סעודת הודיה

[מפיבושת]

בענין ההודי' להקב"ה וסעודות הודי'
אני מחפש מקור לענין, והאם יש צורך בי' אנשים. איני נכנס למנהג של אמירת נשמת שפשט בשנים האחרונות, שיש שחולקים על מנהג זה.
אני מדבר על עצם עריכת הסעודה בקהל עם ולפרסם את נסיו של הקב"ה, מהיכן המקור, ומה המנהגים בענין זה.

[צוציק]

אולי אברהם אבינו: ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק

[זקן ששכח]

אולי אברהם אבינו: ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק

לו היתה זו סעודת הודיה היה עליה להיערך עם לידת יצחק ולא עם הגמלו בגיל כ"ד חודש.

[יאיר]

אולי אברהם אבינו: ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק

לו היתה זו סעודת הודיה היה עליה להיערך עם לידת יצחק ולא עם הגמלו בגיל כ"ד חודש.

עדיין..לדבריך למה עשה משתה? אלא הפס' אומר "ביום הגמל" וזו סיבת המשתה..והודה ע"כ לה'..

[זקן ששכח]

הגרי"ז הלוי (בראשית כא ח):
"ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. וברש"י ויגמל לסוף כ"ד חודש. והנה פשוט הוא דהמשתה היא בגדר הודיה על הנס, וצ"ע למה חיכה אברהם עד סוף כ"ד חודש ולא עשה המשתה ביום הולדת יצחק שזה הרי היה גוף הנס. ונראה דהנה לעיל י"ז ט"ז כתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה וכו'. בהנקת שדים ע"ש, ומבואר שהיו ב' נסים אצל שרה דחוץ ממה שהולידה הוצרכה לברכה ונס מיוחד שתוכל להניק, וזה מבואר גם כאן בפסוק ז' ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו והזכירה כאן ב' הנסים שנעשו לה, ולכן עשה אברהם המשתה ביום הגמל את יצחק דאז נגמר הנס דאז גמרה להניקו".

[תולדות אדם]

כמדומני שבהעמק דבר מפרש על קרבן התודה מדוע אכילתו מרובה (בשר + 40 לחמים) וזמנו מועט (יום ולילה), כדי שיקרא לרעיו לסעודה ויספר את חסדי ה' [ואולי יש מקור בראשונים ע"כ].

[תולדות אדם]

וזהו מקומו בנצי"ב:

[מפיבושת]

תודה רבה לכל הכותבים, ממש מאיר עיניים.
תודה.
שתמיד נהיה בבחי' כשם שמברך על ה"טובה" בלבד. אמן.

[בר ששת]

מפיבושת,
אל תמהר להודות,

הסיחו החכמים את דעתך, אף אחד לא הביא מקור להצריך עשרה למניין דווקא. וכיצד תדע כמה מנות עליך להכין?!...

ואולי תוכל לדייק מדברהם, שכן אבינו אברהם עשה משתה גדול, אלא שהכנענים שהסבו שם, לא ממש כשרים למניין.

ועדיין צ"ע.

[יאיר]

לא נראה לי דחייב מנין אך ודאי עדיפא כי היכי דתשרה שכינה..

[מפיבושת]

עולה בדעתי כעת, שהמקור לי' הוא מהפסוק "במהקלות ברכו אלוקים". והנה מצאתי רש"י בכתובות (ז:) לענין שבע ברכות, וז"ל: על ברכת מקור צריך קהל והיינו עשרה כמו "הקהל את העדה" (במדבר כ ח) ואין הקהל בפחות מעדה ועדה עשרה כדילפינן (ברכות כא:) מעדת מרגלים "עד מתי לעדה הרעה" (במדבר יד כז) יצאו יהושע וכלב.
אפשר אולי למצוא סמך מכאן, שכשרוצים לברך ולהודות להקב"ה (ברכו אלוקים) שיהיה עשרה (במקהלות).

[עושה חדשות]

נצרך לי כעת עוד מקורות וטעמים בנושא זה,
האם ראוי לחולה שנתרפא וכד' לערוך מסיבת הודייה, מה התוכן בזה, והיכן זה מוזכר, וכו'.
מודה מראש על כל עזרה.

[אפשר]

אולי אברהם אבינו: ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק

בפדר"א ובתוס' שבת קל מבואר דזה היה סעודת ברית מילה, עיי"ש. אך אי"ז ע"ד הפשט. אבל אפשר שאחרי שחז"ל דרשו כן לא נוכל ללמוד שאר סעודה לדינא מיניה.

[אפשר]

סעודת ישוע הבן בתוס' בק פ היא סעודת הודיה.
יל"ע גם מסעודת יתרו ריש פ' יתרו, הרמב"ן שם לומד שגר שנכנס לישראל עושה סעודה, אבל פשטות היה סעודת הודיה בלבד.

[עזריאל ברגר]

כמדומני שבהעמק דבר מפרש על קרבן התודה מדוע אכילתו מרובה (בשר + 40 לחמים) וזמנו מועט (יום ולילה), כדי שיקרא לרעיו לסעודה ויספר את חסדי ה' [ואולי יש מקור בראשונים ע"כ].

הערה: מדובר בכמות עצומה של לחם:
20 עשרונות סה"כ, שזה אומר 20 פעם שיעור חלה!
אם נלך לפי ד ביצים לסעודה, אז בשיעור חלה יש כ11 סעודות, וב20 עשרונות - 216 סעודות!!!