב), קיבל מלין אותו מיד, מ"ט שהויי מצוה לא משהינן. וע"ע בתוס' יבמות (קט ב) ד"ה רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים, אומר ר"י דהיינו דוקא היכא שמשיאים אותם להתגייר, או שמקבלים אותם מיד, אבל אם הם מתאמצים להתגייר יש לנו לקבלם, שהרי אמרו בסנהדרין (צט ב) שאברהם ויצחק ויעקב נענשו על שלא קיבלו לתמנע שבאה להתגייר, והלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, ונפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. ע"ש. ואפשר שטעמו של אברהם אבינו שלא קיבלה, אף על פי שנאמר בו ואת הנפש אשר עשו בחרן, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים (בראשית רבה פר' לט סי' כא), לפי שחשד בה שאין כוונתה לשם שמים כלל, אלא לשום אישות או כבוד. ואעפ"כ נענשו משום דלא הוה להו לרחוקה, וכמ"ש בסנהדרין שם. שו"ר בהגהות הגאון יעב"ץ בסנהדרין (צט ב) שכ', ונראה דה"ט שלא קיבלוה, דשמא לא רצתה להתגייר אלא על מנת שישאנה אחד מהם לאשה, ולא הויא בכלל גרי אמת, וכענין שאמרו שאין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה, ולדברי ר' נחמיה אף בדיעבד לא הויא גיורת, ואף דלא קי"ל כוותיה, מ"מ דילמא אינהו הוה ס"ל הכי. ושמא מש"ה מסיק הכא דלא איבעי להו לרחקה. ע"כ. והוא דוחק להעמיד סברת האבות כר' נחמיה שאין הלכה כמותו. (וכמ"ש החיד"א ביעיר אזן (מע' ג, י), שבודאי שאברהם ידע עיקרי ההלכות על אמיתותן). והגאון באר שבע בחי' לפרק חלק (צט ב) כ' הטעם ע"פ המדרש פר' וישלח שתמנע היתה מפיסולי קהל. ולכן לא קיבלוה. ע"ש. ומ"מ לא היה להם לרחקה, משום שקודם מתן תורה היה, וגם לא שייך בעכו"ם דין ממזרות. וע' בתוס' תענית (ד א) בד"ה יכול. ודו"ק.

ג) ותבט עיני להרב בני חיי בליקוטים (דף קפו סוף ע"ג) שהקשה על מ"ש התוס' (יבמות כד ב), דההיא דשבת (לא א) גיירני ע"מ שאהיה כהן גדול, וגיירו, בטוח היה הלל שסופו לעשות לשם שמים, שאם כן כשהקשו בגמ' על המשנה דהנטען על הנכרית ונתגיירה, הא גיורת מיהא הויא, והתניא ר' נחמיה אומר אחד אשה שנתגיירה לשום איש וכו' אינם גרים, לימא דמתני' מיירי שבית הדין שגיירוה היו בטוחים שסופה לעשות לשם שמים, דבכה"ג מקבלים, ואעפ"כ לא ישאנה, שלא להחזיק הקול. ומתני' לא נחית לומר אם מקבלים או לא וכו'. וצ"ע. ע"כ. ונראה ליישב, דלר' נחמיה דס"ל דאף בדיעבד אינו גר, אין לקבלו אפי' כשיודעים שסופו לעשות לשם שמים, שאפשר שזה מעכב מן התורה ממש, כפשט דברי המרדכי בהגהות (יבמות סי' קי) הנ"ל. והו"ל פגם בגוף הגיור, ובאשר הוא שם כוונת גיורו שלא לשם שמים. ודוקא לדידן דקי"ל כולם גרים גמורים הם בדיעבד, ורק לכתחלה אין לקבל גר הבא להתגייר לשום אישות וכבוד, אם אנו בטוחים שסופו לעשות לשם שמים מקבלים אותו אף לכתחלה, כעובדא דהלל. ושו"ר למרן החיד"א בס' כסא רחמים (על אבות דר' נתן פרק טו) שהביא קושית הרב בני חיי הנ"ל, וכתב, ולק"מ, דהא אוקימנא שפיר למתני' כהלכתא, שכולם גרים הם. וכמו שפסקו כן הפוסקים, דבהכי ניחא ורווחא שמעתתא טפי מלאוקים מתני' דהב"ע באדם גדול כהלל כי שיח וכי שיג לו שסופה לעשות לשם שמים, שזה דוחק מאד, דמתני' מילתא פסיקתא קתני, ואיירי בכל ענין. ע"כ. ומשמע מדבריו דבעינן שיהיה גדול הדור כהלל. ורק אז אפשר לו לסמוך על מה שנראה לו שסופו לעשות לשם שמים. אולם הנה מרן הבית יוסף (סוף סי' רסח) הביא דברי התוס' (יבמות כד ב) הנ"ל, וכ' ע"ז בזה"ל: "ומכאן יש ללמוד שהכל לפי ראות עיני בית הדין". ע"כ. וכ"כ בהגהת דרישה שם, והש"ך (ס"ק כג). ע"ש. וכ"כ הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת קמא (סי' רל). וכ"כ בשו"ת ערוגת הבושם (חיו"ד סי' רכד). ובשו"ת מלמד להועיל (חיו"ד סי' פג ופה). ע"ש. ואמנם ראיתי בשו"ת תשורת שי ח"א (סי' תקכו) בד"ה עוד נ"ל, שכתב, שהלל שעשה מעשה לקבלו, צפה ברוח הקודש שסופו לעשות לשם שמים, שאל"כ איך היה בטוח שסופו לעשות לש"ש, ואף על פי שהב"י כתב שהכל תלוי לפי ראות עיני בית הדין, כיון שלא אמר כן מסברת עצמו, אלא שנתחדש לו כן ממה שלמד מד' התוס', ומאחר שאין לנו ראיה מוכרחת מד' התוס', מפני שי"ל דשאני הלל שידע כן ברוח הקודש, אין לנו לעשות מעשה לכתחלה, זולת ע"פ הוכחה ברורה, או שאין לנו שום סיבה לתלות שהוא מתגייר שלא לשם שמים. ע"כ. ואין דבריו מחוורים כלל, והעיקר כמו שהבין מרן בכוונת התוס', וכמו שפסקו האחרונים הנ"ל, שהכל תלוי באומדנא דמוכח של ביה"ד והיה ה' עם השופט, ושו"ר להגר"ש מטאלון בשו"ת עבודת השם (חאה"ע סי' ד, דף מז ע"ד), שהביא מ"ש החיד"א בכסא רחמים הנ"ל, וכתב, ולפע"ד דבריו תמוהים מאד, ואין ספק אצלי דאשתמיט מניה דמר מ"ש מרן הב"י ע"ד התוס', שמכאן יש ללמוד שהכל לפי ראות עיני בית הדין, וכ"כ הפרישה והש"ך. ומוכח דס"ל דלאו דוקא גדול הדור כהלל, אלא הוא הדין בכל ב"ד שבכל דור ודור, וכדאמרינן בעלמא (ב"ב קלא א) אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ומ"ש מרן הכסף משנה (פי"ג מהל' איסורי ביאה הט"ו) שגם הב"ד שבזמן הזה אין להם לקבל גרים הבאים לשום אישות וכו', מיירי בסתמא, שאינם יודעים ובטוחים שסופם לעשות לש"ש, אבל כשיודעים ובטוחים שסופם לעשות לש"ש, יכולים לגיירם אפי' לכתחלה. וכמ"ש בב"י (סי' רסח) הנ"ל וכו'. ע"ש. גם ראיתי בשו"ת עצי הלבנון (סי' סג) שהביא ג"כ דברי התוס' יבמות (כד ב) הנ"ל, וכתב, והנה על כרחך שאין כוונת התוס' שהלל ידע כן מראש ע"פ רוח הקודש, דהא אמרינן בב"מ (נט ב) דלא בשמים היא, ולא מורינן מידי להלכה ע"פ רוח הקודש, אלא ודאי שידיעת הלל היתה ע"פ אומד דעתו התורנית בלבד, לפי התבוננותו בתכונת המתגייר שלפניו, שבהכירו אחר גיורו דיני הכהונה בישראל, ידע מעצמו עד כמה נשגבה ממנו התגלמות פנייתו הנפרזה, והמאור שבתורה יקשר אותו אל הדת בלי שמץ פניה. ע"כ. וכ"כ בשו"ת פרי השדה ח"ב (סי' ג) בד"ה אמנם לאשר. וע"ע בשו"ת משפטי עוזיאל (חיו"ד מה"ת סי' נג). ע"ש. (אמנם בשו"ת צל"ח סי' קלה כתב שהלל עשה כן ע"פ רוה"ק, כעין מ"ש בעירובין (סד ב) שכיון רבן גמליאל ברוה"ק. ע"ש. וליתא, כנ"ל).

