פורום אוצר החכמה

מדבר על אמונה, אבל כולך אחוז בטבע
כואב את צער השכינה, מצערך לא זז לרגע
איך תמכור להם שמחה, כשאתה אחד העצובים בעיר
כמה חשוב זה לב פתוח אתה אומר, אך את ליבך לאחר לא תסגיר.

כלי מחזיק ברכה הוא השלום, ואין שלום עם עצמך
אל תעשו תורה קרדום, פגיון וחרב תורתך
על קלה כחמורה, מתייגע, מתאמץ
משנתך סדורה, ברורה, בחדרים חמץ.

איך הוא פוסע בנחת, בגאון
משתכר, מסתחרר מקולות ההמון
הם קוראים לו צדיק, אשריך צדיק

בחיק הכסיל ינוח כעס, חמת פתנים היא חמתך
טיפש עובר ימיו בלי מעש, אתה טובל בעצלותך
איך תזכור מאין באת כשאתה לא זוכר לאן אתה הולך
אני יתוש קטן מלמטה, אתה אומר, שוין
אך בליבך שד מיער מולך

איך הוא פוסע בין אור לשיגעון
מהדס מעדנות על ראשי ההמון
הם קוראים לו צדיק, אשריך צדיק

היי צדיק, תנוח, תעצור
עד מתי תתעקל, עד מתי תלך סחור סחור
הרי אתה יודע שכלום לא יעזור
דרך הכאב הזה אתה צריך לעבור

אף אחד כבר לא דוחק בי מה לך נרדם
לילותיי כבר לא באים לתבוע עלבונם
איך אוכל ממך לברוח, אנה אמלט?
צדיק במותו עוד חי, אני בחיי כבר מת

היי צדיק, בין כסה לעשור
לעצמך מה תספר, מה לעצמך תמכור
הרי אתה יודע שכלום לא יעזור
דרך הכאב הזה אתה צריך לעבור




מילים לשיר 'צדיק', שלום יוסף (שולי) רנד

לא ממש ברור לי מה רוצה שולי רנד בשיר הזה.

עכ"פ במקרה יצא לי בחוה"מ לשמוע שיר אחר שלו, מאותו אלבום, בו הוא מתאר את מעשיהם של ארבעה בני נוער חילונים משועממים. איני יודע, אולי כוונתו רצויה, מה שקשה לי לומר על מעשיו. השיר הוא פשוט גועל נפש מרוכז.

עקביה כתב:לא ממש ברור לי מה רוצה שולי רנד בשיר הזה.

עכ"פ במקרה יצא לי בחוה"מ לשמוע שיר אחר שלו, מאותו אלבום, בו הוא מתאר את מעשיהם של ארבעה בני נוער חילונים משועממים. איני יודע, אולי כוונתו רצויה, מה שקשה לי לומר על מעשיו. השיר הוא פשוט גועל נפש מרוכז.

הפירוש של שולי רנד (פורסם בזמנו ע"י ידידיה מאיר בעיתון בשבע. לי אין צל של מושג, לא שמעתי את השיר, לא קראתי אותו באשכול הזה, אבל את ההסבר כן קראתי):

ידידיה היקר,

קראתי את המאמר שכתבת לגבי השיר "צדיק". בדרך כלל אני לא נוטה לפרש שירים ולהתווכח על משמעותם. כל שיר נתון לפרשנות אישית במידה כזאת או אחרת, ובדרך כלל הפרשנות נגזרת מהמצב האישי שבו האדם נמצא בזמן שהוא נתקל בשיר, כך שאני לא הולך להתווכח עם החוויה האישית שלך. אבל מכיוון שעלתה בטור גם נימת דאגה לדור בכלל, ולציבור בעלי התשובה המקורבים לרבי נחמן מברסלב בפרט, חשוב לי להבהיר כמה נקודות.

א. השיר לא נכתב על אדם ספציפי חס ושלום, לא על רב או אומן או שדרן רדיו. אם חשוב לך לדעת מי עמד מול עיני כשכתבתי, עיין נא בחלק שבו אני עובר לגוף ראשון, ודו"ק.

