תחרות כתיבת שירים בנושא כיבוד הורים

[טברייני]

לתשומת ליבם של היוצרים והמשוררים -
מערכת קו שלהבת אש (0722706060) פתחה בתחרות כתיבת שירים.

נושא התחרות - כיבוד אב ואם
כותבים שיר, מחזה, שירה, בלדה, יצירה, פזמון, מזמור, חרוזים וכדומה בנושא כיבוד הורים
ושולחים למייל a0722706062 בג'ימייל
ואולי תזכו בפרס על סך 200 ש"ח.
בהצלחה.

ניתן לשלוח שירים עד יום חמישי ל' בחשוון א' דר"ח כסלו.

[טברייני]

תוצאות התחרות:

הלל קול:

כיבוד הורים
(ומורים)
זה דבר חשוב
שצריך לעשותו שוב ושוב
טוב מאד לכבד את ההורה
כי לולי זאת, אף ה' חורה
גם אם אני באמצע לשחק במשחק
גם אם הגוף עייף ונשחק
צריך לכבד בכל מצב
ולזכור שה' עלינו תמיד ניצב
לא ללכת בצעדי צב
ובלב להתעצב
אלא מייד בשמחה להתייצב
לעשות תמיד את רצון האבא
לקבל קבלה מכאן ולהבא
לכבד תמיד את האמא
בין במעשים בין בקימה
בערב בבוקר ובצהריים
אתמול מחר ומחרתיים
גם אם זה דקה או דקותיים
וגם אם זה שעה ושעתיים
אחרי הכל, קצת הכרת הטוב
יש לנו כלפיהם חוב
הם שהביאונו לעולם
והם שתמיד נותנים לנו סולם

[טברייני]

פ. להב:

נערים בפני זקנים,
ואנו עומדים נבוכים.
לכבד הורים
מאז היינו מצווים.
הגבולות מטושטשים
החוקים מעורערים,
הילדים להורים מצווים
והם אלו שבפני הילדים-קמים
....
כבוד של הורים,
הקרן לנצח נצחים.
לא סגולה ו-40 ימים.
לעמוד כשהם מגיעים
טלפונים שבהם מתענינים,
המעשים הקטנים,
ליהלומים נאספים
בכתרים זוהרים,
כאלה שדורות עוד נזכרים!!!!

[טברייני]

עמוס חדד:

עוּלוּ אַבְהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין

בואו אבות קדושים,

למדו אותנו כיצד מכבדים הורים.

לֵיעוּל אַבְרָהָם רחימא,

וילמדנו מהו פחד ואימה

הושלך לכבשן על ידי אביו תרח

ולמרות ועל אף טרח בכבודו בחורב ובקרח

ולא הסכים להניחו לבד בערוב ימיו

עד שציווהו הא-ל לך לך מיד ועכשיו

ליעול יצחק עקידא,

וילמדנו לפני הורינו לקוד קידה

מעולם לא אמר אינני רוצה, איני יכול

הסכים לוותר על ברכת ירבה כחול

פשט צווארו וביקש והתחנן

עשה בי כרצונך אבי, ולא התבכיין

ליעול יעקב שלימא,

וילמדנו כיצד להינצל מאף וחימה

איך מדברים לאבא, יקום אבי

גם אם טעה האבא, לא אומרים אבא תבין...

ואם מתרחקים מאבא ונוסעים רחוק

יש עונש גם אם הכל היה כדין וכחוק.

ליעול יוסף צדיקא,

וילמדנו מצווה חשובה ועתיקה,

במסירות נפש לצאת לדרוש בשלום האח,

אבא ביקש, והוא כלל לא נאנח,

וכשנפגשו ויעקב קרא את שמע,

יוסף קיים מצוות כיבוד אב ברמה.

ליעול משה נביאה,

וילמדנו ממי הנביעה,

במרה החכימנו במצוות הכבוד

ובדיברה החמישית אמר זאת עוד

לירא מהם הוסיף בפרשת קדושים

ואת חמיו כיבד בפני כל הגדולים והישישים

ליעול דוד משיחא,

וילמדנו לכבד בשמחה

לרצון אביו רעה את הצאן

למרות שאחיו זילזלו בו בלצון

ואף את חמיו שאול כיבד

למרות שאת חייו ביקש לאבד

תִּיבוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין

שבו אבות קדושים,

למדו אותנו כיצד מכבדים הורים.

[לייבעדיג יענקל]

עמוס חדד:

עוּלוּ אַבְהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין

בואו אבות קדושים,

למדו אותנו כיצד מכבדים הורים.

לֵיעוּל אַבְרָהָם רחימא,

וילמדנו מהו פחד ואימה

הושלך לכבשן על ידי אביו תרח

ולמרות ועל אף טרח בכבודו בחורב ובקרח

ולא הסכים להניחו לבד בערוב ימיו

עד שציווהו הא-ל לך לך מיד ועכשיו

ליעול יצחק עקידא,

וילמדנו לפני הורינו לקוד קידה

מעולם לא אמר אינני רוצה, איני יכול

הסכים לוותר על ברכת ירבה כחול

פשט צווארו וביקש והתחנן

עשה בי כרצונך אבי, ולא התבכיין

ליעול יעקב שלימא,

וילמדנו כיצד להינצל מאף וחימה

איך מדברים לאבא, יקום אבי

גם אם טעה האבא, לא אומרים אבא תבין...

