פתרון לחידה: מי הלחין את הניגון המפורסם "מצווה גדולה"

[אבישי פרי]

4.jpg (117.63 KiB) נצפה 11779 פעמים

[מעט דבש]

viewtopic.php?p=13707#p13707
[ונמצא גם בסוף ההודעה כאן].

[טברייני]

[לשון החוות דעת בצוואתו: "אהוביי בניי, מה מאוד תרחיק עצמכם מהשמחה והשחוק, כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא, ואם היה אדם חייב ראשו למלך ב"ו היאך היה שמח בפורים ובחג, ק"ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא תשמעו לאותם האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה, כי זהו הכל מעצת היצה"ר, ושחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. ובכל עצב יהיה מותר, רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה, יהיה בכוונה ובשמחת הלב, אמנם לא בשחוק, כי השחוק הוא מדה רעה מאוד"]

ויש ליישב
החוות דעת אומר שלא לשמוח כל הימים אלא רק בעת עשיית מצוה.
ור' נחמן אומר, עשה מצוות כל ימי חייך, ושמח בהם, כי מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, וכמובן באופן המותר.

[אוצר החכמה]

אי אפשר לחבר דברים שסותרים וחבל סתם לנסות לעשות את זה.


זה מזכיר לי שפעם הייתי ביבנאל להתפלל שחרית ואחרי השיעור שמעתי את אחד המגידי השיעורים שם אומר אף אחד לא חלק על רבנו. אם הוא חלק הוא חלק על מה שהוא חשב שזה מה שרבנו אמר אבל זה לא מה שהוא אמר וממילא אף אחד לא נחלק על רבנו.

[צביב]

לכאורה במצוות תמידיות גם מותר לשמוח,
ולכאורה בכל פעם שנזכר באמונה מקיים מצות אמונה,
ולכאורה מי ששמח בלא אמונה - לכו''ע על זה אמר שלמה - ולשמחה מה זה עושה.

[עושה חיל]

[לשון החוות דעת בצוואתו: "אהוביי בניי, מה מאוד תרחיק עצמכם מהשמחה והשחוק, כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא, ואם היה אדם חייב ראשו למלך ב"ו היאך היה שמח בפורים ובחג, ק"ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא תשמעו לאותם האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה, כי זהו הכל מעצת היצה"ר, ושחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. ובכל עצב יהיה מותר, רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה, יהיה בכוונה ובשמחת הלב, אמנם לא בשחוק, כי השחוק הוא מדה רעה מאוד"]

ויש ליישב
החוות דעת אומר שלא לשמוח כל הימים אלא רק בעת עשיית מצוה.
ור' נחמן אומר, עשה מצוות כל ימי חייך, ושמח בהם, כי מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, וכמובן באופן המותר.

מה השאלה ומה הסתירה?

החוות דעת דיבר על שמחה דשחוק...

בודאי מסכים הוא לפסוק - "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (אפילו שיתכן ופשט הכתוב הוא - כשהיית במצב שמח וטוב - ובכל אופן לא עבדת את ה')

[דודי צח]

אי אפשר לחבר דברים שסותרים וחבל סתם לנסות לעשות את זה.


זה מזכיר לי שפעם הייתי ביבנאל להתפלל שחרית ואחרי השיעור שמעתי את אחד המגידי השיעורים שם אומר אף אחד לא חלק על רבנו. אם הוא חלק הוא חלק על מה שהוא חשב שזה מה שרבנו אמר אבל זה לא מה שהוא אמר וממילא אף אחד לא נחלק על רבנו.

כיוצא בזה אנו שומעים מדי פעם: אין חרדי פושע, אם הוא פושע אז הוא לא חרדי..

[לייטנר]

אי אפשר לחבר דברים שסותרים וחבל סתם לנסות לעשות את זה.


זה מזכיר לי שפעם הייתי ביבנאל להתפלל שחרית ואחרי השיעור שמעתי את אחד המגידי השיעורים שם אומר אף אחד לא חלק על רבנו. אם הוא חלק הוא חלק על מה שהוא חשב שזה מה שרבנו אמר אבל זה לא מה שהוא אמר וממילא אף אחד לא נחלק על רבנו.

