לשון הרע בביקורת ספרים - בקשת מקורות

[מנחם זאב צוקרמן]

יש המתרעמים על המבקרים, שכל שיחם אינו אלא לשון-הרע, שהרי רוב הקוראים אין להם נגיעה ללשון רעה זו. ואף על פי שבעלי פרדוכסים אומרים, עבירה אחת יש שאפילו אדם הגון רשאי ליהנות ממנה, זו לשון הרע, יש מקום לברר הענין. ומכאן בקשתי שטוחה, שכל מי שמצא בירור בענין או שבעלי הנמושות הילכו בו, שלא ימנע טוב.

[צוציק]

מהיכי תיתי שבביקרת ספרים יהיה פטור מאיסור לשון הרע? ממה נפשך, אם בביקורתו הוא משמיע לשון הרע, אזי יש כאן לשון הרע. ואם לא, אז לא.

[נוטר הכרמים]

מהיכי תיתי שבביקרת ספרים יהיה פטור מאיסור לשון הרע? ממה נפשך, אם בביקורתו הוא משמיע לשון הרע, אזי יש כאן לשון הרע. ואם לא, אז לא.

.

כבר אמרו צדיקים, למה נבראה עקמימות השכל באדם?- אלא כדי שילמד האדם זכות על כל אחד מישראל אפילו כאשר הדבר נוגד כל הגיון ואף אם יש בדבר משום עקמימות, כי לכך נוצרה בו מדה זו.

מעתה אומר, שאולי נתכוין החבר שדבריו נתנו למעלה לדברי הסה"ק תולדות יעקב יוסף בשם רבו הבעש"ט לפרש מה שאחז"ל (ב"מ פו,ב) גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה, דהיינו שלפעמים הכנסת אורחים הוא ביטול תורה או סיפורי לה"ר וכו' מ"מ גדולה הכנסת אורחים וכו'. ומדמי מילתא למילתא, הכנסת אורחים ל'ביקור חולים'...

אגב, בספר הליכות שלמה (תפילה פ"ה עמ' סו) הובא בשם הגרש"ז אויערבאך שהיה כידוע נו"נ לבעל התולדות, שאמר שבודאי כוונתו לאבק לה"ר גרידא, ואמר דאעפ"כ חידוש גדול הוא לדינא, עכ"ד. ומציינים שם שמ"מ הזכיר רבינו לפעמים דבר זה כשקרה שההכרח אילצו להאריך שבת עם אנשים פשוטים ששוחחו בדברים של מה בכך.

[ירושלמי]

כמדומני שמראה מקום חשוב בסוגיא זו, הוא ספריו של הרש"י זוין "סופרים וספרים", שכל ענינם מאמרי ביקורת על ספרים וסופריהם. על אף שהרשי"ז שם מנתח את הספר ואת אופיו, 'מפרגן' וחולק שבחים לרוב, - עם זאת בפירוש הוא לא נמנע מלהעביר ביקורת, לעיתים די חריפה, על הספר.
אם אינני טועה, מאמרים אלו - או חלקם - פורסמו על בסיס שבועי כטור ביקורת ספרות תורנית באחד מעיתוני התקופה.

ובזכרוני מעשיה נאה ששמעתי ממרא דאתרא איש ספר שליט"א, הקשורה בהנ"ל וביחס מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל לטור הביקורת הנ"ל, ויבוא בעל השמועה ויעמידנה.

[נוטר הכרמים]

כמדומני שמראה מקום חשוב בסוגיא זו, הוא ספריו של הרש"י זוין "סופרים וספרים", שכל ענינם מאמרי ביקורת על ספרים וסופריהם. על אף שהרשי"ז שם מנתח את הספר ואת אופיו, 'מפרגן' וחולק שבחים לרוב, - עם זאת בפירוש הוא לא נמנע מלהעביר ביקורת, לעיתים די חריפה, על הספר.
אם אינני טועה, מאמרים אלו - או חלקם - פורסמו על בסיס שבועי כטור ביקורת ספרות תורנית באחד מעיתוני התקופה.

ובזכרוני מעשיה נאה ששמעתי ממרא דאתרא איש ספר שליט"א, הקשורה בהנ"ל וביחס מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל לטור הביקורת הנ"ל, ויבוא בעל השמועה ויעמידנה.

ויש גם מכתב של החזו"א על טור כזה, או מאמר הלכתי שפורסמו בעיתון, תוכנו בערך: שאין מקומם של הד"ת במקום שהוא נותנם, 'שסופן ליעשות תכריך לחמאה' ....

[בן פקועה]

אא"ט, המכתב של החזו"א פורסם במלואו - בהשלמת ההשמטות שנשמטו כרגיל באגרות - בקובץ 'צפונות' (יבואו הבקיאים וימצאו). החזו"א כותב לאחד שהוא שולח לו עותק נוסף מהספר שישלח לרב זווין כדי שהלה יכתוב עליו ביקורת, אמנם הוסיף שאין הבמה ראויה כל כך. וההתקלסות במשפט הסיום היא היא לשון רעה במיטבה.

[נוטר הכרמים]

אא"ט, המכתב של החזו"א פורסם במלואו - בהשלמת ההשמטות שנשמטו כרגיל באגרות - בקובץ 'צפונות' (יבואו הבקיאים וימצאו). החזו"א כותב לאחד שהוא שולח לו עותק נוסף מהספר שישלח לרב זווין כדי שהלה יכתוב עליו ביקורת, אמנם הוסיף שאין הבמה ראויה כל כך. וההתקלסות במשפט הסיום היא היא לשון רעה במיטבה.

