על קצות הבהונות
צועדת השגרה
מפחד פן תקיץ אותך
מתרדמת יום יום
כי כל השרעפים יצאו אל הפגרה
ובליבך מן שקט וותרני, חסר תגרה
כי תחת כור היתוך
דבקת בקורי חלום
חלום והוא שזור
חוטי פשרות
בטווי של "מה אכפת" ארוך,
חלום שאין לו שחר
אבל מן האלול בוקע קול שכווי
והוא קורא, הוא מתנכל אל קול הנחר
ומתנער אתה אזי, כשבר כלי
כשבר כלי שעתידו בערפל
אם לצורף ואם לאשפתות
שכל תוכו שהסתתר
הוא מתערטל ומתערטל
והוא רסוק כבא מן הגיתות
כשבר כלי שאם יותך-
ישוב אל דמות
אל ארץ החיים והשלימות