בספר עצי ברושים על יו"ד להגר"ש מווילנא ז"ל (בעל ה"בנין שלמה") סי' סב, מעיד ששמע שהגאון האמיתי מוה"ר יצחק אלחנן זצ"ל מקאוונא היה מורה להתיר לאבל ליכנס למרחץ בימי הספירה.
יסוד ההיתר הוא מדברי הט"ז יורה דעה (סי' שפא ס"ק א ) דמה שנהגו איסור רחיצה לאבל כל ל' יום הוא משום גזירה דתספורת, דדרך הרוחץ לגלח. וכתב שם הט"ז דאין להקשות מחול המועד שכל אדם אסור בתספורת וא"כ יהיה אסור ברחיצה, דיש לומר כיון דאיסור רבים הוא לא חיישינן דמדכרי אהדדי. עכ"ד הט"ז. ולפי"ז בימי הספירה כיון דאז כל העולם אין מסתפרין לא שייך גזירה זאת ליחיד, ויהיה מותר לאבל להתרחץ.
והביא הג"ר יצחק אלחנן ראיה גדולה לזה מיומא דף יד ע"א גבי כהן גדול ביוה"כ דמותר להקריב כשהוא אונן ולא גזרינן שמא יאכל משום דכיון דכו"ע לא אכלי הוא נמי לא יאכל, וה"נ כן. וכתב הגר"ש ז"ל שזו ראיה גדולה ראויה אליו ז"ל, עי"ש.
ובפתחי תשובה שם סק"ב הקשה דלפי דברי הט"ז אמאי לא אסרו רחיצה באבל על אביו ואמו כל זמן שאסור בתספורת והיינו עד שיגערו בו חבריו, ועי' בעצי ברושים שם מה שיישב בזה בשם אחיו הג"ר בצלאל ז"ל.