ד) והנה הרמב"ם (פרק יג מהל' איסורי ביאה הל' יג), ומרן השלחן ערוך (בסי' רסח סעיף יב) כתבו בזה"ל: כשבא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני פחד בא להכנס לדת ישראל, ואם איש הוא בודקים אחריו שמא נתן עיניו באשה יהודית, ואם אשה היא בודקים אחריה שמא נתנה עיניה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצאת להם עילה, מודיעים להם עול התורה והטורח שבעשיית המצות על עמי הארץ, כדי שיפרשו, אם קיבלו ולא פירשו וראו אותם שחוזרים מאהבה מקבלים אותם, ואם לא בדקו אחריהם, או שלא הודיעו אותם שכר המצות ועונשם, ומלו וטבלו בפני שלשה הדיוטות, הרי אלו גרים, ואפי' נודע שבשביל דבר התגיירו הואיל ומלו וטבלו יצאו מכלל עכו"ם וכו'. ע"ש. ולפ"ז יש לדון בנ"ד, שי"ל שמאחר שכבר נישאת ליהודי ע"פ חוק המדינה על ידי הערכאות, והיא יושבת לבטח אתו, ואין פוצה פה כנגדם, אין גיור זה נחשב לשום אישות, אף על פי שאפשר שהיא עושה כן להיות רצויה גם למשפחתו. וראיה לזה מיבמות (עו סע"א) דאמרינן, דהא דכתיב ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים, דגיורי גיירה ונסבה, והא לא קבלו גרים בימי שלמה, מדי הוא טעמא אלא משום שולחן מלכים, הא לא צריכא. (שהרי בת מלך היתה. רש"י). ואף על פי שבודאי היה מקום לחוש שרצונה למלאת חשקה עם שלמה, (וע' בפירוש רש"י משלי לא. א, ובילקוט שמעוני שם. ובתוס' מנחות סד: ד"ה ועל). ובפרט שהיה מלך גדול שמלך על כל העולם כולו, ועל העליונים ועל התחתונים (מגילה יא ב), וכבוד גדול היה להנשא אליו, ועם כל זה לא חששו, וגיירוה, וה"נ בנ"ד כיון שהיא יושבת עמו זמן רב וילדה לו בנים, באין מכלים, בדורות אלו, יכולים לקבלה ולגיירה לכתחלה, ולא חשיב גיור לשום אישות. וכן ראיתי בשו"ת עבודת השם (חאה"ע סי' ד) בד"ה ומיהו, בנידון אחד שבגד באשתו וחיבק חיק נכריה וילדה לו, ואח"כ גירש את אשתו, וכעת באה הנכרית להתגייר כדי שתוכל להנשא לו בחופה וקידושין כדמו"י, וכתב, שנראה שהואיל והיא יושבת עמו זה זמן רב כאיש ואשתו, והוא נוהג עמה בדרך אישות וגם ילדה לו, אין כאן חשש לומר שבאה להתגייר משום תועלת שתנשא לו כדת, מאחר שאינה חסרה דבר ממנו, ואין לה תועלת בגיורה, יש לקבלה בסבר פנים יפות ולגיירה, שבודאי נראה שכוונתה לשם שמים. וכעין מ"ש התוס' (יבמות כד ב) שהלל קיבל לגיור את האיש שביקש להתגייר בשביל שיהיה כהן גדול, מפני שהיה בטוח שסופו לעשות לש"ש, וכ' הב"י, שהכל תלוי לפי ראות עיני בית הדין, וכ"כ הדרישה והש"ך. וה"ה בנ"ד שיש לגיירה אף לכתחלה, כיון שאין נראה שעושה כן לשום איזה סיבה ותועלת וכו'. ע"ש. גם הגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת קמא (סי' רל) כתב, שי"ל דמאי דקי"ל שאסור לקבל ולגייר לשום אישות היינו דוקא בלא בא עליה עדיין כלל, דאז תקיף יצרם, אבל בבעל מותר לקבלה לכתחלה, כיון דלא תקיף יצרם, וכ"ש בבא עליה כבר כמה פעמים, והואיל ועיקר האיסור לשום אישות הוא מילתא דרבנן, שפיר יש לסמוך על אומדן שלנו להקל, שאילו היה רוצה היה משתמד ולוקח אותה בדתם, וממה שהוא רוצה להשאר יהודי ושהיא תתגייר, מוכח שכוונתם לשם שמים. ויש להתאמץ בכל עוז לגיירה ולחיות עמה בהיתר וכו'. ע"ש. גם בשו"ת עצי הלבנון (סי' סג) כתב, שנכרית שנישאת ליהודי ע"פ חוק המדינה ע"י הערכאות, מותר לקבלה לכתחלה ולגיירה, ואין לחוש שהגיור לשום אישות, שמכיון שכבר נישאת ע"פ החוק, הגיעה כבר אל מטרתה בשלמות, והיא מסולקת מעתה לגמרי משאיפת וכוונת הגיור לשום אישות, ובבואה להתגייר ולמול את ילדיה כדת, אין לנו הוכחה גדולה מזו שרצונה בדת ישראל בלב שלם. ע"ש. גם בשו"ת דברי מלכיאל חלק ו' (סי' יט) כ' בנידון הנ"ל להקל, שאף שאפשר שהיא מתגיירת מפני שאינה רוצה להפרד מבעלה היהודי, מ"מ אין לדקדק כל כך בזה, כיון דבדיעבד היא גיורת גמורה, וכמ"ש ביבמות (כד ב) וביו"ד (סי' רסח). וע"י כך נציל את הישראל מלשבת באיסור עם נכריה. ואף שיש אחרונים שהחמירו בזה, למעשה יש להתיר וכו'. ע"ש. וכ"כ הגאון הראש"ל יש"א ברכה בשו"ת ישא איש (חאה"ע סי' ז) בדין נכרית שנישאת לישראל ע"פ חוק המדינה ע"י הערכאות, ונתרצית להתגייר, שאין לחוש שהוא לשום אישות, שהרי בעודה נכרית היא נשואה עמו בפרהסיא, ואין מכלים, הילכך ודאי שכוונתה להדבק בדת ישראל וכו'. ע"ש. וכן כתב בשו"ת פרי השדה ח"ב (סוף סי' ג), שבדין גיור לשום אישות, אם דרו יחדיו קודם הגיור, יש לתלות שכוונתה לשם שמים, שמכיון שהיו כבר ביחד בלא גירות, אין לחוש שלשם אישות באה להתגייר. וכ"כ בשו"ת ישא איש. וזה רבות בשנים שקיימתי כן מסברא דנפשאי. והארכתי בזה בתשובה אחת. ע"כ. וכ"כ הגר"א חזן בשו"ת תעלומות לב ח"ג (סי' כט), שאם הנכרית יש לה בנים מבעלה היהודי, והיא באה להתגייר ולגיירם עמה, יש לנו לומר שבשבילם באה להתגייר ולהכניסם תחת כנפי השכינה, שאם מפני הבעל באה להתגייר הרי היא יושבת עמו לבטח, ואין פוצה פה ומצפצף. וכן בבואי פה העירה לרעות ביעקב, מצאתי שכבר קדמני בזה הרב הגדול הגר"מ פארדו זצ"ל (מחבר ס' שמו משה והוראה דב"ד), ועשה מעשה בזה להקל וכו'. ע"ש. גם בשו"ת מלמד להועיל (חיו"ד סי' פה) כ', שמותר לקבל לכתחלה גיורת שרוצה להנשא ליהודי, שכיון שמבואר בב"י (סי' רסח) שהכל לפי ראות עיני ביה"ד, ועינינו הרואות בזמנינו, שיכולה להנשא ליהודי בלי גיור על ידי נישואין אזרחיים, ועוד שאם לא יקבלנה בית דין של יראי שמים, תלך אצל הריפורמים שמקבלים גיורות אף בלי טבילה ובלי קבלת מצות, ויחשבוה גיורת אף שבאמת היא נכרית, לכן מוטב לאחוז הרע במיעוטו, ולקבלה אם תבטיח לקיים כל המצות וכו'. וכן יזהירו את בעלה על כך וכו'. ע"ש.

