המהדיר כתב:האגדה הזאת היא כפי הנראה מעשייה חסידית ותו לא
תוכן כתב:מעניין איך שתוך מאה שנים השטריימל צמח למימדים המפלצתיים של היום.
תוכן כתב:אמור לסמל הדביקות במנהגים, שלא שינו מלבושם וכדומה, אבל למעשה, הוא נהיה אביזר אופנתי, והבתאם לכך הוא משתנה עד כמעט בלי היכר, היינו שהשלא שינו מלבושם בעצמו הוא כבר גורם לשינויים שלא שערום אבותינו.
בית שביעי כתב:הוא הדין לגבי המלה "שטריימיל" שלפי פירושו מקורה בצירוף זה "שטר מעל" שהוא מבטא טמא ואסור להזכיר בבית כנסת או בית המקדש
ספר זכרון לרבי יעקב בן יהודה בן יהודה הערה 76 עמ 111
זרע הארץ כתב:שמעתי בשם כ"ק בעל ישועות משה ששטריימל הוא "שטר מאלקים".
חשש חורים ונקבים
שני תהליכים מקבילים עוברים על החברה החרדית: היתפסות לחומרות מצד אחד, וויתור על מצוות חשובות מדאורייתא מצד שני. שני התהליכים נובעים מאותה נקודה: צורך בהתחדשות אך פחד נורא מפניה
יהודי פיקח ציווה לבניו לפני מותו שיסגלו לעצמם מלאכות שקשורות לעניינים הלכתיים, כמו סופר סת"ם או 'בָּתִּים מַאכֶער'. אותו יהודי ראה למרחוק. העולם מתפתח וקשה מאוד להשיג אותו. אפילו ענקים יכולים להתמוטט - כדוגמת מה שעשתה המצלמה הדיגיטלית לחברת קודאק - אבל סופר סת"ם ימשיך לכתוב עם קולמוס על קלף אפילו כשהמחשבים של היום יהפכו גרוטאות ואנו נתקשר בעזרת מחשבות.
לפני כמה שנים ניסה פלוני-אלמוני להמציא פטנט: מכבש דפוס ידני שבאמצעותו אפשר 'לכתוב' עמוד שלם ברגע אחד, ועדיין עמד הפטנט בדרישה ההלכתית של 'כוח גברא'. מבחינה הלכתית זה היה בסדר גמור, אבל מה שהוא חטף על הראש - שלא תדעו מצרות...
יהודים צריכים פרנסה, והם מחפשים כל תחום. מה יעשה היזם המוכשר שרוצה, נאמר, לפתוח עסק חדש של 'בָּתִּים מַאכֶערַיי'? כיצד ישכנע את הציבור שדווקא בתי התפילין שלו הם הטובים ביותר? ובכן: כאן באות לעזרתו ה'חומרות'. ההלכה אומנם לא משתנה, אבל החומרות - ועוד איך. בכל יום ויום יהיו דברי התורה בעיניך כחדשים - וכיצד? הַמְצֵא חומרה חדשה.
מחדשים את חומרת 'עיבוד לשמה': מקימים קו ייצור שלם ומצרפים תמונות אברכים שמיילדים את העגל שממנו יעשו את עור התפילין 'לשמה'; או צובעים את רצועות התפילין משני הצדדים בצבע שחור - וזו מעלה נפלאה, שכן מעתה גם אם ייווצר חלילה סדק העור כולו ספוג בשחור. בקיצור: שערי חומרות לא ננעלו.
לאחרונה צדו את עיני פרסומים של מפעל מסוים, שהפיץ מודעות על תפילין שעדיין לא שזפתם עין ולא בא כבושם הזה. עלון הפרסומת יידע אותנו בגאווה ש"גדולי ישראל שליט"א שנחשפו לשלמות ההידורים – ביקשו מיד להתעטר בתפילין כאלה", ומצורף מספר טלפון למי שרוצה לשמוע במו אוזניו את דברי גדולי ישראל שליט"א.
הנה אוסף אקראי מדברי 'הגדוילים': הרב וואזנר "אכשר דרא שזכינו לבתים כאלו, מה שלא היה בדורות הקודמים"; הרב נסים קרליץ: "בוודאי יש הידור גדול שאין חשש חורים ונקבים בבית ובתיתורא". כך גם הגאון רבי שמאי גרוס; הרב חיים קנייבסקי "נתפעל מאוד" (שתי מילים הן גם הישג); בעיקר שבתה את לבי מליצתו של הרב יחזקאל רוט, אב"ד קארלסבורג מארה"ב – "בתי תפילין אלו ראויים להיקרא תפילין דמארי עלמא", שכן, כידוע, הקב"ה מניח תפילין (מסכת ברכות דף ו עמ' א), וכיצד יניח הקב"ה תפילין שאינן שופרא דשופרא?
אני משער שלאחר שנודעה בשמים המלצתו של אב"ד קארלסבורג יצאו הרצים דחופים להשיג תפילין של אותו מפעל עבור הקב"ה, אלא שמן הסתם נוצרה בעיה: במפעל ביקשו מידות והרמב"ם לא מרשה בשום אופן לתת לה' שיעור ומידה, אז בינתיים העניין נתקע.
הקטע המתוחכם ביותר הוא הציטוט של אחד ה'גדוילים' המופיע בראש הפרסום: "אילו נגלו בתי תפילין אלו בדורות הקודמים – היו רצים אלפי פרסאות להשיג אותם". וכאן, רבותיי, קבור כלב לא קטן: חומרות והידורים מן הסוג הזה אמורים לעורר קושיה אצל הציבור האמון על מסורת ירידת הדורות: כיצד ייתכן שאנו משיגים מה שאבותינו לא חלמו עליו? הרי אנו זבובים לעומתם, ה'יראת שמים' שלנו לעומתם – אפס, הם כבני אדם ואנו חמורי חמורים, אז כיצד ייתכן שדווקא אנחנו, דור יתום שכמונו, זכינו ל'תפילין דמארי עלמא' והם לא?
תשובה טובה אין, אבל אי-אפשר להימלט מהצורך להכריז שאם קדמונינו היו רואים תפילין כאלו – היו הם רצים עשרת אלפים פרסאות. אומנם לא היו להם, אבל לפחות נאמין שהם רצו מאוד-מאוד.
הסרפד כתב:...מפני שעטיפת טלית ע"ג שטריימל גבוה גורמת להיזק השטריימל
משולש כתב:אגב הדיון הראוני תמונה של מלך פולין קזימיר השלישי לפני כשבע מאות שנה - פאות מסולסלות.
זאת אומרת ששטריימל ופיאות מסולסלות זה בעצם מרצון לא להיות שונה מגויי הסביבה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 61 אורחים