יורנו המורה, מה לשון הרע מצא בזה, ועוד ב'מיטבה'.

א. הערתו של החזו"א בדבר כתיבת ד"ת בעיתון הארה הלכתית היא, ואינה ענין ל'גברא' כלל. כל היודע כי הרשי"ז כתב מאמרי הלכה בעיתון חדשותי-יכול לשייך גם אליו ביקורת זו, ואין בדברים גנות בעצם.

ב. דומני שבקו"א לא היה הרבה מעבר לזה. אם הייתי זוכר דברים נוספים לשבח, ומצטט רק את זה אולי היה בזה משום 'עין רעה'.

[איש_ספר]

ובזכרוני מעשיה נאה ששמעתי ממרא דאתרא איש ספר שליט"א, הקשורה בהנ"ל וביחס מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל לטור הביקורת הנ"ל, ויבוא בעל השמועה ויעמידנה.

אתה שמעת אני לא שמעתי. כל שיודע אני, שהגרא"ז באבן האזל מזכיר באיזה מקום מדברי 'ידידי הגרש"י זעווין, בביקורת השבועית'. ואין הדברים מכוונים אלא לטורו הקבוע של הרב זווין בהצופה... שנאסף לימים לג' כרכי ספרים וסופרים.

[גילוי]

היה אשכול על הארחות שבת והוא נמחק ולא זכיתי להבין במה הוא שונה משאר האשכולות שנכתבו בסגנון דומה

[הוגה ומעיין]

אולי התכוין ירושלמי למעשה עם הרב מטעפליק.

[הגהמ]

יש בנותן טעם לצטט מש"כ החזו"א באגרותיו ב קלד "ואם מותר לדבר לשה"ר על אומן באומנתו לאיש הדורש עליו לצורך..."

[שדה תפוחים]

היה אשכול על הארחות שבת והוא נמחק ולא זכיתי להבין במה הוא שונה משאר האשכולות שנכתבו בסגנון דומה

השאלה צריכה להיות למה בכלל יש כאן אשכולות עם ביקורת שלא קשורה לשאלות בדבר הלכה?, גם אם לפעמים יש צורך להתריע על טעויות בספרים שונים מדוע שלא יסתפקו בציון טעות/יות המחבר/המהדיר מבלי למצוץ את הדם במלל מיותר בתגובות ובמאמרים?, וכי זה דרך ת"ח המרבים שלום בעולם?, מלבד כל האיסורים החמורים של לשה"ר ומתכבד בקלון חברו
באמת האשכול שהעלית היה עניני לחלוטין ואך ורק בדבר ה' זו הלכה, אלא עצה טובה לך אל תכאב את מחיקתו כבר ידועים הדברים שמדיניות המחיקות כאן הרבה פעמים הינם משיקולים אינטרסנטיים בלבד, ומקובלנו מרבותנו כי מקום שלא נשמרים בו כל כללי הלשה"ר גם יושר לא ימצא בו.

[איש_ספר]

היה אשכול על הארחות שבת והוא נמחק ולא זכיתי להבין במה הוא שונה משאר האשכולות שנכתבו בסגנון דומה

השאלה צריכה להיות למה בכלל יש כאן אשכולות עם ביקורת שלא קשורה לשאלות בדבר הלכה?, גם אם לפעמים יש צורך להתריע על טעויות בספרים שונים מדוע שלא יסתפקו בציון טעות/יות המחבר/המהדיר מבלי למצוץ את הדם במלל מיותר בתגובות ובמאמרים?, וכי זה דרך ת"ח המרבים שלום בעולם?, מלבד כל האיסורים החמורים של לשה"ר ומתכבד בקלון חברו
באמת האשכול שהעלית היה עניני לחלוטין ואך ורק בדבר ה' זו הלכה, אלא עצה טובה לך אל תכאב את מחיקתו כבר ידועים הדברים שמדיניות המחיקות כאן הרבה פעמים הינם משיקולים אינטרסנטיים בלבד, ומקובלנו מרבותנו כי מקום שלא נשמרים בו כל כללי הלשה"ר גם יושר לא ימצא בו.

הוצאת שם רע על מנהלי המקום, גרועה מלשה"ר. מי שיש לו הערה על כל הודעה במקום זה שאינה עומדת בכללי איסורי דיבור ולשון, נא יעיר ע"כ.
לגבי נושא האשכול, אין לי דעה ברורה בעניותי, ואיני יכול לנסח את כללי ההיתר או האיסור. אם כי ברור לי שבמקרה כמו של שערי דורא, בה נטלו ספר של קדמון והשחיתו אותו בהתרשלות הגובלת בזדון, ועוד מוכרים אותו כמוצר מושלם ומדויק. ויתר ע"כ: כאשר קבלו העורכים את הביקורת, טרם פרסומה, תגובתם היתה שלא ממין הענין, במקרה כזה, חובה לקרוא בראש הומיות ובפתחי שערים, ולהודיע על הספר המזויף והמשובש. במקרים אחרים ובנסיבות אחרות, (ספר של מחבר פרטי, ואין חשש לקלקול, המחבר לא מציג את הספר כמדויק, המחבר מוכן לקבל ביקורת באופן עניייני) הדברים עשויים להשתנות ויעשה כ"א שאלת רב מומחה להלכות חמורות אלו.
באשכול על הארחות שבת, החליט מאן דהוא להסיט את הדיון לכיוונים שלא ממין הענין, ומכיון שבלא"ה לא היה בו כל תוכן נוסף, הוסר האשכול לחלוטין.