ה) הן אמת כי ראיתי בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קעו) שכתב, דמ"ש הרב פרי השדה, שאם דר עמה ביחד בפרהסיא, אין לתלות הגיור לשום אישות וכו', אין בזה כדי סמיכה להקל, שיתכן שהיהודי שדר עמה רוצה עתה לדור עמה בכבוד ולא בהפקרות, ומש"ה היא באה עתה להתגייר, והרי לשון הרמב"ם והש"ע, שאם לא נמצאת להם "עילה" מקבלים אותם, ולשון עילה משמע סיבה ועלילה כל שהיא לתלות בה, כמ"ש רש"י (כתובות כ ב) גבי עילה מצאו וטיהרו את א"י, וכ"ש אם היתה עמו בזנות ובאה להתגייר כדי להנשא לו וכו'. וכן מ"ש הגר"ש קלוגר שאם בא עליה בגיותה תו לא תקיף יצרם, ולא חיישי' שהגיור לשם אישות, הוא נסתר מהגמ' יבמות (כד ב) בדין נטען על הנכרית ונתגיירה וכו', באופן שהדבר חמור לגיירה כדי להנשא לישראל. ע"ש. גם בשו"ת מהרש"ג ח"א (חיו"ד ס"ס לד) כתב, דמ"ש בשו"ת פרי השדה להקל באופן שדרו יחדיו, לא נהירא, שי"ל שמחמת בושה הוא מדבר על לבה שתתגייר, והיא מוכרחת לעשות כן בגלל אהבתה אותו. ואין כאן ענין לשם שמים כלל, ומ"ש הרה"ג השואל [מהר"ר יששכר שלמה טייכטאל, מח"ס משנה שכיר] להתיר לקבלה, כדי להציל את הבעל הדר עמה באיסור, וכן להצילו מאיסור נבלות וטרפות ושאר איסורים, וקי"ל דבדיעבד כולם גרים הם, יש להשיב ע"ז, שאפי' את"ל שלגבי הבעל חשיב תיקון, מ"מ הוי פרצה וקלקול לשאר אנשים ע"ה, שיתרבו העושים כן ע"י נישואי הערכאות, שיחשבו שאח"כ ישפיעו על נשותיהם הנכריות להתגייר וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' שסא) ובשו"ת אבן יקרה ח"ג (סי' צח). ע"ש. ובימי חרפי אמרתי להעיר מהגמ' יבמות (מה ב), עבדיה דר' חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת ע"ז לשום אנתתא, אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה, בה כדרב אסי, דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה וכו'. ופירש רש"י לשום אינתתא, לשום אישות, וטבילת גירות הויא, אלא דלא חשיבא טבילה, דאמרינן (לעיל כד ב), אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, אינם גרים. יכילנא לאכשורי בה, ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדותה. כך שמעתי. וקשה לי, חדא דקבעינן הלכתא התם כולם גרים הם. ואפי' למשנה ראשונה התם שאינם גרים, אי קמייתא לא סלקא לה, בתרא נמי לא סלקא לה, דלאו לשם שמים נתגיירה. עכ"ל. ומוכח דס"ל שאע"פ שכבר חי עמה, לא מהני טבילתה שלאחר מכן לענין גירות, דאכתי חשיבא לשום אישות. ומכאן סתירה ג"כ למ"ש הגר"ש קלוגר הנ"ל, שכיון שבא עליה פעם אחת תו לא תקיף יצריה, ולא חשיב לשום אישות, ומדברי רש"י מבואר להיפך. אלא אם כן נפרש כפי' היש מפרשים הנ"ל, וס"ל דלא כרש"י. וע' לרבינו אברהם מן ההר יבמות (מה ב) שדחה לפי' רש"י שם, ומקיים דברי המפרשים דהיינו לשום אישות. ע"ש. ולפ"ז אה"נ דבטבילה בתרא לא חשיבא לשום אישות. וצ"ע. ועתה ראיתי בשו"ת שרידי אש ח"ג (סי' נ) שהביא מ"ש הפרי השדה הנ"ל שאם כבר דר עמה ביחד, לא חיישינן שגיורה הוא לשום אישות, והעיר מההיא דיבמות (מה ב) הנ"ל. ומ"מ סיים, דבנ"ד שהיא כבר נשואה ע"י הערכאות, ובאה להתגייר, יש אומדנא שכוונתה לשם שמים. ואם תקבל עליה לשמור כל המצות כדת, יש לקבלה להתגייר, וכמ"ש הגר"ש קלוגר. ע"ש. וע"ע בשו"ת ירושת פלטה (סי' כו עמוד עב) שסמך סמיכה בכל כחו על האחרונים הסוברים להקל כשדרו יחד זמן רב, דמוכח שכוונתה לשם שמים, וגם כדי להציל את איש ישראל שחי עמה, שלא יעבור על כל ביאה וביאה משום נשג"ז, שהרי בנ"ד הוי רק מילתא דרבנן לכתחלה. ולכן יש לגיירה, ושישאנה האיש אשר חי עמה. ובלבד שיקבלו עליהם עול תורה ומצות כהלכת גוברין יהודאין. ע"ש. וע"ע בשו"ת מלמד להועיל (חאה"ע סי' י) שהביא מ"ש הגר"ש קוטנא בספרו "וכתורה יעשה" (דף נג ע"א), שאפשר יען נתקשרו בנישואין אזרחיים ע"י הערכאות, ולא יוכל לנתק מוסרותיהם בלי בית משפט שלהם, ויש בזה כמה מניעות, חשיב כדיעבד, ויכולים ב"ד לקבלה להתגייר כדת ותנשא אליו כדמו"י, ושהציע דבריו לפני הגאון בעל אבן יקרה ויישר בעיניו. ובהוספות לספר וכתורה יעשה (דכ"ג ע"ב והלאה) הביא בשם חכמי ארץ ישראל שפסקו שמכיון שכבר נישאת לזה בנימוסיהם, הו"ל כדין עבר וכנס שאין מוציאים אותה מידו, וכתב ע"ז הגהמ"ח, ולזה דעתי נוטה וכו'. ע"ש.