כיוצא בזה אנו שומעים מדי פעם: אין חרדי פושע, אם הוא פושע אז הוא לא חרדי..

זה משקף את המחלוקת האם 'חרדי' הוא מושג תיאולוגי או סוציולוגי

[גל של אגוזים]

שמעתי היום שפעם ביום הפורים שרו ניגון זה לפני הג"מ אברהם גורביץ שליט"א ר"י גייטסהד והורה לשנות המילים כך: שמחה גדולה להיות במצוה תמיד!

[צביב]

השאלה איך זוכים להיות ''במצוה תמיד''

1 ויש דרך שע''י שזוכר תמיד אהבת ה' אליו וחיבת ה' למצותיו , רוצה תמיד לקיים מצוה,
ובקיצור ע''י שמחה ( באמת ) תמיד זוכים למצוה תמיד.

2 ויש ענין של ספק מהי המצוה שלפנינו,
בזה יש דרך לחשוב מה יגרום לשמחה אמיתית.

[ישראליק]

שמעתי היום שפעם ביום הפורים שרו ניגון זה לפני הג"מ אברהם גורביץ שליט"א ר"י גייטסהד והורה לשנות המילים כך: שמחה גדולה להיות במצוה תמיד!

ע"פ דברי החת"ס המצ"ב לא צריכים לשנות שום דבר, טוב הדבר כפי שאומרם רבינו ז"ל

שמחה-מצוה.PNG (45.64 KiB) נצפה 6464 פעמים

[סגי נהור]

עבודת ה' ודאי צריכה להיות בשמחה. וכיון שנצטווינו כל מעשיך יהיו לשם שמים, ובכל דרכיך דעהו כתיב, הרי עבודת ה' היא בכל עת ובכל שעה ולא רק בעת קיום מצוה, על כך צריך האדם להיות בשמחה תמיד.

[חרסון]

עבודת ה' ודאי צריכה להיות בשמחה. וכיון שנצטווינו כל מעשיך יהיו לשם שמים, ובכל דרכיך דעהו כתיב, הרי עבודת ה' היא בכל עת ובכל שעה ולא רק בעת קיום מצוה, על כך צריך האדם להיות בשמחה תמיד.

וכן חזר הרבי מליובאוויטש כמ"פ. ואולי החילוק ונפקותא בצידו, שאם 'שמחה' היא 'מצווה גדולה' מצ"ע, הרי אפשר שצריך לגרום אותה אף ע"י מילי דשטותא, וכדברי ר' נחמן במ"א, אף שאין לפתיחת הלב הזו קשר ישיר לעבודתו ית' (ורק שהיא מביאה תועלת אלי', לעיתים). משא"כ אם נאמר שצריכה להיות תמיד מצד עבדו את ה' שמחה, הרי שצריכה להיות 'שמחה של מצווה' או של עבודת ה' - תמיד, שזה עניין מעט אחר כמובן.

[פולסברג]

מ''ע מה''ת להיות בשמחה - רמב''ם פ''א מהל' דעות הל' ד'-ה':

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות וכן שאר דעותיו ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם.

הלכה ה
ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד כיצד מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון ויהיה שפל רוח ביותר נקרא חסיד וזו היא מדת חסידות ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא חכם וזו היא מדת חכמה ועל דרך זו שאר כל הדעות וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו.

[איש גלילי]

שמעתי היום שפעם ביום הפורים שרו ניגון זה לפני הג"מ אברהם גורביץ שליט"א ר"י גייטסהד והורה לשנות המילים כך: שמחה גדולה להיות במצוה תמיד!

כן היה גם אצל אדמו"ר מוהרמ"י מויז'ניץ זצללה"ה, באומרו: "הכי יש מצוה להיות בשמחה?! לא כן, אלא שכל המצוות צריכות להעשות בשמחה".