[ציבור]

דברי הרב איש ספר ברורים ונכונים.

בעניין זה אתעניין: אם לא מדובר בביקורת ספרים אלא בחשיפת זהותו של המחבר, כגון במחבר שגנב ספר מאחרים והדפיסו על שמו (יש לזה גם שם בלועזית, ואיני זוכר) - האם מותר לגלות את שם הגנב והנגנב, ובכך להחזיר את הספר למחברו?

[איש_ספר]

דברי הרב איש ספר ברורים ונכונים.

בעניין זה אתעניין: אם לא מדובר בביקורת ספרים אלא בחשיפת זהותו של המחבר, כגון במחבר שגנב ספר מאחרים והדפיסו על שמו (יש לזה גם שם בלועזית, ואיני זוכר) - האם מותר לגלות את שם הגנב והנגנב, ובכך להחזיר את הספר למחברו?

שאלתי פעם חכם אחד, בתחילה אמר שאם מצביעים רק על שתי הספרים. כלומר מראים את המקור ואת ההעתקה, בלא להכביר מילים ותארים על עושה מעשה הרמיה, בכה"ג לית לן בה, שוב שאלתי אותו ומה הדין אם בכה"ג שופכים את דמו ברבים, ונרתע לאחוריו, חזרתי ושאלתי, האם למחבר עצמו שגנבו מתוך ספרו מותר להודיע ע"כ, ואמר שיש להתיישב בכ"ז.

[חלמיש]

הלא כל גדולינו עסקו בביקורת ספרים. כלום כל הביקורת נגד ספרי הרמב"ם על ידי הרמ"ה, הרש"ץ משנץ, הראב"ד שכתב מה שכתב ביקורת על מבנה הספר. והכל היו בחיי המחבר, כלום זה אינה ביקורת ספרים?

וצא וראה כיוצא בזה בכל ההיסטוריה של ספרות ישראל. מהו הגבול בדיוק? מהי ביקורת הרמב"ן על הראב"ע ועל ספר המצות? ומהי הביקורות שיצאו על השלחן ערוך ועל הרמ"א מגדולי הדורות. האם אין זו ביקורת ספרים.

[לבב]

בעניין זה אתעניין: אם לא מדובר בביקורת ספרים אלא בחשיפת זהותו של המחבר, כגון במחבר שגנב ספר מאחרים והדפיסו על שמו (יש לזה גם שם בלועזית, ואיני זוכר) - האם מותר לגלות את שם הגנב והנגנב, ובכך להחזיר את הספר למחברו?

על ספר השו"ת בנימין זאב מצאנו את מהרש"ל כותב בבירור כי דבריו מועתקים וגנובים.
(הוא לא כותב זאת לצורך בירור ההלכה, שעל זה הוא מביא נימוקים אחרים)

[גאולה בקרוב]

הרב נריה גוטל כתב מאמר נרחב על ביקורת ספרים, כיצד לבקר וכו', אלא שאינו תח"י.

[שדה תפוחים]

מענין לענין באותו ענין יש להסתפק
במקום שהעלו ביקורת על כל ספר שהוא בצורה המתאימה לכללי ההלכה, ואחרי שנו"נ בזה הוברר שהמבקר טעה, האם מספיק בזה שיש "שטר ושוברו בצידו" או שעל המבקר למחוק דבריו כדי שלא תצא תקלה משום הרואים בפתח זה ולא בפתח אחר?

[שדה תפוחים]

היה אשכול על הארחות שבת והוא נמחק ולא זכיתי להבין במה הוא שונה משאר האשכולות שנכתבו בסגנון דומה

השאלה צריכה להיות למה בכלל יש כאן אשכולות עם ביקורת שלא קשורה לשאלות בדבר הלכה?, גם אם לפעמים יש צורך להתריע על טעויות בספרים שונים מדוע שלא יסתפקו בציון טעות/יות המחבר/המהדיר מבלי למצוץ את הדם במלל מיותר בתגובות ובמאמרים?, וכי זה דרך ת"ח המרבים שלום בעולם?, מלבד כל האיסורים החמורים של לשה"ר ומתכבד בקלון חברו
באמת האשכול שהעלית היה עניני לחלוטין ואך ורק בדבר ה' זו הלכה, אלא עצה טובה לך אל תכאב את מחיקתו כבר ידועים הדברים שמדיניות המחיקות כאן הרבה פעמים הינם משיקולים אינטרסנטיים בלבד, ומקובלנו מרבותנו כי מקום שלא נשמרים בו כל כללי הלשה"ר גם יושר לא ימצא בו.

הוצאת שם רע על מנהלי המקום, גרועה מלשה"ר. מי שיש לו הערה על כל הודעה במקום זה שאינה עומדת בכללי איסורי דיבור ולשון, נא יעיר ע"כ.
לגבי נושא האשכול, אין לי דעה ברורה בעניותי, ואיני יכול לנסח את כללי ההיתר או האיסור. אם כי ברור לי שבמקרה כמו של שערי דורא, בה נטלו ספר של קדמון והשחיתו אותו בהתרשלות הגובלת בזדון, ועוד מוכרים אותו כמוצר מושלם ומדויק. ויתר ע"כ: כאשר קבלו העורכים את הביקורת, טרם פרסומה, תגובתם היתה שלא ממין הענין, במקרה כזה, חובה לקרוא בראש הומיות ובפתחי שערים, ולהודיע על הספר המזויף והמשובש. במקרים אחרים ובנסיבות אחרות, (ספר של מחבר פרטי, ואין חשש לקלקול, המחבר לא מציג את הספר כמדויק, המחבר מוכן לקבל ביקורת באופן עניייני) הדברים עשויים להשתנות ויעשה כ"א שאלת רב מומחה להלכות חמורות אלו.
באשכול על הארחות שבת, החליט מאן דהוא להסיט את הדיון לכיוונים שלא ממין הענין, ומכיון שבלא"ה לא היה בו כל תוכן נוסף, הוסר האשכול לחלוטין.

