אררט - לפרשת נח - יעקב רימון

[איש_ספר]

הולך אדם בעולם התוהו,
עיניו בוהות.
יונת נפש ישלח
בקש -
מקלט הרוממות
ועלה הזית לא נראה לו.

מימי-נח
יתע אדם
בשבילי חרבוניו
ושממונו רב.

כאיל
נאחז בסבך
רעיונו
במבול תעיות,
ותבת-הגותו
שטה
על גלי-מכאוב
רבים.

מתי ישלח אדם
יונת נפשו
מענני הספקות,
משחור חייו תעוף
תחזור צחורת אמונה
ועלה הזית
של הנצח לו יתגל?

מתי -
כתיבת-נח
יונת נפשו
על אררט
תנח? - - -

[נוטר הכרמים]

מלא השראה ושאר רוח. תשו"ח.

חסרה קצת הבהירות מה בדיוק העניקה 'אררט' לתיבה המתרוקנת. על משקל 'יונה מצאה בו מנוח', הייתי ממשיך את השיר לכיוון שיונת הנפש מצאה מנוח ודרור על פני העולם החדש המתייבש ממימי המבול הזידונים, ולבסוף אולי היא טובעת מחדש בשפך היין ששתה נח.