רצה תפילתי כמו קרבן נחשון

[היכלי שן]

בזמירות לליל שבת בפיוט "יום זה לישראל" הבית המתחיל באות ר': "רצה תפילתי כמו קרבן נחשון ויום מנוחתי ברנה ובששון וכו'".
וקשה מדוע דווקא "קרבן נחשון".
היום ראיתי את דברי רש"י במנחות נ"ה ב' לעניין "אתו בצפון ואין שעיר נחשון בצפון", וכתב רש"י: "ולהכי נקט נחשון דהוא הראשון". וכן נמי נראה דמשו"כ נקט בזבחים ט' ב' "חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון".
וכנראה גם הפייט נקט "קרבן נחשון" משום שהוא הראשון.

[לענין]

הפייט נקט כמו שנקטו בגמרא.
והסיבה שנקט רק את זה, כי אין אחר שמתחרז עם 'שון'.

[עושה חדשות]

ובאותה הדרך, למה נקט הפייט "לאל יירצו כמנחה על מחבת", האם יש משמעות מיוחדת במנחה זו יותר משאר מנחות, או שגם כאן החרוז הוא הקובע היחידי.

[נוטר הכרמים]

כי לא דבר ריק הוא, ואם ריק הוא - מכם.

כמובן שיש גם משמעויות נוספות בדרך כלל, מעבר לחרוז, כמו בשתי הדוגמאות הנזכרות. ובדרך הפשט, אם אין ביאור מוצלח, החריזה זה בודאי נימוק, וכפי שידוע בשם הגרי"ז.

[שבענו מטובך]

ראה גם כאן.

[כדכד]

יש לפרש שעל שעיר נחשון נאמר שמשה אמר לאהרן ובניו שיאכלוהו למרות שהיו אוננים ואח"כ כעס שלא אכלו שעיר ר"ח וענה לו אהרן שאם שמע בקדשי שעה לא היה לו להקל בקדשי דורות וא"כ שעיר נחשון התקבל למרות שבעצם מדינא לא היו וכלים אותו וזו כוונת המשורר: רצה תפלתי גם אם אינהה ראויה כמו קרבן נחשון שהורצה אף שלא היה ראוי

[יושב ירושלים]

ובאותה הדרך, למה נקט הפייט "לאל יירצו כמנחה על מחבת", האם יש משמעות מיוחדת במנחה זו יותר משאר מנחות, או שגם כאן החרוז הוא הקובע היחידי.

דוגמא יותר בולטת, וצורמת לי כל פעם שאני שר, 'משוך חסדך ליודעיך א-ל קנא ונוקם'??

[איש גלילי]

ובאותה הדרך, למה נקט הפייט "לאל יירצו כמנחה על מחבת", האם יש משמעות מיוחדת במנחה זו יותר משאר מנחות, או שגם כאן החרוז הוא הקובע היחידי.

דוגמא יותר בולטת, וצורמת לי כל פעם שאני שר, 'משוך חסדך ליודעיך א-ל קנא ונוקם'??

לא יודע אם תאהב, אבל בכל זאת...
בשם הבעש"ט מובא, שכשהקב"ה רוצה להביא אדם לחזור בתשובה על עוונותיו - יש שני דרכים איך לעוררו: א. על ידי עונש. ב. על ידי רוב טוב וחסד שישפיע עליו, ומתוך זה יתבייש מפני השי"ת על שהוא עושה עמו טוב מתנת חינם, אף על פי שאין לו זכות. ומזה יחזור בתשובה. ועל זה אנו מבקשים, שכאשר אתה בבחינה של א-ל קנא ונוקם - תמשוך דוקא במידת החסד ומתוך כך תעוררנו לשוב אליך (ואולי הכונה יותר מזה, דדוקא "יודעיך" ישובו בתשובה על ידי שתמשוך חסדך להם, ודוק).
ועל פי הפשט, הכונה לכאורה שתמשוך חסדך ליודעיך גם כשאתה בבחינת א-ל קנא ונוקם, על דרך "כי עם קשה עורף הוא". או שהכונה, שבשעה שתקנא ותנקום על כבודך בגויים שהרעו לנו, תמשוך חסדך ליודעיך, וכמו שפירש"י בבבא קמא (ג:) על מאה"כ "אמר שומר אתא בקר וגם לילה".