ו) ומריש הוה אמינא דמ"ש הרמב"ם והש"ע, שאם לא בדקו אחריו, אפי' נודע שבשביל דבר נתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו"ם, וחוששים לו עד שתתבאר צדקותו, ואפי' אם חזר ועבד ע"ז הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו, שמאחר שטבל נעשה כישראל. ע"כ. ולכאורה מנ"ל לומר שחוששים לו עד שתתבאר צדקותו. וכבר עמדו ע"ז בשו"ת מנחת אלעזר ח"ד (סי' סד) ובשו"ת חזון למועד (סי' ו). אך היה נ"ל שמקורו מההיא דיבמות (מה ב) ע"פ דברי היש מפרשים, שבפירוש רש"י, ולכן אף על פי שהטבילה הראשונה היתה לשום אישות, ויש לפקפק בגיורה, מ"מ כיון שנהגה אח"כ ע"פ מצות התורה, וטבלה לנדותה, חשיבא גיורת גמורה. וניחא מה שהקשה רש"י. ושו"ר שקדמוני בזה הערוך לנר יבמות (מה ב). והגאון אמרי יושר ח"א (סי' קעו). ע"ש. אולם יותר נראה שמקור דברי הרמב"ם והש"ע מהירושלמי קידושין (פ"ד ה"א): "המתגייר לשם אהבה, וכן איש מפני אשה וכו', הלכה גרים הם, ואין דוחים אותם כדרך שדוחים הגרים תחלה, אבל מקבלים אותם, וצריכים קירוב פנים שמא גויירו לשם שמים". ומשמע שחוששים להם שמא לשם שמים נתגיירו, וכמ"ש הריטב"א (יבמות כד ב) בד"ה הלכה כדברי האומר כולם גרים הם, שכיון שנתגיירו וקבלו עליהם, חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו וקיבלו, ואף על פי שמחמת האונס קיבלו, גירות היא אליבא דרבנן. ע"ש. ולפ"ז מ"ש שחוששים לו עד שתתבאר צדקותו, חששא מדרבנן היא, וע"פ הרוב גמרו וקיבלו, וחזקה מחמת רובא היא, אלא שיש מיעוט שאינם מקבלים בלב שלם. וע' בשו"ת היכל יצחק (חאה"ע ס"ס כ) שכ', דלכאורה היה נראה שאין להשיא גר כזה ישראלית עד שיתבאר לנו צדקתו שהפנימיות שלו כראוי ובלב שלם. וכן אם היא אשה אין לנו להשיאה עד שיתבאר צדקתה, אולם נראה שאין זה בגדר ספק ממש, אלא מהזהירות הראויה היא, דשמא יחזרו לסורם, הואיל ומטרת הגיור לא היתה לשם שמים. ואילו היה ספק ממש היאך מחזירים לו אבידתו. ע"ש. וע' בשו"ת אמרי יושר ח"א (סי' קעו). ודו"ק.