אני לא פירטתי דוגמאות כדי לא לפתוח פצעים של אף אחד מהנפגעים, אך אחרי שכבר איש ספר העלה את דוגמת שערי דורא ופסק את דעתו בזה"ל "ברור לי במקרה כזה חובה לקרוא בראש הומיות ובפתחי שערים", אתייחס לדוגמא זאת כמשל על הכלל, [אם א"ס רב ומורה הוראה בישראל אז כל דברי בטלים ולא אהיה כחולק על המרא דאתרא].
ה"שערי דורא" לכל הדעות לא היה זה מקרה של זדון ורוע לב כמו השמטת גדולי ישראל במהריט"א בעו"ה (שבעל החיבור טוען שאילו ידע על שימוש כזה לא היה מתרצה למכירה זו), אלא שוגג לגמרי של צוות עורכים בלתי מתאימים, מי שבאמת חפץ בתועלת היה הולך לראש המערכת או לראש המכון ויושב איתם בפגישה מכובדת ומניח בפניהם את כל הממצאים ומסביר להם כי ספר כזה עלול להסב להם בזיונות מרובים ולהרוס את כל השם הטוב של מפעל חייהם מכון המאור, למכון המאור אין את הבעיה של חוסר כסף וברגע שהיו מגיעים למסקנא זו מייד היו משתפים פעולה להסיר את הספר מהמדפים ואף לההדירו מחדש מנופה מכל טעות, צעד מינימלי זה היה עושה כל אדם מן הישוב שכבודו של רבינו השערי דורא יקר בעיניו וכך היא דרכם של כל הת"ח המרבים שלום בעולם.
אבל כאן משום מה זה לא נעשה בדרך כזאת, וכמו שכתב איש ספר כאן http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %A8#p95147 מה באמת נעשה "כותב המאמר הגיש את המאמר במלואו לפני פרסומו (ליתר דיוק, כאשר עדין לא החליט היכן והאם לפרסמו) לעורך אחראי לשם מתן זכות תגובה. את תגובתו לא ניתן לעלות כאן מפני הכבוד.", כל בר דעת יודע שכשפונים לאדם בשפת האיומים עם מאמר מושחז (שכל אחד מבין שהוא הולך להתפרסם) כנגד מרכולתו בו ברגע העורך/הבעלים נכנס למגננה והצטדקויות ותירוצים מבלי נכונות לקבל האמת. דרך כזו מוכיחה שהמבקר נהנה לתפוס את הזולת בקלקלתו וכמו שאמר הגר"ח מבריסק על ההבדל בין החתול לעקרת בית כי החתול חפץ בקיום העכברים ע"מ לרדפם והעקרת בית מייחלת לביטולם מן העולם. אילו היו פונים למכון המאור מבלי פצמ"ר של מאמר תוקפני בתיבת הדוא"ל עם בקשה לתגובה אלא הפונה היה עוטה מעט עדינות ומבקש לברר עמם כמה דברים דחופים או למצער בבקשה לפגישה כדי להציל את המכון מהפסד כספי אדיר כל היחס היה אחר לגמרי וכל הרוע והכיעור היה נחסך מכולם. יש לציין ששום קובץ מכובד לא הכניס את המאמר הזה מאותו הסיבה שלא היה מכניס את הפולמוסים של בני בראון רק קובץ המעיין שלא נמנה על הקבצים של החרדים, ואכן המדיניות שלו בנושאים אלו היא כצהובון, (עם כל הכבוד לעורכיו וחבריו ומבלי שום זלזול זאת היא דרכם שקיבלום מרבותיהם ומקודמיהם, אבל דרכינו דרך עולם התורה והישיבות היא אחרת).
יעשה כל אחד כטוב בעיניו ואין בדברים אלו שום דעה על אף אדם מהנוגעים בדבר, הדברים כאן אמורים על חובת ההנהלה בלבד (המצהירה על שמירה על כל כללי ההלכה והטוענת על הוצאת ש"ר על מי שלא כתב כן) שלא לתת גיבוי לשפת בריונות ואלימות שכזאת, ענינים אלו הם חמורים ביותר ודיני ממונות ונפשות איתנייהו בהו, ואם יש מי שהחליט לפעול בצורה כזאת או אחרת, על כל איש ישראל מוטל לעשות שאלת חכם אם ואיך מותר לו לגבות באיזשהו צורה את אחד מהצדדים, אבל בדבר אחד בטוח מבלי שום מקום ספק כי אין שום רב בישראל שהתיר להתנהג עם מכון המאור בשפת רחוב שכזאת בטרם מוצו הדברים בדרכי התורה של דרכי נועם ושלום, ולכן כל הדיון כאן הינו רשעות ורוע ומתכבד בקלון חבירו, וגם מי שאין לו תכונות נפש של דרכי נועם מחויב בכל הלכות לשה"ר, וכל אלו שדשדשו בזה עתידים ליתן את הדין.
אמת הדבר אילו יהיה בפורום זה מינימום ביקורת ובלשון נקיה ומכובדת, המקום יהיה משעמם, אבל זאת היא מלחמת היצר בכל שטחי החיים, אדם שזהיר בלשה"ר הוא פחות מעניין ממי שפיו פתוח כאולם, עיתון/שבועון/קובץ המפוקח תחת ועדה רוחנית מכובדת מעניין הרבה פחות מבמות אחרות, כמעט כל לשה"ר מושך ומעניין, בשביל שיהיה מעניין מבלי לשה"ר נאלץ כל עיתון להשקיע בכסף מלא בצוות כתבים שימצאו מתחת האדמה דברים מעניינים, כאן בפורום אין פרסומות ובטח גם לא משכורות לממן את מי שיחפור למצוא חומר מרתק אך אעפ"כ אין בזה היתר לעבור על שום אות ותג מן התורה. בתקוה שדי בדוגמא זאת ללמד על שאר ההתנפלויות שהיו כאן בעבר שלא יישנו בעתיד.
יחד עם הערה זאת עולה מאיליו תחושת הכרת הטוב והבעת הערכה להנהלת הפורום שמאפשרת דו שיח תרבותי זה, מה שמוכיח על רצונה הכנה לתקן המעוות, יישר כחכם ויהי ה' עמכם.

