בס"ד
לפני תקופה קצת ארוכה התוודעתי למקרה של בחור מבוגר שכתב באיזה מקום וטענתו בפיו:
האם אף אחד משכניי/ ידידיי/ קרובי משפחתי, לא מכיר בת שאפשר להציע לי? למה כמעט אין הצעות? איך ייתכן הדבר? אני יושב וכואב, הרי כל מה שיש הם הצעות של אחרים. למה האי-שימת לב?
לפני זמן מועט התיידדתי אישית עם בחור מבוגר, וכאשר 'גיששתי' איתו על ענין השידוכים ראיתי את אותו הכאב במבעו ובמילותיו.
חשבתי להציע משהו התקשרתי לאבי הבת, וגם אצלו שמעתי את אותה נימה סוף סוף מישהו חושב עלינו....
מדובר באנשים טובים ונורמלים ללוא שום דבר חריג שאפשר לתלות בו. פשוט אי שימת לב לכל הסובבים.
כמובן שגם בחור לא מבוגר או בת לא מבוגרת, זה לא עבירה לבנות בתים בכרם בית ישראל.
בזמננו, השידוכים נעשים בעיקר דרך הצעות של אנשים פרטיים, שכל אחד יחשוב לעצמו - בעיקר הנשואים שבינינו, מתי הצעתי פעם הצעה?
חשבתי לעצמי כמה מעשי חסד וצדקה יש בציבור הנפלא שלנו. צדקות גמחי"ם, חסדים וכו'. וכמה כאב יש כאשר שומעים על צרה שלא תבוא חולי או באסון, שאז אין באפשרותינו אלא להתפלל. וקצרה יד אנוש מלהושיע.
ולמה בשידוכים שבקצת שימת לב ללא הוצאת ממון (לפעמים להיפך...), אפשר להביא אושר לבני ובנות ישראל - אנחנו נעלמים?
עד שחשבתי תשובה פשוטה: הם לא יכולים להסתובב עם רמקולים ועם מודעות, את כאבם הם נושאים בשקט.... הרמקולים והמודעות מופנים אליהם שיתרמו כסף לקופה פלונית, ויעשו בשבילם סגולה וישועה גדולה....
למעשה:
יש לי כאן הצעה. שמא יסכימו כבוד המנהלים שליט"א.
כאן במקום זה אם מישהו מכיר בחור מבוגר או בת מבוגרת (חרדים בלבד כמובן) שירשום כאן מינימום פרטים ובצניעות מקסימאלית - וכמובן ללא שום פרט שיכול לזהות. את ההמשך יכתבו באישי זה לזה, שמא כמו שמוצאים כאן ידיעות נפלאות ונעלמות. ימצאו כאן דבר גדול יותר.
ונקודה נוספת: חלק גדול מהמחסום הוא אי הכרת חוגים אחרים. גם זה יוכל למצוא פיתרון כאן.
מה אתם אומרים?