[לייטנר]

ובאותה הדרך, למה נקט הפייט "לאל יירצו כמנחה על מחבת", האם יש משמעות מיוחדת במנחה זו יותר משאר מנחות, או שגם כאן החרוז הוא הקובע היחידי.

דוגמא יותר בולטת, וצורמת לי כל פעם שאני שר, 'משוך חסדך ליודעיך א-ל קנא ונוקם'??

בשים לב שהמילה הבאה היא 'נוטרי', המתכתבת הן עם המשך המשפט: 'נוטרי ליום השביעי', והן עם הביטוי שקדם לה: 'אל קנא ונוקם (ו) נוטר'.

ההבדל בין הודעתי לבין הודעות אחרות באשכול זה, הוא ההבדל בין ניתוח השיר להתפלפלות בו עד כדי העמסת מסרים ותוכן שהכותב (אולי) לא התכוון אליהם.

[סגי נהור]

ההבדל בין הודעתי לבין הודעות אחרות באשכול זה, הוא ההבדל בין ניתוח השיר להתפלפלות בו עד כדי העמסת מסרים ותוכן שהכותב (אולי) לא התכוון אליהם.

ההבדל הוא בין ראיית הפיוט שנכתב ע"י גדול בישראל כדבר תורה, שניתן לדון בו בכלים של בית המדרש, לבין ההתייחסות אליו כשיר בעלמא המנותח בכלים מתחום הספרות בלבד. וק"ל. ולא באתי לומר שאין מקום גם לאופן השני.

[סגי נהור]

בשם הבעש"ט מובא, שכשהקב"ה רוצה להביא אדם לחזור בתשובה על עוונותיו - יש שני דרכים איך לעוררו: א. על ידי עונש. ב. על ידי רוב טוב וחסד שישפיע עליו, ומתוך זה יתבייש מפני השי"ת על שהוא עושה עמו טוב מתנת חינם, אף על פי שאין לו זכות. ומזה יחזור בתשובה. ועל זה אנו מבקשים, שכאשר אתה בבחינה של א-ל קנא ונוקם - תמשוך דוקא במידת החסד ומתוך כך תעוררנו לשוב אליך (ואולי הכונה יותר מזה, דדוקא "יודעיך" ישובו בתשובה על ידי שתמשוך חסדך להם, ודוק).

הבעש"ט אכן אומר זאת כמענה על שאלה מאוד דומה, על הפסוק "א-ל נקמות ה'" - איך מופיעה הנקמה בין מדת החסד (א-ל) למדת הרחמים (הוי"ה).
את דברי הבעש"ט הביא תלמידו הרה"ק מפולנאה, כפי ששמע מפיו, בתוי"י פרשת בא, ומשם בכמה מקומות - ראה כתר שם טוב המבואר סימן קח.

[איש גלילי]

בשם הבעש"ט מובא, שכשהקב"ה רוצה להביא אדם לחזור בתשובה על עוונותיו - יש שני דרכים איך לעוררו: א. על ידי עונש. ב. על ידי רוב טוב וחסד שישפיע עליו, ומתוך זה יתבייש מפני השי"ת על שהוא עושה עמו טוב מתנת חינם, אף על פי שאין לו זכות. ומזה יחזור בתשובה. ועל זה אנו מבקשים, שכאשר אתה בבחינה של א-ל קנא ונוקם - תמשוך דוקא במידת החסד ומתוך כך תעוררנו לשוב אליך (ואולי הכונה יותר מזה, דדוקא "יודעיך" ישובו בתשובה על ידי שתמשוך חסדך להם, ודוק).

הבעש"ט אכן אומר זאת כמענה על שאלה מאוד דומה, על הפסוק "א-ל נקמות ה'" - איך מופיעה הנקמה בין מדת החסד (א-ל) למדת הרחמים (הוי"ה).
את דברי הבעש"ט הביא תלמידו הרה"ק מפולנאה, כפי ששמע מפיו, בתוי"י פרשת בא, ומשם בכמה מקומות - ראה כתר שם טוב המבואר סימן קח.