ואם מתרחקים מאבא ונוסעים רחוק

יש עונש גם אם הכל היה כדין וכחוק.

ליעול יוסף צדיקא,

וילמדנו מצווה חשובה ועתיקה,

במסירות נפש לצאת לדרוש בשלום האח,

אבא ביקש, והוא כלל לא נאנח,

וכשנפגשו ויעקב קרא את שמע,

יוסף קיים מצוות כיבוד אב ברמה.

ליעול משה נביאה,

וילמדנו ממי הנביעה,

במרה החכימנו במצוות הכבוד

ובדיברה החמישית אמר זאת עוד

לירא מהם הוסיף בפרשת קדושים

ואת חמיו כיבד בפני כל הגדולים והישישים

ליעול דוד משיחא,

וילמדנו לכבד בשמחה

לרצון אביו רעה את הצאן

למרות שאחיו זילזלו בו בלצון

ואף את חמיו שאול כיבד

למרות שאת חייו ביקש לאבד

תִּיבוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין

שבו אבות קדושים,

למדו אותנו כיצד מכבדים הורים.

מקום ראשון!

[טברייני]

י' שפר:

עת אעמדה,

לעסוק במצווה הנכבדה,

אשר מסיני יסודה,

תאחזני רעדה...

איך אפצה אפרש סודה?!

אטו ועוד לקרא יהודה?!

אכן, הודיעונו חכמי תעודה,

כי היא איננה אך כחוק וחידה,

אלא, ההגיון יגידה,

ובן נתינה יעידה.

לכן אחי, תן תודה -

לאשר תמכוך מלידה,

ומעיניהם שינה נדדה,

להרגיעך מבכי וחרדה,

ובכל עת מחשבתם נטרדה,

למלא משאלותיך בטובת המידה,

להרוות צמאונך ובסעודה,

להשביעך מזון וצידה,

להלבישך בכסות חמודה,

ולכרבלך במעיל ואפודה,

בצינה – שמיכה הוצמדה,

ובשרב - פינקוך בגלידה,

עת חלית – פסקו מעבודה

להקל המיחוש וכאב לרפדה,

טובתך – דאגתם היחידה,

לליבם ונפשם צמודה,

להשיב – לא תוכל! נקודה!

ואכן – לא זו הפקודה.

אלא, הכנע עצמך בקידה,

כמלכים ושרים אותם לכבדה,

בכל הזדמנות שלפתחך נועדה,

מתוך שמחה תשוקה וחמדה,

ומתוך גילה ורעדה,

ומשכורתך תשולם במועדה,

ואף לעולם ארוך עתידה...

[טברייני]

ר' שטייר (מרוה לצמא יתרו תשפ"א)

חושקת, רוצה
מדברת בשבח
הידור בדיבר חמישי,
אבל איפה אמצא
בלו"ז איזה רווח
או חור קטנטן, ממשי?

כמהה לאכול
הפרות בפרוזדור
לטרקלין עוד הקרן קיימת,
רק מי זה יכול
מחסומים כך לחדור
וגבעת מטלות מאיימת?

נכון, מתבקש
בסער ימים
להקדיש לכבוד ומורא,
אך 'אין פנאי' - לי מוקש
וגם 'לחץ אימים'
ו'עומס גדול ונורא'

ואולי לא ארוץ
לזרועות התירוץ
כדג שנלכד כך, ברשת
מעשים נרשמים
ואורך ימים
הבטחה היא - כתובה מפורשת.

[טברייני]

הרה"ג ר' נפתלי אנשין זצ"ל - על ימי החופש
(עיקר השיר אודות פגעי בין הזמנים, אך יש בו גם מסר של כיבוד הורים)

אֵי חַג מֵחַגִּים הַיּוֹם
מַה מוֹעֵד עַתָּה מִמּוֹעֲדִים
כִּי נִקְבְּצוּ חוֹגְגִים
לַחְגֹּג חַגָּם נָסָעוּ
וְאֶל מֶרְחֲבֵי מֶרְחַקִּים
נָדְדוּ הָלָכוּ

וַתֶּרֶב הֶמְיַת שְׁאוֹנָם
בָּעֵמֶק וּבָהָר
וַתְּהִי כָּל הָאָרֶץ
בּוּקָה מְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה

*
וּצְעִירֵי בָּנִים
לְשֵׁמַע חֶרְדַּת הוֹרֵיהֶם
הֲלֹא יִתְחַיָּכוּן:
מַה חָכְמַת אָב, בְּקֶצֶף נְחָלִים
וּמֶה בִינַת אֵם, בְּשֶׁצֶף מֵי נְהָרוֹת?

