- הרב דוב לנדו אהלי טהרות בדיני כלים.png (177.72 KiB) נצפה 9257 פעמים
ובהערות ביארו שכוונתו שלכלי שרת אין צורך בדיני כלי, והביאו שהחת"ס בר"ה כד מצדד כך .
אמנם החת"ס לא כותב כך אלא רק לגבי חיסרון כרכור [שרטוטים כמו גביע משורטט] בזה הוא מסתפק שמפורש בתוספתא ב"ק ז י גולמי כלי מתכות הרי הם ככלים אלא שאינם מקבלים טומאה ובחולין כה. מבואר שגולמי כלי מתכות הכוונה בכלי שנגמר ורק שדעתו לכרכר ולכן לא מקבל טומאה.
וע"ז מסתפק החת"ס היות ונחשב ככלי ו אם נחשב ככלי לכלי שרת, אבל בהחלט צריך שם כלי.
ויש סברא גדולה מאוד לומר שגם נחשב כלי לכל שאר ענינים לנט"י ולקידוש מי חטאת וכו' ואף שאינו מקבל טומאה . והרי כתב נפק"מ אלו.
אלא שבהנחה שלכך כיוון, יתכן שדעתו האישית שאולי לא צריך בכלל דיני כלי בכלי שרת. שמבואר בזבחים פח. שכלי הקודש שניקבו אם עושים מעין מלאכתם מקדשים.
ובגרי"ז הבין שתליא בשם כלי, אולם שבראב"ד על התו"כ הביא דרשה בעניין זה, ויש שביארו שהדרשה היא לנקב שלא מפקיע שם כלי לשאר דיני התורה.
ויתכן שהגר"ד לנדו סבור ההיפך ששם כלי שרת לחוד ושם כלי לחוד, ויתכן שם כלי שרת שאין לו שם כלי כלל, ובניקב לא איכפת לנו שפקע מפרשת כלים הכללית, אלא רק שצריך עושה מעין מלאכתו.
ופירוש זה קצת צ"ע שבעושה מעין מלאכתו הראשונה נשאר גם שם כלי לקבלת טומאה?!
ויתרה על כך שאפשר לעשות מלכתחילה כלי שרת בלי צורך בשם כלי הכללי.
מה שביארו שם בהערות שמכתשת הוא כלי שרת שלא נתבאר צורתה לא מובן הרי צריך שתהיה מתאימה ליעודה לכתוש ולא שנא ממזרק שכתב שצריך כלי קיבול שייעודו לקבל ולזרוק?
ויותר סביר לפרשו שאם מכתשת אינו כלי שרת, אולי בעינן שם כלי הכללי.
אמנם דברים אלו מוקשים גם מהתוספתא ידיים פ"ב "אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי ואין משקין את הסוטות אלא בכלי ואין מטהרין את המצורע אלא בכלי וכו' (הובא בר"ש על ידיים פרק ב)
ומשווה כלי שרת לקידוש ידיים ורגליים במקדש לשאר דיני כלי לטהרת מצורע והשקאת סוטה, שהוא שם כללי (וכן מדובר שם לפני ואחרי לכלי לנטילת ידיים וכן לקידוש מי חטאת וצמיד פתיל).
ומשמע להדיא שבעינן תורת כלי הכללי.
וכן בקידוש יו"ר לפרה אדומה שלא צריך כלי שרת עדיין צריך כלי, ובזבחים כב. לולי הדרשה היה די בכלי חול גם לעבודת פנים. ואילו בכלי שרת אין כלל דין תורת כלים, אז מניין כשאין צורך בכלי שרת נחדש צורך בשם כלי הכללי.
וכן הכה"ג מקדש בקיתון של זהב ביו"כ,וברמב"ן שמות ל יט מבואר שנלמד שצריך שם כלי, לא נחשב ככיור כלל ואינו משאר כלי השרת אלא הוא כלי שעשו אותו לקדש ידי הכה"ג כדי לכבד אותו.
אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכיפורים כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו (יומא מג:), אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי
הגר"ד לנדו הגיב לנפק"מ שהרב סלמון כתב:לדין כלי שרת בביהמ"ק, דבפשוטו בעינן דוקא כלי, וכלי שלא נגמ"מ לא הוי כ"ש, וכמו"כ כלי שאינו עומד שלא מסומך אינו כלי, והא דמזרקות הוו כלי הוא משום שלכך נעשו מתחילתן
והרב סלמון הנ"ל סבר שכלי שאינו עומד שלא מסומך אינו כלי. והוא דין ששנינו לגבי כלי חרס (או רק בגיסטרא) ויל"ע מה כוונתו בזה לכלי שרת ?!,
והקשה ממזרקות שהרי מצינו בפסחים שאין לו שוליים ותירץ שנחשבים כלי משום שלכך נעשו מתחילתן
וכנראה התכווין לתרץ שהדין בכ"ח שעומד שלא מסומך, זה רק כשלא נעשה לכך מתחילה אבל כלי שנעשה מלכתחילה על דעת שיעמוד לא מסומך, וזה מיישב שבלפיד בכלים פ"ב מקבל טומאה אף שלא עומד שלא מסומך, אמנם ברמב"ם כתב שהוא דין בכל כלי חרס ולא רק בגיסטרא, ובמפרשים ביארו שלפיד נחשב כעומד שלא מסומך כי בכן שלו הוא עומד יציב, וא"כ גם בנעשה מתחילה על דעת כך שיעמוד רק במסומך לא מקבל טומאה.
אמנם הגר"ד לנדו כנראה הבין אותו שלמזרק התורה נתנה צורה מיוחדת ולכן לא צריך שיהיה בפרשת כלים הכללית.
אמנם הרי בפסחים מבואר לא כך שהמזרק עשאוהו ללא שוליים רק משום שלא יקרש הדם ולא משום שזו צורתו מהתורה,
(ולא משמע שהמשנה מלמדת טעמא דקרא וגם לא שחכמים קבעו שמשום סברא זו צ"ל שזו צורת המזרק האמורה בתורה.).
- הרב דוב לנדו אהלי טהרות בדיני כלים 2.png (164.69 KiB) נצפה 9257 פעמים
גם בכלים שנגעו באדם טמא מת יש מקרא מפורש
והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי
וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב (במדבר יט)
וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה (במדבר לא).
והרי בזה אמרו "חרב הרי הוא כחלל" שאדם שנטמא ממת ונגע בכלי, הכלי טמא טומאת שבעה וילפינן זאת מוכבסתם בגדיכם ביום השביעי. (והדעה שנאמר רק בכלי מתכות מפרש את הפסוק בכלי מתכות כמו בציץ הזהב של הכה"ג, שהוא נחשב לדידיה בגד)
ואם כל יצא שלדעת הגר"ד לנדו יש מקרא מפורש, שטמא מת שנגע בכלי אין הכלי טמא טומאת שבעה, אם לא אמרינן עולה לרגלו וע"כ להבנתו יצא שהפירוש בכלים באדם הנלמד מוכיבסתם בגדיכם הוא רק בחיבורי המת כדעת הראב"ד והר"י מסימפונט וכן יוצא מרש"י על התורה הביאו הרמב"ן בע"ז לז (או כדברי האחרונים וכן החזו"א בדעת הרמב״ם שחרב הרי הוא כחלל רק מדרבנן וקרא אינו אלא אסמכתא בעלמא).