אצלנו מצטטים בשם הבעש"ט גם על קטע זה בפיוט. אך יתכן שבאמת זה ווארט של אחד מהאדמו"רים על בסיס הווארט המקורי של הבעש"ט.

[סגי נהור]

בשם הבעש"ט מובא, שכשהקב"ה רוצה להביא אדם לחזור בתשובה על עוונותיו - יש שני דרכים איך לעוררו: א. על ידי עונש. ב. על ידי רוב טוב וחסד שישפיע עליו, ומתוך זה יתבייש מפני השי"ת על שהוא עושה עמו טוב מתנת חינם, אף על פי שאין לו זכות. ומזה יחזור בתשובה. ועל זה אנו מבקשים, שכאשר אתה בבחינה של א-ל קנא ונוקם - תמשוך דוקא במידת החסד ומתוך כך תעוררנו לשוב אליך (ואולי הכונה יותר מזה, דדוקא "יודעיך" ישובו בתשובה על ידי שתמשוך חסדך להם, ודוק).

הבעש"ט אכן אומר זאת כמענה על שאלה מאוד דומה, על הפסוק "א-ל נקמות ה'" - איך מופיעה הנקמה בין מדת החסד (א-ל) למדת הרחמים (הוי"ה).
את דברי הבעש"ט הביא תלמידו הרה"ק מפולנאה, כפי ששמע מפיו, בתוי"י פרשת בא, ומשם בכמה מקומות - ראה כתר שם טוב המבואר סימן קח.

אצלנו מצטטים בשם הבעש"ט גם על קטע זה בפיוט. אך יתכן שבאמת זה ווארט של אחד מהאדמו"רים על בסיס הווארט המקורי של הבעש"ט.

"אצלנו" היינו בויזניץ?
אשמח מאוד להפניה.

[איש גלילי]

בשם הבעש"ט מובא, שכשהקב"ה רוצה להביא אדם לחזור בתשובה על עוונותיו - יש שני דרכים איך לעוררו: א. על ידי עונש. ב. על ידי רוב טוב וחסד שישפיע עליו, ומתוך זה יתבייש מפני השי"ת על שהוא עושה עמו טוב מתנת חינם, אף על פי שאין לו זכות. ומזה יחזור בתשובה. ועל זה אנו מבקשים, שכאשר אתה בבחינה של א-ל קנא ונוקם - תמשוך דוקא במידת החסד ומתוך כך תעוררנו לשוב אליך (ואולי הכונה יותר מזה, דדוקא "יודעיך" ישובו בתשובה על ידי שתמשוך חסדך להם, ודוק).

הבעש"ט אכן אומר זאת כמענה על שאלה מאוד דומה, על הפסוק "א-ל נקמות ה'" - איך מופיעה הנקמה בין מדת החסד (א-ל) למדת הרחמים (הוי"ה).
את דברי הבעש"ט הביא תלמידו הרה"ק מפולנאה, כפי ששמע מפיו, בתוי"י פרשת בא, ומשם בכמה מקומות - ראה כתר שם טוב המבואר סימן קח.

אצלנו מצטטים בשם הבעש"ט גם על קטע זה בפיוט. אך יתכן שבאמת זה ווארט של אחד מהאדמו"רים על בסיס הווארט המקורי של הבעש"ט.

"אצלנו" היינו בויזניץ?
אשמח מאוד להפניה.

כן.
תושבע"פ...

[לייטנר]

ההבדל בין הודעתי לבין הודעות אחרות באשכול זה, הוא ההבדל בין ניתוח השיר להתפלפלות בו עד כדי העמסת מסרים ותוכן שהכותב (אולי) לא התכוון אליהם.

ההבדל הוא בין ראיית הפיוט שנכתב ע"י גדול בישראל כדבר תורה, שניתן לדון בו בכלים של בית המדרש, לבין ההתייחסות אליו כשיר בעלמא המנותח בכלים מתחום הספרות בלבד. וק"ל. ולא באתי לומר שאין מקום גם לאופן השני.

