מגן אברהם סימן קסז
ח המוציא - מ"ש הרב"י דיש גירסות חלוקות צ"ע דהא בהדיא אמרינן סוף דף נ"ב דבעי לברוכי על מה שעבר וכ"ה בעירובין דף י"ט ע"א ואפשר דיש ט"ס בנוסחאות וכתבו דמפיק במקום דאפיק ונתחלף להם מ' בא', ומה"ט יברך נהיה בדברו בקמ"ץ תחת היו"ד, ובח"מ כ' לברך נהיה בסגו"ל משום דכל הברכות הם לשון בינוני כמו בורא אבל בגמרא איתא בהדיא דבורא לשעבר משמע מ"מ אמרינן בורא לישנא דקרא, וכ"כ בש"ג סס"ו דתיבת נהיה הוי לשעבר וכ"כ בכ"ה סימן ר"ב, ובח"ה כ' בשם הירושלמי דאפי' ב"ש לא פליג אלא באש אבל בדבר המתחדש בכל שנה מברכין בורא וכו':
אדג כתב:עוררתני על זה, שמעתי מראש ישיבת תומכי תמימים נתניה, הרב אורנשטיין שליט"א (ע"ד הדרוש) בקישור ב' הדברים בלוח 'היום היום' שערך כ"ק אדמו"ר בי"ב סיון שכתב: "בברכת שנ"ב: נהי' היו"ד בקמץ ולא בסגול. אאמו"ר [אדמו"ר הרש"ב] כותב באחד ממכתביו: אהוב את הבקורת כי היא תעמידך על הגובה האמיתי". דלכאו' אין מובן קישור הענינים זה לזה. וביאר, שהחדור בתחושה ש"שהכל נהיָה בדברו", היינו לשון הווה ובכל רגע ממש [כתורת הבעש"ט הידועה עה"פ בדבר ה' שמים נעשו, שקיום העולמות בכל רגע ממש הוא מדבר ה' המלובש בהם], הרי הוא "אוהב את הביקורת", כיון שחיות העולמות מתחדשת ואין לו רשות לבזבז הזמן. והאריך לבאר הקשר לי"ב סיון - סיום ימי התשלומין - ואכ"מ.
ומחמת שהוא דרוש נאה, הבאתיו.
רחמים כתב:עיין בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לח עמוד א וז''ל:
תנו רבנן: מה הוא אומר? המוציא לחם מן הארץ, רבי נחמיה אומר: מוציא לחם מן הארץ. אמר רבא: במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק
משמע,
ופירש רש"י וז''ל:
דאפיק משמע - שהוציא כבר, והא ודאי ברכה הגונה, דלשעבר בעינן, שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות הימנו.
וא''כ רואים שיש לברך הברכות בלשון עבר ולא בלשון הווה. ואיך מתבארת לפי זה שיטת הגר''א?
רחמים כתב:איך יתכן שאדם יברך על ביצה ברכה שהנוסח שלה יותר מתאים לדברים אחרים ולא לביצה שאותה הוא אוכל?
הרי ברור שעדיף לברך בנוסח שמתאים ביותר עבור המאכל שאדם אוכל כעת ועליו מוטל על האדם להודות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 211 אורחים