היא שיחתי כתב:אינני בקי בסוגיות אלו
אך האם לא שייך לומר שכשם שהיוצא מן האסור אסור כך היוצא מן הבשר בשר לעניין האיסורים שבו (היינו איסור עתידי של בשר בחלב)? או שדין יוצא הוא רק כלפי איסורים קיימים בפועל?
אדג כתב:האם זו היא סברא, או שמא מכיון שבפועל יש רוב (או שמא כולו ממש, אם יקחו חתיכה מן הבשר הגדל וממנו יגדלו שוב וכן הלאה) שלא בא מן הבהמה, אי אפשר להחיל על בשר זה דיני בשר, אלא פרווה?
מזמור שיר כתב:לא הבנתי מאי אכפת לן שהבשר לא בא מן הבהמה השלמה, הרי סוף סוף יש כאן חתיכה של בשר שגדלה, הרי הבשר השאר בשר, ומאי נ"מ איך הוא גודל?
ואם לו יצויר פרי תרומה שגודל כשהוא תלוש, עד כדי שרבה התוספת על העיקר, וכי בטל שם תרומה ממנו?
אדג כתב:שאני חמץ שאינו בטל.
איש.dot כתב:אדג כתב:שאני חמץ שאינו בטל.
אינו בטל בתוך הפסח; אבל קודם הפסח בטל כשאר איסורין!
איש.dot כתב:סברת היוצא מן הטמא כו' אינה שייכת כלל וכלל, כך נראה לי.
אדג כתב:בכל אופן, אם נאמר כן, שהוי בשר, האם יש לחייבו במליחה, אף שאין כלל דם בחתיכה? ואם נאמר שלא הוי בשר, האם אפשר לאוכלו בתשעת הימים? ומה עם איסור "בשר שנתעלם מן העין", האם חיישינן, כיון שסוכ"ס מצי לאיחלופי, או שמא רק במקום שגזרו רבנן אסור, אבל בכה"ג שאינו בשר - שרי?
עזריה כתב:אם נאמר שהבשר הוא "בשרי" אפי' אם לקחו מחתיכה של שחוטה מה אם חתיכה זו שלא נשחטה?
וטוב לו כתב:אינני מבין את כל הנושא. ואשאלא, האם החתיכה שלפנינו היא "פרה" ודאי וודאי שלא. יש לה את אותם מולקולות אולי, אבל "פרה" זה לא. והתורה נתנה את כל הדינים האלו לבעלי חיים ולא לדברים שמתפתחים מחלקים של פרה.
רחמים כתב:וטוב לו כתב:אינני מבין את כל הנושא. ואשאלא, האם החתיכה שלפנינו היא "פרה" ודאי וודאי שלא. יש לה את אותם מולקולות אולי, אבל "פרה" זה לא. והתורה נתנה את כל הדינים האלו לבעלי חיים ולא לדברים שמתפתחים מחלקים של פרה.
זה לא יותר גרוע מטעם כעיקר.
אשבמבש כתב:הבוקר הרהרתי בזה שוב ונ"ל שצדק הכהן בתחילת האשכול דשייך לדין גידולים...
אTKH כתב:יתכן שנחשיב את הבשר המקורי כ'מעמיד',
ואזי לא יועיל ביטול ברוב.
וטוב לו כתב:רחמים כתב:וטוב לו כתב:אינני מבין את כל הנושא. ואשאלא, האם החתיכה שלפנינו היא "פרה" ודאי וודאי שלא. יש לה את אותם מולקולות אולי, אבל "פרה" זה לא. והתורה נתנה את כל הדינים האלו לבעלי חיים ולא לדברים שמתפתחים מחלקים של פרה.
זה לא יותר גרוע מטעם כעיקר.
הטעם מגיע מהבעל חי ומתפשט הטעם בעצמו בכל התבשיל אבל כאן מתפתח משהו חדש לגמרי
רחמים כתב:שתאים חיים שיש בחתיכת האב מתרבים גדלים ומתחלקים, וכמו שזה קורה בפרה שלמה וחיה.
ברזילי כתב:א. התא המקורי ממנו החלה כל התרבית הוא, כמובן, מיקרוסקופי, ולכן יש מקום לטעון שאין עליו שם איסור בכלל, או שנאמר שכיוון שהוא המעמיד הוא אוסר בכל אופן אבל זה רק מדרבנן.
ברזילי כתב:ג. גם לענין איסור יוצא (אפילו אם נניח שיש איסור יוצא ביוצא מתא שאיננו ניכר לעין) באנו לדיון בסוגיית היוצא מן היוצא.
ברזילי כתב:למיטב הבנתי מדובר בתא-גזע אחד שממיינים אותו לרקמת שריר, ואז מגדלים כתרבית. כל התהליכים הללו נעשים במבחנה, ודרוש רק תא אחד שצריך להגיע מפרה (לדוגמא), וכן תוספת של אנזימים שונים שניתן להפיק ממקורות שונים (על כשרות האנזימים כבר האריכו בכ"מ).
א. התא המקורי ממנו החלה כל התרבית הוא, כמובן, מיקרוסקופי, ולכן יש מקום לטעון שאין עליו שם איסור בכלל, או שנאמר שכיוון שהוא המעמיד הוא אוסר בכל אופן אבל זה רק מדרבנן.
ב. עקרונית, ברגע שיש כבר תרבית, ניתן ללא קושי לזהות את התא המקורי ולהסירו, ולגדל גידולי-גידולים עד סוף כל הדורות. באופן כזה, גם אם נאמר שהתא המקורי לא בטל, אחרי שהוסר מן הרקמה כבר אין כאן תערובת.
ג. גם לענין איסור יוצא (אפילו אם נניח שיש איסור יוצא ביוצא מתא שאיננו ניכר לעין) באנו לדיון בסוגיית היוצא מן היוצא.
דניאל כתב:מי שירד לו בשר מהשמים זה בשרי?
לא הבנתי מה אתה חושב שלא נכון, אבל אני מסכים אתך שיותר מסתבר לומר שחומר בכמות מיקרוסקופית אינו אוסר גם כשידוע שהוא המעמיד.דניאל כתב:ברזילי כתב:א. התא המקורי ממנו החלה כל התרבית הוא, כמובן, מיקרוסקופי, ולכן יש מקום לטעון שאין עליו שם איסור בכלל, או שנאמר שכיוון שהוא המעמיד הוא אוסר בכל אופן אבל זה רק מדרבנן.
אינני חושב שזה נכון, אם אין עליו שם איסור גם לא שייך מעמיד.
כמה אחרונים כתבו (ע"פ הש"ך שאיסור יוצא יש רק בדבר שאסור במלקות, ולכן חלב אשה מותר) שכיוון שעל היוצא בעצמו אין מלקות היוצא מן היוצא מותר, וכך למשל יישבו מדוע צריך ריבוי לאסור פרה שנולדה מן הגמל.דניאל כתב:ברזילי כתב:ג. גם לענין איסור יוצא (אפילו אם נניח שיש איסור יוצא ביוצא מתא שאיננו ניכר לעין) באנו לדיון בסוגיית היוצא מן היוצא.
אני לא מכיר את הסוגיא הנ"ל, התוכל להחכימני? לפי הבנתי אם היוצא אסור משום יוצא מן הטמא אזי גם היוצא ממנו אסור מאחר שהחלטנו ש"אביו" הוא טמא.
ברזילי כתב:לגבי המציאות של הכנת תרביות תאים - באופן מעשי מתחילים בדרך כלל מהרבה תאים (אני חושב שמיליון תאים זו כמות טיפוסית, אבל אבדוק עם המומחים), וזו כבר כמות שניתן לראות בעין - נפח כולל של מיליון תאים הוא כ-1/10000 סמ"ק - בערך טיפה בקוטר חצי מילימטר. בפועל יש בדרך כלל תא אחד ש"צאצאיו" משתלטים על כל התרבית.
ברזילי כתב:לא הבנתי מה אתה חושב שלא נכון, אבל אני מסכים אתך שיותר מסתבר לומר שחומר בכמות מיקרוסקופית אינו אוסר גם כשידוע שהוא המעמיד.
שאלה מענינת. בדרך כלל אנו אומרים שהולכים אחר הנראה לעין. אבל עצם המושג של מעמיד כבר מכניס שיקולים אחרים - כמות קטנה אינה מתבטלת כי בידיעה אנחנו יודעים שהיא חשובה. אם כן, למה לא נמשיך את הקו הלאה ונאמר שהמעמיד הוא רק מה שאנחנו יודעים שהוא הנחוץ? דוגמא מנושא אחר (אף שיש לחלק כמובן) - החומר הפעיל בתרופות הוא בדרך כלל רק חלק מן הגלולות. נניח שהגלולה (אך לא החומר הפעיל) מכילה חומר אסור. נטילת התרופה היא לא כדרך אכילה, אבל מתעוררת שאלה מצד אחשביה. האם נאמר שהאחשביה מתיחס רק לחומר הפעיל (המותר) או שמכיוון שלעינינו הכל נראה כגוש אחיד א"א לחלק, והכל הוא תערובת אחת של איסור שהחשיבו?דניאל כתב:ברזילי כתב:לגבי המציאות של הכנת תרביות תאים - באופן מעשי מתחילים בדרך כלל מהרבה תאים (אני חושב שמיליון תאים זו כמות טיפוסית, אבל אבדוק עם המומחים), וזו כבר כמות שניתן לראות בעין - נפח כולל של מיליון תאים הוא כ-1/10000 סמ"ק - בערך טיפה בקוטר חצי מילימטר. בפועל יש בדרך כלל תא אחד ש"צאצאיו" משתלטים על כל התרבית.
לא נראה לי שזה מועיל שבפועל תא אחד "משתלט" כי כל ההבנה שמה שמיקורסקופי לא נחשב מזקיקה אותנו להחשיב את כל התאים כחתיכה אחת. האינני צודק?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 657 אורחים