הודעהעל ידי מנשה צוריאל » ג' אוקטובר 29, 2013 7:42 pm
ויקיפדיה:
אסון ילדי אוסלו הוא תאונה אווירית שהתרחשה ב-20 בנובמבר 1949, ובה התרסק ליד אוסלו מטוס שהטיס 28 ילדים יהודים מתוניס להבראה בנורבגיה לפני עלייתם לישראל. בהתרסקות ניספו 27 ילדים, שלוש מלוות וארבעה אנשי צוות. רק ילד אחד ניצל.
תוניסיה הייתה אז ארץ חסות של צרפת והיהודים בה היו נתינים תוניסיים ומספרם הגיע למאה אלף, רובם בעיר הבירה תוניס וסביבותיה. עם הקמת מדינת ישראל הגיעו לתוניס שליחים של עליית הנוער ובהסכמת השלטונות הצרפתיים נבחרו ילדים, ברובם ממשפחות עניות לעלייה למדינת ישראל בהסכמת ההורים. בשנת 1949 נחתם הסכם בין ארגון הג'וינט ומשרד הסעד הנורבגי לפיו יועמדו 200 מקומות במרכז הבראה לחולי שחפת שפונה, לרשותם של ילדים יהודים מצפון אפריקה על מנת לחזק את הילדים מבחינה בריאותית לפני הטסתם לישראל.
באפריל 1949 הגיע למחנה המחזור הראשון – כ-200 ילדים ממרוקו. מחזור שני המורכב מילדים תוניסאים היה מיועד להגיע בעקבותיו.
ב-20 בנובמבר 1949 המריאו משדה התעופה ליד תוניס, שני מטוסי DC-3 דקוטה של חברת אירו הולנד, בדרכם לאוסלו. מטוס אחד הגיע בשלום. המטוס השני נחת בבריסל לשם תיקון מכשיר הקשר ובשעה 12:56 המריא להמשך הטיסה לאוסלו. לקראת הנחיתה נתקל הטייס בערפל כבד. הוא הנמיך את המטוס בשטח הררי. ליד הורום, 30 מילים דרומית לאוסלו, פגעה אחת הכנפיים בעץ. המטוס המשיך עוד 60 מטר והתנגש בצלע הר. מעוצמת ההתנגשות בקרקע התהפך המטוס ורוב הנוסעים הועפו החוצה. מכלי הדלק נצתו וחלקו הקדמי של המטוס עלה באש.
בשעת חצות הודיע רדיו נורבגיה כי אבד הקשר עם המטוס וביקש עזרת הציבור. במשך כל היום למחרת נמשכו החיפושים ורק ב-22 בנובמבר בשעה 11:30, לאחר 42 שעות חיפוש, נתגלו שברי המטוס. תמונה קשה נתגלתה לעיני המחפשים – גופות ילדים חרוכות ליד גופות מרוסקות. במקום נספרו 27 גופות של ילדים, 3 גופות מלוות ו-4 גופות של אנשי צוות המטוס. להפתעת המחפשים הם מצאו ליד שברי זנב המטוס את הנער יצחק אלל ששרד את ההתרסקות והשהייה בקור העז. אחותו ושני אחיו נספו באסון.
גל של חמלה שטף את נורבגיה. באמצעי התקשורת דובר על הנס של יצחק אלל ומלך נורבגיה שסיפור זה נגע ללבו ביקש לאמצו לבן.
לאחר שבוע של זיהוי הגופות הוחלט להחזיר את הגופות לתוניס ולקבור אותן בארץ מוצאן ולא בישראל. ב-1 בדצמבר 1949 התקיימו טקסי הקבורה בתוניס בהשתתפות נציגי השלטון התוניסאי והצרפתי ביחד עם ראשי הקהילה היהודית והארגונים הציוניים בתוניס.
ב-23 בנובמבר 1949 נשא יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק נאום הספד בכנסת:
חברי הכנסת! אינני יכול לנעול את הישיבה בלי שאבקש מאת הבית להביע בקימה את צערה של הכנסת על האסון שקרה, על מות 27 ילדים. מתו ילדים עברים, מתו ילדים שעתידים היו להיות אזרחים במדינת ישראל. הכנסת, אם לישראל, מבכה יחד עם ההורים השכולים את הילדים האלה. אלה הם חבלי הדרך לגאולה. אין נחמה באבדן נפשות צעירות. הנחמה היחידה תהיה שארץ זו, מדינה זו, תכנס את שאר ילדי ישראל ותשמור אותם מפגעים. יהדות זו, שמקרבה עלו הילדים, יהדות זו עולה עכשיו אל הארץ ולה אנו מביעים את צערנו, בתוספת תקווה שילדי ישראל מגלות זו יישתלו כאן, יצמחו ויגדלו כאן וכאן תהיה גאולתם. נביע גם את צער הכנסת על מות מלווי הילדים. אנשי נורבגיה ואנשי העמים בסביבה גייסו המונים לחפש את הילדים. תודתנו הלבבית על הרגש האנושי הזה.
אנו יודעים להעריך מתוך חיבה והוקרה את יחסה ועזרתה של ממשלת נורבגיה להבראת הילדים שלנו העולים לארץ. בגילוי הנפש האציל הזה יש מן הנחמה על צערנו.
יו"ר מפלגת העבודה בנורבגיה, הוקון לי יזם מבצע התרמת כספים להקמת מושב בישראל בשם "מושב נורבגיה". מחמישים הצריפים שנתרמו נשאר אחד המשמש כ"בית ראשונים".
יצחק אלל עלה לישראל ושינה את שמו ליצחק אל על. הוא התיישב במושב ינוב והקים משפחה. נפטר בגיל 48 ממחלה.
במושב ינוב בו התיישבו מספר משפחות של הילדים שניספו, הוקמה אנדרטה לזכרם. גם בעיר נתיבות הוקמה אנדרטה לזכרם.
במקום ההתרסקות, בהורום, הוקמה אנדרטה בצורת מגן דוד ובשנת 2010 החליטה ועדת השרים לענייני סמלי וטקסים שיום ד' באייר יציין את יום האסון.