אין בעיה להשתמש בכלים של בית המדרש. השאלה היא פשוטה האם אותו פייטן (המכונה על ידך "גדול בישראל") התכוון למה שנאמר כאן.

[סגי נהור]

ההבדל בין הודעתי לבין הודעות אחרות באשכול זה, הוא ההבדל בין ניתוח השיר להתפלפלות בו עד כדי העמסת מסרים ותוכן שהכותב (אולי) לא התכוון אליהם.

ההבדל הוא בין ראיית הפיוט שנכתב ע"י גדול בישראל כדבר תורה, שניתן לדון בו בכלים של בית המדרש, לבין ההתייחסות אליו כשיר בעלמא המנותח בכלים מתחום הספרות בלבד. וק"ל. ולא באתי לומר שאין מקום גם לאופן השני.

אין בעיה להשתמש בכלים של בית המדרש. השאלה היא פשוטה האם אותו פייטן (המכונה על ידך "גדול בישראל") התכוון למה שנאמר כאן.

ההנחה היא שהפייטן (רבי משה בן קלונימוס) לא ראה סתירה בין בקשת החסד ובין הכינוי "א-ל קנא ונוקם". משכך, מתבקש לקיים דיון ביחס בין הבקשה לבין הכינוי.
בבית המדרש דיון כזה בעקבות הפיוט יכול לעמוד בזכות עצמו, ואינו מוכרח להיות כרוך בעיון מעמיק בשאלת מוצאו האיטיילני של המחבר או השפעת הפיוט הארצישראלי הקדום על שירתו המאוחרת.

[לייטנר]

אהה.
הדיון בין מידת החסד להתגלותו של הקב"ה כאל קנא ונוקם יכול להיות מרתק, אבל חשבתי שדנים בפיוט ובכוונת יוצרו.

[סגי נהור]

דומני שהבעת היטב את נקודת המבט החוץ בית-מדרשית. ועתה, בחזרה לבית המדרש.

[סגי נהור]

ובאותה הדרך, למה נקט הפייט "לאל יירצו כמנחה על מחבת", האם יש משמעות מיוחדת במנחה זו יותר משאר מנחות, או שגם כאן החרוז הוא הקובע היחידי.

כאן, דוקא מנקודת מבט ספרותית, הדימוי נראה משונה במקצת ואף מעורר מעט אי נוחות...

[כדכד]

אולי משום שמחבת מעשיה צפים בניגוד למרחשת שמעשיה רוחשים וזה בא ללמד שרצוי לפניו כשהמעשים בפנימיות ואינם רוחשים ומשמיעים קולות התלהבות חיצונית...

[פרי יצחק]

דוגמא יותר בולטת, וצורמת לי כל פעם שאני שר, 'משוך חסדך ליודעיך א-ל קנא ונוקם'??

בשם הגר"י אברמסקי זצ"ל ידוע שפעם שאל אותו ניצול שואה אחד שאלה זו, וענה לו הרב אברמסקי שיש הרבה יותר אנשים שיודעים את ה' בתור 'קל קנא ונוקם' מאשר 'קל טוב ומטיב', ולכן אנו מבקשים 'משוך חסדך', 'ליודעך' - למי שיודע אותך כ'קל קנוא ונוקם'...

[שייף נפיק]

כמדומה שהיה על זה אשכול ארוך

[עושה חדשות]

על מחבת - טעמא דקרא להגרח''ק.png (21.2 KiB) נצפה 15384 פעמים

[עושה חדשות]

הגרב''ד פוברסקי.png (34 KiB) נצפה 14322 פעמים

[אור החכמה]

דברי מו"א הגריח"ס בענין ירצו כמנחה על מחבת

111.PNG (88.47 KiB) נצפה 14162 פעמים

222.PNG (104.24 KiB) נצפה 14162 פעמים

[לארץ ולדרים]

בחזרה לעניין נחשון זה הקרבן היחיד שידוע לנו שאהרן הקריבו ומסתמא יש בזה מעלה

[מקדש מלך]

ובאותה הדרך, למה נקט הפייט "לאל יירצו כמנחה על מחבת", האם יש משמעות מיוחדת במנחה זו יותר משאר מנחות, או שגם כאן החרוז הוא הקובע היחידי.