ב. לעניות דעתי, גם תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן ("אזמרה"), שמלמדת לחפש את הנקודות הטובות שבכל אדם ובעצמך בפרט, היא לא תורה שמצווה עלינו להכחיש את החלקים הפחות טובים שבתוכנו. הרי הם מציאות אצל כל אדם במידה כזאת או אחרת. מה כן? היא מצווה עלינו לברור ולשמוח במעט הטוב שיש בנו, ולראות גם במעט טוב חסד גדול מאת ה' יתברך. אבל כשאדם מכחיש את הרע כביכול, איך ישמח במעט הטוב שיש בו? רבי נחמן ציווה על שעה ביום שבה אדם יתייחד עם ריבונו של עולם ויבכה ויתאונן על ריחוקו מהקדושה והאמת, ובשאר היום יהיה בשמחה.

ובשל מה ריחוקו מהקדושה? בגלל המשכנתא? בגלל צרות כאלה או אחרות? גם. אבל בעיקר בשל המידות הלא מתוקנות שלו, ובעיקר בשל חוסר יכולתו לקבל את החלקים הבעייתיים שלו ולהודות באמת. ואם יעשה את זה, אז יכול בשאר היום להיות בשמחה.

ג. מניסיוני, קשה מאוד לקיים את תורת "אזמרה". שאלתי את עצמי למה. הרי היא לכאורה פשוטה ומתגמלת מאוד בהרגשה, שלא לדבר על העובדה שרבי נתן הפליג מאוד בחשיבות של ללכת ולחיות את התורה הזאת. התשובה שנתתי לעצמי, לעניות עניות דעתי, היא שלפעמים מורידים מהמשוואה את הגורם החשוב ביותר שלה: הקדוש ברוך הוא. אני טוב, ופעולותיי טובות בחסד ה' יתברך, ויש בי פחות טוב ופעולותיי פחות טובות, וגם זה בחסד ה' יתברך.

לגלות מי אתה – זה כואב. להודות בכך – זה כואב. לגלות את המרחק שלך מהאמת – זה כואב מאוד. וצריך לעשות פעולה פשוטה של הודאה והכרה כדי לעבור דרך הכאב הזה ולצאת לשמחה גדולה. לדעתי, השיר מציע נחמה. הוא לא מבקש ממך להתייאש מהיותך גם בעל פגמים, אלא רק להודות בזה כלפי עצמך, ומתוך כך לבוא להכרה עד כמה עצומים רחמיו של הקדוש ברוך הוא, שלמרות הכול, מחיה את האדם ואוהב אותו ללא קץ וגבול.

ד. מסופר על חסיד שבא לפני רבנו הקדוש והתחיל למנות את חסרונותיו ופגמיו, עד כמה הוא רחוק מה' ובעל מידות רעות, שקרן ועצל. רבנו הקדוש הסכים איתו בכל מילה. הוסיף אותו אדם לחפש בעצמו חסרונות ורבנו אמר לו שהוא צודק, שהוא גרוע שבגרועים. עד שלבסוף נזדעק אותו חסיד והתחיל לטעון: "הרי לא יכול להיות שאני כל כך גרוע!" והתחיל למנות מעט דברים טובים שיש בו. וזאת הייתה תכלית כוונתו של רבנו. שאותו חסיד יתעורר לגלות בעצמו את הנקודות הטובות.

זאת לא הייתה כוונתי, אבל אם זכיתי שאתה, ידידיה, נזעקת מהשיר שלי ישר אל דרך חיפוש הנקודה הטובה של רבנו – אז אשרי וטוב לי.

שולי

בברכה המשולשת כתב:הפירוש של שולי רנד (פורסם בזמנו ע"י ידידיה מאיר בעיתון בשבע. לי אין צל של מושג, לא שמעתי את השיר, לא קראתי אותו באשכול הזה, אבל את ההסבר כן קראתי):

תודה רבה.
ההסבר מתייחס לשיר "צדיק" שהובא כאן, לא לשיר אליו התכוונתי, ששמו "אדי".

בעקבות דברי עקביה, חיפשתי את מילות השיר 'אדי'. אין לי אלא לומר שכתב זאת כדי להראות את הריקנות בעולם שעזב, ועדיין קשה.

אני חושב שאתם טועים לגמרי בכוונתו. שולי רנד הוא במהותו אמן. להבדיל מהתפיסה הדתית (וכ"ש החרדית), שלפיה האמנות צריכה לשרת מסר "נכון", הוא (אף שבחייו האישיים הוא שומר תומ"צ) תופס את האמנות במובנה החילוני, כלומר שערכה נקבע ע"פ הדרך שבה היא מצליחה לבטא באופן אותנטי משהו מתוך נפשו של האמן, מבלי להפעיל כל שיפוט מוסרי או ערכי. לענ"ד ברור במקרה זה שהוא מבטא ומשחרר משהו מעמקי נפשו, והזעזוע שחש השומע/הקורא הוא מבחינתו חלק מהמטרה.

