עַל שַׁי

[לייטנר]

הרב בן ציון גרשוני זצ"ל

עַל שַׁי תוֹרָה אוֹדְךָ אֵלִי
לִי חַסְדְךָ תְצַו
זֶה נֹחַם לִי – יוֹמִי לֵילִי
בִּשְׁחוֹר עָנְיִי כִּי רָב

בְּנֹגַה זֹךְ וְזֹהַר אוֹר
חַדְרֵי לִבִּי תָּאִיר
תַמְתִּיק עָנְיִי תַגִיהַ שְׁחוֹר
תַרְנִין בְּפִי הַשִׁיר

וְעֵת אַשְׁכִּים בַּקַיִץ קוּם
עִם שֶׁמֶשׁ אִמַהִית
בְּלֶטֶף חֹם תָעִיר הַיְקוּם
תִגְחַן, רֹך יָד תָשִׁית

ונְסוּך חַלוֹם עוֹלָם פִּלְאִי
צְקוֹן שַׁחֲרִית יִלְאַט
דְרוּךְ חֵשֶׁק עַז אֶצְלֹל כֻּלִי
בְּלִמוּדִי – אֶלְהָָט

וְנֹעַם זִיו כִּרסִיס הַטַל
אֶרְוֶה, אֶשְׁתֶה שְׁכוּר גִיל.
מָה רַב הַזֹךְ וְשֶׁפַע עָל,
נַפְשִׁי תֵצַר הָכִיל

ובְכָל לִבִּי אוֹדְךָ הָאֵל
עַל חֶסֶד זֶה בְּלִי דַי
תַרְעִיף עָלַי יוֹמָם וָלֵיל
מִזָהָב שָׁמָי

[פרנקל תאומים]

איזה יופי, איזה יופי! תאווה לעיניים.

מי היה האיש?

[לייטנר]

אלתר בן ציון גרשוני (י"א בתשרי תר"ע, 25 בספטמבר 1909 – כ"ט בטבת תשנ"ו, 21 בינואר 1996) היה סופר ומשורר עברי. היה פעיל באגודת הסופרים והמשוררים הדתיים, וכתב שירים וסיפורים קצרים רבים לכתב העת של האגודה, מבוע, לעיתון לנוער "זרקור" ולכתבי-עת אחרים. חיבר ופרסם גם ספרים של סיפוריו ושיריו.

תולדות חייו
נולד כבן ציון רומנוב בכפר ליובוניץ' שבאזור מינסק, ברוסיה הלבנה (בעת הולדתו בתחום המושב של האימפריה הרוסית), למרים מלכה לבית שטופלר ולישראל גרשון. סבו, הרב שלום שכנא רומנוב, היה רב בקליצ'ב, וחיבר ספר בקבלה בשם "שר שלום". עוד בגיל צעיר נתגלה כחולני, ועל כן נוסף לו השם "אלתר" [זקן] כסגולה לאריכות ימים. למד ב"חדר מתוקן", וכך הכיר את העברית מגיל 3. כבר בגיל 8 חיבר שיר, שהוקרא בחתונה. בקטנותו התייתם מאביו, ואמו שלחה אותו (בהיותו בן 15) לישיבת תומכי תמימים בקרמנצ'וג. לאחר מכן למד בישיבה מחתרתית במינסק, שבה לימד המשפיע הרב יהושע הורודנר, ובה למדו גם הרב משה צבי נריה ואחיו, וכן הרב שאול ישראלי.

עלה לארץ ישראל ב-1932, בסיוע מריה פשקובה, אשתו של מקסים גורקי, ולמד בישיבת חברון, עד נישואיו ב-1943. בישיבה זו היה 'רב פורים' באחת משנות לימודיו שם. באותה תקופה החל לכתוב תחת שם העט בן ציון גרשוני על-שם אביו. לאחר נישואיו עבד כמזכיר בישיבת קמניץ, ועם קום מדינת ישראל נקרא על ידי הרב אברהם חן למשרד החינוך, שבו עבד מ-1949 עד פרישתו לגמלאות. במשרד החינוך כיהן כסגן מנהל המחלקה לתרבות תורנית, ובמסגרת זו ארגן הרצאות בנושאי יהדות ברחבי הארץ, ואף חיבר ספר על תולדות המהר"ל מפראג לתלמידים.


עמד בקשר עם רבנים וכן עם סופרים ומשוררים דתיים.

נפטר בכ"ט בטבת תשנ"ו, והוא בן 86 שנה. היה נשוי לרחל שהאריכה ימים אחריו (נפטרה בגיל 96 בשנת ה'תשע"א ונקברה לצידו). נקבר בהר המנוחות. לזוג נולדו חמישה ילדים: שלמה, ישראל, מיכאל, מנחם ומרים.

אישיותו
גרשוני היה חסיד חב"ד, אך לימודיו בישיבת חברון העצימו את פן ה"מוסר" (ה"ליטאי" יותר) אצלו, וכל ימיו שילב בין השניים. היה מושפע ביותר מדרך המוסר של רבנו יונה, וחלק מסיפוריו מעבירים עולם מוסרי-תורני זה.

יצירתו הספרותית
גרשוני כתב במגוון סוגות: סיפורים, שירים, הגיונות, רומנים, וחלק מהם פרסם כספרים:

המהר"ל מפראג - ספר על תולדות חייו של המהר"ל
במצודה הפרושה - זכה בפרס שפירא לספרות יפה, ומפרס זה מימן את הוצאת ספר השירים שלו
למשעול הבהיר - בהוצאת קריית ספר
בין תלמידים - סיפורים לנוער
גוילין נשרפין - רומן היסטורי על תקופת השואה
במאבק על הסף - רומן היסטורי על נפילת העיר העתיקה, שאותו כתב במשך 15 שנה
נגלות ונסתרות בחיים" הגיגים ורעיונות (הוצאת משאבים)
השתתף בכתיבת שבת בשבתו, יחד עם העורך הראשי אברהם שטאל.
סגנונו הספרותי רהוט וברור, ובעברית צחה ומשובחת. שיריו עמוקים ולעתים קשים להבנה.

כתב בשמות עט רבים, ובהם 'גן צבי', 'אבצן' ו'א. בן גני' - ראשי התיבות של שמו.

בפורום אחר נכתב עליו:
"היה מתפלל לעתים במנין חב"ד בבתו של הרב זווין בירושלים"

וכן:

זכיתי להכיר אישית את ר' בן ציון גרשוני. אדם חכם, ענו ומענטש. בסוף ימיו, כשכבר תשו עיניו מלקרוא, היה אומר מסכתות שלמות בע"פ.
נראה שהיה לו חוש ביקורת, ולכן קשה להכניסו במסגרת הרגילה של חב"דניק. המתעקש ישווה אותו לרב זוין, מבחינת עצמאותו המחשבתית. הוא אכן היה בן בית אצלו, כמו גם אצל ר' אריה לוין (בנו, ר' רפאל זצ"ל הספיד את גרשוני בבית ההספדים בשמגר) ואחרים.

viewtopic.php?p=389967#p389967

[איש_ספר]

https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?158973&

קראתי בעבר קטעים מהספר. תיאור עז ומלא רגש על אמיצותם של הנובורדקאיים!

[לייטנר]

ספר מצוין!
אגב, אחד הפרקים שם מתאר דיון בין בחור ישיבה חב"דניק שמסתתר בישיבה נובהרדוקאית לתלמידי הישיבה שם, דיון שבעצם מתאר תהליך בחיי המחבר.

[איש_ספר]

תוכל לציין לפרק?

[לייטנר]

פרק 11