דוגמא יותר בולטת, וצורמת לי כל פעם שאני שר, 'משוך חסדך ליודעיך א-ל קנא ונוקם'??

בשים לב שהמילה הבאה היא 'נוטרי', המתכתבת הן עם המשך המשפט: 'נוטרי ליום השביעי', והן עם הביטוי שקדם לה: 'אל קנא ונוקם (ו) נוטר'.

העובדה שהביטוי מתכתב עם ה"נוטרי", מלמדת אותנו שהמחבר עוקב אחרי הפסוק בנחום (א, ב) "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְקֹוָק נֹקֵם יְקֹוָק וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם יְקֹוָק לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו", הרי שמדובר בנקמה לצוררי ישראל, שהיא עצמה חסד, וכלשונו של יונתן שם: "עֲתִיד ה' לְאִתְפְּרַע מִסָנְאֵי עַמֵיהּ וּבִרְגַז חֲסִין מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי". ואילו כלפי ישראל נאמר (שם א, ז) "טוֹב יְקֹוָק לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ". וברש"י: "טוב ה' למעוז - ואף בשעה שהוא נפרע מאויביו לא זזו רחמיו מלהטיב ליראיו ולא כמדת בשר ודם שכשהוא עסוק בזו אינו פנוי בזו כענין שנאמר (שם טו) ה' איש מלחמה ה' שמו כמו שהוא במכילתין. ויודע - את צרכי חוסי בו".

כמובן שבלי קשר להברקה מה"נוטרי", הרי שהמקום היחידי בתנ"ך בו מפויע הביטוי "קנוא ונוקם" הוא בנחום שם, ומדובר שם על נקמה בשונאיהם של ישראל דייקא, שאיננה סתירה למידת החסד.

בזה גם מובן ההדגשה על "יודעיך" - ישראל. בשונה מהגוים שעליהם נאמר "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך".

בנוסף, למרבה הפלא, הביטוי "משיכת חסד" מקורו גם כן ממזמור של קללות ונקמות (תהלים קט).

(י) וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם:
(יא) יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ:
(יב) אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו:
(יג) יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם:

[אלה הדברים]

בעניין קרבן נחשון, הנה בסוגיא בזבחים שם מבואר יחודה של חטאת נחשון שאינה באה על חטא כלל, וזהו הנידון שם אי חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון כשרה, וכמו שפירש שם רש"י ז"ל: דלא אמרי' חטאת נחשון כיון דלדורון אתי ולא לכפרה על חטא הרי היא כשחיטה לשם עולה. וכן יש מ"ד שם חטאת נחשון עולה היא. (וצ"ע מספרי נא דהוא על טומאת התהום). הרי שיש כאן קרבן מיוחד במינו, חטאת שאינה באה על חטא כלל אלא דורון היא. ולפי"ז נפלאה כוונת הפיטן בזה, שתהיה תפילתי לרצון כאילו אין לי כל חטא שאף חטאתי שם עולה ודורון לה.
ובביאור עניין חטאת זו דאינה על חטא אולי יש לומר, שהמצב בחנוכת המזבח הוא דמתחילים הכל מחדש וכביכול אין חטאים (אולי מכיוון שמשמעות החטאים היא טומאת המקדש כמו שמבואר בתורה לגבי חטאת דיוה"כ: וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם (ויקרא טז טז), ובפשוטו הוא על כל חטאתם ממש, וזה שייך רק מעת שיש משכן. ואמנם מצינו כבר במילואים חטאת אך שם הוא עניין ציבורי ואף עגל החטאת דאהרן הוא שייך לחטא העגל, ובציבור שייך שם מקדש כמו שפרש"י על הפסוק לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (ויקרא כ ג), את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי. וילע"ע בזה), אך בעצם עמידת האדם מול הקב"ה יש בחינה של חטא וחסר, כמו שכתוב הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי, ולכאו' הוא בעטיו של נחש שנכנס החטא באדם. וכשהאדם בא לפני הקב"ה מיד הוא מביא חטאת, דהיינו שאינו עומד כשלם וצודק אלא כחסר וחוטא, וחטאת זו שם דורון לה, דאינה על חטא מסוים, וזהו ריצויה המיוחד.