[איש_ספר]

אני לא יודע למי מכוונים הדברים, המכות מעל החגורה ומתחת החגורה, אך ברור שהתגובה נכתבה בכאב ממי שהוא בעל ענין ספיציפי (שע"ד?), ולא כדיון טהור על גבולות המותר והאסור.

כותב המאמר על השע"ד מואשם כאן בהתנהגות רחובית וכו', אני מלמד זכות על המגיב שהוא אינו מכיר את הכותב כלל. הר"ד דבליצקי, הוא איש צנוע שלא מחזיק טיבותא לנפשיה במלוא מובן המילה, הוא אינו שש אלי קרב ואלי פולמוס. ויעידו ע"כ כל מכיריו. הזכרתי כאן בעבר שאת התגלית שלו על זיופיו של הרב דמביצר מקראקא ודבריו הלא נכונים של אפטוביצר המהולל, הוא הצניע בכמה שורות במבוא במקום להקדיש לכך מאמר, כי העבר אין ולא היה לו שום ענין ורצון להתכבד בקלון אחרים. יש לו קבלות גם בענין של זהירות מהשגת גבול אחרים. לפני כמעט כעשור, החל הר"ד בההדרת ספר התרומה, הדברים הגיעו לאזנו של חכם אחד (אין המדובר ברב דוד אברהם שלימים הוציא גם הוא מהדורה מספר התרומה, אז לא ידע הר"ד כלל מעיסוקו זה), הלה פנה אל הר"ד והודיעו שהוא לקראת סיום, וביקש ממנו שלא לעסוק בכך. הר"ד גנז לאלתר את תכניותיו. (מאז חלף כעשור כאמור ודבר לא הופיע...)

ועוד: כשהופיע הטור השלם של מכון ירושלים, כתב הר"ד קונטרס שלם של הערות חריפות על דרך ההדרה, את הקונטרס הוא שיגר לרב בוקסבוים המנוח, הרב בוקסבוים ביקש ממנו להצניע את הדברים, והודיע לו שהליקוים יתוקנו, כמובן שהר"ד לא פרסם את הקונטרס עד היום הזה, (אף שכמדומני הרוב לא תוקן מעולם), משום שלא היה מדובר שם על זיופים והשחתת הספר, אלא על עבודה מרושלת וילדותית. כשהמאור הוציאו חוברת דוגמא על הטור שלהם להלכות חנוכה, כתב הר"ד מאמר גדול ובו הצביע על עשרות ליקויים שיטתיים. (הר"ד למד טור שנים רבות ורכש כמה ידיעות בענין) את המאמר הוא שלח לידידו הגאון ר' שמואל דויטש ולעוד חכם שנאמר לו (בטעות) שהוא מהמבקרים. זמן רב לא נתקבלה כל תגובה, כשפנה הרד"צ הילמן לר"ש דויטש לשאול אותו למה אין תגובה, הוא ביקש מפלוני שיגיב, הלה השיב תשובות מעורפלות שהעיקר שלהם היה חוסר רצון או יכולת לקבל ביקורת.

במקרה של השע"ד, זה שונה מכל דבר אחר, ואני בכל האחריות אומר, שלא היה דבר כזה בעשרות שנים האחרונות, המאמר בהמעיין הוא בדיחה טפלה לעומת המציאות שבספר, לא מדובר ברישול של הגהה, בטעות של מחשב, או בשגיאות אנוש. אין המדובר בעבודה לא מושלמת. אלא, חבורת אנשים שאין להם מושג מינמלי, כפשוטו, בספר שערי דורא, לקחו את ספר הספרים של או"ה, השחיתו את תארו לגמרי ! שיבשו את נוסחתו ! השמיטו מתוכו קטעים ! הוסיפו בו תוספות זרות! ומי מדבר על ההערות שלא נרחיב עליהם את הדיבור כי הם ודאי לא הענין.

המאמר שחלקו פורסם בהמעיין נשלח אל אחד האחראים, (שידע על כך, ממני, שכותב המאמר עוסק גם הוא בשע"ד) וכמו שכתבתי בעבר וצוטטתי עתה 'טרם שהוחלט היכן והאם לפרסמו', תגובתו נמסרה בכתב וזו לשונה: 'יש לי תשובות לכל ההערות, אך אין לי פנאי לכך'. ואת שאר הדברים שנאמרו בתגובה לא אצטט מפני הכבוד וד"ל.