ז) ועינא דשפיר חזי להרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קלב) שכתב, אודות הנטען על השפחה, שבית הדין מחוייבים לגרש את השפחה מביתו, או שישחרר אותה וישאנה, ואף על פי שהנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישא אותה לכתחלה, אכן פסקנו כן מפני תקנת השבים, ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו, וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך, הילכך יכול לישאנה. ע"כ. (וע' במלאכת שלמה פ"ב דיבמות מ"ח, שהביא תשובת הרמב"ם מכתב יד, ושם כתוב: אבל כבר הורינו פעמים רבות בדומה לנידון זה שישחרר אותה וישאנה מפני תקנת השבים וכו'). ולפ"ז בנ"ד אשר רבו האחרונים הסוברים שמותר לקבלה ולגיירה לכתחלה, אף על פי שבודאי בא עליה בגיותה, ושנינו בתוספתא (פ"ד) עכו"ם הבא על בת ישראל וחזר ונתגייר, הרי זה לא יכנוס, ואם כנס לא יוציא. וא"כ ה"ה כאן שלא יכנוס, אולם ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל יש מקום להתיר לו לכנוס, בשביל תקנת השבים, ובפרט משום תקנת הבנים, שיוכל לחנכם בדת ישראל. וכל שכן אם כבר נישאו בערכאות, שי"ל דחשיב ככנס שלא יוציא. וכן מוכח מהתוס' ישנים (יומא פב א), שכ' בשם ר"ת, דבעכו"ם לא שייך גילוי עריות דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם וכו', ומה"ט התיר ר"ת לעכו"ם שבא על בת ישראל בהיותה תחת בעלה, ונתגרשה מבעלה, והמירה דתה ונישאת לאותו עכו"ם, וחזרו ונתגיירו שניהם, והתיר ר"ת לעכו"ם שנתגייר לישאנה. ע"ש. והקשה על זה מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' מט), מהתוספתא הנ"ל, עכו"ם שבא על בת ישראל ונתגייר הרי זה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא, וכן פסק הרמב"ם (פ"י מהל' גירושין הי"ד). ותירץ דשאני נידון ר"ת דמיירי שהאשה המירה דתה ונישאת עם הגוי בגיותו ושוב חזרו ונתגיירו, וכמ"ש התוס' (יומא פב א), וא"כ הו"ל ככנס שלא יוציא. וכן משמע ממ"ש התוס' (כתובות ג ב) שהתיר ר"ת לקיימה. וכן הוא בתוס' סנהדרין (עד ב). אלמא דהוי ככנס. וע"ע בתרומת הדשן (סי' ריט) וכו'. עכת"ד. וה"נ בנ"ד שנישאו בנישואין אזרחיים על ידי הערכאות, חשיב ככנס, ומותר לסדר להם חופה וקידושין ולהשיאם כדמו"י, +הנה בהיותי בזה ראיתי בשו"ת גור אריה יהודה (חאה"ע סי' מט), שהביא לשון מרן השו"ע באה"ע (סי' קעח סעיף יט): "יש אומרים שאשת איש שזינתה עם עכו"ם, וגירשה בעלה, ונתגייר העכו"ם, שמותרת לגר הזה, דלא שייך לומר אחד לבועל בביאת עכו"ם". וכתב, ותמיהני, דמשמע שמותרת לגר אף לכתחילה, והרי סוגיא ערוכה ביבמות (כד ב) הנטען מן הנכרית ונתגיירה לא יכנוס. ובתוספתא איתא, עכו"ם הבא על בת ישראל ונתגייר, הרי זה לא ישאנה, ואם כנס לא יוציא, וכן פסק בש"ע (סי' יא ס"ו). וא"כ איך התיר בש"ע סי' קעח הנ"ל לכתחילה. ובאמת שהדין דסי' קע"ח מקורו בתוס' כתובות (ג ב) ד"ה ולדרוש להו: "ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה עכו"ם, לקיימה לאותו עכו"ם כשנתגייר, דלא שייך לומר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת עכו"ם, דהויא כביאת בהמה", ובלשון הזה יש לפרש שהתיר לקיימה אם כנס, אבל לשון הש"ע שמותרת לגר משמע אף לכתחילה, וזה אינו מדוקדק. ע"כ. ונעלם מעינו הבדולח לשון המרדכי (סוף סנהדרין סי' תשכ): ופירש ר"ת דבעילת עכו"ם אינה אוסרת וכו', ומתוך כך פסק שאשת איש שהמירה דתה ונישאת לנכרי, ונתגרשה מבעלה ישראל, ואח"כ נתגייר בעלה הנכרי, והתיר ר"ת לגר לקחת אותה לאשה, ואף על גב דקי"ל דאסורה לבועל, מ"מ ביאת עכו"ם אינה ביאה כלל. ורבינו יחיאל עשה מעשה כרבינו תם וכו'. ע"ש. הרי מפורש להדיא שרבינו תם התיר לכתחילה לקחת אותה לאשה. וכ"נ מפשטות לשון התוס' כתובות, וכן בפסקי התוס' שם. גם בתוס' ישנים (יומא פב א) כ', ומה"ט התיר ר"ת בעכו"ם שבא על בת ישראל תחת בעלה, וגירשה, והמירה, ונישאה לעכו"ם, וחזרו ונתגיירו שניהם, והתיר ר"ת לעכו"ם שנתגייר "לישאנה", משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם, ולא שייך בה "אחד לבעל ואחד לבועל". ע"כ. ואמנם המהר"ם בן חביב בתוספת יוה"כ (יומא פב א) בד"ה ובהך פסק דר"ת וכו', עמד בסתירת דברי מרן הש"ע (סי' יא ס"ו), לדבריו (בסי' קעח סי"ט), וכן הקשה מהתוספתא דגוי הבא על בת ישראל לא יכנוס, ואיך התיר ר"ת לקיימה, ותירץ דעובדא דר"ת הוה שעברה וניסת, דקי"ל אם כנס לא יוציא. ע"ש. ושתי תשובות בדבר, חדא, שהרי מלשון התוס' ישנים וכן מלשון המרדכי מוכח להדיא דר"ת התיר אף לכתחילה לישאנה. ועוד שלשון מרן בסי' קעח מורה בעליל דס"ל שמותרת לגר אף לכתחילה. ובע"כ לומר דשאני התם שהמירה ונישאת לגוי בדתם, ומשום הכי חשיב ליה ככנס, וניחא בזה דברי ר"ת. אלא שעדיין קשה לשון מרן (דסי' קעח), שנראה שמתיר לכתחילה אף בלא נישאת לעכו"ם אלא בזנות בעלמא. וכעין לשון מרן, כתוב בחידושי הריטב"א כתובות (ג ב) ד"ה משום דאיכא צנועות, ובשטה מקובצת שם ד"ה ואיברא וכו'. וכן בפסקי הרא"ש פ"ק דכתובות (סי' ד), וז"ל: "ומתוך כך התיר ר"ת בת ישראל שהמירה דתה ונבעלה לעכו"ם, וחזר העכו"ם ונתגייר עמה, וגירשה בעלה, והתירה לאותו שנתגייר עמה, דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת עכו"ם דהוי כביאת בהמה". וכ"כ האגודה פרק בן סורר סי' נח. הא קמן שאע"פ שלא נישאת לעכו"ם כלל, מותרת לו. אלא אם כן נאמר שהתירה מדין האיסור לבועל, ואה"נ דלכתחלה לא יכנוס משום לזות שפתיים, ומדרבנן, ואם כנס לא יוציא. וכן יש לפרש בדברי מרן הש"ע (סי' קעח), וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' מט) בדעת מרן. ובדעת ר"ת פירש כמש"כ, דמיירי שנישאת לעכו"ם בדתם אחר שהמירה דתה. ושו"ר להגאון שרשי הים ח"ב (דף מד ע"ד) שהשיג ג"כ על מ"ש המהר"ם בן חביב הנ"ל דמיירי בדיעבד שעבר וכנס, מדברי הרא"ש והמרדכי דמוכח להדיא דר"ת מתיר אף לכתחילה. ובע"כ דס"ל דדוקא בנטען או בבא עליה בודאי בצינעא חיישינן דלמא לא נתגיירה אלא כדי להנשא אליו בפרהסיא, ולא יבצר מהם את אשר יזמו לעשות, אבל בהמירה דתה ונישאת לעכו"ם בפרהסיא, ואין מי שמעכב בידם, אין לחוש לשמא לא נתגייר אלא כדי להנשא יחדיו, והאריך עוד בזה. ע"ש. גם בספר חינא וחסדא ח"א (דל"ח ע"ב) השיג על המהר"ם בן חביב שכ' דמיירי בדיעבד שעבר וכנס, וכתב, שאין נראה כן מדברי התוס' והראשונים, אלא גם לכתחלה שרי להשיאה אליו. ושם (דף מ ע"ד) העלה דלדידן שקבלנו הוראות מרן יש להקל אף לכתחילה, וכמו שפסק באה"ע (סי' קעח סי"ט) וכו'. ע"ש. וע' להגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום ח"ב (סי' קח) מה שהאריך בזה. ואכמ"ל. (וע' בחידושי הרש"ש כתובות ג: שכ' דנ"ל כפסק ר"ת ולאו מטעמיה, אלא משום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וכבר כתב כן המרדכי סוף סנהדרין בשם רבינו יחיאל). אמנם ראיתי בשו"ת ארץ צבי תאומים (חאה"ע סי' ד) שנשאל אודות יהודיה אשת איש שאנסוה להמיר דתה, ואחר שהמירה נישאת לעכו"ם אחד, וישבה עמו כשלש שנים, ונתגרשה בגט מבעלה