[חרסון]

בנוסף, למרבה הפלא, הביטוי "משיכת חסד" מקורו גם כן ממזמור של קללות ונקמות (תהלים קט).

(י) וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם:
(יא) יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ:
(יב) אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו:
(יג) יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם:

בלי קשר לכל הביאור היפה,
המקור ל'משוך חסדך' הוא כמובן מתהילים לו: מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב.

[נוטר הכרמים]

בזמר 'יום זה לישראל' הנ"ל,

"צוית פקודים במעמד הר סיני,
שבת ומועדים לשמור בכל שני

מהי הכוונה 'בכל שני',
וכי יש צד שהשבת והמועדים לא ינהגו בחלק מן השנים?

[מה שנכון נכון]

בזמר 'יום זה לישראל' הנ"ל,

"צוית פקודים במעמד הר סיני,
שבת ומועדים לשמור בכל שני

מהי הכוונה 'בכל שני',
וכי יש צד שהשבת והמועדים לא ינהגו בחלק מן השנים?

ראה רש"י משפטים כג, יב.

[צופה_ומביט]

בזמר 'יום זה לישראל' הנ"ל,

"צוית פקודים במעמד הר סיני,
שבת ומועדים לשמור בכל שני

מהי הכוונה 'בכל שני',
וכי יש צד שהשבת והמועדים לא ינהגו בחלק מן השנים?

ראיתי מי שפירש כוונת הפיוט על פי הפסוק (שמות כג, יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, ופירש רש"י "וביום השביעי תשבות, מכילתא אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה שלא תאמר הואיל וכל השנה קרויה שבת לא תנהוג בה שבת בראשית". וכן לגבי מועדים בפסוק להלן (שם יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ, ופירש רש"י "שלש פעמים וגו', לפי שהענין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יתעקרו שלש רגלים ממקומן (מכילתא)". ע"כ.

ומתאים עם תחילת החרוז "במעמד סיני" כי אלה פסוקים בפרשת משפטים שמפורש בתורה שנאמרה בסיני, (לרש"י נאמרה למשה לאחר שעלה לארבעים יום להר, ולרמב"ן נאמרה למשה ואמרה לישראל למחרת מתן תורה בטרם עלה לארבעים יום להר).

[נוטר הכרמים]

יישר כח.

את הפירוש הזה שכתבו בקיצור ובפירוט שני החכמים ראיתי בשם הג"ר משה גפן זצ"ל.
יש פירוש נוסף?

[צופה_ומביט]

ראיתי מי שפירש על פי הרמב"ם (קידוש החודש ה, ב) "ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא. שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה".

והיינו ש"ציווית פקודים במעמד סיני" = הלכה למשה מסיני, לשמור לא רק שבת [שקביעא וקיימא] אלא גם מועדים "בכל שני" ולא רק כשמקדשים על פי ראיה. דבלי הלכה למשה מסיני זו הו"א שבלי ראיה אין קביעות חודשים ושנים וממילא בטלו המועדים.

[עקביה]

אמש, ליל יום הכיפורים תשפ"ב, כאשר אמרתי: "כי הנה כיריעה ביד הרוקם... כן אנחנו בידך א-ל קנא ונוקם, לברית הבט ואל תפן ליצר", התפלאתי מאד, מדוע כאשר מבקשים מהקב"ה רחמים מזכירים את מידת דינו - קנא ונוקם, וזה גם מנוגד לשאר הבתים בפיוט, המזכירים את מידת רחמיו.
אבל אז חיפשתי את מקור הביטוי "א-ל קנא ונוקם" ומצאתי בנחום, כפי שהובא לעיל, ונתתי דעתי לכך שבעצם זו מידת הרחמים, שמחמתה נפרע הקב"ה מהמצירים לישראל (כפי שנתבאר לעיל).

[עושה חדשות]

שיח פורים מהגרח''ק.png (51.06 KiB) נצפה 4892 פעמים