ה' יודע ועד, שאם התגובה היתה אפילו בנוסח: במהדורה הבאה נתקן את הצריך תיקון. הלה היה גונז את מאמרו וכנראה גם את עבודתו (שהיתה אז בראשיתה). אבל לצערינו זו התגובה שנתקבלה. בדור של ועד ד' ארצות, היו אוסרים בגזרת נח"ש להמשיך למכור את הכרך המזויף הזה, אבל בדור שלנו, שהצביעות מולכת בכיפה, המבקר, ולא זה שהתרשל והמכשלה יצאה תחת ידו, הוא המושא לביקורת! לא יאמן!

ואני מרשה לעצמי לשאול בתמימות, אם אכן אנשים ירא"ש כאן, שאם הביקורת היתה מונחת לפתחם באופן אחר (איזה???) היו אוספים את הספר, למה עתה, אחרי שנודע להם גודל השערוריה המתרחשת בספר שלהם, מפני מה אינם אוספים אותו מן החנויוות? איך ממשיכים לרמות את הבריות (אותם 99 אחוז מהציבור התורני שלא רואה את הפורום ולא את המעיין) ולמכור ספר משובש כספר מנופה ומדויק? הכל ענין אישי? אתמהה. האם ר"י מדורא והלומדים צריכים להיות הקרבן על עלבון של מישהו? על יצר נקמנות של מישהו?

בשולים ממש: המאמר על השערי דורא פורסם בקובץ המעיין מסיבה אחת ויחידה, משום שהוא הקובץ שמועד הופעתו היה בסמוך להופעת הספר, בניגוד לישורון שהתאריך המעותד להופעתו היה זמן רב אח"כ. עורכי ישורון שקיבלו גם הם את המאמר, חפצו מאד להדפיסו, אך בסופו של דבר הוכרע לטובת המעיין משום היתרון הנזכר. ניתן לברר על כך אצל עורך ישורון בארץ.

[החזן]

אינני מעוניין להיות לו לפה לחלק תפוחין קדישין, אבל התחושה הכללית היא שישנה איפה ואיפה בפורום לגבי ביקורת. הביקורת על מכון עוז והדר למשל התקבלה בחסימות ומחיקות, ואילו הביקורות על מכון זכרון אהרן ומכון המאור - כל המרבה בהן הרי זה משובח.

[איש_ספר]

א. מעולם לא חסמתי או מחקתי שום דבר שנוגע לעוז והדר. והיודע יודע.
ב. מעולם לא נתמחה כאן ביקורת על מכון המאור כמכון, אלא על ספר ספיציפי, בניגוד לעוז והדר שזכו כאן לאשכולות רבים ותכופים, או בניגוד לזכרון אהרן שנפתח לכבודם אשכול בעל כותרת המקטרגת על המכון כולו ולזכרוני האשכול פתוח ולא חסום)
ג. יש להניח שאם מכון המאור היו משתמשים באותם כלים של עוז והדר, גם אשכול השערי דורא היה מוכרח לרדת....

[ישבב הסופר]

ובזכרוני מעשיה נאה ששמעתי ממרא דאתרא איש ספר שליט"א, הקשורה בהנ"ל וביחס מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל לטור הביקורת הנ"ל, ויבוא בעל השמועה ויעמידנה.

היה כאן באיזה אשכול סיפור על תלמיד הגרא"ז מלצר שהוציא ספר, והגרש"י זוין כתב ביקורת על הספר. לימים, פגש הגרא"ז מלצר את הגרש"י זוין, ואמר לו ווארט על "הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל". שאם הספר יש לו מזל משאירים אותו בהיכל. אבל אם אין לספר מזל, מוציאים אותו, ואם מוצאים בו שאלה, מביאים תינוק שאינו חכם ולא טיפש, ועל פיו יחרץ דין הספר.

[ארי שבחבורה]

דברי הרב איש ספר ברורים ונכונים.

בעניין זה אתעניין: אם לא מדובר בביקורת ספרים אלא בחשיפת זהותו של המחבר, כגון במחבר שגנב ספר מאחרים והדפיסו על שמו (יש לזה גם שם בלועזית, ואיני זוכר) - האם מותר לגלות את שם הגנב והנגנב, ובכך להחזיר את הספר למחברו?

שאלתי פעם חכם אחד, בתחילה אמר שאם מצביעים רק על שתי הספרים. כלומר מראים את המקור ואת ההעתקה, בלא להכביר מילים ותארים על עושה מעשה הרמיה, בכה"ג לית לן בה, שוב שאלתי אותו ומה הדין אם בכה"ג שופכים את דמו ברבים, ונרתע לאחוריו.

ומפורסם המעשה אודות הגרי"י ויינברג זצ"ל שנהג כן במקרה דומה בתקופת לימודיו בסלבודקה וזכה על כך לנזיפה הגונה מה"סבא".

