הודעהעל ידי נחומצ'ה » ג' אפריל 20, 2021 12:04 am
בחוה"מ פסח האחרון השתתפתי בשיעור ארוך [5 שעות..] של הגאון ר' מנדל שפרן שליט"א.
הרבה תובנות עלו שם. עיקרי הדברים שאני זוכר, הם כך:
1. כדאי לכתוב צוואה מחיים. ובלשון 'מתנה' ולא לשון 'ירושה' כטעות העולם.
[התורה מורישה לבנים לאחר המוות. אין האבא מוריש מחיים].
2. בהנחה שעשו צוואה מחיים, הכוללת גם את הבנות, וביעוץ רבני ועו"ד,
עדיין תלוי בחינוך האבא את ילדיו משך חייו. צוואה עדיין לא אומרת, שהילדים יקיימוה...
3. כשבן בא לבית דין, מייעצים לו לוותר לאח או אחות. אא"כ בדעתו ל"וותר על האחות" לעולמים.
כשבת באה לבית דין, אומרים לה במפורש 'לא מגיע לך על פי דין' ומייעצים לה להתרצות ולחתום.
[כמות ה'סחיטה' או ה'שווי' של חתימתה, תלויה במחלוקת..]
4. אנשים היראים הרוצים כדרכה של תורה וגם כדרך ארץ ומידות ליתן לבנות, המנהג כך:
חפצים 'בעין' דהיינו ספרי קודש ומזומן 'אמיתי' [לא בבנק וכספות... זה עוד דיון..] נותנים לבכור פי שניים.
וזו עצה טובה, שישליך לגניזה את המהדורות הישנות.. כלפי הדירה והכסף הגדול ה'ראוי', בזה מחלקים הצוואה מחיים
'שוה בשוה' בין הבנים לבנות. [ע"פ השמועה, צוואת הרב נויבריט זצ"ל נעשתה ב'מזומן' כדאורייתא. והדירה כ'תיקון חכמים'].
5. הסבר מעניין ניתן שם על קירבת האב לבנות [ורצונו לסייע להם בירושה], שזה תלוי ב'חרם-דרבנו-גרשום'.
דהיינו, בעבר החתן היה כופה כלתו לגור אצל אביו. היום דרך החתן לגור סמוך לשווער. מדוע?
כי ה'חרם' שאסר על נישואי ב' נשים, יצר מחויבות של החתן כלפי אשתו, וכך הבנים מתרחקים מההורים והבנות מתקרבות.
לעת זקנה, שהאב תלוי במשמשים, הבת [והחתן], הרבה יותר בשטח...
נ.ב. מאמר העולם 'מצוה לקיים דברי המת', לא תקף כחובה לקיום צוואה.
פיסקה זו מחייבת רק עם הכסף הושלש אצל נאמן. [חו"מ סימן רנ"ב].