היהודי, ושוב נדבה רוחה אותה לחזור לצור מחצבתה ולדת ישראל, ואף השפיעה על בעלה העכו"ם להתגייר, ונתגיירו שניהם, האם מותר להשיאה לבעלה הגר בחופה וקידושין כדת, ובתשובתו הביא דברי מרן הש"ע (סי' יא ס"ו), גוי הבא על בת ישראל וחזר הגוי ונתגייר הרי זה לא ישאנה, ואם כנס לא יוציא. והקשה ע"ז ממה שפסק בש"ע (סי' קעח סי"ט) כד' ר"ת שהתיר אותה לעכו"ם שנתגייר עמה. והביא תירוץ המהר"ם בן חביב הנ"ל שלא התיר ר"ת אלא בדיעבד שעבר וכנס, אבל לכתחלה לא יכנוס, וכ"כ בשו"ת גור אריה יהודה (אה"ע סי' מט). וכן כתב הפני יהושע פ"ק דכתובות (ג ב) שלא התיר ר"ת אלא בדיעבד, אבל לכתחלה לא יכנוס. ובנ"ד יש להחמיר טפי וכו', הילכך אין להתיר לה להנשא לו לכתחלה. ע"ש. ולא ראה דברי המרדכי והתוס' ישנים דמוכח להדיא שרבינו תם מתיר לכתחלה, וממילא יש להתיר גם בנידונו להשיאה אליו בחופה וקידושין. ומ"ש בשם הפני יהושע, הנה ז"ל הפנ"י שם בסו"ד: "ומשום הכי התירה ר"ת להגר שכבר כנסה מעיקרא". איהו סבר שכוונת הפני יהושע דמיירי שעבר וכנסה ולא היא, אלא כוונת הפנ"י, כיון שכבר כנסה כשהיה עכו"ם, ולהכי לא מפקינן מיניה אחר שנתגייר. וכמש"כ לעיל, וכדברי החיד"א בחיים שאל, שסמכו עליו בשו"ת עבודת השם ובשו"ת ישא איש. וע"ע בשו"ת ויאמר יצחק (חאה"ע סי' קנה דף קס רע"ב). ע"ש. והנה בשו"ת ארץ צבי הנ"ל הביא אח"כ תשובת הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קלב) שהיקל מפני תקנת השבים, וכן הביא דברי הגר"ש קלוגר בתשו' טוב טעם ודעת הנ"ל, ולכן דן להקל גם בנידונו אם יש לחוש שיחזרו לקלקולם, ואעפ"כ לא מלאו לבו להורות היתר למעשה, והניח בצ"ע. ע"ש. ולפי מש"כ הדבר ברור להיתר, וכדעת רבינו תם. ומ"ש שנידונו חמור יותר, אין דבריו מחוורים לפע"ד. ואורויי מורינן להתיר לכתחלה בזה. ודו"ק כי קצרתי.+ וכן ראיתי להגאון רבי שמואל מטאלון בשו"ת עבודת השם (חאה"ע סי' ד, דמ"ט ע"ג) שסמך על תירוץ החיים שאל הנ"ל, ולכן התיר בנידונו לישא את הנכרית אחר שנתגיירה, כיון שהיו נשואים מקודם, כדרך איש ואשתו, והו"ל כדין אם כנס לא יוציא. ואף על פי שממ"ש הרשב"א בתשובה ח"א (סי' אלף ר"ה) מוכח שחולק על סברא זו. וכן נראה בתשו' הרשב"א ח"ה (סי' רמב). מ"מ הואיל ור"ת וסיעתו ס"ל להקל, ורבינו יחיאל עשה מעשה כר"ת, ומילתא דרבנן היא, אית לן למיזל להקל. ע"ש. וכ"כ בשו"ת ישא איש (חאה"ע סי' ז), שמכיון שנישאו בערכאות חשיב ככנס שלא יוציא, וסמך סמיכה בכל כחו על דברי מרן החיד"א בחיים שאל הנ"ל. וסיים, ומה יקרו דברי הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קלב) שכ' להקל בזה מפני תקנת השבים. ע"ש. וכ"כ בשו"ת תעלומות לב ח"ג (סי' כט), שבנ"ד שהם נשואים ע"י הערכאות, ואי אפשר להפרישם זמ"ז בשום אופן, יש לנו להקל. ועיקר סמיכתי בזה על תשובת רבינו הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קלב) שהתיר לכתחלה לישאנה, מפני תקנת השבים, ועת לעשות לה' הפרו תורתך. וכ"ש בדורותינו ובארצות החופש והדרור וכו'. ע"ש. (וע"ע בספרו נוה שלום אה"ע דיני קידושין אות א. וביו"ד ס"ס רסח). ובשו"ת אחיעזר ח"ג (סי' כו אות ז) כתב ג"כ, שבזמנינו יש להקל בנכרית שנישאת לישראל בנישואין אזרחיים ע"י הערכאות, ורצונה להתגייר ולהנשא בחופה וקידושין, ואומרת שרצונה גם לגדל ולחנך את בניהם בדת ישראל, ויש לסמוך בזה ע"ד הגר"ש קלוגר בטוב טעם ודעת קמא (סי' רל) שהתיר לגיירה לכתחלה וכו'. ומצאתי יסוד לדבריו בשו"ת פאר הדור להרמב"ם (סי' קלב) שהתיר בזה מפני תקנת השבים, ועת לעשות לה' הפרו תורתך, ומוטב שיאכל בשר תמותות שחוטות. ודברי הרמב"ם יסוד גדול, דכל דאיכא משום תקנת השבים, וגם חשש שלא יצאו לתרבות רעה יש להתיר, ומד' הרמב"ם אלו סיוע להוראת הגר"ש קלוגר. ואף על פי שאין ללמוד מתשו' הרמב"ם אלא לענין דין הנטען על השפחה, דהוי משום לזות שפתים, אבל מדין קבלת גרים לשום אישות על ידי בית הדין, י"ל אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך, מ"מ נראה שכיון שגם אם לא תתגייר הרי תשאר אצלו בגיותה, א"כ אין כאן לשום אישות, וכל שאומרת שכוונתה לשם שמים ואין אומדנא דמוכח להיפך מקבלים אותה לכתחלה, לכן לפי ראות עיני ביה"ד יש מקום לסמוך להקל ע"פ הוראת הגר"ש קלוגר הנ"ל. עכת"ד. ובשו"ת אור שמח (סי' לב עמוד קיח) התיר לקבל עכו"ם הבא על בת ישראל וילדה לו בנים, ולגיירו לכתחלה, משום תקנה דידה ותקנת הבנים שהם ישראלים לכל דבריהם. וכמ"ש בע"ז (לו ב) דאיהי משכה אבתריה, ומכיון שיש כמה חששות אם נחמיר באיסור דהוי לכתחלה יש להקל, ועוד דמסתברא שהתוספתא דיבמות (פ"ד) לא אמרה שלא יכנוס אלא לגבי עכו"ם הבא על בת ישראל במקרה, והוא הדין בישראל הבא על הנכרית במקרה, אבל לא היכא שדרה עמו ביחד עד שנתעברה ממנו, דבכה"ג ודאי שהיא אדוקה בו, ואימור דלא החמירו לומר בזה שלא יכנוס, שיש חשש שיצאו לתרבות רעה, ולכן מותר לו לכונסה לאחר שתתגייר, וכן לאחר שיתגייר מתירים לו לכונסה, ומקבלים אותו לכתחלה, ומוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות וכו', וכמו שאמרו בקידושין (כ ב) גבי יפת תאר. אמנם יראתי לסמוך על דעתי בזה, עד שמצאתי לרבן של ישראל בכל הדורות הוא הרמב"ם בשו"ת פאר הדור שפסק שיש להקל מפני תקנת השבים, ואמרנו שיכול לישאנה, שמוטב שיאכל רוטב וכו', ועת לעשות לה' הפרו תורתך, וכ"ש כאן דאיכא תקנתא דידה ותקנת הולד, ובודאי דשריא להנשא אליו אחר שיתגייר, ובסופו יעשה לשם שמים ויהיה גר צדק. עכת"ד. גם בשו"ת דרכי שלום (סי' נ) העלה להקל במי שחשק בנכריה, ורוצה לגיירה על דעת שישאנה אחר גירות, ויש חשש שאם לא תתגייר, יצא לתרבות רעה וידור עמה בגיותה, שיש לצדד ע"פ דעת הרמ"א אה"ע (סי' קעז ס"ה) בנטען על הפנויה, שאם יש חשש שמא יצא לתרבות רעה יכול לכונסה. ובהגהה שם הובאו דברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל. ע"ש. ובשו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב (חאה"ע סי' לו) כתב ג"כ בנידונו שהוא מגזם שאם לא יגיירו אותה ישב עמה באיסור, ושיבא לעבירות חמורות, י"ל דבכה"ג מתירים לו איסור קל של לכתחלה, כדי שלא יבא לידי עבירות חמורות וכו'. אבל אין לעשות מעשה להתיר אלא רק אחר הסכמת הרבנים שבמדינתם. ע"ש. וכיו"ב כתב הרה"ג ר' אהרן בן שמעון בספר נהר מצרים (דף קיא ע"א), שאנו מתירים להשיאה אליו, כדי להצילו מאיסור נשג"ז, וגם לטהר את זרעו מכאן ולהבא, כי ולד נכרית כמותה, וגם לגייר את בניו אשר הוליד ממנה. ועוד שיש לחוש פן ימיר דתו כדי לישאנה ע"פ דתם וכו'. ע"ש. וכדברים האלה כתב לצדד להקל רבה של בירות (לבנון) הגר"ש בוחבוט בתשובה שהובאה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ג (חיו"ד סי' טז). והגאון המחבר הביא עוד כמה אחרונים שכתבו להקל, ומהם הרב תעלומות לב והרב עצי הלבנון, וסיים, איך שיהיה בעיקר הדין דנ"ד נראה דשפיר יוכל לסמוך בשופי להקל מהטעמים שהביאו האחרונים הנ"ל בשעת הדחק כזאת, שכבר נישאו בערכאות נישואין אזרחיים, וכדאי הם הרבנים לסמוך עליהם לגייר לכתחלה. ע"ש.

