תחילתו של הספר קונטרס תפארת אבות – אגרות מזקני המשפחה. מכתבים מהגאון ר' שמשון קרליץ זצ"ל לבנו הרב דקוסובה הג"ר שמריהו יוסף זצ"ל, אביו של החזו"א, וכן מחותנו של הגרש"י – הגאון ר' שאול הלוי קצנלבויגן זצ"ל, הרב דקוסובה ואח"כ רב דקוברין לחתנו הנ"ל. כמה אגרות מהגרש"י זצ"ל לבניו הג"ר מאיר והחזו"א. [אגרת ד' הממוענת לבנו הגר"מ מעוררת ענין מיוחד, תוכה רצוף דאגה מהשפעה זרה ורוח רעה בעיר משכנו, כמדומני שכבר נדפסה באיזהו מקומן], וכן אגרות המלצה ממנו לר' יעקב אשר גרייבסקי בעל 'ברית הלוי' ולר' משה איליבצקי.
אח"כ מדור בשם 'בין אדם לחבירו', תחת הכותרת 'אביהם של בני הישיבות' כונסו אגרות רבות בהם משתקפים כמו שחר עזוז אהבתו והתמסרותו של מרן זי"ע לבני הישיבות, בנשיאה בעולם כנשא האומן את היונק ובעצה ותושיה מופלאים על כל צעד ושעל. בין האגרות, מכתב בענין שידוך להגר"ש רוזובסקי זצ"ל, מכתב הממוען למרן הגרא"מ שך בעת היותו ר"מ בלומז'א בגין ענין משפחתי של 'הגאון מבריסק שליט"א', בו הוא כותב 'ואפשר שאבוא מחר לפתח תקוה למסור את הדברים' (!). בהמשך מובאים מכתבים נוספים לחיזוק בתורה, ביניהם אגרות המופיעות ב'קובץ אגרות', אלא שמשום מה בהשוואה עם הכת"י המקורי נמצא כי ישנן השמטות אחדות, וכאן הובאו בשלימותם. במכתב יב ניכר מידת המסירות לכתיבת המכתב, כאשר כתוב ככותרת ח' א' וניכר כי רצה לכתוב הערה בענין במס' יבמות, וכנראה חדל מאפיסת אונים.
היו שניסו בעבר להסיק מאופן כתיבת מרן זי"ע את המילה שלו' באשר להקפדה על כתיבת השם במילואו, מבין שלל המכתבים שנדפסו במדור זה נראה כי אין עקביות בדווקא לכתוב שלו', ויעויין מש"כ שם בהערה 9.
ידוע המעשה על המשודכת שבלעה מחט במהלך טיפול רפואי, ובני המשפחה חששו מאוד, והחזו"א הגיב אז בלשון בני אדם: עד החתונה זה יעבור, ואכן כך היה. העובדה התרחשה במשודכתו של ר' זרח שפירא, ובספר מופיעה איגרת (שלא נתפרסמה עד כה) של מרן זי"ע בענין עם התיחסותו המפורשת ל'מופת' שיוחס לו,
הרי שמרן התייחס לזה בענוותנותו כ'מקרה' בעלמא, אם כי טרח להדגיש שאין מקרה אלא בלשון בלשון בני אדם, וכפי שכתב רבינו במקו"א שהכוונה במה שמכנים דרך הטבע הוא 'הרצון היותר מתמיד'.'אחרי שנודעתי ממר שלו' שיחי' ע"ד המקרה [בלשון בני אדם] של המשודכת תחי', לא הגיעני כל קשב אך אבא של ה' ישראל פיקהלץ שיחי' מסר כי כבר הוצאה המחט'.
במכתבים נוספים ניכרים מידת השתדלותו ומאמציו העצומים של מרן זי"ע בכינון כל דבר שבקדושה, טהרה, מזוזות, כשרות ועוד.
בהמשך הספר מובאים גם קבלות צדקה על תרומות החזו"א, מועד הישיבות על קניית אותיות בס"ת ע"ש רבינו הח"ח, מישיבת פוניבז', ממפעל לקליטת ילדי העולים בחתימת הגאונים מבריסק ומטשעבין, ומישיבת 'אחי תמימים' של ליובאוויטש (!).