כִּי לָמָּה זֶה וּמַדּוּעַ
בְּעֶשְׁתּוֹנוֹת שַׂרְעַפָּם, נֶצַח יִרְעָדוּ
וּלְבָבָם עֲדֵי עַד יִדְאָג
בְּאִישׁוֹן לַיִל יִנָּבֵא לָהֶם לֵאמֹר:
אוּלַי הֶעְפִּיל בְּנִי אֶל הַרְרֵי נְמֵרִים
וְהֹלְכֵי גָּחוֹן שָׁם פְּגָשׁוּהוּ
צֶפַע צְהוּב-רֹאשׁ אוֹ שְׁפִיפוֹן...

וּמַה גַּם כִּי קָטוֹן הוּא
פְּרִי בִטְנִי, מַחְמַד עֵינַי
אֵיכָכָה יִפְסַע בִּמְרוֹמֵי צוּקִים
וּבְמִשְׁעוֹלֵי הָרִים בְּרַגְלָיו יִתְהַלָךְ
אִם לֹא עָקֵב יִמְעַד
וְחִישׁ יִתְגַּלְגָּל וְצָלַל תְּהוֹמָה
תַּחַת אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה

*
וְהַנַּעַר נָעַר, בְּסֵתֶר-לֵב יֶהְגֶּה:
לוּ יֶחְכְּמוּ אָבוֹת,
וְאִמָּהוֹת בָּעָם תַּשְׂכֵּלְנָה!
אֲבוֹי, כִּי תְבוּנָתָם כֹּה נוֹשֶׁנֶת,
וּצְרוּרָה בִּצְרוֹר דַּלִים!
מִי יְאַלְּפֵם בִּינָה
אוֹ מִי יְלַמְדֵּם דָּעַת:
כִּי מֶתֶק הַטִּיוּל וְהַמַּסָּע
הַלֹא הוּא אַךְ הַחִיל וְהָרֶתֶת
וְגֻלַת הַכּוֹתֶרֶת בַּסִּפּוּר,
הֲלֹא הִיא חֲוָיַת הַסַּכָּנָה


* * *

...לְכָה אֵיפוֹא, מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ בְּנִי
אִם רַק בְּאֶרֶץ צִיָה וּבַלָהוֹת
בֵּין שְׁבִילִים אֲפוּפֵי אֵימָה
שָׁם נַפְשְׁךָ תִּמְצָא עֹנֶג
אִם רַק בְּתוֹהוּ יְלֵל יְשִׁימוֹן
נִשְׁמַת רוּחֲךָ תִּשְׁתַּעֲשָׁע
– לֶךְ נָא שָׁמָה, בְּכָל אַוַת חֶשְׁקְךָ
שׂוֹם תָּשִׂים שָׁם קִינֶךָ
וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ

*
אַך זָכוֹר תִּזְכּוֹר
כִּי אָנוֹכִי
בַּלֵילוֹת אֲשֶׁר כָּהֵנָּה
נַפְשִׁי תֶּהֱמֶה עָלֶיךָ
וַתִּידַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי

*
לֹא מִנְּחָשִׁים יָגֹרְתִּי
כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתָ
הֵן קַוֹּה קִוִּיתִי
כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב
וּפֶתֶן בְּיִשְׂרָאֵל אָיִן

*
וְאוּלָם, שִׁבְעָתַיִם תֶּחֱרַד נַפְשִׁי
וּבְעָתָה תֹּאחַזֵנִי
פֶּן יוּעַם זְהַב נִשְׁמָתֶךָ
וְעֵינֵי טֹהַר כִּי לֹא תֶּחְשַׁכְנָה
פֶּן יִקְדַּר אוֹרָם
וְגַחֲלֵי קוֹדֶשׁ תִּכָּבֶינָה - - -

הֵן עַל כָּל זֹאת
צְמַרְמוֹר יַחֲלֹף בְּעַצְמוֹתַי
וּבְשָׂרִי כָּל חִדּוּדִין
אִם אֵת אֲשֶׁר יִבָּנֶה בְּאֶלֶף יוֹם
יֹאבַד בִּין לַיְלָה קְלִיל-רוּחַ

*
בִּינוּ נָא זֹאת
צְעִירֵי עַנְפֵי עֵץ אָבוֹת
דְּבָרִים נוֹקְבֵי תְהוֹמוֹת
וְרוּם גָּבְהָם עַד שְׁמֵי שָׁמָיִם​

[צופה_ומביט]

איזה יופי!!!!!
כל מילה מדויקת, וחצובה מלב טהור ואמת,
הרעיד את נשמתי, וחדר עמוק עמוק.
שום תא בי לא נשאר אדיש.
רציתי לכתוב "לשירה הזו", אבל זו לא נקודת ה"שירה" כאן המפעימה, ולא רק התוכן, ולא רק הדיוק והדקדוק, ולא רק הטהרה החופפת ונסוכה, אלא כל הדבר כולו, בפרטיו, וכמו שהוא יחידה אחת.
הפעים אותי ממש.