כחוט השני - פיוט ליוה"כ

[אברהם שמואל באב''ד]

מצ"ב פיוט ליום הכפורים.

[פרץ מוצקין]

מי הוא הפייטן המופלא?

[איש רגיל]

פייטן ארצישראלי הפועל במאה העשרים ואחת*.

ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹּּּּּּּּּּּּּ
* כך חכם באשי היה מנסח את זה....

[ארזי ביתר]

אכן פייטן מופלא ביותר.

[צופר הנעמתי]

יפה מאד!

מן הסתם זה הפייטן הראשון בעולם שכתב גם את הפיוט וגם את ההערות...

[בברכה המשולשת]

לא, כבר ראיתי כמה פייטנים בני דורנו שעשו זאת

[עשוי לנחת]

לא, כבר ראיתי כמה פייטנים בני דורנו שעשו זאת

וגם העלו לפורום בעצמם..?

[בברכה המשולשת]

לא, כבר ראיתי כמה פייטנים בני דורנו שעשו זאת

וגם העלו לפורום בעצמם..?

לא

[יתר10]

פייטן ארצישראלי הפועל במאה העשרים ואחת*.

ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹּּּּּּּּּּּּּ
* כך חכם באשי היה מנסח את זה....

מנא לך שהוא ארצישראלי? אולי אירופאי או אמריקאי.

[איש רגיל]

יפה מאד!

מן הסתם זה הפייטן הראשון בעולם שכתב גם את הפיוט וגם את ההערות...

יש ספר בשם דרך חיים לרבי מנחם די לונזאנו, בו הוא כותב שירים עם הערות להסבר השירים.

[הסרפד]

כמדומני שבס' שברי לוחות כתב שאחד מן הפירושים על הלכות איסור והיתר בחרוזים שכתב במרדכי הוא להמרדכי עצמו.

[ארזי ביתר]

פייטן ארצישראלי הפועל במאה העשרים ואחת*.


* כך חכם באשי היה מנסח את זה....

מנא לך שהוא ארצישראלי? אולי אירופאי או אמריקאי.

בכהאי גוונא אומר העולם: 'אם הוא אומר, כנראה שהוא יודע'...

[יעקובי]

נפלא מאד. תשוא"ח.

אך נא יואיל להבהיר שתי תיבות שלא הבנתי. 1) "לְעֻמּוֹ(?) במקהלות אמוני". 2) "כי יזרה אל יִחוּמִים(?) נכתמו".

גם אעיר על שתי ט"ס קלות. 1) פיסקת עת מוני, ריוח מיותר אחר תיבת 'יגודו'. 2) הערה 21 "ומגביל" צ"ל "ומקביל".

ושוב ייש"כ.

[צופר הנעמתי]

נפלא מאד. תשוא"ח.

אך נא יואיל להבהיר שתי תיבות שלא הבנתי. 1) "לְעֻמּוֹ(?) במקהלות אמוני".
ושוב ייש"כ.

לעומו כמו לעומתו. כך גם בפיוט "מלאכי רחמים" - "ויקשב וישמע הצגים לעומו".

[יעקובי]

אכן ר' צופר, ייש"כ. (אך הוא גופא חידוש, להשמיט אות שורשית לשם המליצה.
ומסתמא כל כה"ג נמי בכלל דברי האב"ע בקהלת. וגם בפיוט "מלאכי רחמים" נאמר
אילוץ הוא מחמת החרוז, "בעני עמו" - "הצגים לעומו", משא"כ בפיוט דנא).

עכ"פ הנני חוזר ואומר, הפיוט נפלא עד מאד, קנקן חדש מלא ישן נושן שדעת זקנים נוחה הימנו.

[צופר הנעמתי]

אכן ר' צופר, ייש"כ. (אך הוא גופא חידוש, להשמיט אות שורשית לשם המליצה.
ומסתמא כל כה"ג נמי בכלל דברי האב"ע בקהלת. וגם בפיוט "מלאכי רחמים" נאמר
אילוץ הוא מחמת החרוז, "בעני עמו" - "הצגים לעומו", משא"כ בפיוט דנא).

עכ"פ הנני חוזר ואומר, הפיוט נפלא עד מאד, קנקן חדש מלא ישן נושן שדעת זקנים נוחה הימנו.

אמנם הרד"ק מבין את המילה כגזורה משורש עמ"ת, אבל כנראה שהפייטן הבין את הת' כאן כצורת נקבה, ואפשר שהפייטן הבין אותה כמבוססת על המילה עם כאשר הת' שייכת לצורת הנקבה עֻמָּה ההופכת בסמיכות לעֻמָּת. אם כן, אפשר להבין שהפייטן גזר את אותה צורה מחדש בצורת הזכר - כמו צדק/צדקה וכיוצ"ב - ומכאן לעומו במקום לעומתו. לא נראה לי שזה חידוש לשוני לא רגיל אצל הפייטנים.

[יעקובי]

דברים נשמעים, ייש"כ.

[אברהם שמואל באב''ד]

התודה והברכה לכל אלו שהקדישו מזמנם לקרוא את דברי ומה גם לשאת ולתת בהם כענין.

צדק המפרשנני בתיבת לעומו, כי לכך כיוונתי.

'מגביל' כתבתי, ובדווקא. ובמלבי"ם (ובעוד ספרים) מרבים להשתמש בכך במובן זה.

המלה 'יחומים' נגזרת מהפסוק 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי' (תהלים נא, ז), ששם הוא לשון חמימות וכמבואר במפרשים. אמנם שימוש לשון זה הוא על דרך ההשאלה וההעברה, ובו הפכתי את המתאר למתואר (ושוב תקפה כלפי טענת הראב"ע בקהלת, וביתר עוז). אם כי לא ייבצר ש'יחומים' יכול להיות כינוי לכל עוון אשר חטא. שתולדתו בחמימות והתלהטות היצר. וזהו אם יהיו חטאיכם כשנים, שהצבע האדום מורה על תבערה וחמימות -'כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאד' (מצו"ד משלי לא כא). וכפי שכתבתי בגוף הענין: 'ותלבין זדונים אדמו'.
עם זאת לא אכחד, כי אדרבה מלה זו בייחוד העלתה בי את הרצון לארוג סביבה שיר. הא למה זה דומה, לאותו צעיר שמצא חצוצרה ודין גרמא ליה לרכוש אופנוע. או לאותו אדם שמצא כפתור וארג לו בגד (ודאי הדבר כי משתתפי הפורום הנכבדים יערו מקור משלים אלו, ודי לחכימא).
ובאגב, בספר היובל לרבי מאיר שפירא זצ"ל הופיעה הידיעה כי בישיבתו ישנה 'החמה' מרכזית, ובידיעה אחרת: 'תחמום', הכוונה כמובן היא להסקה 'רדיאטור' בלע"ז (לסיקולציה, לצערנו לא נמצא שם הטרמין ההולם, ועל כך ידוו כל שוחרי שפת עבר).