במכתב נוסף מתאר החזו"א את הגרמ"ש ברמן זצ"ל בעל אשר לשלמה וראש ישיבת פוניבז' בעודו בבחרותו בתיאור מופלא,
'הוא מורם מרבבות איש, הוא מקסם בפליאות חכמתו בעומק חכמת התלמוד, כאשר פותח פיו הוא מפק חינו מכל שומעיו, ומושך אליו עבותות אהבה מכל סביביו, הוא כבר נודע בין החיים לאיש מופת. נוסף לחכמתו בתלמוד משכיל בכל דרכיו בת שחוק תמידי על שפתיו ומקבל כל אדם בפנים יפות... מהידועים לנו אין מי שאפשר להשוות אליו'.
במדור 'עניני השעה והציבור' מובאים מכתבים רבים סביב המערכה כנגד הועד הלאומי, ההתכתבות העניפה הידועה עם הגה"ק ר' אלחנן וסרמן, אגרות לר"מ בלוי וממנו למרן.
בדבר היתר המכירה בשביעית, כידוע שמרן שלל את ההיתר בתוקף רב, כפי שכתב במכתביו 'השבתי להם שאין שום היתר בדבר' (מכתבו להגרח"ע), 'וכאשר בלבי כדעת רבותינו האוסרים את מעשי המכירה בהחלט', 'וזו דעת כל גדולי הדור שאסרו כפי המבואר, ודעת יחיד המתיר היא תמוהה ובלתי מובנת והלכה כרבים. אין לנו לחלוק על גדולי הדור שמימיהם אנו שותים' (מכתב תשובה בכת"י), ומוסיף: 'אף היחיד הורה לנהוג למעשה כרבים וכעובדא דרשב"י בירו'.
[בפשטות כוונתו היא לדברי הירושלמי בשביעית (פ"ט ה"א) 'ר"ש בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמי חד מלקט שביעית א"ל ולית אסור ולאו ספיחין אינון א"ל ולא את הוא מתירן א"ל ואין חבירי חלוקין עלי קרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש'. ועי' בתוס' בפסחים נא,ב ד"ה אני ראיתי, וז"ל: תימה לר"י דאמר בירושלמי ר"ש חזא לההוא גברא מלקט ספיחי כרוב בשביעית א"ל מאי האי א"ל ולאו את הוא דשרית א"ל ולאו חבראי פליגי עלי קרי עליה פורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה והשתא כיון שבעצמו היה אוכל למה היה כועס על אחרים שהיו אוכלין וסומכין על הוראתו וי"ל דמ"מ לא היה רוצה שעמי הארץ יסמכו עליו כל זמן שלא פסקו הלכה כמותו.
ובהערות המו"ל תהה מיהו 'היחיד' עליו מיירי החזו"א, הרי הרב קוק כתב להדיא 'שלא להשוות את העובדים הללו העושים את מעשיהם ע"פ הוראה מסודרת לעוברי חק תוה"ק חלילה' כפי שציטטו החזו"א במכתבו שם].
לצד ה'סור מרע' מעודד ומחזק רבינו את ה'עשה טוב' ונחלץ לעזרתם של שומרי השביעית כהלכתה 'יראי ה' החרדים אל דברו מאד, ואינם חסים על הפסד וטורח, והם נכונים לקימה בכל כח כדין וכמשפט'.
תכתובת נוספת נסובה על עליית מרן לארץ הקודש, בה מעורב במיוחד מרן הגרח"ע מווילנא.
מדור מעניין בשם 'אגרות למרן' מכיל כמה אגרות שנכתבו למרן בתקופת שימושו כרב בסטויפץ, בהערה ארוכה נערך סדר המאורעות והתאריכים באשר לשהות זו. בין המכתבים, אגרת מהבן הצעיר של ר' מאיר קרליץ, ר' שמריהו יוסף זצ"ל, בסיומה הוא פורס בשלום דודו הסטפיילער, ו'בנם העילוי מר חיים'. בחנוכה תרצ"ה תאריך כתיבת המכתב לא מלאו למרן הגר"ח שליט"א שבע שנים!
{ומכאן עוד תשובה מוצאת למה שדנו כאן בעבר אודות כשרונותיו של הגר"ח שליט"א בצעירותו...}.
-------