ידועה דעת רב יהודה שאסר לעלות מבבל לארץ ישראל משום שנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם".
והרמב"ם פסק זאת (חלקית?) להלכה (סופ"ה מהלכות מלכים (ויעויין במפרשיו שם), דהיינו שלא סבר כדחיית הגמרא (כתובות קי-קיא) שפסוק זה מדבר על כלי השרת בלבד).
והנה ידוע שבעשור הראשון למאה היהודית הנוכחית (שנות ת"ש-תש"י), היו פרעות רבות בעירק, ובעקבותיהן ברחו רוב יהודי בבל ממנה לארץ ישראל, ובטלו לגמרי המרכזים התורניים שהיו בה.
האם יש מקום לומר שזהו התגשמות "יום פקדי אותם"?
אמנם לא זכינו שתהיה הפקידה הזאת "בשובה ונחת" אלא כפי שהתנבא יחזקאל ליהודי בבל "ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם", אבל בכל זאת היתה כאן הפסקה של היישוב (והמרכז התורני!) של יהודים בבבל שנמשך עד אז במשך כאלפיים וארבע מאות שנה!