ח) ובהיותי בזה ראה ראיתי בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' שסא) שאחר שכתב להחמיר בנ"ד, ומשום הנטען על הנכרית וכו', סיים, אחרי כותבי הראני בני הרה"ג רבי יצחק יעקב נ"י תשובת הרמב"ם בס' פאר הדור (סי' קלב) שהתיר בזה מפני תקנת השבים, ועת לעשות לה' הפרו תורתך וכו', ולפ"ז אפשר שגם בנ"ד יש להתיר לגיירה ולכונסה מה"ט. אבל מדלא הביאו הטור והמחבר ושאר פוסקים אחרונים דבר זה, ש"מ דלא שמיע להו ולא סבירא להו. וכה"ג כתב התומים (סי' כה) שאין לטעון קים לי כדעה שלא הובאה בש"ע. ובשו"ת מים חיים סי' יח כתב שאפי' לספק ספיקא אין לצרף דעה שלא הובאה בש"ע. ע"כ. ודבריו תמוהים מאד, דהא ודאי שתשובת הרמב"ם שהיתה בכתב ידי קדשו, נעלמה מעיני קדשם של הטור ומרן, וכן משאר אחרונים שלא הביאוהו, ואילו ראוה בודאי שהיו סומכים עליה להלכה. וכמ"ש המהר"י קולון (שרש צד): "שאם נמצא דבר הלכה בתשובת גאון אחד, ולא עלה זכרונו על ספר ידוע ומפורסם, אפילו אם ימצא פוסק אחרון שפסק להיפך מדברי הגאון הקודם לו, י"ל דילמא לא שמיעא ליה לאותו פוסק אחרון מדברי הגאון הקודם לו, ואילו שמע הוה הדר ביה", וכמ"ש כיו"ב בכתובות (סט א), ובדברי רב האי גאון שם. ע"ש. וכן פסק הרמ"א בהגה בחו"מ (סי' כה). וכן כתבו כיו"ב גדולי האחרונים, ומהם, המהרשד"ם בתשובותיו (חלק חו"מ סי' א). והמהר"ם אלשיך (סי' לט). והמהרימ"ט (חלק חו"מ ר"ס נג). וע"ע בט"ז יו"ד (ס"ס נב וס"ס קיג). ובש"ך חו"מ (סי' מו ס"ק קיז). ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' נו), על מ"ש מרן הש"ע א"ח (סי' קנא סעיף יב) יש להזהר וכו', ומקורו מהמרדכי בשם מהר"ם. והעיר ע"ז החיד"א מתשובת הרמב"ם בס' פאר הדור (סי' עד) שפסק להתיר, וכתב, ונראה פשוט שאילו היה רואה מרן תשובת הרמב"ם, בודאי שהיה קובע הלכה כמותו. עכת"ד. וכ"כ עוד כיוצא בזה בספרו שו"ת יוסף אומץ (ס"ס פ) בד"ה הכלל העולה. ע"ש. וכ"כ הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' קכד), שאילו ראה מרן הש"ע דברי הריב"ש והרשב"ץ לא היה פוסק להיפך וכו'. ע"ש. וכ"כ המהרי"ט אלגאזי בשו"ת שמחת יום טוב (סוף סי' יז). ע"ש. ומעתה יש לתמוה הפלא ופלא על הרב בית שערים הנ"ל דאזיל בתר איפכא. ובאמת שהאחרונים סמכו סמיכה בכל כחם ע"ד הרמב"ם בס' פאר הדור (סי' קלב). וכמש"כ לעיל (באות הקודם). ומ"ש עוד הרב בית שערים שדעה שלא הובאה בש"ע אין לצרפה אפי' לספק ספיקא, ושכ"כ בשו"ת מים חיים סי' יח, לא היה צריך להרחיק עדיו, שכבר כ' כן גם הפמ"ג א"ח (סי' לב מש"ז סק"ב). וכ"כ הרב לבושי שרד, ועוד אחרונים. אבל אין זה ענין לכאן, כיון שתשובה זו לא נגלית לעיני מרן הש"ע וגדולי האחרונים, ואילו ראוהו היו מביאים דבריו להלכה פסוקה. ובלא"ה כבר תמה הגאון משכיל לאיתן בהגהות יד אברהם יו"ד (ס"ס קי), על הלבושי שרד הנ"ל, וכתב עליו, ושרא ליה מריה, דאטו מפני הכרעת הב"י והרמ"א, נשים דעת גדולי הפוסקים הראשונים כלא היו, וכמ"ש כן הנוב"י (חאה"ע סי' מז). ע"כ. וע"ע בשדי חמד (כללי הפוסקים סי' יג סוף אות ה) שכתב, שרבים מגדולי האחרונים הספרדים אינם חוששים לכלל הנ"ל, ומצרפים לס"ס להקל גם סברא שלא הוזכרה כלל בש"ע. ע"ש. וכ"כ בפשיטות בשו"ת תעלומות לב ח"א (חאה"ע ס"ס כב). ע"ש. ומ"ש עוד בשו"ת בית שערים לעשות חילוקים בין תשובת הרמב"ם לנידון שלנו, המעיין יראה שאין דבריו מוכרחים כלל, ובפרט באיסור קל של לכתחלה, כשתקנת השבים עומדת מנגד. ורבים וגדולים מרבני דורנו כתבו להקל בנ"ד. וכן העלה הגאון מרא דארעא דישראל מהרי"א הרצוג בשו"ת היכל יצחק (חאה"ע סי' כ), שבודאי שכדאי הוא הגר"ש קלוגר לסמוך עליו להקל, וכבר היקל בכיו"ב רבינו הגדול הרמב"ם בתשובה (סי' קלב) וכו', ולכן יש לגיירה לכתחלה ולהשיאה בחופה וקידושין וכו'. ע"ש. (וכבר כתב כן האחיעזר ח"ג (סי' כו) לסייע דברי הגר"ש קלוגר מתשו' הרמב"ם וכנ"ל). וכן הגאון הראש"ל רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל (חיו"ד סי' יד) הסתמך על דברי הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קלב) הנ"ל, וכתב, שדבריו היקרים של רבינו הרמב"ם הנ"ל הם לנו לעינים, בכל כה"ג כגון הנטען או הנשוי עם נכריה ונתגיירה, שאם לא נתיר נישואיו עמה אחרי שהתגיירה, ישארו בנישואיהם כל ימיהם בגיותה, ובניהם בני התערובות יהיו נעקרים מעם ישראל. ע"ש. והניף ידו שנית בשו"ת משפטי עוזיאל (חאה"ע סי' כה) לחזק דבריו הראשונים בהסתמכו ע"ד הרמב"ם בתשובה הנ"ל, וכ' ליישב דברי הרדב"ז בשו"ת דברי דוד (סי' יא), שלא יהיו מתנגדים לתשובת הרמב"ם. ע"ש. וכ"כ עוד בשו"ת משפטי עוזיאל מה"ת (חיו"ד סי' נג וסי' נח). ועוד לו בשו"ת משפטי עוזיאל (חאה"ע מה"ת סי' כא). ע"ש. ואיכפל תנא לאשמועינן כולי האי בכחא דהיתרא. וכן גדולי רבני המערב סמכו סמיכה בכל כחם על תשובת הרמב"ם בספר פאר הדור הנ"ל, וכמו שכתבו בתשובה שהובאה בשו"ת תבואות שמש (חיו"ד סי' קד), וחתימי עלה הגאונים, רבי רפאל אנקאווה, ורבי יוסף בן עטר, ורבי חיים יקותיאל בירדוגו, זצ"ל. והגהמ"ח ידידנו רבי שלום משאש שליט"א הסתמך עליהם, וכ' לסייע דבריהם. וכן הרחיב דבריו בכחא דהיתרא בשו"ת תבואות שמש (חיו"ד סי' סו), ובשו"ת שמש ומגן ח"ב (סי' לב), וסמך ג"כ על תשובת הרמב"ם בשו"ת פאר הדור הנ"ל. ע"ש. וכ"כ הרה"ג ר' יוסף משאש בספר אוצר המכתבים ח"ב (סי' תשסה) שכן נהגו רבני המערב. ע"ש. וכן העלה הגר"מ קירשבוים ראב"ד בפפד"מ, בשו"ת מנחם משיב (סי' מב), להקל בזה, מטעם מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא נבלות וכו'. ע"ש. והדבר ברור שאין להקל בזה אלא כשיודעים שישמרו תורה ומצות. ומקבלים עליהם ככל אשר יצוו בית הדין עליהם לשמור ולעשות. [וע' בשו"ת חלקת יעקב ח"א (סי' יג) מ"ש ע"ד הרב מנחם משיב הנ"ל. ודו"ק] וע"ע בשו"ת שרידי אש ח"ב (סי' קה) שהעלה ג"כ להקל, שמכיון שאיסור נטען שלא יכנוס הוא רק מדרבנן, ועובר עליו פעם אחת בלבד, ואם לא נגייר אותה להשיאה אליו, ישאר עמה בגיותה ויעבור כל ימי חייו בכל ביאה משום נשג"ז, א"כ מוטב להתיר לו לכונסה, שהיא איסור קל של לכתחלה, כדי שלא יעבור כל ימיו. ע"ש. (וע"ע בשו"ת שרידי אש ח"ג סי' נ). וע"ע בשו"ת משברי ים (סי' טו) ובשו"ת ערוגת הבושם (חיו"ד סי' רכד). ובשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סי' ק). ע"ש.

