בענין הויסקי, זה אשר העליתי בחכתי.
תהליך ההכנה של הויסקי (לעניין ההלכתי) הוא תחילה משרים אותו במים כדי שינבוט אח"כ שמים בו שמרים כדי להפוך אותו לאלכוהול לאחמ"כ מזקקים אותו במתקן זיקוק ומיישנים אותו בחבית עץ אלון.
הנידון הראשון כמובן הוא חמץ. לכן אין לקנות מיד אחרי הפסח ממקומות שלא מכרו, אמנם עדיין יש לדון אם יש בעלי מניות בחברות שלא מוכרים את חלקם ואף אם מוכרים כיוון שממשיכים לעבוד כרגיל האם זה מתבטל ראה שו"ת ויצב אברהם להתיר (אף בלא מכר כלל?).
- חמץ.pdf
- (739.51 KiB) הורד 523 פעמים
(אין בעיה של חדש כיוון שמיושן לפחות שלוש שנים)
הנידון השני הוא לגבי השמרים שאין להם הכשר ויתכן שגדלים על מצע איסור או שבעצמם אסורים אם הם משמרי יין ראה בקובץ בית הלל מאמרו של הרב שרשבסקי שהתאמץ לאסור ולמסקנא מותר.
הנידון השלישי לגבי מתקן זיקוק שאם השתמשו בו לזקק יינם אז נאסר כולו. שמעתי שבצרפת יש עודפי יין ולכך שם יש חשש כזה אבל בסקוטלנד אין חשש כזה (ושוב הוצרכנו למומחים ולא לסמוך על שמועות).
הנידון הרביעי והמפורסם לעניין יישון בחביות. ובסקוטלנד נוהגים ליישן בחביות יין שכבר יישנו בהם אלכהול והמסורת העתיקה היתה ליישן בחביות יין מסוג שרי מספרד ונחלקו המומחים האם השרי מוסיף טעם או שרק צריך שהאלכוהול יוציא את השרף שיש בעץ אלון חדש.
בקובץ אור ישראל (ושוב בשו"ת ושב ורפא) כתב הרב עקיבא אשר פדווא ש90% מהויסקי היום מיושן בחבית שיושן בו ויסקי אמריקאי 'בורבון' שאין בו איסורים (יש מאמר של הרב זמלמן בקובץ מהדרין כ אשרי המשיגו).
נשאר לדון רק על ה10% שמיישנים בחבית של סתם יינם. ודברו בזה רבותינו האחרונים האגרות משה ח"א סי' סב-סד התיר להשתמש בויסקי ששפכו לתוכו! מעט יין משום שאין זה טעם רק קיוהא ואף אם נימא שיש בזה טעם להלכה בטל בשישה כדעת הט"ז. אמנם בעל נפש יחמיר לשיטות שסתם יינם אסור בהנאה וקיוהא אף אם אינו טעם מ"מ איסור הנאה יש בו וכן לחשוש לשיטות שצריך ביטול בשישים.
המנח"י ח"ב סי' כח כ' לאסור אם נותן טעם אבל אם אינו נותן טעם התיר משום זוז"ג. ובסוגריים כ' דאם החבית עמדה י"ב חודש אז יותר קל וכן אם ישנם שאין מכינים עם יין.
המשנה הלכות ח"י קח-קט כ' לאדמו"ר הפני מנחם ששתה מזה שמותר מטעם שנאסר רק כדי קליפה ויש שישים כדי לבטל ועוד עפ"י הר"ן שכשאין חשש חתנות מותר ואף שאינו להלכה מ"מ כאן בטעם בלוע כולם יודו ועוד שישנם שאין מכינים עם יין אז מותר.
המנחת אשר ח"א סי' מד כתב שמותר משום שטעם קלוש אינו אוסר (כתב כן מדעתו אבל לכאורה הגרמ"פ הקדימו)
והנה הרב פאדווא במאמר להלן כ' שהיום אין אפי' שישה כנגד המים ויש לדון האם ההיתר עדיין קיים.
ולפי כל הנ"ל נראה שעדיין ההיתר קיים וההיתר אינו מתבסס כמעט על ביטול בשישה. שהרי לאג"מ והמנח"א טעם קיוהא אינו אסור. ולמנח"י רק אם ננקוט כדעת מיעוט המומחים שניתן לטעם אז אין לומר זוז"ג. ולמשנה הלכות נאסר רק כדי קליפה ואין זה משנה העובי. ע"כ.
אשמח לדעת על עוד נידונים בעניין.