סגי נהור כתב:חסרה השורה האחרונה: יא געשלאפן, יא געגעסן, אבי דעם בורא עולם נישט פארגעסן.
לא הבנתי איזה רעיון אתה מחפש בספרים (?!). הרעיון נשמע לי פשוט מאוד: [אמנם] לא למדנו ולא התפללנו, אבל [לפחות] את בורא העולם לא הכעסנו. [אמנם] אכלנו וישנו, אבל [לפחות] את בורא העולם לא שכחנו.
אראל כתב:אם לא לומדים ולא מתפללים, לא מכעיסים את הבורא עולם?
פילווישוק כתב:יש לי זכרון עמום שאולי היה זה בספר 'חודו של מחט' של מוקטובסקי [כי טוב], ואולי במקום אחר, שהיה ניגון קדום שהיו שרים 'געלערנט, געדאווענט, און בורא עולם נישט דערצערט', ובפשיסחא הפכו לנישט געלערנט וכו'.
שיח שרפי קודש - ענוה והכנעה
פעם אחת בעת החתונה אמר הבדחן בזה"ל גידאווינט און גילערינט און גאט געדינט, וזמר אחריו הרה"ק ר"מ מווארקי זצללה"ה בניגון הידוע נישט גידאווינט און נישט גילערינט און גאט נישט דערצערינט
פילווישוק כתב:הרב אראל שליט"א,
ברוך תהיה לה' על העלאת הניגון המופלא!! שמעתי שהיו שרים מילים אלו בבית המדרש של פרשיסחא, אך לראשונה שמעתי את הניגון, והוא חודר לעצמות!!
יש לי זכרון עמום שאולי היה זה בספר 'חודו של מחט' של מוקטובסקי [כי טוב], ואולי במקום אחר, שהיה ניגון קדום שהיו שרים 'געלערנט, געדאווענט, און בורא עולם נישט דערצערט', ובפשיסחא הפכו לנישט געלערנט וכו'.
ולעניין ביאור המילים, לפי קט הבנתי נראה:
ההקדמה מתארת יהודי המתאמץ בעבודת ה', אבל ער קריכט אויף גלייכער ווענט, נופל ושובר שוב ושוב את עצמותיו. הכוונה, שכאשר הוא לומד ומתפלל - הוא נכשל בגאווה וזחיחות הדעת, כאשר הוא מתייאש מעצמו, הוא נקלע לעצבות ותאוות, אוכל וישן, ושוב מרגיש מרוחק וחוזר חלילה, יארן יארן.
עד שסוף סוף הוא מגיע לווארקא - שם מלמדים אותו את היסוד מכבשונה של פרשיסחא: תפסיק לחפש את ההצלחות שלך, אף אחד לא צריך את התורה שלך ולא את התפילה שלך, מבקשים ממך דבר אחד: אל תצער את הרבש"ע!
ואיך עושים את זה? כמובן על ידי תורה ותפילה, שבלי זה בוודאי שאתה מצער אותו ית'... אלא שכאשר התורה והתפילה לא נעשים 'לגרמיה', אלא כדי שלא לצער אותו ית' - אין מקום להיכשל בגאות...
כך גם בעסקי עוה"ז, אם תמשיך לחפש הצלחות, שוב ושוב תיפול בעצבות, ומתוך כך בתאוות. אלא הגישה תהיה: תאכל, תישן, תהנה, אבל בו זמנית תהיה דבוק ברבש"ע, אל תשכח ממנו לרגע!
ושוב, ייש"כ גדול על העלאת הניגון.
בקרו טלה כתב:פילווישוק כתב:יש לי זכרון עמום שאולי היה זה בספר 'חודו של מחט' של מוקטובסקי [כי טוב], ואולי במקום אחר, שהיה ניגון קדום שהיו שרים 'געלערנט, געדאווענט, און בורא עולם נישט דערצערט', ובפשיסחא הפכו לנישט געלערנט וכו'.שיח שרפי קודש - ענוה והכנעה
פעם אחת בעת החתונה אמר הבדחן בזה"ל גידאווינט און גילערינט און גאט געדינט, וזמר אחריו הרה"ק ר"מ מווארקי זצללה"ה בניגון הידוע נישט גידאווינט און נישט גילערינט און גאט נישט דערצערינט
אראל כתב:המילים באידיש:
אוי דינען דינען, דינען דינען, מיר מוזן דינען מיר דארפן דינען, מיר וועט אים דינען, דינען דעם לעבעדיגן גאט!
חזור אל “אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 54 אורחים