[שדה תפוחים]

אחר בקשת המחילה, לא מצאתי בדברי איש ספר שום מענה ישיר לדברי, אחזור בשנית על מה שכתבתי, מוסכם לכל הדעות א' שהייתה עריכה חובבנית, ב', שאף אחד לא התכוין במזיד להשחית ולקלקל (כמו במהריט"א), גם אותם "חבורת אנשים חסרי מושג מינמלי" שחשבו עצמם לחכמים גדולים באמת חשבו שהם עושים דבר טוב, ומעתה מי שכבודו של רבינו השערי דורא באמת יקר בעיניו היה פונה לבעה"ב ומודיעו כדורש טובתו שספר זה רק יביא בזיונות והפסדים כספיים למכון ולמען חיזוק הדבר היה מציע לו לאמת את כל ההשגות אצל ת"ח הנאמן והמוכר לו, פנייה כזו אלף אחוז שהייתה מניבה תוצאות טובות יותר. משא"כ מאמר מושחז שמכל שורה בו ניכר ביטול וזלזול לעבודת העריכה גם אם הוא נכון לגמרי אבל זה בדוק ומנוסה ברוב המקרים שדרך כזו לא מניבה תועלת, בשביל דרך כזו צריך כתנאי בסיסי שהמבוקר ירגיש עצמו כנחות דרגא מהמבקר וגם זה לא תמיד עוזר.
סה"כ העמדות הובהרו דיו והמעיין יבחר.

ג. יש להניח שאם מכון המאור היו משתמשים באותם כלים של עוז והדר, גם אשכול השערי דורא היה מוכרח לרדת....

פיענוח למי שלא הבין, ספרי המאור לא נמצאים במאגר אוצה"ח משא"כ ספרי עוז והדר, וכדי שאוצה"ח לא ינזק כלכלית נמחקו דברים על עו"ה, [ובתקוה שגם המאור יבינו שמי שמוסר ספריו לאוצר יוענק לו כיפת ברזל בפורום...]. והלא הם הם הדברים שכתבתי לעיל

ידועים הדברים שמדיניות המחיקות כאן הרבה פעמים הינם משיקולים אינטרסנטיים בלבד

אשוב ואודה לההנהלה המראה קבל עם ועדה על רצונה הטהור לחזק ולתקן את כל בדקי הבית.

[הוגה ומעיין]

ובזכרוני מעשיה נאה ששמעתי ממרא דאתרא איש ספר שליט"א, הקשורה בהנ"ל וביחס מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל לטור הביקורת הנ"ל, ויבוא בעל השמועה ויעמידנה.

היה כאן באיזה אשכול סיפור על תלמיד הגרא"ז מלצר שהוציא ספר, והגרש"י זוין כתב ביקורת על הספר. לימים, פגש הגרא"ז מלצר את הגרש"י זוין, ואמר לו ווארט על "הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל". שאם הספר יש לו מזל משאירים אותו בהיכל. אבל אם אין לספר מזל, מוציאים אותו, ואם מוצאים בו שאלה, מביאים תינוק שאינו חכם ולא טיפש, ועל פיו יחרץ דין הספר.

על מעשה זה רמזתי קודם, אלא שלא היה בתלמיד הגרא"ז מלצר אלא בתלמיד הרב מטעפליק, וגם המפגש היה עם הרב מטעפליק בשכונת בית ישראל בשבת בבוקר, כשהיה הרב זוין בדרכו לכותל מביתו בגאולה.

[ישבב הסופר]

אני קראתי את הסיפור הזה ברשת, וחושבני שהיה זה כאן בפורום. יגעתי לבדוק ולא מצאתי. היכן הוא?

[איש_ספר]

אחר בקשת המחילה, לא מצאתי בדברי איש ספר שום מענה ישיר לדברי, אחזור בשנית על מה שכתבתי, מוסכם לכל הדעות א' שהייתה עריכה חובבנית, ב', שאף אחד לא התכוין במזיד להשחית ולקלקל (כמו במהריט"א), גם אותם "חבורת אנשים חסרי מושג מינמלי" שחשבו עצמם לחכמים גדולים באמת חשבו שהם עושים דבר טוב, ומעתה מי שכבודו של רבינו השערי דורא באמת יקר בעיניו היה פונה לבעה"ב ומודיעו כדורש טובתו שספר זה רק יביא בזיונות והפסדים כספיים למכון ולמען חיזוק הדבר היה מציע לו לאמת את כל ההשגות אצל ת"ח הנאמן והמוכר לו, פנייה כזו אלף אחוז שהייתה מניבה תוצאות טובות יותר. משא"כ מאמר מושחז שמכל שורה בו ניכר ביטול וזלזול לעבודת העריכה גם אם הוא נכון לגמרי אבל זה בדוק ומנוסה ברוב המקרים שדרך כזו לא מניבה תועלת, בשביל דרך כזו צריך כתנאי בסיסי שהמבוקר ירגיש עצמו כנחות דרגא מהמבקר וגם זה לא תמיד עוזר.
סה"כ העמדות הובהרו דיו והמעיין יבחר.

ג. יש להניח שאם מכון המאור היו משתמשים באותם כלים של עוז והדר, גם אשכול השערי דורא היה מוכרח לרדת....

פיענוח למי שלא הבין, ספרי המאור לא נמצאים במאגר אוצה"ח משא"כ ספרי עוז והדר, וכדי שאוצה"ח לא ינזק כלכלית נמחקו דברים על עו"ה, [ובתקוה שגם המאור יבינו שמי שמוסר ספריו לאוצר יוענק לו כיפת ברזל בפורום...]. והלא הם הם הדברים שכתבתי לעיל

ידועים הדברים שמדיניות המחיקות כאן הרבה פעמים הינם משיקולים אינטרסנטיים בלבד

אשוב ואודה לההנהלה המראה קבל עם ועדה על רצונה הטהור לחזק ולתקן את כל בדקי הבית.

