המצורף בזה איננו שירה במובן הקלאסי,
מה גם ש'אלול' אינו 'נדבק' כ"כ לחרוזים ולפואימות,
אך המיית הלב ופעימותיו המואצות,
נשמעת היטב בין בתרי השורות הזועקות,
שנטפו ממכחולו של המשורר הגדול.
בין המילים והנקודות, אתה יכול לזהות את הדפיקות הישיבתיות,
את התובעניות המנסרת את החלל ומפלחת את הכליות.
קול דודי דופק,
רק אל תברח.
הימים - ימי רחמים ורצון.
הבורח, המדחיק, הדוחה, המתנער,
הישן,
אינו מתרצה.
'קום קרא אל אלקיך'
ארבעים יום וארבעים לילה
מריש ירחא דאלול,
עד קריאת המנחה בספר יונה.