אמנם ראיתי פעם דברים שכתב הרב קוק בנושא זה:

הספרות, ציורה וחיטובה, עומדים להוציא אל הפֹועל כל המושגים הרוחניים, המוטבעים בעומק הנפש האנושית. וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש, שלא יצא אל הפֹועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו. מובן הדבר, שרק את אותם האוצרות, שבהִפתחם מבסמים הם את אויר המציאות, טוב ויפה לפתח. "מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים" (שבת פח, ב). אמנם אותם הדברים הגנוזים, שקבורתם היא ביעורם, להם מתוקנת היתד שעל אזננו לחפור ולכסות. ואוי לו למי שמשתמש ביתדו לפעולה הפכית, למען הרבות באשה.

סגי נהור כתב:אני חושב שאתם טועים לגמרי בכוונתו. שולי רנד הוא במהותו אמן. להבדיל מהתפיסה הדתית (וכ"ש החרדית), שלפיה האמנות צריכה לשרת מסר "נכון", הוא (אף שבחייו האישיים הוא שומר תומ"צ) תופס את האמנות במובנה החילוני, כלומר שערכה נקבע ע"פ הדרך שבה היא מצליחה לבטא באופן אותנטי משהו מתוך נפשו של האמן, מבלי להפעיל כל שיפוט מוסרי או ערכי. לענ"ד ברור במקרה זה שהוא מבטא ומשחרר משהו מעמקי נפשו, והזעזוע שחש השומע/הקורא הוא מבחינתו חלק מהמטרה.

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?
שיכתוב איזה שירים שהוא רוצה וישיר אותם לעצמו שלש פעמים כל יום. לבריאות.
הביקורת היא על כך שהוא מפרסם אותם. שירי גועל נפש לא צריך להוציא לציבור.

לא דחיתי את הביקורת. לדעתי לא הבנת מה כתבתי.

סגי נהור כתב:אני חושב שאתם טועים לגמרי בכוונתו. שולי רנד הוא במהותו אמן. להבדיל מהתפיסה הדתית (וכ"ש החרדית), שלפיה האמנות צריכה לשרת מסר "נכון", הוא (אף שבחייו האישיים הוא שומר תומ"צ) תופס את האמנות במובנה החילוני, כלומר שערכה נקבע ע"פ הדרך שבה היא מצליחה לבטא באופן אותנטי משהו מתוך נפשו של האמן, מבלי להפעיל כל שיפוט מוסרי או ערכי. לענ"ד ברור במקרה זה שהוא מבטא ומשחרר משהו מעמקי נפשו, והזעזוע שחש השומע/הקורא הוא מבחינתו חלק מהמטרה.

אמן אינו פטור מכל המצוות רק משום שהוא קורא למעשיו אמנות. משל למה הדבר דומה, לפלוני שסבור שהוא במהותו חייט ולכן תופר בגדי שעטנז "מבלי להפעיל כל שיפוט מוסרי או ערכי" "אף שבחייו האישיים הוא שומר תומ"צ".

גם אם הוא מתכוון על ברנלד אתם מתעצבנים עליו?

המעיין כתב:גם אם הוא מתכוון על ברנלד אתם מתעצבנים עליו?

נראה לי שיצרת בלבול (שאולי נוצר כבר עם הטיתו של עקביה את נושא האשכול) בין שני שירים.
הדיון על גבולות האמנות שהחל בו נסוב על השיר 'אדי' (ונא ונא אין צורך להעלותו לכאן), בעוד טענתך ש'צדיק' רומז לברלנד.

בעיני, ההצעה שלך (למרות הניחוח הנעים של רכילות שמצורף אליה), אינה טענה. הן בשל הודאת בעל דין שכתב זאת על עצמו, ואע"פ שבהחלט יכול אמן ליצור בכוונה מסוימת ויהיו שימצאו ביצירתו כיוונים שלא חשב עליהם, והמחלוקת ביחס לשליטת האמן ביצירתו אחרי שכבר יצאה מתחת ידיו, ידועה.
עוד סיבה לדחות את הזיהוי שלך נובעת מהתייחסותך לכל הברסלבר'ס כמקשה אחת, ואינו כן.