כנראה שהאריכות שלי היתה על חשבון חדות המסרים. אז אסכם את הדברים.

א. כותב המאמר הגיש את המאמר לאחד מהעורכים טרם פרסומו, הוא עשה זאת על דעתו, לא בגלל שעורך המעיין או מישהו אחר ביקש. במה איפוא שגה הכותב?
שלא הוסיף את השורה ששדה תפוחים מתעקש עליה ''שהספר יביא רק בזיונות וכו''? או שלא בדיוק נכתב בסגנון ששדה תפוחין מתעקש עליו? (וכבר רמזתי שגם ביקורות בסגנון אחר בעבר לא נענו כלל)

ב. כתבתי לעיל כי המאמר לא היה מתפרסם אם היתה מתקבלת תגובה אחרת. אבל חקל תפוחין כותב בבטחה: 'שכל אחד מבין שהמאמר הלך להתפרסם" בין כה וכה, כלומר בלי שום קשר לתגובה.
המסקנה הזו, שאינה נגזרת אלא מהרהורי לבו, אינה נכונה. וברור שאינה יכולה לשמש כבסיס להתקפה.

ג. מי שנוהג עתה שלא ביושרה, הוא אך ורק מכון המאור שממשיכים לשווק את הסחורה הפגומה שלהם בלי שום הודעה. כאמור, ר' יצחק מדורא, ולומדי הספר, לא צריכים לצאת נפסדים רק משום שמישהו הרגיש שלא נהגו בו בכבוד הראוי.

ד. לגבי איפה ואיפה. [b]לטעמי לא היה כאן בפורום שום אשכול לא הגון, לא כלפי עוז והדר (למרות שהם הותקפו בחריפות), לא כלפי זכרון אהרן (אע"פ שמישהו קרא להם כאן 'דפוס') ולא כלפי מכון המאור (שביקרו ספר אחד שלהם). לא היה צריך לנעול שום אשכול. הנעילה לגבי עוז והדר היא אכן לא היתה ראויה לטעמי. אגב אין לזה שום קשר לספרים, ספרי עוז והדר לא מצוים באוצר, והש"ס מצוי כדין, אבל אם היה תלוי הדבר בידי עוז והדר גם הש"ס כבר לא היה). [/size]

ה. ואני מוכרח להוסיף משהו קטן, שדה תפוחים מדבר בלשון צדקנית של זהירות מלשה"ר וכו', וכבר הראתי שהוא תוקף על סמך הנחות שגויות שלו, מילא. אבל דבריו למעלה, הנכתבים כעובדה לפיה: שום קובץ תורני לא הסכים לפרסם את המאמר על השע"ד, הלא אני הרי יודע שהם שקר מוחלט. פשוט כך. (אגב נשקלת האפשרות כבר זמן רב לפרסם בישורון הקרוב פרק ב'). הוי אומר שדה תפוחים, אדם שמשקר ביודעין ! באופן שכל יללותיו ודמעותיו נושאים אצלי אופי אחר לחלוטין.

[הוגה ומעיין]

אני קראתי את הסיפור הזה ברשת, וחושבני שהיה זה כאן בפורום. יגעתי לבדוק ולא מצאתי. היכן הוא?

אינני יודע. אני שמעתיו לפני שנים הרבה מהרב משה רייס מבני ברק, בשם מחותנו הרה"ח מרדכי ב"ר יהושע לודמיר ז"ל מירושלים.

[אברימי]

היה כאן באיזה אשכול סיפור על תלמיד הגרא"ז מלצר שהוציא ספר, והגרש"י זוין כתב ביקורת על הספר. לימים, פגש הגרא"ז מלצר את הגרש"י זוין, ואמר לו ווארט על "הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל". שאם הספר יש לו מזל משאירים אותו בהיכל. אבל אם אין לספר מזל, מוציאים אותו, ואם מוצאים בו שאלה, מביאים תינוק שאינו חכם ולא טיפש, ועל פיו יחרץ דין הספר.

אני קראתי את הסיפור הזה ברשת, וחושבני שהיה זה כאן בפורום. יגעתי לבדוק ולא מצאתי. היכן הוא?

ככל הנראה קרא זאת מר באחד הפורומים של בח"ח שם זה הוזכר כמ"פ (למשל כאן http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... hpage=#R_9)

[ישבב הסופר]

ב"ה שלא נתנני טרף למלתעות פורום עצכ"ח. ככה"נ ראיתיו בכלי שני.

[הוגה ומעיין]

אולי אתה קורא בויקיפדיה? הסיפור היה שם עד לפני מספר שנים.

[למאי_נמ?]

גם אני זוכר שהסיפור היה כאן בפורום (אני חסום לשני האתרים הנ"ל).

[נטורי קרתא]

עברו תריסר שנים ובעקבות הביקורת על הרב הראשי לישראל עלה והתעורר שוב העניין "העקרוני".
viewtopic.php?f=17&t=64001
ויש לאחד אשכולות.

[כדכד]

אין לאחד אשכולות
שם זה בית המדרש דיון הלכתי גרידא
גם מה שכתב מר שהאשכול ההוא נפתח בעקבות הרה"ר - אין לו שחר ופותח האשכול כתב כן במפורש (וזה לשון הרע לומר ששיקר ומסתבר שזו אף הוצש"ר)

[במסתרים]

viewtopic.php?p=244449#p244449

תמכתי יסודותיי על יסוד ר יעייקב באמת ליעקב (חו"מ בהערה) שפסק :ספר שראה אור אין אשמה מלדבר עליו ועל מחברו.