מסקנא דדינא בהא נחיתנא ובהא סליקנא שאם יראה לעיני בית הדין שהנכריה באה להתגייר גירות גמורה בקבלת עול תורה ומצות בלב שלם, לשמור ולעשות דיני התורה והמצוה, ולחנך בניה לתורה לאחר גיורם כדת, יש להתיר לגיירה לכתחלה, ולהתיר לה להנשא אליו בחופה וקידושין כדת משה וישראל. וכדעת רוב האחרונים שבזמנינו שכתבו להקל. ואף אם תמצא לומר שלא יצאנו מידי ספק פלוגתא דרבוותא, מ"מ כיון דהוי מילתא דרבנן, ספקא דרבנן לקולא. ולגבי הגיור ג"כ אף שיש מקום לומר דשמא לא חשיב גיור לשם שמים, שי"ל שעושה כן מפני הלחץ שעליה מהאיש אשר חי אתה, או מלחץ משפחתו עליהם, מ"מ כיון דבדיעבד קי"ל שכולם גרים הם, בספק יש להתיר לכתחלה, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א) בדין סכין קטן כל שהוא לשחיטה, שכיון דבדיעבד שרי, ובדין לכתחלה נחלקו בזה הפוסקים, יש להקל, שכל דבדיעבד שרי, ספקו מותר גם לכתחלה. ע"ש. וכיו"ב כתב מרן הב"י באה"ע (סי' קנט). וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ה (סי' מו, דמ"ח ע"ד) ובספרו דעת תורה יו"ד (בפתיחה אות לו). ע"ש. והנלע"ד כתבתי.

[מצפה לישועה]

בקשה מידידי דפה.
אני זקוק לספרו של הרב יוסף קלפהולץ על משנה ברורה שנקרא 'משנה הלכה' על אורח חיים סימן א.
תזכו למצוות
המצפה לישועה

אנא!
המצפה לישועה.

[איש_ספר]

ר' יהונתן מלוניל בבא קמא דף ל ע"א + שער (מהדורת שמא פרידמן, תשכ"ט)
תודה רבה

האשכול מיועד לספרים שאינם נמצאים באוצר...

[חכם באשי]

לא ידעתי...
מהדורת שמא פרידמן מצויה באוצר?

[יאיר]

ר' יהונתן מלוניל בבא קמא דף ל ע"א + שער (מהדורת שמא פרידמן, תשכ"ט)
תודה רבה

האשכול מיועד לספרים שאינם נמצאים באוצר...

חכם באשי התלבטתי אם לבדוק אבל סמכתי עליך...

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?161449&

[יאיר]

ואם זה לא עובד לך אז זה יעבוד: