אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת ישראל, והאומר כן רשע הוא.
והדברים מתמיהים עד מאוד מהיכי תיתי יהא איסור להעלות על דל שפתיו אפשרות הפדיון של תרומה, ומהי הרשעות שבעצם האמירה הזאת, וכפי שכתב בספר כפות תמרים לעיל (לד,ב ד"ה ואפשר), וז"ל, ואפשר כשנדקדק מ"ש רש"י והאומר כן רשע הוא וכי מי שטועה בדין ואומר דתרומה יש לה פדיון יקרא רשע לא יקרא אלא ע"ה, ויעו"ש מה שתירץ בזה.
ובשו"ת הר צבי (אה"ע סי' כט) יישב בהמצאה חריפה, ואלו דבריו, 'וכעין זה אמרתי בסוכה [דף ל"ה ע"ב] גבי יש בה היתר אכילה וכו', שכתב רש"י שם [ד"ה הרי] וז"ל, אבל פדיון אין לה [לתרומה], והאומר כן רשע הוא, עכ"ל. והדברים מתמיהים, דלענין מה כתב רש"י שהאומר דיש לתרומה פדיון רשע הוא, ומה שייך לקרותו רשע על דברים בעלמא. ואמרתי לבאר קצת על פי מה שכתב רש"י לעיל [שם ד"ה שמכשירה] וז"ל, ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב משמרת תרומתי, אמר רחמנא עשה להם שימור, עכ"ל. ולפי זה אף בגורם יש סברא לומר דעובר על משמרת תרומתי, דעל כל פנים הא אין זה שמירה. ולפי זה, האומר דיש לתרומה פדיון הרי גורם שגם זר יאכל את התרומה, ונמצא דהאומר דיש לתרומה פדיון עובר על משמרת תרומתי, ולכן באמירתו לבד הוא רשע דאין זה שמירה'.
והנה בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סי' כה) גם עמד בדברי רש"י אלו, וכתב 'ומפי אדמו"ר שליט"א מקאסוב שמעתי כונה נפלאה בלשון רש"י הנ"ל בשם הרב הגאון מטרנופול שליט"א בספרו שו"ת חבצלת השרון, ואח"כ חזר הרה"ג השואל נ"י וכתב לי ששמע בשם הגאון מדווינסק נ"י [בעל האור שמח] כונת דברי רש"י הנ"ל למה דאיתא בפסיקתא שהצדוקים אומרים שיש לתרומה פדיון, וזה שכתב רש"י דהאומר כן הוא רשע, והוא מתוק לחיך נבון. ובס' קו"ס על משניות במקומו נעלם ממנו כל זה'.
חיזרתי למצוא היכן מפורש בפסיקתא שכך אומרים הצדוקים, וכן האם נמצא כזאת באיזהו מקומן בשם רבינו ה'אור שמח', והעליתי חרס בידי.